מאת ד"ר גיא בכור 

זה עצוב, ואולי מובן לנוכח ההיסטוריה, אך ליהודים המנהלים את מדינת היהודים יש סוג של פגם גנטי נפשי: הם תמיד יאשימו את עצמם בכל סיטואציה. אכן, היהדות בנויה על 'תיקון עצמי', ולכן על ביקורת עצמית מחמירה, אך סיטואציה מטורללת כפי שקיימת בישראל לא תמצא בשום מדינה, או חברה אחרת: בעיני הישראלים הם אשמים בכל. לא משנה שראש ממשלת תורכיה יורק בגסות ובאנטישמיות בוטה על מדינתם, ולא משנה שהטלוויזיה במדינה מקרינה סדרות זוועה, שבהם נורה ונרצח שגריר ישראל בתורכיה בדם קר בידי "גיבור" תורכי, ודמו ניתז על סמל המגן דוד; אך מה שמפריע ליהודים, בשלוליתם הקטנה, הוא איך הם הושיבו את השגריר התורכי. כאילו אם היו מושיבים אותו באותו גובה עם סגן שר החוץ, היו מסתדרים מייד היחסים עם מדינה זו, שהופכת קיצונית ומאיימת מיום ליום.

כאילו גורל המשא ומתן על גלעד שליט תלוי רק בנו: אם נשחרר עוד "טיפ-טיפה" מחבלים, הרי שהוא ישוחרר; כאילו המשא ומתן עם אבו מאזן תלוי רק בנו: אם ניתן עוד קצת, השלום יתפרץ במלוא עוזו. כאילו אם נסכים לעוד "קצת" שלטי חוצות בערבית, המנהיגות הערבית בישראל תיהפך לחובבת ציון; ובעיני רוחנו אנחנו גם אשמים בכל בעיותיה של אפריקה השחורה. קראתי לזה פעם תפיסת האו-טו-טו, רק נקווץ עוד קצת, רק ניתן לאוייבים עוד פיסת אדמה, ואו-טו-טו, הכל מסתדר. הבעיה היא שהאויבים שלנו עלו על הפגם הגנטי הזה אצלנו, והם משתעשעים בנו כרצונם; הם חשפו את חולשתנו. הבעייה היא שהפגם הגנטי שלנו מוקרן גם למערב, שמתחיל לחשוב שאולי "הישראל הזו" היא באמת הסיבה לכל הבעיות, עובדה שגם היא חושבת ככה.

היהודים תמיד יאשימו רק את עצמם בכל. אורגיית התבוסתנות, הטיפשות והשנאה העצמית בנושא גובה מושבו של השגריר התורכי מדאיגה, שכן היא סימפטום למחלה קשה. התקשורת כולה חגגה סביב "הזובור" לשגריר התורכי, אך את ה"זובור" למדינתם, את ההסתה, את השינאה הנוראה ברחובות, בקושי ציינו. רק לפני שנה סימנו חנויות של יהודים ברחבי איסטנבול בשל הסתת ארדואן, וחייהם היו בסכנה, ועודם בסכנה. כל זה זה לא חשוב, אפשר לירוק על היהודי, להשפיל אותו, הוא רגיל לזה מאירופה. אבל להושיב את השגריר התורכי על ספה יותר נמוכה?? שוד ושבר.

בכך מצטיירת ישראל כמדינה חלשה, שאין לה כבוד, בוודאי במזרח התיכון; כמי שנכונה לכל השפלה, העיקר שהעסקאות המסחריות והביטחוניות שלה לא ייפגעו חלילה, בדיוק כפי שאנחנו נוהגים בעזה: ממשיכים להזין אותה באספקה, ולפגוע באינטרסים הלאומיים שלנו, שחלילה החקלאים לא ייפגעו. ממשיכים להציף את עזה בשקלים, שחס וחלילה היא לא תפסיק לקנות מאיתנו. כך אי אפשר להמשיך, אתם בוודאי מבינים, ואם שר החוץ וסגנו פועלים סוף-סוף נכון, לפי כללי הכבוד של המזרח התיכון, מייד יורדים עליהם כאיש אחד. ומי יורד עליהם? אותם עסקנים, שהפילו את ראש הממשלה הקודם אולמרט בפח, והמליצו לו לקחת את התורכים, ואת ארדואן אישית (!) כמתווכים עם סוריה. בלי בושה הם תוקפים עכשיו את שר החוץ שלהם, הכיצד הוא מעז להתייחס לתורכיה. לא את תורכיה יתקפו, חס וחלילה, כפי שאדם נורמלי היה עושה, באקט ברור של הגנה עצמית, אלא את עצמם יתקפו. הגוף תוקף את עצמו. היהודים לעולם ירמסו את בני עמם בבוז גדול, אך יתרפסו בפני הגויים, וזו בעיה. ראו איך מראיינים העיתונאים שלנו מנהיגים ישראלים, ואיך הם מראיינים מנהיגים ערביים, איזו התרפסות בפניהם. לעולם לא ישאלו אותם שאלה קשה או מאתגרת, חס וחלילה. את הדיקטטורים הערבים יציגו כמנהיגים דגולים, אך את מנהיגינו כפוליטיקאים עלובים.

היהודי האירופי, פרי גנטיקה של אלפיים שנות כניעה, תמיד ינסה להבין את הצד השני ואת מעשיו, תמיד יצדיק אותו ו"יבין" אותו. הטרור והאלימות שלו? נו, בוודאי הוא כבוש, אנחנו גרמנו לזה, כלומר הבאנו את הטרור על עצמנו. ארגוני זכויות האדם שלנו יבינו את כולם: את ערביי ישראל, את הפלסטינים, את העובדים הזרים, ואת כל מי שמבקש את רעת מדינתם. רק את בני עמם לא יבינו. עליהם אין להם רחמים. רבות הסתובבתי בעולם, ותופעה כזו של התרפסות בפני הזר, ושינאת בני עמך, לא ראיתי בשום מקום.

זהו פגם גנטי קולקטיבי, ראו איך התקשורת שלנו התייחסה כאיש אחד לפרשת גובה הספה של השגריר, ופגם כזה רק מזמין צרות נוספות, שכן מי שיורק על היהודים, ורואה שבמקום להילחם בחזרה הם משתחווים ומתרפסים, רק ימשיך בכך עוד יותר. במילים אחרות, ההתרפסות מזמינה מכות נוספות, כאילו לא קמה ליהודים מדינה משל עצמם, לזקוף את גוום.

ונניח שסגן שר החוץ ישב גבוה מן הספה של השגריר התורכי, הרי היתה זו שיחת נזיפה חמורה, לא שיחה ידידותית, וכבר ראיתי פרשנים שמסבירים שלפי חוקי אהל אלד'ימה, חוקי בני החסות, המוסלמים צריכים להיות יותר גבוהים מן היהודים והנוצרים, אחרת המוסלמים ייעלבו. האם אנחנו מקשיבים למה שאנחנו אומרים? במדינה הריבונית של היהודים, אנחנו מכבדים את החוקים שנועדו להפלות את היהודים, ולהשפילם? אנחנו מזכירים את חוקי בני החסות המוסלמיים? בארצי שלי, אני הריבון, ואני אשב גבוה יותר מכל אחד אחר, אם ארצה, הרי בשביל זה קמה מדינת היהודים.

למרבית הצער, ראש ממשלה תורכי, שהפך את ישראל לשק החבטות שלו, גורם לה נזק יותר מאיראן. היה זה ארדואן שקרא לסלק את ישראל מן האו"ם בדיוק לפני שנה, בזמן מלחמת עופרת יצוקה, אפילו האיראנים לא העזו לדרוש זאת. וכבר אז היה ברור שהוא לא יפסיק, ושום התרפסות לא תעזור. אפשר לנשק את רגליו עד מחר, הוא רק יבעט בנו יותר חזק. מה שכן יעזור זהו תג מחיר.

לפעמים יש הפתעות לא נעימות ומפחידות בחיים. מה תעשו, תיכנעו? לא, תעמדו על שלכם. מצבים כאלה תמיד מזכירים לי את הופעת פסל המוות המפחיד של הקומנדטורה, אצל דון ג'ובאני של מוצארט (Don Giovanni! a cenar teco m'invitasti). אל תתרפסו, הילחמו! הצדק סופו לנצח, זהו המסר של דון ג'ובאני, המשלם כאן באש הגהינום, על חייו המרושעים והזדוניים.


יש להודיע לתורכים, בפומבי, מהו תג המחיר תמורת היחס שלהם שאינו מקובל בין אומות העולם. אם ההתקפה הזדונית תימשך, תיפסק התיירות הישראלית לתורכיה לגמרי, ישראל תיקרא להון היהודי האדיר בעולם להחרים את תורכיה, ולא להשקיע בה במכוון, תיפסק התמיכה המסורתית של ארגונים יהודיים כמו אייפא"ק בתורכיה בוושינגטון, יצומצם שיתוף הפעולה הביטחוני עם מדינה זו, שממילא קיים עכשיו חשש ממשי, שתעביר ציוד וטכנולוגיה למדינות עוינות לישראל כמו איראן או סוריה. יש לקרוא ל-25 אלף יהודי תורכיה לעלות לישראל, זה הזמן לכך. אותם יהודים הם נדבך חשוב בכלכלה התורכית, שממילא נמצאת בהאטה רצינית, ואם ההשקעות היהודיות מן העולם למדינה זו ייפסקו, אני מעריך שהתורכים יחשבו פעמיים לפני שימשיכו במסע ההסתה הגס, האנטישמי, המתאים לאוייבים ולא לידידים ובעלי ברית בעבר. לתורכיה בעייה רצינית עם המשקיעים הזרים, המפקפקים ביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה, ולעולם היא לא תתקבל לאיחוד האירופי, והיא כבר יודעת זאת. סביר להניח שאת תג המחיר הישראלי ייקחו התורכים ברצינות רבה.

ובאשר לפגם שלנו, הכלל לתקן אותו הוא די פשוט: אם תתייחס אל עצמך כאל מלך, גם אחרים יכבדו אותך, ותהיה זו התייחסות עצמית שמגשימה את עצמה. אך אם נתייחס אל עצמנו כאל סמרטוטים, כפי שעשינו בתהליך אוסלו, כפי שפעלנו בלבנון, כפי שאנחנו עדיין פועלים כל יום ששי מול מפגינים פלסטינים ואנרכיסטים המחבלים בגדר הביטחון, כך גם יתייחס העולם אלינו. רק השבוע חבר פרלמנט בריטי הגיע למצרים וחולל שם מהומות נגד המשטר, כשפשוט הסית נגדו. בלי שום בעייה הוא הוכרז כאישיות בלתי רצויה, ובלחץ פיזי מתון פשוט סילקו אותו לכל הרוחות. הוא למצרים לא יזכה לחזור עוד לעולם. האם אנחנו היינו מעיזים לפעול כך נגד שונאינו הרבים, שחלקם מסיתים נגדנו מתוך ישראל עצמה? הגיע הזמן שנבין: הדרך בה אנחנו מתנהגים קובעת את יחסם של אנשים אחרים אלינו. במזרח התיכון מי שלא שומר על הכבוד שלו, פשוט אינו ראוי לכבוד.

ארדואן הפך את תורכיה לגורם עויין לישראל, וכמו מול כל גורם עויין, אנו זקוקים למדיניות יעילה של הרתעה. זו כבר עובדת מול חיזבאללה, מול חמאס, מול סוריה ומול הרשות הפלסטינית. אין מנוס מלגבש סל מחירים, שייצור הרתעה גם מול מי שהיתה פעם בעלת ברית, וכיום שינתה את יחסה במאה ושמונים מעלות.