להצטרף למועדון

למייל האישי

אתם איתנו

כללי החצר

מלחמת הסחה

ונצואלה גן עדן

אנרכיה עולמית ואנחנו

ניסי חנוכה

בסוף פרש

צרפת בלהבות

שתי מדינות כבר לא

ירושלים היתה יהודית

רפיון הסמוראי

יפן ההזדמנות

   
איך נחגוג 60? סוד "הרימון הגדול", ותור הזהב לישראל  ישראל
08/05/2008
אם ניו יורק היא "התפוח הגדול", ישראל היא "הרימון הגדול"; מלאה ועולה על גדותיה בכישרון בניה. ודווקא ישראל זו חוגגת היום 60, בצורה מקובלת וחסרת השראה, כמו בכל שנה: זיקוקי דינור, בימות ציבוריות, וכרזות רחוב. לא לכך נזקק הרימון הגדול, אלא לאפשרות לגרגרים שלו לפרוץ החוצה. איך עושים זאת?
 איך נחגוג 60? סוד "הרימון הגדול", ותור הזהב לישראל


מאת ד"ר גיא בכור

היהדות הוקסמה מפרי הרימון, מפרחו עז הגוון, והרבתה להשוות אותו לעושר, לשפע, לברכה ולחוכמה; לכל מה שהיתה רוצה לאחל לעצמה, בראשית כל שנה חדשה. "הֵנֵצוּ‏ הָ‏רִמּ‏וֹ‏נִים", נכתב בשיר השירים, "שְׁלָ‏חַ‏יִךְ פַּ‏‏רְדֵס רִמּ‏וֹ‏נִים".


רובנו זוכרים שהמרגלים הביאו איתם אשכול ענבים גדול, כדי להראות עד כמה פוריה ארץ ישראל, אך הם הביאו איתם גם תאנים ורימונים. ביהדות נטען כי לרימון 613 גרגרים, דהיינו תרי"ג מצוות, ואכן יש לו בממוצע כ- 600 גרגרים. היהדות מקשטת את ספרי התורה שלה בקישוטי רימונים, במקדש שלמה היו מאות רימונים שקישטו את עמודי ההיכל, ובגדי הקודש של הכוהן הגדול היו מעוטרים רימונים:

 

לא וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת...  לג וְעָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו, רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--עַל-שׁוּלָיו, סָבִיב; וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם, סָבִיבלד פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, סָבִיב. 

 

שיח הרימון (Punica granatum) הגיע אלינו מאיזורי איראן של היום, שם הוא עדין גדל בר, ומשם הובא לפני כ- 4,000 שנה. היהדות כה התאהבה ברימון, עד כי פסיפסים עם ציורי רימונים נגלו במקומות רבים בארץ, כרצפת בתי כנסת עתיקים, וכך הדבר גם אצל עמים אחרים. אצל הערבים הרימון, המוזכר בקוראן כאחד מעצי גן העדן, נקרא, רֻמָ‏אן (رُمان), והמוסלמים הביאו אותו איתם לספרד. כך התחברו בספרד הרימון המפואר במסורת היהודית, והרימון, סמל העושר, במסורת המוסלמית והנוצרית-איברית.


שם, בממלכת גרנדה, חברו כל האלמנטים, למה שזכה לכינוי "תור הזהב של יהדות ספרד". שם, בגרנדה, פעלו השר שמואל הנגיד (993 - 1056 לספירה), שהיה שילוב נדיר של משורר, מדינאי ולוחם; רבי שלמה בן יהודה אִבְּן גַבִּירוֹל (1021-1058); ורבים אחרים.

 

אין פלא איפה שהעיר גרנדה, מוסלמים, יהודים ואחר כך נוצרים, בחרה כסימלה את פרי הרימון, והיא אף נקראת על שמו (granado בספרדית – רימון). בכך ביקשה להפגין את עושרה, את אושרה ואת הפאר שלה. ואכן, אצל משוררי תור הזהב היהודיים כונתה גרנדה: "רימון ספרד".

מכאן גם שמה של גרנדה בערבית: עַ'רְנָאטָה (غرناطة). האות גימל מתחלפת בערבית עם ע' (כמו בוטרוס גאלי ובוטרוס ע'אלי, כשמבטאים זאת: ראלי) וד' התחלפה עם ט'.  שוב חזרנו לרימון.

האם אנו מדברים על "תור הזהב" של היהודים בארץ לא להם? שבה תמיד היו אורחים? מאוימים בגירוש? האם זהו תור הזהב האמיתי?

 

ובכן, בשנתה ה-60 של ישראל, אם עוד לא הבנו, אנו נמצאים בעיצומו של תור הזהב הנוצץ ביותר של היהודים, מזה לפחות 2,000 שנה! זהו תור הזהב האמיתי בהיסטוריה שלנו.


היהודים לא ראו פריחה תרבותית, מדעית, ספרותית, כלכלית, מסחרית, וטכנולוגית שכזו באלפיים השנים האחרונות, והפעם כל השפע הזה שלהם עצמם, ריבונים וחופשיים. הם כבר לא עובדים בשביל אחרים, ומעשירים אחרים. הם עובדים עכשיו בשביל עצמם, ולמען עתידם.

 

הרימון, סמל ההצלחה והעושר, הפעם הוא שלנו. "פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן", המהדהדים את הצלחתנו בעולם. להערכתי, פריחה, כפי שאנו חווים היום בישראל, בסך הכל 60 שנים לאחר הקמת המדינה, לא חווה העם היהודי בכל תולדותיו. לא פעם אני מתפלא ביני לבין עצמי, איך ישנם יהודים שממשיכים להעשיר מדינות זרות, כאשר יכולים היו לעשות זאת עבור ארצם שלהם. אכן, לא כולם כבר כאן, ובכל זאת, אנו עושים חיל, המדינה היחידה שהוקמה בשנות הארבעים והיא חלק מן העולם הראשון, שכל עתידה עוד לפניה. פעמון זהב ורימון, שניהם מצלצלים עכשיו את תור הזהב הישראלי שרק החל. "אוצרות אופיר וצרי גלעד".

האם מקרה הוא שהמטבע האחרון שלנו, מטבע שני השקלים שיצא זה עתה, מעוטר ברימון?

 

**

 

היהדות והנצרות אהבו לעטר את בתי התפילה שלהן בציורי רימונים, קודם כל בפסיפסים. למשל, בפסיפס בית הכנסת שבבית אלפא, או בפסיפס שנלקח מכנסייה בסוחמתה שבגליל, מן המאה הששית, והמוצג במוזיאון ארץ ישראל, שברמת אביב: עץ רימון עסיסי, שציפורים ניזונות מפירותיו. ואכן, בארץ ישראל נתגלו עד כה כאלף רצפות פסיפס מתקופות עתיקות.

 

כמה מרצפות בתי הכנסת דומים לאלה של הכנסיות, ויתכן שנעשו על ידי אותם אמנים. גם בעולם האסלאם הפסיפס היה מקובל מאוד, ראו למשל את כיפת המוזהבת של המסגד הגדול בקורדובה, של אותו תור הזהב (970 לספירה).

 

מדוע פסיפס? שכן הוא יכול להישמר לנצח. בניגוד לכל עיטור דקורטיבי אחר, בית כנסת שאמור להיות נצחי, חיפש קישוטים שיחזיקו לתמיד.

 

הפסיפס מורכב ממאות עד אלפי אבנים צבעוניות, המסודרות בסדר הנכון, ומלוטשות ממעלה, כך שניתן לדרוך עליהן. האבנים הללו הן הפיקסלים של העולם העתיק: ככל שהיו ביצירה יותר אבנים, כך עולה העומק של היצירה שתתקבל, והיא תהא צבעונית ומורכבת יותר. הפסיפס אמור לעורר הנאה לעין ולרגש; כאשר דורכים עליו ברגל יחפה, למשל בבתי המרחץ של הזמן העתיק, אמורים גם ללטף ולחוש את היצירה, לא רק לראותה.

 

קיימות לפחות שלוש שיטות עבודה להכנת הפסיפס:

 

השיטה הישירה: האמן מרכיב את הפסיפס על האובייקט (קיר או רצפה) באופן ישיר, אבן אחר אבן. זו היתה השיטה הנפוצה בעולם העתיק, אם כי היא אינה נוחה. האמן נמצא בשטח עצמו, כאשר הזווית לא תמיד נוחה. אך הוא רואה בעין כל העת כיצד מתקבלת התמונה.

 

השיטה הבלתי ישירה: האמן או האומן מכין את הפסיפס במקום אחר, ואז מדביק אותו לרשת בד, ואת המערך הזה הוא מעביר אל הפרוייקט. זו השיטה הנהוגה בשימוש המוני של פסיפסים, למשל כיום בחדרי אמבטיה.

 

שיטת הביניים: כאשר גם רוצים לראות את העבודה כפי שתיראה בסיום, וגם לא לעבוד במקום, בונים את המערך על פלטה קשיחה, ואז מעבירים את הפלטה ומקבעים אותה לפרוייקט.

 

בכל מקרה יש לחשב באופן מתמטי כמה אבנים ידרוש הפרוייקט, גודלן, המרחקים ביניהן ומרחק מינימום להפרשי קור וחום. זהו שילוב של חישוב מתמטי-גיאומטרי וכישרון אמנותי.




הביטו באבן אחת מתוך הפסיפס. ראו כיצד היא נראית. היא לכשעצמה אבן צבעונית קטנה וחסרת כל יחוד. אך ביחד עם עוד מאות ואלפי אבנים היא כבר יצירה; היא שלימות שנוצרה; היא מהות חדשה.

 

 

**

 

אם ניו יורק היא "התפוח הגדול", ישראל היא "הרימון הגדול"; מלאה ועולה על גדותיה בכישרון בניה. ודווקא ישראל זו חוגגת היום 60, בצורה מקובלת וחסרת השראה, כמו בכל שנה: זיקוקי דינור, בימות ציבוריות, וכרזות רחוב. לא לכך נזקק הרימון הגדול, אלא לאפשרות לגרגרים שלו לפרוץ החוצה, אחרת הכשרון שטמון שם יתפוצץ בפנים.

 

שנת ה-60 צריכה להיות שנת המפנה, שבה ייחשף הרימון הנצחי הזה בעולם כולו, במפץ אדיר, בשנה אחת של אירועים מכוננים. שנה שתיתן לרבים אצלנו כלים וכנפיים.

 

גדולי המשק, התעשיה וההיי טק שלנו יתנדבו ברצון למפגש עם תלמידים לכל אורך השנה, נניח תלמידי שמינית. כל אחד מהם יתרום כעשרים מפגשים לכל אורך שנת היובל. ואם אנו מדברים על כמאתים אישים כאלה, אנו מכסים את המדינה כולה. אין לכם מושג עד כמה מפגש-מודל כזה יכול להשפיע על הצעירים; הם יזכרו זאת תמיד. המסר הוא: אני הצלחתי, גם אתם יכולים.

 

"העצמת הרוח הישראלית". כל חתני פרס ישראל יסתגרו לסדרה של מפגשים מעצבים, בניסיון להכין מדריך משותף שלהם להעצמת חיי הרוח והיצירה שלנו. זו אמורה להיות המורשת הקולקטיבית של מי שהאומה רואה כבחירי בניה. ספר פרקטי לעצות חכמות, לא מאמרים מייגעים, כדי להגיע בצורה הטובה ביותר ליובל ה- 100 שלנו.

 

שנת החיבור הגדולה – בשנת היובל הזו יחוברו סוף סוף הגליל ואילת לרכבת. חיבור כזה יזניק את הפריפריה בצורה היסטורית, וישלים לראשונה את ישראל כולה. ואם איננו מסוגלים לבצע זאת בתוך שנה במאמץ אדירים, לפחות ייקבע לכך לוח זמנים.

 

הפחתת מס ההכנסה לעד 39%, ומס חברות ללא יותר מ-15%. זוהי הפחתה דרמטית, שתחזיר לקופת המדינה מליארדים של שקלים, שכיום בורחים לשוק השחור. כאשר המס יורד, התמריץ להעלים הכנסות יורד גם הוא. אנו זקוקים להזרמת הדם הכלכלי שלנו עוד יותר, דווקא על רקע חששות עולמיים. קשה יהיה לדמיין את זרם החברות והפרטים שיזרמו לכאן בעקבות הפיכת ישראל לתחרותית בכל הנוגע למסים.

 

תערוכת האמנות הישראלית הפלסטית לדורותיה. כאשר בוחנים מה השאירה חברה לאורך ההיסטוריה, אנו נזקקים בעיקר לנכסי האמנות והיצירה שהשאירה, למשל הפסיפסים שלה. יש מקום לתערוכת ענק, כולל השאלות מאוספים פרטיים, ולאחר מכן לפרסום התערוכה בספר שיישאר לעד. בתערוכה יחולקו מלגות קיום לאמנים שלנו, פרי תרומות מיהדות העולם וממשלת ישראל.

 

"התרומה הישראלית". מה תרמה ישראל לעולם? ההמצאות, הפיתוחים, התרופות, החקלאות, הרפואה, המים, הטכנולוגיות. גם כאן, לאחר התערוכה הבינלאומית, שיכולה לרוץ גם בעולם, ייצא הספר באנגלית.

 

שנת הזנקת החינוך: האומה כולה מתגייסת להעלאת מספר מקבלי תעודת הבגרות, ראשי רשויות מקומיות, משרד החינוך, הורים, מורים, וכמובן התלמידים. זה הזמן לתת דחיפה משותפת קדימה. אם עושים זאת כולם ביחד, זה יצליח. זה הזמן לבנות מנגנון לתגמול אחר של המורים, גם על פי הישגים.

 

חידון בתי הספר. תחרות ענק לשנת ה-60, שבה ישתתפו כל בתי הספר בארץ, בגיל חטיבות הבינים, על תולדות מדינת ישראל, הישגיה והתנועה הציונית. הכיתה הזוכה תשתתף בישיבת הממשלה בירושלים, כאשר כל תלמיד יהיה צמוד לשבוע לשר אחר. התחרות הזו, חד פעמית ויחודית, תעניק הרבה יידע ויוקרה למשתתפיה.

 

שנת חזרת הישראלים. הממשלה ויהדות העולם (לא צריכה להיות בעייה לגייס את הכסף) יקצו כמה מאות מליוני שקלים להביא לארץ בסביבות מאה אלף ישראלים מן העבר, שלא היו כאן כלל בעשרים השנים האחרונות. כל מי שירצה טיול חינם כזה מבין הזכאים - יקבלו. כבר עשינו זאת עם פרוייקט "תגלית" לצעירים, והתוצאות מצוינות. אין לי ספק שמשהו יתעורר אצל מאות אלפי הישראלים השוהים בחו"ל. פעם קראו להם שלא בצדק "נפולת של נמושות". היום ישראל תְחזר אחריהם בכל כוחה!

 

"קיבוץ הקיבוץ". כל בוגרי הקיבוצים לדורותיהם, בארץ ובעולם, יוזמנו לאירוע ענק, שבו הקיבוץ יצדיע גם למי שעזב אותו. האירוע יתחלק לקיבוצים-קיבוצים, ולבסוף במה מרכזית. הקיבוץ הוא יצירה ייחודית בעולם כולו, ואין סיבה שלא להעניק לו מעט סומק ללחיים. לאחר מכן יוקם אתר האינטרנט של הקיבוצים כולם, מחולק לפי קהילות. תתפלאו לראות שקיבוצים יחזרו לפעול מכל העולם, דרך האינטרנט. תהיה לכך משמעות עצומה לגבי הדור החדש, הייחוד שלנו, ומה לא.

 

הקמת "מחתרת השטרודל", המוכרת לכל קוראי האתר שלנו, אך זרה לחלוטין לאנשי משרד החוץ, למשל. זהו הזמן לשנות את מבנה מערך ההסברה שלנו, שיתמקד מעתה באינטרנט, כי שם העתיד. במאבק הזה יכולים להשתתף מאות אלפי יהודים בעולם כולו, רבים מהם פנסיונרים. הפנסיונרים נמצאים כבר באינטרנט, לא פחות מהילדים. ריתמו אותם, הם יעשו זאת באושר רב ובהתנדבות יוצרת.

 

תגבור לימוד השפה העברית ברחבי העולם. מדינת ישראל תממן תוכניות ללימוד חינם של השפה לכל דורש, גם ללא יהודים, ותראו שרבים יהיו מעונינים בכך. השפה העברית היא שאפשרה את תור הזהב שבו אנו נמצאים, היא בסיס הרימון, וככל שתתפשט יותר, כך יתרחב הנס שבו אנו נמצאים, ושאותו אנו מחוללים במו ידינו. אנו תורמים לה, והיא תורמת לנו.

 

כמעט כל ההצעות הללו אינן עולות כסף רב, ואת רובו ניתן לגייס מתרומות. מסתובב היום כסף גדול  ברחבי העולם היהודי, שרק מחפש כתובת ראויה להמשך השגשוג של מדינת ישראל; לא צריך להיות מסובך לגייסו, העיקר להראות חזון. ואם דבר אחד מכל מה שהצעתי כאן יתגשם בשנה הזו, דיינו.

 

זיקוקי-די נור לציון יום ההולדת הששים? לתור הזהב שלנו מגיע הרבה יותר מכך. מגיע לו לזנק עוד יותר קדימה.

 


 

נחזור לפסיפס ולרימון. כל פסיפס ססגוני ומושלם נולד מאבן אחת קטנה. כאשר מביטים באבן, לא רואים את התמונה כולה. יכול ל היות שכאשר אתם קוראים את המאמר הזה, גם כאן ישנו הֶקשר, שמי שמביט במאמר הזה בלבד - אינו רואה אותו?

יש צורך להתרחק מעט, כדי לראות.
 

אכן. זהו מאמר שלישי מתוך סידרה של שבעה מאמרים. הפעם זהו מאמר על הרימון. שני המאמרים הקודמים עסקו בתמר ובזית. נותרו לנו עוד ארבעה, כדי שהפסיפס, שבו נתברכה ארצנו, יושלם. חג עצמאות 60 שמח.



 

על פרדוקס התמר ההפכפך, וכיצד מטילים סנקציות במזרח התיכון

על המתיקות שבמרירות, העוּד המנגן, עצי הזית והחיים בישראל


למאמר ההמשך של מאמר זה: הרימון הפורח, האופי הישראלי, והמרץ הבלתי נדלה שלנו. מי יוכל עלינו?  


למצטרפים החדשים אל האתר: ניתן להירשם כאן, ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם.




    הדפסת עמוד זה

כדי להצטרף אל החברים במועדון Gplanet Prime, ניתן להירשם - כאן 

כדי לחדש את המינוי למועדון Gplanet Prime ניתן להיכנס -
כאן

עלה ישומון האתר למשתמשי אנדרואיד. הורידו אותו בגוגל פליי  

אם אינכם מקבלים פתאום את התראות האתר, אולי הן מגיעות ישירות לדואר ספאם. יש להיכנס למדור הספאם, ולהחזיר פעם אחת. או לבטל חסימה, באמצעות ההוראות שכאן

מאמרים נוספים של ד"ר גיא בכור
-
בדף שלנו בפייסבוק

ניתן לקבל התראה על כל מאמר חדש שעולה לאתר ישירות למייל האישי - כאן

הרישום לאתר מוגן בפרוטוקול מחמיר, ובכל מקרה האתר אינו שומר מספרי כרטיסים אצלו, ולעולם לא ישמור


GPLANET PRIME
מדד האיומים הבטחוניים
עתיד אירופה
המזרח התיכון
פ ר ש נ ו ת
קריקטורות/מושיק גולסט
פנקס אקטואליה
י ש ר א ל
ENGLISH
טרור ובטחון
כלכלה וחברה
חוקי המזה"ת
ההגדה לבית בכור
תקשורת
איראן
תוכן הגולשים
כללי החצר
evil
איש עם טורבאן
תור הזהב
גורל אירופה האומללה
מאמרי פריים ברצף
היצירות של מושיק
סבא מושי
התפוז המיכני - והליגה הערבית
חוקי התקשורת
זינוק

אתר האקטואליה והפרשנות של ד"ר גיא בכור- Gplanet        
                                                                                                   

תנאי שימוש   |   על האתר
כל הזכויות שמורות ©

נבנה ע"י שופ סנטר,בניית אתרים אחסון אתרים