שני מנהיגי תנועת חמאס, השולטים כיום ברשות הפלסטינית כולה, יצאו בסוף השבוע בהצהרות נוקשות ביותר, תוך שהם מתריסים בכך נגד ישראל, נגד אבו מאזן ותנועת פתח ונגד כל נסיון אמריקני להסדר במזרח התיכון. את ההצהרות השמיעו בשתי הבירות תומכות הטרור באיזור ובעידודן – בדמשק ובטהראן. בכך אופסים הסיכויים להקמת ממשלת אחדות פלסטינית; לשחרור החייל גלעד שליט בעתיד הנראה לעין; או לכל הסדר בין ישראל לפלסטינים. הצהרות אלה מחזירות את העימות בין ישראל לפלסטינים לפחות שלושה עשורים אחורה, כאילו לא היו מעולם הסכמי אוסלו, כאילו לא נחתמה בוושינגטון ההצהרה על הכרה הדדית בין ישראל לבין אש"ף, וכאילו לא היה מעולם תהליך מדיני באיזור.

המנהיג האמיתי של חמאס, חאלד משעל, הזהיר את ישראל ואת ארצות הברית כי בכוונתו, בתוך כחצי שנה, לפתוח בעימות נרחב עם ישראל, ואכן, לצורך כך מתקיים כיום מירוץ חימוש עצום ברצות עזה, שאינה נשלטת עוד על ידי ישראל. מרצועת עזה מקווים הפלסטינים להפעיל טילי קטיושה שיכולים להגיע עד לתל אביב. הנשק לרצועת עזה זורם לשם מרחבי העולם הערבי כולו, וכבר עכשיו אפשר לראות כבר את קווי הפעולה הפלסטיניים, הצפויים בחדשים הבאים.

משעל מתכוון לסחוט מדינה פלסטינית מישראל, לא לבקש, והיה והיא לא תפרק תוך פרק הזמן הזה את כל יישוביה, ולא תפנה לחלוטין את שטחי 1967, הוא יפתח בעימות הרחב. את הדברים אמר משעל בדמשק במחנה הפליטים אלירמוק, באופן אירוני ביום השנה לייסוד "החזית העממית לשחרור פלסטין" של ג'ורג' חבש, ארגון חילוני, מארכסיסטי ואפילו אנטי- דתי. החזית העממית היא כבר היסטוריה.החמאס הוא העתיד.

תנאיו של משעל הם נוקשים, ומשמעותם חיסול מדינת ישראל במתכונת הקיימת, ואילו הם: נסיגה ישראלית מלאה מכל השטחים, פינוי כל ההתנחלויות באופן חד צדדי, ירושלים כולה בירת המדינה הפלסטינית, חזרת כל הפליטים הפלסטיניים לבתיהם בתוך ישראל, פירוק גדר ההפרדה, ושחרור כל האסירים, כמובן, כל זאת ללא שום הכרה ב"ישות הציונית". מבחינת החמאס הכל, כמובן, שלהם: מה ששייך לפלסטינים, ומה ששייך לישראל.

משעל אף מזהיר כי כדאי לישראל לקבל את התכתיב הזה, אחרת "הדורות הבאים לא יהיו מוכנים אפילו לזה, והזמן פועל לטובתנו".

ראש הממשלה הפלסטיני, איסמאעיל הנייה החרה-החזיק אחריו כאשר המשיך להתגרות בישראל הפעם מטהראן. הוא ציין כי הפלסטינים לעולם לא ייכנעו ללחצים המופעלים עליהם להכיר בישראל. בכך הוא דוחה על הסף את תנאיי הרביעיה הבינלאומית להכרה בממשלתו שלו, ולהסרת המצור הכלכלי החונק את החברה הפלסטינית. בהתאם לאופי המקום בו השמיע את דבריו, טהראן, ציין הנייה כי "לא נעצור את הג'יהאד עד לשחרור המלא של ירושלים ושל האדמות הפלסטיניות".