מאת ד"ר גיא בכור

ושוב, אני עומד נפעם, אין לי הגדרה אחרת, מפסטיבל ההרס, החורבן העצמי, השנאה העצמית, התיעוב ההדדי, וההתאבדות של הפלסטינים בינם לבין עצמם, בדרכם לנכבה החדשה שלהם, כלומר לקריסת כל המערכות. הם עשו זאת לעצמם בשנת 1936, בשנת 1948, בשנת 1987, בשנת 2000, בשנת 2007 ושוב עכשיו. מעגל החורבן היום הוא החמור ביותר מאז מלחמת השחרור, מה שמלמד שהפלסטינים אחראים בעצמם לחורבנם, ולנו תמיד יהיה בכך רק תפקיד שולי. הם הרי עושים זאת לעצמם בצורה הנוראה מכל. ככל שנתרחק ממסע ההרס העצמי, כך ייטב לנו.

מעגל החורבן שנשרטט כאן יסביר לכם, אבוי, את כל המתרחש בימים אלה.

בקהיר הסתיים "כנס הפיוס" הפלסטיני בכישלון, אין הסכמה כמעט בשום נושא חשוב. חמאס לא יוותר על עזה לעולם, בעוד שהפתח דורש ממנו להכיר בהסכמיו עם ישראל, ולכבד אותם. אין הסכמה על הבחירות, על אבו מאזן, על המצע המדיני, על הכוח הצבאי המשותף, על שום דבר.

אפילו נפנוף מליארדים של דולרים סיוע, לא מקרב בין הסונים ביו"ש לתומכי השיעים בעזה. בין הלאומיות הפלסטינית הנובלת, לבין האסלאם הפוליטי המקונן על חדלונו ברצועה. אילו שני עולמות, שני קווים מקבילים שלא יכולים להיפגש.

כתוצאה מכך, אי אפשר לכונן ממשלה פלסטינית משותפת, הרי זהו דבר שאינו אפשרי. הפיצול הנורא במחנה הפלסטיני ימשך, איש אוחז שם בגרון משנהו, בשינאה עצומה. יש היום שתי מדינות פלסטיניות (ובעצם אין אף אחת) עוינות: ביו"ש ובעזה, דבר לא השתנה, ההיפך. העולם מתרחק מן הפלסטינים, רואה בהם טרוריסטים, בלתי אחראים, אשמים. מי עוד מדבר על מדינה פלסטינית??

מכאן יוצא, שאי אפשר לפתור את בעיית המעברים של רצועת עזה, שבה לאנשי אבו מאזן היה אמור להיות תפקיד מכריע. כך דרשו המצרים, ולכך אולי תהיה מוכנה ישראל. אך חמאס אינו מעוניין לראות את שנואי נפשו דורכים עוד בעזה. שאלת המעברים קריטית לחמאס.

אם כן, אי אפשר להגיע ל"רגיעה" צבאית ברצועת עזה, כל עוד שאלת המעברים נותרת פתוחה. חמאס לא יסכים לכך, ישראל לא תסכים לכך, מצרים מייחלת לרגיעה, אך רוצה שהמעברים של עזה לישראל יפתחו.

כתוצאה מכך, אי אפשר להגיע להסכם על שחרור אסירים פלסטיניים תמורת גלעד שליט, אי אפשר. כל עוד שאלת הרגיעה לא סוכמה, חמאס לא יוותר על הקלף שלו שנקרא גלעד שליט, פשוט כך. כ-11 אלף משפחות פלסטיניות יתאכזבו לגלות שדבר לא יצא מכך, ואין עיסקה. הלחץ שלהם על המנהיגים הפלסטיניים יגבר, ללא תועלת. תחושת ההחמצה תתעצם, ועימה הכעס והיאוש.

חמאס יבקש לטשטש את הזעם בתיעול הכעס לעבר ישראל. הסתה נגדה, האשמתה בכישלונותיו, ואף פעילות צבאית נגדה, כדי לצבור לגיטימציה מחדש אצל הפלסטינים הכועסים. כמובן שידחה על הסף, בבוז, כל רעיון להכיר בישראל או לפתוח איתה במגע כלשהו.

הלאה, כתוצאה מכך שום פיוס פנים-פלסטיני אינו אפשרי.... והתחלנו את המעגל מחדש.

מעגל החיים הנצחי והמיסתורי של המלחין ואנגֵליס: איך תסבירו מסע פלסטיני כזה של הרס עצמי?

בשנות השמונים (1986-1989, בשנות האנתיפאדה הראשונה) היתה לי תוכנית שבועית בגלי צה"ל (שאף זכתה בפרס מפקד גלי צה"ל) על המזרח התיכון, ושמה: "מעֶבֶר לגבול". אות התוכנית היה של ואנגליס הנפלא. מעורר זכרונות.

עלינו להבין: אלה אינם אנחנו, ולא יעזור כמה אסירים עוד נשחרר. הפלסטינים לכודים במעגל החורבן השחור, במצב נפשי של נכבה, ממנו יתקשו מאוד להחלץ. אבוי להם, ואבוי לנו, שקשרנו את עצמנו, אי-פעם בעבר, אליהם ואל גורלם הפטליסטי.

◄אני מבקש באופן אישי, ממי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לא לשכוח, ולחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או - כ א ן.

◄למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים - עושים זאת בלחיצה - כ א ן.

◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש או לחצי שנה. ניתן להירשם - כ א ן.   

◄האם תצרפו עוד קוראים לאתר שלנו? את החברים שלכם? אנא, ספרו להם על האתר. עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", כאן למטה. 


◄לכודים בכישוף

◄סיפורה הלא-יאומן של שביתה, ששינתה את תולדות הסכסוך היהודי-ערבי לתמיד

◄נכבה שניה: האם אנחנו מכירים את ההסטוריה?