אגדת עם

[face-book-like]
מאת ד”ר גיא בכור 


היו היתה פעם אגדת עם עתיקה, הישר מהיערות השחורים של אירופה, ששמה “אגדת שתי המדינות” (כבר לא מציינים את שמה המלא, “לשני עמים”), אלא שהאגדה הזו נפחה השבוע את נשמתה באופן סופי, תחת מטחים של טילים, אבנים וכיבושי הח’ליפות האסלאמית החדשה.


האגדה סובלת מטילים. כאשר רוב ישראל מטווח בטילים עם אזעקות בידי ארגון טרור שהשתלט על טריטוריה, איך אפשר לדבר עוד על מתן שטח עצמאי נוסף ל”פלסטינים”? האין זה ברור שלא משנה מי יהיה השליט בשטח הזה, הטרור יתחיל לשגר משם טילים על ערי ישראל, והפעם ממרכז ארץ ישראל? רק הנוכחות של צה”ל היא המונעת את האיום הזה כיום, וכבר ראינו כיצד נתב”ג כבר מאוים מטילי חמאס מעזה, אז תארו לעצמכם שיגורים קילומטרים אחדים ממנו. מי ינחת כאן? האגדה שחלוקת הטריטוריה תביא לשלום מוכחת עכשיו כמסוכנת ביותר. היא תוביל רק למלחמה ולאומללות נוספת לכל הצדדים. חמאס לימד את התמימים חולמי האגדות שיעור מזרח תיכוני.


האגדה סובלת גם מאבנים. שר האוצר מדקלם שוב ושוב על “להתגרש בשלום” מן הפלסטינים, “אנחנו והם”, ו”התנתקות”. אך השבוע התברר שיש בעיה גם עם חלק מערביי ישראל, לא רק עם “הפלסטינים”. אז גם מערביי ישראל נתגרש? האם נתנתק גם מצפון הארץ לפי תפיסה זו? ברור שלא, ולכן מדובר באגדת עם חסרת יכולת מימוש. גם אם “נתנתק” יהיו שיגידו שהמעט שנשאר זו מדינה “דו-לאומית”. גם חלק מערביי ישראל לימדו את התמימים חולמי האגדות שיעור מזרח תיכוני.


קרי מביא לכם “ביטחון”?

בנימין דיזראלי משתנה: פתרון שתי המדינות אינו רלבנטי עוד

האגדה סובלת גם מן “האביב הערבי”, שבא לידי ביטוי מוחשי הן ביו”ש והן בעזה. ביו”ש ראינו החודש כיצד אבו מאזן אינו שולט אפילו בשטחו, מוקף ארגונים עויינים לו ולישראל. ובעזה בדיוק אותו דבר: החמאס המדיני מאותגר בידי החמאס הצבאי, ואת אלה מאתגרים הג’יהאד האסלאמי, ועדות ההתנגדות, החזית העממית, החזית הדמוקרטית ואת כל אלה מאתגרים דאעש והסלפים ההולכים ומתרבים. אפילו הם אינם מסוגלים להחליט דבר, בוודאי לא לקבל הסכמים עם ישראל, שנואת נפשם. כל אחד מהם משגר לעבר ישראל, וכך מנהל רב-שיח עם הארגונים האחרים, על חשבון אזרחי ישראל. הכיאוס הערבי מלמד את התמימים חולמי האגדות שיעור מזרח תיכוני.



עוד מאמרים קצרים של ד”ר גיא בכור בג’יפלאנט

אגדת העם מאויימת עכשיו גם בידי הח’ליפות האסלאמית החדשה, שהקים לאחרונה אבו באכר אלבגדאדי בעיראק ובסוריה. הוא שואף להמשיך ולהתפשט, והמערכה על בגדאד, על סעודיה ועל ירדן היא רק שאלה של זמן. אז לתת עוד שטחים לכיבושי הח’ליפות מעל לראש שלנו?


השבוע ערך יומון ישראלי סוג מוזר של “ועידת שלום” הזויה, עם עצמו. כמה אירוני היה שבזמן אותה “ועידת שלום” עפו טילים לעבר מרכז הארץ ותל אביב. כן, אין כבר חיסיון לאיש במדינת ישראל, אך ועידות השלום, בתי המלון, הכיבודים והכספים הרבים מאירופה – אלה ממשיכים כאילו כלום. אמרנו כבר, אגדת עם.


(פורסם בידיעות אחרונות, 10.7.14)
[face-book-like]

מי שעדיין לא הצטרף למועדון ג’יפלאנט בפייסבוק, מוזמן כאן: