אוסאמה בן לאדן ורוח גן העדן. האם הוא חי?


אי אפשר להתעלם מן העובדה שמנהיג אלקאעדה אוסאמה בן לאדן (בסך הכל בן 50) לא נראה בשום סרטון מאז שנת 2004. בעוד סגנו המצרי, איימן א-זוואירי, נראה פעמיים לחודש בערך, כאשר הוא מאיים על בריטניה, נוזף באירופה, מגנה את חמאס או חושף שיניים על לבנון, בן לאדן נעלם מעל המרקע או באתרי האינטרנט הקשורים לאלקאעדה. הדבר יוצר מצוקה לארגונו, אשר מתקשה עכשיו להכחיש ידיעות מלפני שנה כי בן לאדן מת ממחלת טיפוס. אות למצוקה הזו הוא סרטון של אלקאעדה שנחשף בארצות הברית בימים האחרונים בשם “רוח גן העדן 1”, בו רואים את בן לאדן למשך כ- 50 שניות, אלא שמהופעתו של האיש, ממלוויו וממראה פניהם, וכן מן העובדה שמצולמים בסרט בכירים באלקאעדה שכבר אינם בין החיים (אבו מוסעב א-זרקאווי למשל) הסיקו המומחים שהסרט הזה אינו חדש, או שהוא רק ערך קטעים ישנים שטרם נראו.


 


בימים האחרונים הכפיל הקונגרס האמריקני את הפרס על ראשו של בן לאדן ל- 50 מליון דולר. האם זה אומר משהו על גורלו של האיש? קשה להאמין.  כפי שנראה האמריקנים עדיין מגששים בערפל בכל הנוגע אליו, כאשר ברור שהוא נמצא בפקיסטן או באפגניסטן. אלא שכל מדינה מאשימה את רעותה כי שם נמצא מנהיג אלקאעדה. בן לאדן הפך כלי להתגוששות בין השליטים קרזאי ומושרף באפגניסטן ובפקיסטן.


 


העלמות זו של בן לאדן מעוררת יותר ויותר שאלות אצל מומחים ואצל אוהדי התנועי הזו במזרח התיכון, ונטך ההוכחה עובר כרגע לאלקאעדה. אלא שדווקא התנועה עצמה משגשגת והולכת. מצבה היום הרבה יותר טוב מאי פעם, והיא נערכת לעידן הבא בתולדות המזרח התיכון: מעידן המהפכות הצבאיות של שנות החמישים, אל עידן המהפכות האסלאמיות של המאה החדשה.


 


אלקאעדה הולכת ומתבססת במספר איזורים במרחב שלנו:


 


עיראק – מדינה זו הופכת למחנה האימונים הגדול של אלקאעדה בעולם כולו. צחוק הגורל שהנשיא בוש כבש את עיראק כדי לדכא את היכולות של הטרור האסלאמי העולמי ושל אלקאעדה, אך התוצאה היתה הפוכה. כמו אפגניסטן בשעתה, עיראק היא כיום מאגר ההבקעה של צעירים מוסלמים המגיעים אליה, משתתפים בקרבות נגד השיעים ונגד האמריקנים, וחוזרים כמנהיגות חדשה אל מקומות מגוריה. מדובר בצעירים מכל מדינות ערב, בעיקר סעודים; צעירים מוסלמים; וצעירים מן העולם המערבי כולו. התופעה הזו קיימת גם באפגניסטן, שתי מדינות ענק, שקל להיטמע בהן. אין נתונים כמה צעירים נושאי דרכונים מערביים נמצאים באפגניסטן ובעיראק אך ההערכות מצביעות על אלפים. בעידן של מות האמונה והאידאולוגיה אלקאעדה מעניקה ריגוש עצום לחברים בה, אידאולוגיה קשיחה ומטרה ברורה.


 


אפגניסטן ופקיסטן ממשיכות להיות הבסיס הטבעי של הארגון.


 


קרן אפריקה והים האדום – מדינות כמו תימן, סעודיה, סומאליה, ג’יבוטי או סודאן משמשות גן עדן לטרור הזה, כיוון שהשלטון במדינות הללו רופף, הפיקוח הבטחוני אינו הדוק, ושיתוף הפעולה המודיעיני בין המשטרים רחוק מלהיות מהודק. זו הסיבה שחצי האי סיני, טאבה, אילת והאיזור נמצאים באיום גבוה יחסית. ים הטרור האדום מקרין לעבר האתרים הללו כל העת.


 


צפון אפריקה – זו תופעה חדשה יחסית, כאשר אלקאעדה הולך ומתבסס באלג’יריה ובמרוקו. אלפי צעירים אלג’יראים כבר הספיקו לסוע לעיראק להתאמן שם, להילחם שם, ולחזור להקים את התשתית הטרוריסטית שלהם במדינות האם. שלטונות הביטחון באלג’יריה עצרו כבר כמאה צעירים מקומיים שנסעו לעיראק או שהתכוונו לעשות כן. הפיגוע בחודש שעבר באלג’יריה, בו נהרגו 33 איש כאשר שני מתאבדים של אקאעדה פוצצו עצמם, יכול להעיד על כמה מתקדמת התשתית הזו בצפון אפריקה. מגמה זו מדאיגה מאוד את מדינות מערב אירופה, שצפון אפריקה משמשת  מקפצה קדמית לעברן. שוב, חוסר שיתוף פעולה מודיעיני בין המדינות הללו לבין עצמן, וחשדנות הדדית, וכן מעט שיתוף פעולה עם מערב אירופה מביא לשגשוג פעילי הטרור.


 


עזה – מאחז חדש של אלקאעדה, ההולך ומתבסס בו לאחר נסיגת צה”ל, וכבר כתבתי על כך. זה אמור להדאיג אותנו, אך מדאיג גם את חמאס , יריבתה של אלקאעדה.


 


ולבסוף – לבנון, מאורעות החדשים האחרונים בצידון ובאיזור טריפולי מראים כי הארגון המתחזק הזה תקע מאחז גם בלבנון הטולרנטית. התבססות זו עוד תשנה את מאחזי הכוח בלבנון, שכן אלקאעדה הינו ארגון סוני, שמוצא שם את עצמו מול השיעים וחיזבאללה, שנואי נפשו.


 


מה המשותף לרשתות הללו? כיצד הן מפיצות את התעמולה שלהן? מתאמות בינן לבין עצמן? מגייסות כמויות אדירות של כספים? מתאמות אימונים ומבצעים? האינטרנט. דווקא הרשת המערבית הזו, פרי הטכנולוגיה של העידן החדש, המאופיינת ברוח של קידמה, הגנת פרטיות והגנה על זכויות אדם – היא הדינמו העומד מאחורי המארג הצפוף ההולך ומתפשט של אלקאעדה. זו היא האמת הבסיסית שבן לאדן מבטיח בהרבה מנאומיו, כולל זה האחרון, בין אם הוא חי או מת: יש להשתמש במערב, בטכנולוגיה שלו, בחולשות הדמוקרטיות שלו, בסובלנות שלו, בכלים שיצר במו ידיו – כדי להביא לחורבנו.

בין הגורילה לגרילה
 
העולם הערבי נפרד מסדאם חוסין