אכן, אין" גבול" לטיפשות שלנו. אז מה באמת קרה עם הבורחים מעזה?

 

מאת ד”ר גיא בכור

 

“גטו נוצרי בלבנון”, “רעב והשמדה בדיר אלקמר”, “הנוצרים מושמדים בעיירה הלבנונית” זעקו הכותרות הראשיות בעיתוני הצהרים שלנו בחורף 1983, כאשר צה”ל על עשרות אלפי חייליו כבר נסוג מן השוף ובתוך כך מן העיירה הנוצרית דיר אלקמר שבהרי השוף בלבנון, עיירה נוצרית-מארונית, המוקפת עיירות דרוזיות. ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, שהרבה הבנה על המזרח התיכון לא היתה לו, מסתבר, הודיע כי ממשלת ישראל לא תרשה שואה שניה, וכי “לא נחריש” אם ייטבחו נוצרים בידי הדרוזים שבלבנון. 

מי שנלכדו בכפר הציורי דיר אלקמר היו לוחמים של “הפלנגות” שהגיעו לשם מביירות, בחסות הכיבוש של צה”ל, וכאשר צה”ל נסוג, לא היו מסוגלים להגן על עצמם מפני הדרוזים שנואי נפשם. קמה צעקה גדולה שישראל שתציל אותם, אלא שישראל כבר יצאה מן האיזור הזה. 

ראש הממשלה מנחם בגין החליט: ישראל לא תעמוד מנגד לנוכח “גטו” דיר אלקמר, ובעיתונות היומית בארץ התפרסמו מידי יום דיווחים קשים על “הרעב הכבד” בדיר אלקמר, ועל ההרעבה של נשים וילדים. 

ואכן, ניתנה פקודה למשלחת של נגמ”שים ומשאיות של צה”ל לצאת צפונה, כדי לחלץ את לוחמי הפלנגות מן הכפר, ובכך להסיר את המצור, ההרעבה והטבח הנוראי הצפוי. 

כך, לבנונים נלחמו בלבנונים, ערבים בערבים, ואנחנו בסכלותנו נכנסנו פנימה. 

 

הזדמן לי ולערד ניר (כיום בערוץ 2) להצטרף ככתבי גלי צה”ל אל השיירה הזו, שיצאה צפונה וצפונה, בכבישים הציוריים של הרי השוף עוצרי הנשימה. דיר אלקמר שוכנת דרומית מזרחית לביירות, בקו ישר עם עיירת החוף דאמור. היה חורף, והנסיעה ארכה שעות, עם כלים כבדים, בפיתולים הרריים, ואני זוכר שלפעמים הדרכים כוסו בעננות קשה, כשמידי פעם מגיח הנוף הנפלא. עברנו בכפרים דרוזיים רבים, וראיתי את השינאה שם לנוצרים, כאשר הגברים עמדו ברחוב הראשי, מביטים בזעם אל שיירת צה”ל, ויורים לפעמים באוויר. הם עשו סימנים ברורים מסביב לצואר, רומזים מה יקרה כאשר יירדו הפלנגות למטה, עם שיירת צה”ל. מידי פעם קצינים של צה”ל ירדו להרגיע אותם, ולעיתים נדמה היה שפורצת שם תגרה.

 

זה לא היה טיול. היה צורך לעבור את כל דרום לבנון, איזור מלא במחבלים פלסטינים, מ”אמל” השיעית ומחיזבאללה.

                                                         

לאחר נסיעה ארוכה בת יומיים, ותקלות בדרך, נכנסנו סוף סוף אל תוך העיירה הציורית דיר אלקמר, כאשר ערד צילם אותי בכניסה לעיירה, כפי שאתם רואים בצילום ההיסטורי הזה.

                                     
אני, בכניסה לעיירת השוף הלבנונית דֵיר אלקַמַר, 1983.
ברקע: השיירה של צה”ל (צילום: ערד ניר)

השיירה, מכוסה, כפי שאתם רואים, בפלסטיקים אדומים לזיהוי מן האוויר במקרה צרה, עם דגלי ישראל “המצילה”, נכנסה לעיירה, ואני ציפיתי, כמובן, לראות את מראות הזוועה. בדרך חשבתי שאראה תמונות נוסח השואה, של שלדי אדם רעבים ללחם, והרי אנו במשלחת הומניטארית! מדינת ישראל שאינה יכול לעמוד מנגד לנוכח שואה נוספת במזרח התיכון. 

כבר בהתחלה התמיהה אותי העובדה שלא היה שום מתרס בכניסה לכפר, שום מחסום. שום דבר. זה לא נראה כמו מצור! 

לתדהמתי הגענו לעיירה שלווה, מנומנמת, שתושביה מרוצים וחביבים, שמנמנים ודשנים, לא נראה שום מצור סביב, שום רעב לא היה בסביבה, ואני זוכר שעצרנו בדרך לקנות כיכרות לחם טרי ונהדר שזה עתה נאפה שם. נשארו לי לא מעט לירות לבנוניות מביקורים קודמים במדינה.

ואז הבנתי את המלכודת, ואת המזימה. הכל היה המצאה של הפלנגות, כדי שצה”ל שלנו יעשה עבורם את המלאכה להסתלק מן הכפר הזה. הם לא רצו לקחת שום סיכון, שמא יפגשו דרוזים נזעמים למטה, ומה יותר טוב מצה”ל שיפנה אותם עם “המוניות” חינם שלו אל מחוץ לכפר. אני זוכר את התדהמה שאחזה בי כאשר הבנתי מה קרה כאן. אנחנו שלחנו את החיילים שלנו (ואותי) למשימה מסוכנת ביותר, ללא שום צורך ישראלי או אחר, כאשר הברית שלנו עם הנוצרים כבר הסתיימה פחות או יותר, וכל זאת בגלל הטעיה, ובגלל הצורך שלנו להיות “הומניים” במדינה שאין בה שום אנושיות, היא לבנון! באיזור שאין בו שום חמלה.

הייתי מריר וזועם. אני לא אוהב שמסדרים אותי, ונצרתי את הלקח הזה בליבי. זה היה לקח עבורי כמתחיל, שלבנון לעולם לא תהיה כפי שאנחנו חושבים. שהמזרח התיכון אינו דומה לחלוטין להזיות שלנו.

במאמר האחרון של Gplanet Prime  כבר כתבתי מה הלקח החשוב ביותר שלי מ- 28 שנות סיקור של המזרח התיכון, ואני ממליץ לקרוא את המאמר הזה, שיראה לכם את עצמכם, ואת האיזור שלנו, באור אחר לגמרי ממה שחשבתם. חשוב לי שתֵרשמו ל- Gplanet Prime ותקראו, גם במנוי של חודש אחד בלבד.

 

המנון הפלנגות, מפלגת משפחת ג’מאייל, וראשית ההסתבכות שלנו בלבנון (בצילומים: פייר ג’מאייל):
“קדימה, הלוחם הפלנגיסט,
בהתלהבות הנעורים והחובה הלאומית”

מה אני מנסה לומר? ששום דבר לא השתנה.

 

**

 

 

מי שראה את העיתונים שלנו היום, שדברו על “טבח” באנשי פתח בידי אנשי חמאס, מבין שדבר לא השתנה אצלנו, ואנחנו עדיין מקובעים באותה תפיסה אווילית של “סיוע הומניטארי”. אגב, לנו איש לא יעזור, אם חלילה יקרה לנו אסון באיזור, זיכרו זאת היטב. 

בשכונת סג’עיה שבעזה, בחמולת חילס היו מאוימים בסוף השבוע אולי עשרה אנשים במקרה הטוב ביותר. אלא שכמאתים נוספים לקחו טרמפ על “ההומאניות” של ישראל, והחליטו לנטוש את עזה לטובת גן העדן של יו”ש. הם לא היו מאוימים, לא היתה סכנת טבח, וכל זאת מבלי להמעיט מאכזריות חמאס. 

מבחינת רובם זו היתה הזדמנות להימלט מהחור הנורא ביותר בעולם, עזה. נכון הוא שאבו מאזן ביקש ממשרד הביטחון ומשר הביטחון אהוד ברק, לסייע לאותם בודדים מאנשיו שאויימו בעזה, אך הוא לא התכוון לנדידה דמוגרפית אליו! חסרות לו צרות? 

לפנות בוקר החל להתחוור לאבו מאזן גודל הבְרוך, שכן אם יתירו לחמולת חילס להימלט בתחבולה מעזה, מחר יטען כל תושב שם שחמאס מתנכל לו, ואנה הוא בא? כמו פליטי אפריקה: נתתם לאחד להיכנס מחר יגיעו אלפים. 

בבוקר ניתנה ההוראה לישראל, אנחנו לא מכניסים אותם ליו”ש! שיחזרו לעזה. ואיפה הטבח? הסכנה ההומניטארית? הטיפשות שלנו? ואכן, סוכם שהם יחזרו לעזה. והם חוזרים. 

כרגיל, אין לנו מושג במה שקורה מטר מאיתנו, ועכשיו האגודה “לזכויות האזרח” (הערבי) כבר מגישה עתירה לבג”ץ, שלא להחזירם לעזה! אתם מבינים? אם לא יגורשו לעזה, וברשות לא רוצים אותם, שישארו בישראל? בסופו של דבר אנחנו הרי נסתבך בכל העניין הזה.

 

**

 

 

אנשי פתח הופשטו מסיבות ביטחוניות בטרם ניתן להם להיכנס לישראל, והם צולמו בתחתונים בלבד, ידיהם מורמות מעלה, והתמונות האלה התפרסמו בכל העולם הערבי. זו היתה מבחינת הערבים השפלה לא רק של אנשי הפתח, אלא של הלאומיות הפלסטינית והערבית כולה. תמונות נוראיות, בחברה שבה אין זה מקובל להתפשט. אנחנו בתמימותנו חשבנו שיגידו לנו תודה על המחווה ההומניטארית. מה שקרה הוא ההיפך, העולם הערבי רותח עלינו בשל ההשפלה הסימבולית, ומבחינתנו הנזק הוא אדיר. 

כך המחווה “ההומאניטרית” לא שיפרה כלל את התדמית שלנו בעולם הערבי, אלא ההיפך הרעה אותה, וכל זאת מבלי שיש לנו מושג קלוש מה מתרחש סביבנו. אתם חייבים להודות: מדיר אלקמר לשכונת סג’עייה שבעזה: אוטוסטראדה של טיפשות.

 

מוטרדים? חשוב לכם לעצור את הסיפור הזה בטרם יסתבך עוד יותר? שילחו את המאמר הזה לרשימות התפוצה שלכם.
עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.

להירשם כמנוי למאמרי Gplanet Prime עושים זאת בלחיצה כאן.

למצטרפים החדשים אל האתר: ניתן להירשם כאן, ולקבל התראות על המאמרים החדשים באתר.

מצודת הדרוזים, שרשרת רציחות, וההתרסה האמיצה נגד חיזבאללה וסוריה. איך הוא מעז?

צבא לבנון – אז והיום. זיכרונות עם פוטנציאל חיובי (כולל תמונות נדירות)