ארצות הברית בלמה את הטרור בעיראק וייצבה את המדינה. איך היא עשתה זאת?


העולם הערבי נפרד מסדאם חוסין

מאת ד”ר גיא בכור


הנתונים הסטטיסטיים מרשימים: נפח פיגועי הטרור בעיר בגדאד בשנת 2007 ירד ב-77% לעומת שנת 2006, שנת שיא באלימות הנוראה בעיראק. נפח ההרוגים בעיראק כולה ירד ב-50% בחדשים האחרונים, מאז שיא בחודש אוגוסט של 2,000 הרוגים (עם פיגוע אחד יוצא דופן נגד המיעוט היזידי בצפון המדינה, שהביא לרצח 500 איש בפיגוע אחד), עד לחודש נובמבר האחרון, עם 718 הרוגים “בלבד”. אלא שהמגמה היא של ירידה נמשכת, חודש בחודשו, במספר הפיגועים וההרוגים. בעיראק אין סופרים במניין הזה את ההרוגים מקרב הטרוריסטים.


עדות להתייצבות המצב הביטחוני במדינה הם מאות אלפי פליטים עיראקיים שמתחילים את מסעם חזרה לארצם ולבתיהם, וראש הממשלה נורי אלמאלכי השיעי, המקדם כבר יוזמות השקעה בינלאומיות בעיראק, זו אשר לפני כשנתיים טענו עיתונים בעולם כי המצב שם “אבוד” מבחינת ארצות הברית.


גם האלימות בין שיעים לסונים ברחבי הבירה בגדאד נרגעה, לדברי ראש הממשלה אלמאלכי, ומספר המסגדים שהוצתו בחודשים האחרונים משני הצדדים, ירד מאוד. שר ההגנה האמריקני, רוברט גייטס, שהגיע בימים האחרונים לעיראק, קיבל סקירה מחמיאה למדי על המצב הביטחוני, ויועץ הנשיא לענייני המלחמה בעיראק, הגנראל דגלאס ליוט, רואה את החודשים האחרונים כמינוף לעתיד מיוצב עוד יותר.


 


איך האמריקנים עשו זאת?


 


כך פועלת מעצמה


לפני שנה ושנתיים המצב באמת נראה כלאחר ייאוש, אלא שהממשל האמריקני, למרות מספר ההרוגים שהלך ועלה, לא זיגזג ולא נבהל. אכן, היו הפגנות בארצות הברית נגד המלחמה, אך ההפגנות לא צברו תאוצה. העם האמריקני קיבל את הגזרה, ותמך במנהיגיו ובצבאו. ובאשר להרוגים, מעצמה אינה סופרת הרוגים שלה, והיא עובדת על יעדים לטווח ארוך ועל אינטרסים. כה שונה מהמצב אצלנו, כשמייד נכנסים ללחץ, החברה מפסיקה לתפקד, הפגנות נגד המנהיגות, בלבול, אובדן דרך, בחירות תכופות, יאוש, ועדות חקירה, ומה לא. ארצות הברית ראתה יעד אחד: ייצוב המצב בעיראק, למרות כל התנאים, התחזיות והביקורת. והיא עמדה ועומדת ביעד הזה.


אגב, הרוגים. הארצות הברית מצניעים מאוד את שמות החיילים ההרוגים, תמונותיהם, ואין זה מקובל כלל לצלם את הלוויותיהם. בוודאי שהם לא יוכנסו אל תוך הויכוח הפוליטי.


 


המערכת המשפטית נתנה יד


האם ראיתם ועדות חקירה ברוטליות בארצות הברית על המלחמה בעיראק? בית המשפט העליון של ארצות הברית התערב בניהול המלחמה? קבע לצבא ארצות הברית מה לעשות ומה לא? הפגנות “בוש רוצח” מול ביתו? חברי הקונגרס שבזים בפומבי לנשיאם? המערכת המשפטית של ארצות הברית מבינה כי מדובר כאן בניהול מערכה קשה נגד טרור, מערכה ממושכת, וכי זו זכותו וחובתו של הדרג הממשלי לנהל את המערכה. אין זה תפקידה של המערכת השיפוטית.  מגובה בתמיכה משפטית איתנה, תוך הגבלה של זכויות אדם בעיראק בשל מצב החירום, יכול נשיא ארצות הברית לנהל מלחמה. ארצות הברית גאה בדמוקרטיה המפוארת שלה, אך היא גם מבינה כי אם המדינה מאויימת, לא תהיה דמוקרטיה בכלל. בניגוד אלינו, לא חיכו לצבא האמריקני עם סטופר ביד. מבינים שיש תהליכים שלוקחים זמן.


 


מודיעין והבנה


כאשר נכבשה עיראק ביצעו האמריקנים כמה שגיאות בסיסיות. הם פרקו את “הצבא הערבי” של סדאם חוסין, ולכן לא רק שנשארו בלי עמוד שדרה צבאי מקומי בתוך המדינה, הם גם ניכרו מאות אלפי חיילים וקצינים עיראקים שפוטרו. האמריקנים הקימו את הצבא הזה מחדש, ועתה הוא מבצע עבורם את העבודה המלוכלכת במדינה, זו שהם אינם מעונינים לבצע.


האמריקנים עד לפני כשנה עמדו בעיראק עם מודיעין חלקי, מבולבל, אי הבנה של המבנה השבטי הדמוגרפי של המדינה, עם חוסר משווע של מקצוענים בתחום המזרח התיכון.


המצב הזה השתנה לגמרי. יש היום מאות מומחים למזרח התיכון, לטרור העיראקי, המדריכים את הצבא האמריקני, ונעשתה עבודת מודיעין עצומה, בפיזור סוכנים ברחבי המדינה, איסוף מידע ומעקב אחר תאי אלקאעדה וגורמי טרור אחרים הפועלים ברחבי המדינה הגדולה.


 


שיטה יחודית של לוחמה


מאז חודש יוני, כאשר הצבא האמריקני תוגבר בעיראק בעוד 30,000 חיילים, החלה להתבצע תוכנית שאפתנית:


ראשית, החלו לייצב את מרכז העיר בגדאד (“האיזור הירוק”), כאיזור סטרילי בפני הטרור. האיזור הזה הוקף גדרות תיל, ולאט לאט הורחב לעוד איזור ולעוד רחובות. בכל פעם ייצבו הצבאות האמריקני והעיראקי את האיזור שטוהר, תוך הקמת חומות הפרדה בין איזורי שיעים לסונים בבירה, במתכונת הגדר אצלנו. לאט לאט טוהרו עוד רחובות, ואיזורים, עד שבגדאד כולה הפכה לאיזור פחות או יותר סטרילי. במקביל, פתחו הצבאות בחדירה לתוך עורף הטרור הסוני של אלקאעדה. במקום לחכות לטרור, החלו ליזום לילה לילה פשיטות לתוך איזורי השליטה של הטרוריסטים, תוך שהם מכים בהם בעוצמה. זו השיטה בה עובד כיום צה”ל ביו”ש, ובזכותה יש לנו שקט במרכז הארץ. זו עבודה סיזיפית, אך אחרי כמה חודשים היא נותנת את אותותיה. לאוייב אין זמן לתכנן פיגועים, או שאין כוח, כסף או פעילים. הוא עסוק במגננה, ופחות במתקפה.


 


במאבק הזה אין רחמים, ובכירי הטרור בעיראק חוסלו אחד אחד. כדי שלא להסתבך עם החוק האמריקני, את החיסולים ביצעו החיילים העיראקיים. ככל שהצלחות הצבא העיראקי עלו, כך גובר המוניטין שלו, והוא מושך מצטרפים נוספים. במרכז בגדאד נגמרו הסצנות של מכוניות תופת המתפוצצות ליד מרכזי גיוס של הצבא העיראקי. כיום יש כבר מידע מוקדם, מודיעין, איסוף ובקרה של הצבא העיראקי על מוקדי הטרור וכוונותיו.


כדי לשמור על ההישגים בנו האמריקנים והעיראקים מערכות של שיטור שכונתי, המתוגברות בכסף רב, אך גם שומרות ומייצבות את המצב, תוך דיווח ממוחשב על כל חריגה של הסדר, כניסת גורמי טרור וכו’. זו היתה בדיוק שיטת העבודה של סדאם חוסין, שבנה “צבא עממי” שלם של משת”פים שכונתיים, ושומרי הסדר הציבורי באיזורים השונים.


 


התוצאה כיום, הטרור הסוני נדחק מדרום ומרכז בגדאד אל צפון המדינה, איזור שאינו האיזור הטבעי שלו (דהיינו אין לו עורף מובהק של אוכלוסיה אוהדת), ושם הוא מרותק כרגע על ידי צבא ארצות הברית. האמריקנים מתכוננים לפריצה הגדולה למעוזי הטרור שבצפון, וכבר נערכות פשיטות מקומיות להתשת האוייב.


 


שיטת הלחימה מעניינת: מאות פשיטות ליליות ממוקדות-מודיעין על מוקדי הטרור, ברסס בלתי נגמר, עד לשבירתו.


אם אנו מבצעים X פעולות בלילה ביו”ש, האמריקנים מבצעים 100X (עיראק מדינה אדירה בגודלה). מדובר בעוצמה, בסדר כוחות וברצון עז לנצח, ואין כמו טעם ההצלחה והניצחון.


 


תקציבים עצומים


בית הנבחרים האמריקני אישר לשנת 2008 עבור הצבא האמריקני בעיראק ובאפגניסטאן סכום עתק של 804 מליארדי דולרים. אילו סכומים עצומים, המאפשרים פעילות צבאית כמעט בלתי מוגבלת בעיראק, לשם הולך עיקר הכסף. כוחות, תשתיות, ציוד יקר, מסוקים, תחזוקה, ומה לא. מול סכומים כאלה גם לטרור אכזרי קשה לשרוד לאורך זמן. טרור אלקאעדה השחצני, מפרסם סרטוני הרהב, נבלם.


 


נכונות להישאר


למן היום הראשון הבהירו האמריקנים כי אם מישהו ציפה שהם יתקפלו מעיראק בשל הטרור, הרי שהוא טועה. היתה זו התשובה ללוחמה הפסיכולוגית של אלקאעדה והטרור הסוני נגד האמריקנים בעיראק. גם היום מודיעים האמריקנים כי בכוונתם להישאר בעיראק עוד “עשרות שנים”, אם כי במצבת כוח אדם מצומצמת בהרבה. ממשלת נורי אלמאלכי מעוניינת בכך, והיא מקדמת יוזמה לפיה ייסוגו בסיסי הצבא האמריקני אל מחוץ לערים הגדולות, אך בכך ינציחו את הישארותם במדינה.


 


בניית עמוד שדרה מקומי


האמריקנים נשענים כיום בעיקר על הרוב השיעי בעיראק, המשתף עימם פעולה, אך הם גם דרבנו את השיעים לפייס את המיעוט הסוני הגאה, שנושל ממעמדו. כיוון שבאיזור שלנו מעריצים את החזק, העוצמה הצבאית שהפגינו האמריקנים בחדשים האחרונים חיזקה את דרישתם לפיוס לאומי עיראקי. אין כמו האמריקנים כיום להכיר את שלל השבטים בעיראק, העדות והדתות, והם מקיימים היום מערכות של הבנות ותיאומים גלויים וסמויים עם מרבית הגורמים המקומיים. לפעילות הפוליטית הזו יש כבר השפעה בשטח. האמריקנים החלו לשחק את המשחק המזרח תיכוני.


 


תיאום שקט עם איראן


גם לאיראן כמו לארצות הברית אין עניין לראות את עיראק עולה באש, ומזה חדשים קיימים יחסים של חשדהו אך גם כבדהו בין שני הצדדים. מדובר בהבנות בשטח, שעזרו לבלום את המתיחות הבינעדתית. האם תיאומים אלה יביאו גם להתקרבות אמריקנית-איראנית בנושאים נוספים? את זה עוד נראה.


 


חלוקה חדשה של כספי הנפט


לו היו האמריקנים פועלים בחוכמה מייד לאחר כיבוש עיראק, היו מכריזים על כוונתם לחלק את כספי הנפט לכלל האזרחים. זה היה הופך אותם לגיבורים גדולים במדינה, אלא שהם לא עשו זאת וספגו מהלומות כבדות מאוד במדינה גדולה ואכזרית זו. בחודשיים האחרונים הם הודיעו: בכוונתנו להציע מכספי הנפט גם לאזרחים. הכוונה הזו כבר הביאה לעלייה בפופולאריות של האמריקנים, בהפחתה במספר הפיגועים נגד צינורות הנפט, ולכן לעלייה בעושרה של המדינה.


ככל שלמדינה יהיו הכנסות גדולות יותר מן הנפט, כך האפשרות לייצב את המדינה עולה.


 


ולבסוף, שתיקה תקשורתית מכוונת


האמריקנים בעיראק למדו תוך שלוש שנים את מה שאנו לא למדנו בששים שנה: באיזור הזה אם מגיעים להישגים לא מנופפים בהם, כי הפעולה הזו בעצמה תביא להתגברות המתנגדים, ולחיסול ההישגים. אין צורך להתריס על חיסול הטרור, כי בכך רק מתמרצים אותו לשאוף בכל כוחו להוכיח את ההיפך. האמריקנים לא הכריזו על ניצחון, אך הם עובדים יפה בעיראק.


זה לקח להם כמה שנים, אך באופן מרשים, הם הבינו, הפנימו, ולא היססו גם לפעול.



האם נרשמתם לקבל את המאמרים ישירות אל האימייל שלכם? הרישום קל ומיידי.

הקרב על רחוב חיפה

לסגת מעיראק