בארץ המראה


”גּוּרָה בְנִי מִן הַפּטְעוֹן!
מֵחד-שִנּוֹ, חִיל-צִפּרְנוֹ!
מֵעוֹף-גִרְגִיר תָנוּס, צָעוֹן,
מֵחֶטֶשׁ בִמְגוֹנו!“


וְהוּא שָלַף סֵיפוֹ הָחַז,
נָד, חִפֵשׂ אֶת פְחִיק צָרָיו –
וְכה עָמַד בְצֵל זַמְזָם,
תָפוּס בְהִרְהוּרָיו.


עוֹדוֹ עוֹמֵד שְפֶה-הָגוּת,
וְהַפִטְעוֹן, עֵינָיו דּוֹלְקוֹת,
וִשְוֵשׁ בַיָעָר הַמָגוּד,
בּוֹעֵעַ וְנָקוֹט!


בִמְחִי חָזוּז – הָבֵס! הָבֵס!
תִכְתֶךְ הַסַיִף בְנִמְהַר!
נָטַל אֶת ראשׁ פִגְרוֹ הַזֵד,
וְאֶל בֵיתוֹ צָהַר.


”אַף קְטַלְתּוֹ, אֶת הַפִטְעוֹן?
אֲחַבֶקְךָ, יַלְדִי הַצָח!
הוֹ, יוֹם-צִלְהָה! יַבֵא! יַבּא!“
בְחֶדְוָתוֹ פָצַח.


בּעֵת בָשָק וּשְלֵי פַחְזָר,
בְאַפְסֵי חָק סָבְסוּ, מָקְדוּ,
אוֹ אָז חִלְכֵן הָיָה נִמְזַר,
וּמְתֵי עָרָן כֵרְדוּ.



מה מוזר השיר הזה, אומרת אליס, כאשר היא מגיעה לארץ המראה, בספרו הנודע של לואיס קרול. המילים נראות מוכרות, הדקדוק נכון, המקצב השירי מדוייק, זה אפילו נראה הגיוני, אבל מה המשמעות? האם יש משמעות? הרי זה מפחיד!



האם יכול להיות שגם אנחנו מביטים במציאות המזרח תיכונית, מפרשנים אותה עד זרא בכלי התקשורת שלנו, ולחלוטין איננו מבינים מה אנו רואים?


ביומיים האחרונים מתקשרים אלי שוב ושוב מכלי תקשורת בארץ באשר ל”מלחמת האזרחים” הנפתחת בלבנון, בשעה שאין מלחמת אזרחים; בשאר אלאסד מתחפש לאמא תרזה, אבל הוא מוקד הבעייה; נסראללה מופיע כמנצח והעכבר הזה מפחד לצאת מן המחילה שלו; חמאס מהלל את הדמוקרטיה שהעלתה אותו, ואין לו שום כוונה לשמור עליה? חיזבאללה לעומת זאת יורק על הבחירות בלבנון, שהפכו אותו לשולי? ומה עם הפארקים התעשייתיים, המגשרים בין שתי החברות, שוב הם חוזרים בחזונו של השר שמעון פרס בדאבוס? והלא הפלסטינים שרפו את הפארקים הללו ראשונים עם פרוץ האנתיפאדה; ואנחנו במזרח התיכון חזקים או חלשים? כאשר נדמה לנו שאנו חזקים הרי שנחלשנו, וכאשר אנו נחלשים, בעצם התחזקנו? אנחנו בדיכאון עמוק? אז איך היינו רק לפני כמה שנים באופוריה?


 


”גּוּרָה בְנִי מִן הַפּטְעוֹן!
מֵחד-שִנּוֹ, חִיל-צִפּרְנוֹ!
מֵעוֹף-גִרְגִיר תָנוּס, צָעוֹן,
מֵחֶטֶשׁ בִמְגוֹנו!“


 


הגיע הזמן להודות: למנהיגות שלנו, כמו גם לחברה הישראלית, אין מושג קלוש במתרחש סביבנו. למה דומים אנחנו? לאדם היורד בחדר מדרגות, ולפתע האור נכבה. והוא מגשש בידיו בחפשו אחר המפסק.


אמ”ן מחקר משמש למקור הפרשנות הראשי שלנו, בשעה שאף אחד מראשי אמ”ן זה עשרות שנים לא ידע ערבית. איש מהם. הם באו מן השירות הצבאי ואמ”ן היתה מבחינתם תחנה, עוד תחנה בקידום אישי.


בלי לדעת את השפה, ערבית ורצוי גם פרסית, איך אפשר להבין את ארץ המראה? והלא השפה היא התרבות, נשימת החברה, מאווייה, תסכוליה, והחזון שלה. איך אפשר בלי כלים להבין איזור?


בִמְחִי חָזוּז – הָבֵס! הָבֵס!
תִכְתֶךְ הַסַיִף בְנִמְהַר!
נָטַל אֶת ראשׁ פִגְרוֹ הַזֵד,
וְאֶל בֵיתוֹ צָהַר.



הנושא הזה מטריד אותי מאוד, כי המשמעות היא עוד ועוד טרגדיות בעתיד, וזהו לקח חשוב של המלחמה האחרונה.


האם יש איזה כלל, שאני יכול להמליץ עליו לחברה הישראלית, המבקשת ללמוד על הסביבה? יש. אציג בפניכם נווט אוטומאטי, שבלית ברירה פיתחתי עבורנו. הוא כמו שימוש בנוסחה, למי שאינו מבין את המשמעות בעצמו. הכלל הוא: בכל נושא שבעולם בנוגע לאיזור שלנו, גבשו מהי דעתכם, ואז עשו בדיוק את ההיפך. בלי לחשוב. 180 מעלות. ההיפך. כך פועלים בעולם המראה של המזרח התיכון. וזה יעבוד.


 


לפתוח במלחמה בלבנון? לא לפתוח.


 


אם הגעתם למסקנה שלא רצוי לפתוח במלחמה – פיתחו מייד.


 


ללכת על מטרות גדולות? הצניעו לכת.


 


הגעתם למסקנה שאין סיכוי? זה הזמן למטרות גדולות.


 


לגדף מעל לכל בימה את איראן? לא לדבר.


 


איש לא מדבר על איראן וסכנותיה? לדבר מייד.


 


לפתוח במשא ומתן עם סוריה? לא לפתוח.



תחזרו אחרי סוריה, היא תברח.

תתנכרו לסוריה, היא תבוא. 



לבנון נכנסת למלחמת אזרחים? היא לא.


 


לבנון שקטה מידי?  היא נכנסת למלחמת אזרחים.


 


האמריקנים שומרים על עיראק ומייצבים אותה? הם הורסים אותה.


 


האמריקנים פועלים וכותשים את עיראק? הם מייצבים אותה.


 


אומרים שיש פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני? אין פתרון.


 


אומרים שאין פתרון לסכסוך שלנו? יש פתרון, בדמות ניהול ולא פתרון.


 


אין פתרון בדרום לבנון וחיזבאללה התחמש בחדש? אבל יש הסדר לניהול בינלאומי.


 


יש הסדר בינלאומי בדרום לבנון? זה הפתרון.


 


בשנות התשעים התקרבנו לסוף הסכסוך? התרחקנו ממנו מאוד


 


הפארקים התעשייתיים יביאו פתרון? הם רק הרחיקו אותו, כי נתפסו כהתנשאות ישראלית.


 


הפתרון יביא הפרדה? לא, ההפרדה תביא פתרון…


הרוצה שלום, יכון למלחמה.

”אַף קְטַלְתּוֹ, אֶת הַפִטְעוֹן?
אֲחַבֶקְךָ, יַלְדִי הַצָח!
הוֹ, יוֹם-צִלְהָה! יַבֵא! יַבּא!
בְחֶדְוָתוֹ פָצַח“.



נכון, זה שיעור למתחילים, ולעיתים נראה שאין הגיון אפילו במה שכתבתי כאן. ובכן, יש הרבה. קראו שוב את השורות בנוגע למזרח התיכון, וחישבו עליהן. שוב ושוב. קראו גם את שירו של קרול (בתרגומו הנפלא של המאסטר הדגול אהרון אמיר) שוב ושוב, ולבסוף תגלו גם את פירושו. כך, לאט לאט, נתחיל להבין את האיזור שלנו, ולו גם באמצעות נווט אוטומאטי.

מאמרים קשורים: החיים במטריקס