בדיחת ה”פרסים”. ומי הנשיא, שעשה שלום היסטורי, אבל מובן שלא יקבל מהם דבר?

“ועדת” “פרס נובל לשלום” עשתה הכל כדי שלא להכיר בשלום ההיסטורי שביצע הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, ואשר שינה את המזרח התיכון לבלי הכר. אלה ‘הסכמי אברהם’, והשלום בין ישראל לבין ארבע מדינות ערביות, דבר שנראה כמו הזייה לפני הנשיא טראמפ: האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן. שלוש מדינות כבר קבעו את שגרירויותיהן בישראל, ובימים אלה יש מהלכים מתקדמים מאחורי הקלעים גם לגבי סודאן, בעיקר בתחום הכלכלי. 
אבל לא, הם נתנו את הפרס לשני עיתונאים עלומי שם, פיליפינית ורוסי, רק כי הם חלק מכת ה- PC. פרסי נובל הם פרסים של פרוגרסיבים, לפרוגרסיבים בלבד, כמו ה”פרסים” המטורללים, שמחלקים ה”עיתונאים” לעצמם, או אנשי ה”קולנוע” (שזו בעצם מחלקת התעמולה של הכת, חסר ערך ואפילו הרסני). 
לצערי, גם “פרס ישראל” ניתן משיקולים פוליטיים, ולכן גם הוא חסר ערך בעיני, בוודאי הבדיחה של “פרס נובל” או ה”אוסקר”. להתעלם מזה, זה חלק מתרבות השקר העולמית. 
מה הם “פרסים”? כלי שליטה. היה זה נפוליון, שהקים את “לגיון הכבוד”, חילק בין חייליו 1,500 צלבים, הפך 18 מהגנרלים שלו ל”מרשלים של צרפת”, וכינה את גייסותיו “הצבא הגדול” (La Grande Armée). כאשר מתחו עליו ביקורת, על שהעניק לחייליו “צעצועים”, ענה נפוליון: “בני אדם נשלטים בידי צעצועים”. 
זה הכבוד, וכך כת ה- PC קובעת מי “חשוב” ומה “חשוב”; בעזרת צעצועים. ועוד: נפוליון אף חשף עוד יותר את דעתו על תעשיית הכבוד, כאשר הסביר בדבריו בפני “מועצת המדינה” (1802) את סיבת רצונו בשימוש בכיבודים: “אצל הרומאים היו אצילים ואבירים, והיו להם תחפושות לכל דבר. הם העניקו תגמולים, פרסים, ציורי קיר, ניצחון. אני קורא לכל אלה ‘רעשנים’. נו, בעזרת רעשנים אנו מובילים את הגברים” (C’est avec des hochets que l’on mène les hommes).      
במאמר הזה (2012) צפינו את נפילת “האחים המוסלמים” ומורסי כאשר האמריקאים העלו אותם לשלטון במצרים, וכך כתבנו שם על בלוף ה”פרסים”, בבחינת לקח לכל אחד:

פיתוי הרסני: עלייתו, ונפילתו הצפויה, של האיסלאם הפוליטי במצרים (2012)

מתוך המאמר:
על בלוף הפרסים ש”העיתונאים” מה-PC מחלקים לעצמם, הזויים ופומפוזיים, כתבנו במאמר הזה, החביב במיוחד על אוהבי בליני וקרוזו:

הפרס של פיצ’קרלדו: על שייט תקשורתי על היבשה

והמטורללים מכולם הם אלה שחיים בסרטים בישראל, תרתי משמע, ורק השבוע הם חילקו “פרסים” (פרסי “אופיר”) לשלושה סרטי תעמולה, מעומק ההפרעות הנפשיות האוטו ויינינגריות. אחד אנטי ישראלי, דובר ערבית תומך האויב; השני עוד משהו על ערבים; והשלישי על חורבן ישראל, ואתם מממנים את זה. 
פעם עוד התעסקתי איתם, אך כיוון שאחוז הצפיות ב”סרטים” הוא אפסי (הם מכוונים רק לפסטיבלי PC בחו”ל. זה רק כסף ו”פרסים”), הפסקתי להתעניין. 
מאז כתיבת המאמר המפורסם הזה (2008), הפסקתי לצפות בסרטים “ישראליים”, רובם ככולם סרטי תעמולה ברמה ירודה, והם עוד חושבים ש”הסיכסוך” “שלנו” מעניין מישהו. 
אגב, את המאמר הזה שלנו קראו ויקראו יותר אנשים ממה שיצפו בשלושת סרטי התעמולה ה”זוכים” גם יחד:

על שנאה עצמית, וסיפורו הלא-יאומן של הקולנוע הישראלי (2008)

למה מינוי לשנתיים הוא כל כך משתלם? ראו את המחיר שיוצא לחודש



כן, אני רוצה להנות מאוצרות הידע האנושי, ולזכות בחגורת הבטחון. לכניסה לרישום במחירי ההנחה המיוחדים – כאן

ועוד על המניפולציה של ה”פרסים” בידי הפרוגרסיבים:

עיר מומצאת ל”עם” מומצא: רוואבי היא עדיין עיר רפאים?

אמנות ההתקפה הנגדית, וחוקי נירנברג של יהודי מדינות ערב, שנחשפים

הזהרנו אותם, אך הם לא הקשיבו: קריסה מבהילה בלימודי פרוגרסיביות באקדמיה בישראל: רוח וחברה

לראשונה בתולדות הסכסוך הישראלי – ערבי: ישראל במלחמה חיצונית ופנימית. עשרות בתי הארחה של יהודים נשרפו בעכו

המאמרים הגדולים של האתר, בסדר כרונולוגי


כן, אני רוצה להנות מאוצרות הידע האנושי, ולזכות בחגורת הבטחון. לכניסה לרישום במחירי ההנחה המיוחדים – כאן