בהדבקה על הקיר: מלחמה משפטית בביירות, וסוריה, בינתיים, מצליחה


על האוכל הלבנוני, ערק משובח, קובה מבשר נא – ודם

מאת ד”ר גיא בכור

אין כמו הסורים להכיר את המזרח התיכון ואת אחת החולשות של הלבנונים, בהם הם שולטים לפחות משנת 1976: עודף משפטיזציה. החוקה בסוריה היא קישוט, אך בלבנון, מדינה בעלת מסורת משפטית מפוארת, מתייחסים אליה ברצינות, ואת הרצינות הזו מנצלת עכשיו סוריה, במה שניתן לכנות “מלחמה משפטית”. הם מכים את הלבנונים בפגמים הבסיסיים שלהם: משפטיזציה שאוכלת בהם, נטייה להתקוטט, ופיצול אתני ודתי עמוק.



אכן, כפי שכתבנו לא מזמן, הושגה הסכמה על מועמדותו של מפקד הצבא, הנוצרי-מארוני מישל סלימאן (59) כנשיא לבנון הבא, על כך הסכימו הנוצרים, תומכי הממשלה האנטי-סורית וגם חיזבאללה. אלא שסוריה אינה מתלהבת, שכן סלימאן השיג השנה ניצחון על תומכיה במחנה הפליטים הפלסטיני נאהר אלבארד, ויש לו חותם אישי על ההסדר (המצוין) לישראל, שהושג בדרום לבנון לאחר המלחמה האחרונה. הסורים חוששים שהוא יתברר כמתנגד נוסף להם, בנוסף לממשלת סניורה. הם מודאגים. וכשסוריה מודאגת, לבנון משלמת.


 


כאן נכנס העניין המשפטי, שבגינו נדחו ישיבות הפרלמנט כבר 11 פעמים, ועוד היד נטויה, למרות שיש בסך הכל הסכמה בסיסית על זהות הנשיא הבא.


מישל סלימאן הוא קצין במדים, והחוקה הלבנונית בסעיף 49 אינה מתירה לפקיד מדינה רשמי או לאיש צבא בכיר לכהן כנשיא. וכך קובע סעיף סעיף 49 תת סעיף 3:


 


(3) It is also not possible to elect judges, Grade One civil servants, or their equivalents in all public institutions to the Presidency during their term or office or within two years following the date of their resignation or their leaving office for whatever reason.


 


“כמו כן אין זה אפשרי למנות כנשיא שופטים, משרתי ציבור מדרגה ראשונה, או מקביליהם בסקטור הציבורי, במהלך כהונתם, או עד לאחר שנתיים מיום סיום כהונתם מסיבה כלשהיא”. בין משרתי הציבור מדרגה ראשונה נמנה גם מפקד הצבא.


 


במילים אחרות, יש לשנות את החוקה, וכאן העניינים מסתבכים. השאלה היא מי מוסמך לבקש על פי החוקה את התיקון, שכן הסמכות נתונה לנשיא (ואין כרגע נשיא) או לעשרה חברי פרלמנט, שיצליחו להביא לשינוי, ברוב של שני שלישים מכלל החברים.


 


אתמול הודיעה הממשלה של סניורה, שבהעדר נשיא, היא נכנסת לנעליו, ולכן היא מבקשת את תיקון החוקה, והוספת חריג “חד פעמי” לסעיף קטן 3.  וזה התיקון שהתקבל בממשלה:


 


خلافا لأحكام الفقرتين الثانية والثالثة من المادة 49 يجوز لمرة واحدة انتخاب رئيس الجمهورية من القضاة او موظفي الفئة الاولى وما يعادلها في جميع الادارات العامة والمؤسسات العامة وسائر الاشخاص المعنويين في القانون العام. يعمل بهذا القانون الدستوري فور نشره لصقا على مدخل مقر رئاسة مجلس الوزراء.


 


“בניגוד להוראות שני הסעיפים הקטנים 2 ו-3 לסעיף 49, ניתן יהיה באופן חד פעמי לבחור את נשיא המדינה מן השופטים או ממשרתי הציבור דרגה ראשונה או מקביליהם בסקטור הציבורי. תיקון חוקתי זה יופעל מיד עם פרסומו בהדבקה על הקיר, בכניסה למשרד ראשות הממשלה”.


 


תיקון חוקתי בהדבקה?


 


שימו לב, על פי החוקה הלבנונית אין לממשלה סמכות להציע תיקון לחוקה, אלא לנשיא בלבד, אך ממשלת סניורה הגישה את התיקון כמחליפה של הנשיא, והיא מגישה אותו עכשיו אל הפרלמנט.


 


אלא שיו”ר הפרלמנט, השיעי נביה ברי, מנהיג תנועת “אמל”, פשוט מונע את כינוס הפרלמנט, שעשוי אולי לאשר את התיקון. הוא עצמו חושש שאולי יהיה רוב להצעה, ולכן עדיף שלא יהיה כינוס בכלל.


 


בינתים, חיזבאללה, שקודם תמך בלית ברירה במועמדות סלימאן מתחיל לשנות את דעתו, כך שלא ברור בכלל אם ימצא הרוב של שני שלישים בפרלמנט לאשר את הבחירה, בהנחה שהחוקה תתוקן בכלל. חיזבאללה בתחילה היה מוכן לסלימאן, אך עכשיו טוענים נציגיו (לא נסראללה. הוא פשוט נעלם מהשטח) כי “אי החוקיות” של צעד הממשלה לשינוי החוקה” מכתים את סלימאן.


 


זוהי מלחמת התשה משפטית, שמאחוריה ניצבת סוריה, היא ולא אחרת. היא מפעילה כרגע את כל כובד משקלה על ברי, שלא יאפשר את מהלך התיקון והבחירה, כאשר רק דבר אחד מנחה אותה כרגע: להפיל את ממשלת פואד סניורה. הממשלה הזו עומדת מאחורי הקמת בית הדין הבינלאומי לחקירת רצח רפיק אלחרירי, ולפי שעה סוריה מצליחה לבלום את פתיחת דיוניו, בעוד סניורה לוחץ להתחיל. זהו קרב עצבים של ממש, קיומי מבחינת המשטר הסורי.


 


סוריה לוחצת מצד אחד למנוע את בית הדין, חיזבאללה מסייע לה (לא בהתלהבות יש לומר) ומהצד השני סניורה, סרקוזי ובוש. ומי יישבר ראשון?


בכך שבה לבנון להיות זירת התגוששות ואינטרסים של כוחות זרים, פורום לסכסוכים לא לה, כאשר את המחיר כרגיל – היא משלמת.


הערה: כל המפקדים של צבא לבנון לדורותיהם היו נוצרים מארונים, כולל מישל סלימאן, שכן בכך הנציחו את ההגמוניה שלהם במדינה. כיוון שגם נשיא המדינה חייב להיות מארוני בלבנון, המועמדות של מפקדי הצבא לשעבר לתפקיד הנשיא, היא הגיונית.
מפקדי צבא לבנון בשנים האחרונות היו:

מישל סלימאן – 1998-
אמיל לחוד – 1989-98
מישל עאון – 1984-1989
אבראהים טאנוס – 1982-1984
ויקטור ח’ורי – 1977-1982
חנא סעיד – 1975-1977
איסכנדר ראנם – 1971-1975


למצטרפים החדשים אל האתר שלנו: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות אל המייל שלכם. הם ישארו אצלכם לתמיד.

 
סיפור שלא יאומן, משעשע ומבהיל, בקרב על הנשיאות בלבנון: המשבר הסתיים

הצגה בגבול הצפון

צבא לבנון: זכרונות עם פוטנציאל חיובי, כולל תמונות נדירות