"בית השבלול": רעיון חדש ומהפכני לניטרול בעיית הרקטות מעזה


חמאס נערך לעימות צבאי גדול עם ישראל

מאת ד”ר גיא בכור

כאשר ביקש הגיבור המיתולוגי פרסיאוס לחסל את המפלצת מידוזה הוא עמד בפני בעיה: מי שהביט בה, הפך לגוש אבן. מידוזה ואחיותיה המזוויעות, הגורגונות, היו יצורים בעלי כנפי ענק, גוף מכוסה קשקשים ונחשים מתפתלים במקום שערות. מה עשה פרסיאוס? המגן שלו צוחצח והוברק עד שהפך למראה. הוא הביט במראה, ודרך המראה כרת את ראשה של מדוזה. מדוזה עצמה לא יכולה היתה לראות אותו, אלא את השתקפות דמותה המבעיתה במראה.


  


 


מי ניצח במלחמות האנושות? מי שבא עם המצאה חדשה וגאונית אל שדה המערכה. למשל אלכסנדר מוקדון שכבש את העולם העתיק משום שהמציא שיטת לחימה חדשה, “הפלנקס”; שיטת הדייק הרומית לכיבוש ערים מבוצרות; או המצאת אבק השריפה שחיסלה את הערים המבוצרות; המצאת הטנק; וכמובן במלחמת העולם השניה: הפצצה הגרעינית. במילים אחרות, מנצח מי שמשנה את המצב הקיים, מי שמסדר את הקלפים מחדש. מי שמכניס גורם חדש ובלתי מוכר למערכה. זהו קרב המוח.


 


חבל שהאתר שלנו לא היה קיים בזמן מלחמת לבנון האחרונה, שכן במלחמה הזו הפעלנו הרבה כוח, בלי מוח, וחבל. הרביתי לכתוב באתר שלנו מאז על נחיצות פתרונות ממזריים, לסדר אחרת את כללי הלוחמה, להפתיע את האויב, לשבש את התנהלותו, עד לכניעתו. הבא נעשה זאת גם עכשיו, לגבי עזה.


 


קודם כל ולפני הכל, אין להיכנס ללחץ, בשום מקרה. ביטחון עצמי ורגיעה, הידיעה שננצח, אבל באמצעות המוח, שיבור הכללים, “הממזרות”, כפי שקראתי לכך באחד המאמרים. הממזרות הישראלית שקצת נרדמה באחרונה. אם בהיי-טק היא חייה ובועטת, מדוע לא בתחום הביטחון?


 


אנו זקוקים לרעיון ולתוכנית, שכן אין יוצאים לפעולה ללא תוכנית. אפשר להמשיך את מה שאנו עושים היום במקביל למה שמייד אציע, אך מה שיכתב כאן זו הממזרות שלנו, זו התחבולה שאנו אמורה להדהים בעזרתה את הצד השני, תוך שיבוש קשה של מערך השיקולים שלו.


 


שלוש אקסיומות, שעליהן יש לשמור, לפני שמגיעים לפתרון:


 


לישראל אין עניין להיכנס מחדש לרצועת עזה, ומלחמה כוללת היא סוג של התחברות. יש לנו עניין להתנתק סוף סוף מעזה, מכאן שיש להפסיק את החשמל, המים, הדלק והגז לרצועה. עזה מתקיימת כי אנחנו מעבירים אליה כל יום דלק, גז ותשתית בסיסי. ולהפסיק סוף סוף את מעבר השקלים לעזה, שמחזיק את האויבים בחיים.



לישראל עניין שעזה תמשיך ותישאב לרשות מצרים והאחים הערבים שלה.



לישראל צריך להיות עניין שחמאס יישאר בשלטון בעזה, אך מוחלש. אין זה תפקידנו להחזיר לעזה את הלאומיות הפלסטינית (האנטי-ישראלית בעצמה) של חובב ציון הדגול אבו מאזן. זה שומר גם את הפתח מוחלש הדדית. זהו עניין פנים-פלסטיני, שאל לישראל להתערב בו. כשאומרים חמאס מוחלש, הכוונה ביון הייתר לניטרול תחנות הרדיו והטלווזיה שלו (“אלאקצא”), המשדרות דברי שיטנה, אנטישמיות וגזענות שלא תאומן יום יום נגד ישראל והיהודים.


 


הבעיה הבלתי פציחה שלנו היא כדלקמן: צה”ל יכול לחסל את רצועת עזה כולה, אך הוא אינו יכול לעשות זאת כיוון שעיני העולם כולו מונחות עלינו, ואנו פשוט לא יכולים להרוג באוכלוסיה האזרחית. זו הסיבה למשל, שצה”ל כמעט ואינו יורה בעומק האוכלוסיה בעזה.


את המצוקה הזו שלנו, שנגרמה על ידי ארגוני “זכויות אדם” למיניהם, מנצל כמובן חמאס, שלו אין שום מגבלות. הוא הפך את האוכלוסיה האזרחית בעזה למגן שלו, לבית השבלול, אליו הוא מצטנף ובו הוא מוצא מחסה. האוכלוסיה האזרחית הפלסטינית היא העומק האסטרטגי של מנהיגות הטרור. בלי המאסות הפלסטיניות, לא היה הטרור יכול להמשיך ולהתקיים.


 


עובדה, בכירי חמאס כבר ירדו למחתרת, כמו נסראללה במלחמה האחרונה, המתחבאים מאחורי הזקנות והילדים. עד היום לא מצאנו פתרון לבעיה הזו, שמנטרלת בעצם את כל עוצמתו של צה”ל. האויב ממתין שנפגע באזרחים שלו, שכן מבחינתו גם זה סוג של ניצחון, בדעת הקהל העולמית, ראו המאמר “משולש הזהב”.


 


כרגע נלחם צה”ל בפעילים ולוחמים של חמאס, ומזניח לחלוטין את הבעיה האמיתית, הם נותני המחסה, המגן האנושי, האוכלוסיה הרחבה. צה”ל סופר מחבלים פלסטינים הרוגים, בלי להבין שאין זה מה שיכריע את המערכה. מה שיביא לשינוי המצב זו פגיעה בבית השבלול, בעומק האסטרטגי.


 


כיצד מקובל לפעול נגד ציבורי מפגינים גדולים? בשיטות של פיזור הפגנות. וזה בדיוק מה שנעשה אנחנו.


 


מה עשה אלוהים לפרעה, שלא הסכים לשחרר את עם העבדים שלו לחירות? הוא טרטר אותו בעשר מכות, עד שנתרצה. פרעה טורטר עד שהסכים לשבור את מילתו שלו. הרעיון שלנו יכול להיות יעיל אף יותר.


 


הנה הרעיון: בכל פעם שמשוגרת רקטה לשטח ישראל, תגיב ישראל אוטומאטית באחת מהתגובות הבאות, או כמה מהן ביחד, כנגד האוכלוסיה, שגם תבין כי הדבר מתרחש בגלל שנורתה רקטה לישראל:


 


תותחים של גז מדמיע ישגרו את החומר הזה לכל רחבי הרצועה, לפרקי זמן הולכים ועולים.


 


רמקולים אדירי עוצמה ישמיעו רעשים נוראיים, למשל חריקות, סירנות, פיצוצים מחרישי אוזניים, לערי הרצועה. בתחילה לעשר דקות, אחר כך רבע שעה, עד שעות. זה גם יכול להיות מוזיקה ישראלית (ריטה? שלמה ארצי? מוזיקה קלאסית?) או קריאות “חמאס עושה לכם את זה“, כמו בשטיפת מוח למשך שעות, שוב, שוב, שוב, ושוב, והכל בעוצמה אדירה, בווליום שאינו מאפשר תיפקוד נורמלי. הרמקולים יגיעו מן הים ממערב ומן הגבול ממזרח. אם נורה קסאם בלילה, אז כמובן הרעש האדיר גם בלילה. שוב ושוב ושוב. יש להיות נחושים.


 


בזמן התקהלויות גדולות, הבא נביא אליהם את “הצבע האדום“: מטוסים ירססו צבע אדום שאינו יורד על עשרות אלפי המתקהלים, תומכי חמאס, כדי שיסומנו אצל בני עמם. אחרי שבוע זה גם יכול להיות צבע כחול. ניתן לגוון.


 


המים לעזה מגיעים מישראל. אין סיבה שהמים לא יהיו אדומים בעצמם, אם כי צבע מאכל, כמובן. גם זה סוג של תזכורת לצבע אדום. אם הצבע הזה מגיע לשדרות ולאשקלון, מדוע שלא יגיע גם לעזה?


 


ניתן לגוון ולפזר פלפל שחור עם תותחי שיגור או מן האוויר, ומה לא. רק צריך להפעיל את הדמיון קצת. ניתן לשלב תגובות, ולהפתיע בכל פעם במשהו חדש.  קל יחסית לעשות זאת, זו קהילה סגורה, אורבאנית וקרובה. אין זו לבנון שהחזית שלה פתוחה הרבה יותר.


 


לזה יש להוסיף כמובן את הניתוק המלא של התשתית מעזה, ובאמת הגיע כבר הזמן. לפחות את אספקת הדלק לרצועה, שאנו, אבוי, במו ידינו מספקים באמצעות חברה פרטית ישראלית. שום דבר לא ייכנס עוד לרצועה מישראל.


 


בנוסף לרמקולים האדירים שיפנו את האצבע המאשימה לעבר חמאס, יפוזרו כרוזים, שיסבירו לתושבים מי גורם להם את כל זה באופן ישיר: חמאס.


 


אני אומר לכם שאחרי עשרה ימים כאלה, נטולי שינה, טרוטי עינים, עם אוזניים מצלצלות, עם עינים בוערות מגז מדמיע בלתי נגמר, צבועים באדום, ועם שירים ישראליים בעוצמה נוראה, כל זאת בטרטור פסיכולוגי בלתי נגמר, התושבים יחנקו במו ידיהם את מי שישגר טילים לעבר ישראל. הם הרי רואים את המשגרים, הפועלים בשכונות המגורים. אנו נעשה בדיוק מה שהם עושים לנו: טרטור פסיכולוגי, שבו אנו ננצח, שכן מול מה שכתבתי כאן יהיה להם מאוד קשה לעמוד לאורך זמן.


 


במצב כזה אנו שולטים במצב: בכל פעם רעיונות חדשים, ממזרות חדשה לנותני המחסה לטרור. כך יוצרים אימה אצל הציבור הזה, בלי לפגוע בו. פסיכולוגיה של אימה, בלי פעילות צבאית.


 


וזו ההברקה ברעיון: אי אפשר לבוא בטענות לישראל, שכן מי שלוחץ על הכפתור בכל פעם ומפעיל את הסידרה הזו הוא… חמאס בעצמו.


 


ואם יהיו תלונות בעולם, ובכן, האמצעים הישראלים לא יהרגו אף אחד. אילו אמצעי אל-הרג, העדיפים בהרבה על פני חיסולים ומוות משני הצדדים. אנו זורעים מטרד, אך חמאס הורג. הרעש התקשורתי רק יבליט את הטרור של חמאס, ושוב, יפעל לרעתו. האמצעים של ישראל מקובלים ומוכרים בתחום פיזור ההפגנות. כך גם ימקד חמאס את תשומת הלב של העולם במעשיו שלו.


 


חמאס בעצמו יבין מהר מאוד שבמקום לפעול רק כנגד הציבור בישראל, הוא פועל במו ידיו נגד הציבור שלו. במקום שהציבור הפלסטיני יהיה בית השבלול, לתוכו הוא חומק ובו הוא מוצא מחסה, הקונכייה הזו תחנוק אותו בפנים. הוא לבד יתחיל מהר מאוד לדלל את השיגורים שלו, שכן הנזק לחברה שלו, למעמד שלו, יהיה גדול. ואם לא יעשה כן, הזעם הציבורי בעזה יהיה גדול. כל שיגור, שכיום יש עשרות כמותו ביום, ייהפך לעובדה גם בצד הפלסטיני, לכאב נוסף, להפרעה בלתי נגמרת, למכה. כך יטה חמאס את אפקט הקסאמים, גם וקודם כל – אל הציבור שלו.


 


כך אנו גם שומרים על חמאס שלא יחוסל, אלא רק ייחלש, ויפסיק את השיגורים, בהתאם לאקסיומות הבסיס.


 


זהו רעיון זול להפעלה, שכן אין עוד צורך בפצצות המאוד יקרות ובמיגונים הטפשיים, שאינם נגמרים. בעקבות בג”ץ: טוב, אז נמגן עכשיו גם את אשקלון? את אשדוד? את ראשון לציון?


 


מה שיפה ברעיון שהוא יוצר גם מאזן של אימה: אם בעתיד ישאף חמאס לשוב ולשגר, יזכרו התושבים טוב מאוד מה קרה להם בסיבוב הקודם. זה יעביר את החשק לחמאס מהר מאוד.


 


השיטה הזו גם מביישת את חמאס, שישראל מעמידה אותו במקומו: כמיטרד ולא מעבר לכך, שניתן לחסל את המאבק שלו אפילו בלי לירות, באמצעות פלפל וצבע. יתכן ובתקשורת שלנו ילגלגו על הרעיון, כדרכם, אך עלינו להיות נחושים. ומי שנחוש, ינצח. נפוליאון קבע כבר כי כדי לזכות בניצחון, יש להיות חסרי רחמים. טוב, אני מסתפק בנחושים.


 


אין זה פתרון, שכן חמאס ימשיך ויישאר, אך זו דרך לנהל את הסכסוך בעזה, תוך יצירת מנגנונים שיבטיחו גם כי הסכסוך הזה לא ישוב.


 


אני מבטיח לכם, שמהר מאוד, כאשר הגורמים השונים בעזה יבינו מה קורה כאן, שישראל התחילה להשתמש בראש, ולא רק בידים, הקסאמים יתחילו לרדת, עד להפסקה מלאה.זה המיוחד בשיטה שלנו: חמאס לא צריך להכריז על כניעה הקשה לו, ומה לא. כיוון שמדובר בניהול הסכסוך, הקסאמים ירדו וירדו, עד שפתאום, ללא מילים, הם ייפסקו. אך האפקט של תגובת צה”ל יישאר. ברגע שהקסאמים ייפסקו, יש להפסיק את התגובות. יש לדעת מתי לעצור את הניצחון שלנו, בלי להשפיל את הצד השני.


 


השיטה הזו לא באה במקום מה שעושה עכשיו צה”ל, אלא בנוסף. לא יעבוד? ממשיכים ממילא בקיים.



אין לפחד מהשינוי. היפכו את בית השבלול ממקום מסתור לטרור, למקום המסוכן ביותר בשבילו.  האוייב פיצח את החולשה שלנו בנושא זכויות האדם? נפצח אנחנו את החולשה שלו.


 


ולסיום חידה: מדוע קראתי למאמר “בית השבלול”? לשם כך נדרש יידע בערבית, ובמלחמת לבנון האחרונה. נראה אתכם.

(פתרון החידה שהופיעה בסוף המאמר “בית השבלול”: נסראללה השתמש במונח “קורי העכביש” (בערבית מילולית: “בית העכביש”, “בית אלענכָבות”, بيت ألعنكبوت). אם לפי תפיסתו הקורים הם החולשה של הישראלים, הרי שלפי תפיסתנו, קונכית השבלול תהיה חולשת חמאס. בית השבלול הוא התשובה לבעיית בית העכביש).



אל התגובות שלכם למאמר “בית השבלול”


 הפתרון עכשיו, בקצה הידיים שלכם. אנא, שילחו את המאמר הזה לתפוצה הרחבה ביותר שניתן, כך ילכו הדברים ויתגשמו. ניתן לעשות זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה


 

 למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם כאן, ולקבל את המאמרים ישירות אל המייל שלכם. הם ישארו אצלכם לתמיד


משולש הזהב – כיצד האוייב פיצח את החולשה שלנו, ומה ניתן לעשות

אז איך ננצח במלחמה הבאה

נסראללה – מדריך ההשרדות