בלי האוראקל מדלפי


מאת ד”ר גיא בכור

כיצד נדע את העתיד? כיצד חזו פעם את העתיד?


ביוון הקדומה וברומי העיסוק בעתיד היה אובססיבי, והיו שיטות שונות ומגוונות לנחש אותו. שיטה אחת היתה לקרוא את העתיד לפי מעוף הציפורים, וזה היה מקצוע לכל דבר. שיטה אחרת היתה להקריב קורבן בעל חיים לאל מסויים, ולפי התאבכות העשן לנחש מה התוצאה לשאלה הרצויה.


עוד שיטה בדוקה היתה להעלות את העתיד לפי רשרוש העלים בחורשת עץ האלה, אך השיטה הטובה ביותר נחשבה בעת העתיקה לפקוד את כוהנת האל אפולו בדלפי שביוון. זו היתה אישה, האוראקל, שנהגה לשבת על כיסא בן שלוש רגליים, ואז היתה נכנסת לטראנס בהשפעת האלים כמובן, ומתחילה למלמל מילים לא ברורות. היו אנשים מיוחדים שתפקידם היה לפענח מה היא אומרת. ברוב המקרים הם היו משאירים את הנבואה פתוחה לכל הכוונים, כדי לשמור על מעמדו של המקדש.


 


בדרך כלל דברי הפרשנות ניתנו בחרוזים, למשל:


 


רוח גדולה תגיע,


ואיתה נסיעה תפציע,


מן המחלה הנפש תחלים,


אך את התמורה יבקשו האלים.


 


דברים מעין אלה.


 


אגב, שני מנהיגים מן העולם הערבי נהגו להתייעץ עם אסטרולוג לתיאום פעולותיהם עם הבלתי ידוע ועם העתיד. המלך הירדני חוסין, שנהג רק להתייעץ, והנשיא המצרי אנואר סאדאת שהחזיק אסטרולוג צמוד, ואשר בלעדיו לא היה נוקט שום צעד. ואכן, האסטרולוג הזהיר אותו מכל צרה… חוץ מן ההתנקשות בו (1981). אללי.


 


ובמה כל הדברים הללו קשורים לשיווקה של ישראל בעולם? פשוט מאוד. אנו כאן לא זקוקים לא לאסטרולוג ולא ללחשנים כיצד תיראה תדמיתה של ישראל במקרה של עימות צבאי נוסף. כיוון שבמאמר מוקדם הסברתי כבר, שמעכשיו כל עימות בינינו לבין הערבים יכלול אוכלוסיה אזרחית משני הצדדים, ולכן בעולם כולו יוקרנו תמונות זוועה של “פשעינו” כנגד הלבנונים או הפלסטינים, הדברים ברורים, ואגב, האויב בונה על כך ומכוון לכך.


 


אם כן, למה לחכות לקטסטרופה שתגיע? למה לא להקדים כבר עכשיו תרופה למכה?


לא צריך להמציא את הגלגל מחדש, רק להשתמש בו. האמריקנים כבר יודעים מזמן, ואין שם חברה עסקית שמכבדת את עצמה שלא נוקטת בכך, והם משתמשים במה שנקרא Crisis Management, דהיינו “התנהלות משברית”. התפיסה הזו אומרת שאסור לחכות למשבר שיגיע, אלא יש להתכונן לקראתו, ובעצם דרך ההיערכות הזו הוא אולי אפילו יימנע.


 


מה אני מציע כאן? אם הפרמטרים התקשורתיים של המשבר חוזרים על עצמם מאז 1982, למה לא להכין הכל מראש? להקים חמ”ל תקשורתי שלם מראש, כאילו המשבר כבר כאן, אך הוא יהיה “במילואים”. זה כולל:


 


הכנת ה”תורה”, דהיינו המדיניות ההסברתית הנכונה לאור לקחי המלחמות הקודמות. השימוש באוכלוסיה אזרחית כמגן, מי התוקף, הקשר לטרור, מי האוייב, איומים על ישראל, הפרות, ועוד. כל כך הרבה.


מסרים מוכנים ומעובדים לגמרי,


כתבות מוכנות, סרטים, ראיונות, לקחי מלחמות קודמות, 


איוש על ידי אנשים מקצועיים, כולל חוזים איתם, שיכנסו לפועל ברגע פקודה,


מסבירי מילואים (שיקבלו על כך תשלום בהינתן האות),


ארגון הכספים,


חלוקת עבודה בין המשרדים הממשלתיים השונים (כאשר במלחמה האחרונה ראינו שדבר לא היה קיים כמעט בכלל),


הכנת מיקום לאנשי התקשורת מהעולם,


תוכניות סיורים, תגים, מערך הסעות,


עמידה מול כלי תקשורת שונים לפי הקבצים,


מערך שלם מוכן מול האינטרנט, בלוגים, ווב-2, וכשאני אומר מוכן הכוונה ברמת “חבצלת”, דהיינו מוכן לשידור,


הכנת הקרקע מול כתבים, פובליציסטים ועורכים במדיה העולמית,
חלוקת העולם לפי הדגשים התקשורתיים, ציוות השגרירויות, ארגון ישראלים הנמצאים שם, חלוקת מטלות לעולם היהודי, ועוד ועוד.


 


אם יש מערך טנקים לרגע פקודה, מטוסים או חיילי מילואים, השדה התקשורתי-הסברתי הוא היום יותר חשוב מטנקים. איך זה שאין חמ”ל שלם ערוך ומוכן לקרב?


 


במקרה כזה יש רווחים נוספים. אם בפעם הבאה נצליח להפעיל את החמ”ל הזה, הצד השני ייקח בחשבון שאנו מוכנים הסברתית, ולכן התמריץ שלו לצאת למהלך צבאי-תקשורתי יפחת. התרופה מונעת את המחלה. לא רק זאת. בעצם הקמת החמ”ל אנו מרעננים את כל תפיסת ההסברה, הקשר מול העולם, ואפילו אם החמ”ל יישאר במחסן, כל המערכת מקבלת זינוק קדימה. השיטה הזו קרוייה בעולם שיטת “ווי-ג’י”, שכן בסינית האותיות ווי-ג’י  משמען “סכנה”, אך גם “הזדמנות”.


 


אם כן, אין צורך להתאמץ ולחזות את העתיד. לא עם הציפורים, לא בעזרת רישרושי עלים, ואפילו האוראקל מדלפי, כך נראה, מיותרת. העתיד כבר כאן. 

לפרק הראשון: מחתרת השטרודל
לפרק השני: מדד הקסמים
לפרק השלישי: צי הסוחר