במנהרת הזמן: האם מצרים מתחילה לפעול בנושא הברחות הנשק?


מאת ד”ר גיא בכור


 


15 למרץ 1988, דקות אחדות לאחר שטאבה הוחזרה לידי מצרים. אני עומד כבר ב”מצרים”, כאשר לנגד עיני חיזיון די נדיר: כל הצמרת המצרית הגיעה לטאבה, כדי לחגוג את חזרתה למצרים. כאשר אני כותב כל הצמרת המצרית, הכוונה היא לכולם: מהנשיא, על חיל המשמר המגונדר שלו, בעלי המדים הכחולים –כתומים, שרי הממשלה, כל הפוליטיקאים של העבר (פגשתי שם לשיחה לבבית את כמאל חסן עלי, את מוסטפא חליל, שניהם ראשי ממשלה לשעבר, ורבים אחרים), כל האומנים, שחקני הקולנוע, הציירים, כל מה שאנו מכנים “דרג א'” (פגשתי שם את שחקני הקולנוע המהוללים פריד שאוקי, יוסרה ורבים אחרים).


 


הטקס התנהל ללא דופי, ואז נוגן ההמנון המצרי החדש-ישן, שאותו הלחין סייד דרוויש האגדי (1892-1932) “בילאדי בילאדי, לכי חובי ופואדי” (“הוי מולדתי, לך אהבתי וליבי”). הקהל עמד דום. המשמר החל להניף מעלה את הדגל המצרי. טרממממממ… היכו תופי הטקס, והתזמורת הנשיאותית פרצה בתרועת הנשיא. הטקס החגיגי – תם.


 


אלא שאז התרחש דבר מוזר: עשרות אזרחים פרצו לפתע לעבר הדגל המצרי המונף, הקיפו אותו בהתלהבות וזעקו: “תחי מצרים, בוז לישראל, תחי מצרים, תחי טאבה ערבית מצרית”. הם הניפו ידיהם מעלה, כאילו ניסו לטפס על תורן הדגל הענק.


 


במבט ראשון הם נראו כאזרחים מצרים, החוגגים את “שיבת טאבה” אל המולדת. אך לא, אלה לא היו מצרים. אלה היו הבדואים של סיני, נציגי השבטים. הם היו חייבים להפגין “נאמנות” (בייעה) למצרים ששבה לשלוט שם, לנגד עיני הנשיא וצמרת המדינה, פן יוחשדו כמשת”פים של ישראל, הרי הם היו תחת שלטון ישראלי.


עד כדי כך פחדו מן המשטרה החשאית המצרית, ואין זה עניין של מה בכך. ישראלי לעולם לא יבין את עומק הפחד הזה, כיוון שזרים אנו במרחב הזה. כה עניים מיליוני מצרים, עד כי רמת החיים בעזה היא גן עדן עבורם, ולכן עם ההתנתקות לפני כשנתיים, ופתיחת הגבולות לרגע בין מצרים לעזה, הבריחו מאות מצרים את הגבול, כדי להתיישב בעזה. עכשיו המצרים הללו לכודים בעזה, מנותקים מארצם.


 


*


 


נזכרתי בסיפור הזה (וברבים נוספים בהקשר זה, אספרם בעתיד) כאשר אני עוקב אחר פרשת הברחות הנשק והציוד הצבאי ממצרים לתוך רצועת עזה.


רק השבוע קבעו בכירי מערכת הביטחון שלנו כי בחודשים האחרונים הוברחו לא פחות מ-40 טון חומר נפץ לעזה, וכי השלטונות המצריים אינם עושים דבר בעניין. זו היתה גם דעתו של השר לביטחון פנים אבי דיכטר. שהמצרים אינם נוקפים אצבע, וזה אכן מרגיז. הלחץ הישראלי הזה הוא במקומו, וטוב שהוא נמשך.


 


ועם זאת, למרות שאין בידי שום חומר מודיעיני, אני חולק על הקביעה כי המצרים אינם עושים דבר. להערכתי בשבועות האחרונים התפתחו דברים לטובה. איך אני מוכיח זאת?


 



  1. בית הנבחרים האמריקני אישר החודש הקפאה של 200 מליון דולר מסיוע החוץ האמריקני למצרים (מסך 1.3 מליארד דולר לשנת 08), עד ששרת החוץ קונדוליסה רייס לא תוכיח לבית הנבחרים כי המצרים פועלים בצורה יסודית למנוע את הברחות הנשק לרצועת עזה. הקיצוץ הזה קריטי לכלכלה המצרית, הנמצאת בקשיים עצומים. המצרים פשוט חייבים לפעול, אין להם עכשיו ברירה.


  2. בשבועיים האחרונים החלה מערכת בטחון הפנים המצרית לפנות בדואים ופלסטינים מבתיהם שבסמוך לגבול המצרי-פלסטיני, ולהרוס את הבתים. על רקע זה פרצו מהומות באיזור, ובוצעו מעצרים רבים. המצרים טוענים כי מאז ספטמבר 2005, כשישראל יצאה מעזה, הכוחות המצריים חשפו 138 מנהרות הברחה, שש מתוכן מאז שחמאס כבש את עזה. לטענתם, בסך הכל תפסה מצרים במנהרות 13 רקטות, 8.7 טון חומרי נפץ, 240 רובים ו-162 אלף כדורים. 


  3. מערכת בטחון הפנים המצרית ביצעה עד כה אלפי מעצרים של פלסטינים בצפון סיני, ואילו מעצרים שקטים. הן לפלסטינים והן למצרים אין עניין לדבר על כך. מערכת המוח’אבראת המצרית שבה ומתמחה מחדש בעניין הפלסטיני מעזה.


  4. מאז השתלט חמאס על רצועת עזה, הוא השתלט גם על כמות אדירה של תחמושת, חומרי נפץ וטילים, שהיו שייכים לפתח, ונמצאה במחסניו שבעזה. לאחר שלוחמי פתח פשוט ברחו מעזה כל עוד נפשם בם, זכה חמאס בכמות גדולה של נשק ותחמושת. כתוצאה מכך ירד הצורך בהברחות, לפחות לפי שעה. ואכן, מחירי התחמושת צנחו בעזה, ולמבריחים לא משתלם להבריחם, בוודאי לא בכמויות שהיו בעבר. עלות כריית מנהרה חשאית גבוהה מעלות הרווח מההברחות.


  5. חמאס, שבעבר השתמש במנהרות ממצרים, משתלט עליהן עכשיו, בעיקר למניעת הברחות סמים, והוא מדכא את המבריחים. מבחינתו שליטה במנהרות היא עניין של ריבונות. חלק מן המנהרות הללו פוצץ על ידי חמאס, והתנועה בהן אינה חופשית כבעבר.


  6. משרד החוץ המצרי יצא השבוע בהכחשה גורפת להאשמות השר דיכטר כי קאהיר אינה עושה דבר בנוגע להברחת הנשק והתחמושת לעזה. “הצהרות אלה משקפות אי ידיעה אמיתית של המציאות כפי שהיא”, נכתב בהודעה. במצרים הודעה רשמית, ובכלל פרוטוקול, הם דברים שאין להקל בהם ראש. חשבו רבות על ניסוח ההודעה לפני שהיא פורסמה. הודעה רשמית מחייבת במצרים.


 


אין ספק שניתן לעשות יותר, אך בתקופה האחרונה המצרים התחילו לפעול. את הלחץ הישראלי על מצרים יש להמשיך, כמובן, בכל הכוח, אך אסור להתנגח. יש להגיע להבנות שקטת עם המצרים, מאחורי הקלעים, כפי שהם גם מעדיפים. עובדה שהלחץ הזה עוזר. לישראל, שהתנתקה לגמרי מרצועת עזה, אינטרס שמצרים תיקח על כתפיה את הטיפול ברצועה הזו, כפי שהיה לפני 1967, וכך דורש גם הצדק ההיסטורי.  בכל זאת, זוהי האחות הערבית הגדולה של הפלסטינים. האחריות לרצועת עזה בכל ההקשרים – צריכה להיות מוטלת עליה.

לשמיעת ההמנון של מצרים המלוכנית

לשמיעת ההמנון המצרי עימו הגיע סאדאת לירושלים (“הוי הנשק שלי!”), 1960-1979


כמה עלתה שמלת הכלולות?
 

כספי השלום (ולהתראות)

עינויים? לא אצלנו
 



תגובות:

מצרים כאומה הגדולה במרחב הערבי שואפת להיות מתווך לסכסוכים בין מדינות הנושקות לגבולה,גם בסכסוך שבין ישראל לרשות הפלסטינית היא שולחת את השר עומר סלימאן בכדי לתווך ביננו לבינם.עד כה תיווכו העלה חרס ,בכל כמה ימים מפרסמת מצרים הודעה שהמו”מ תקוע בגלל שישראל אינה מוכנה לעשות כך וכך בכדי להחזיר את החייל החטוף שליט.דבר שלדעתי נעשה בשביל שהנושא לא ירד מסדר היום וגם בכדי להראות שהיא היא מצרים המנהיגה הערבית האזורית.
בהקשר להברחות הנשק ממצרים לרצועה ,מצרים נהוגת כפי שנהג יאסר ערפאת כאשר יד אחת לחצה את ידו של רבין והיד השניה נתנה אישור ליציאה לפיגועים נגדנו ואמירה לאקונית שיהיה בסדר בעזרת השם, אינשאללה .
מצרים נוהגת כך משום שהיא שומרת על מקומה במרחב הערבי. למצרים כפי שאמרת ישנן בעיות לרוב,כלכלה,חינוך,בטחון פנים והיא עסוקה בהכל חוץ מבעיותיה היא ,לא ירחק היום ואותה מצרים תיפול כפרי בשל בידי המונים כפי שנפלה איראן בימים של חומייני וכפי שנפל שלטון הפת”ח בעזה בבורחו מעזה לתוך מצרים.
יאיר יחזקאל


לגיא היקר שלום,
במאמרך ציינת את התופעה המפתיעה של הגירת מצריים רבים לעזה. נוכח עובדה זו, ובהתחשב בעובדות אחרות כגון- שהרצועה הייתה תחת שלטון מצרים מאז 49 ועד 67 וכן שיש להן רציפות טריטוריאלית מה שאין כן לגבי יו”ש, נשאלת שאלה פשוטה: האין זה מתבקש שרצועת עזה תסופח למצרים. הרי אין זה גם מן הנמנע שתהליך מקביל יתפתח עם הזמן בין יו”ש וירדן ואז עזה תהיה על רגליהן כאבני ריחיים. ונניח שהפלסטינים לא יראו התלהבות מרקיעת שחקים לרעיון הזה, האין זה ניתן שרעיון זה ייושם בינתיים במסגרת פתרון ביניים? לדעתי הדבר אפשרי ואף כדאי למצרים שכן עזה מביא עימה נדוניה נאה של גז, נפט ונמל נוסף בים התיכון. מעניין מה דעתך בנידון.
להיתראות, עלה והצלח,
יורם קול



אכן,ערביי ישראל הנוצרים והנוצרים בכלל במזה”ת,ראו עצמם כערבים גאים המתעבים את ישראל והציונות וחלקם היו מראשי הטרור הערבי. יש לי לא מעט שמחה לאיד לגורלם אם כי תבוסתם, הינה עוד תבוסה מערבית לטרור האיסלאמי. כיום מי שמוכן להצטרף לחיקה של ישראל ורואה בה בת ברית כנגד סכנות האיסלאם( הגיע הזמן) יש לאמר לו -ברוך הבא!
איציק שהרבני, עכו 


“בארץ המראה”.. אהבתי! כל הכללים שם מתאימים בבואך לחזר אחרי בחורה לוהטת – מידת ההצלחה היא ביחס הפוך למידת ההשקעה ומראית העין..
גל


אני מעביר את רוב הדואר שלך תחת השם שלך לחברה שלי ב 4 יבשות.
את האנגלית לדוברי האנגלית. לגוים שביניהם אני בוחר ושולח פעם בשבועיים שלא להמאיס את ישראל עליהם…
תודה לך מקרב לב. לא הרבה שיכולים לעשות עבודה נהדרת כמו שלך.
יוסי שוחט, אוהיו, ארה”ב