דאגות ומרירות בטהראן


נשק רב עוצמה נגד איראן

צנח לו זילזאל

לאחר שהכלכלה האיראנית ממשיכה להתרסק, ובאישון לילה הטילה בשבוע שעבר ממשלת טהראן קיצוב כלל-ארצי על שימוש בבנזין למכוניות, ולאחר שהמונים שרפו כ- 20 תחנות דלק ברחבי המדינה, הובא הנשיא אחמדינג’אד במבוכה. הוא, שנבחר אך ורק על רקע הבטחתו לכלכלה טובה יותר ולחיים טובים יותר, מביא לבידוד חסר תקדים של ארצו, בעקבות ההרפתקה הגרעינית שלו. הוא נזקק לעזרה, וזו אכן הגיעה אתמול.


 


המנהיג הרוחני של הרפובליקה האסלאמית בכבודו ובעצמו, האיתאללה עלי חמנאי, הגן אתמול על אחמדינג’אד, והבהיר שהוא תומך בו וב”פעולה האמיצה” לקיצוב בנזין במדינה. ההחלטה המהוססת שקיבלה ממשלת אחמדינג’אד גרמה לירידה עצומה בפופולאריות שלו, אך לא היתה לממשלה ברירה. איראן צורכת כל יום 75 מליון ליטר בנזין, 45 היא מצליחה לייצר אצלה, ואת הייתר, עוד 30 מליון היא רוכשת בחו”ל, ובכסף יקר. חמנאי הבהיר אתמול כי בעלות החיסכון בנפט, בסך חמישה מליארדי דולר, ניתן לשפר את תחומי השיכון, העבודה ובתי הספר, שלושה תחומים בהם קורסת המדינה האיראנית. מדובר במשק צנטרליסטי מאוד, מולאם, כולו נתמך על ידי המדינה, וקורס. האירוניה היא שאיראן מייצאת נפט, אך לא מסוגלת לזקק אותו לבנזין אפילו עבור עצמה.


 


ויחד עם זאת מתח חמנאי סוג של ביקורת על אחמדינג’אד, כאשר קרא לממשלה באיראן “לשפר את מסגרת יחסיה הכלליים” עם העם. כך נאלץ חמנאי לשקם את תדמית אחמדינג’אד, שעד היום דובר עליו כעל אישיות פופולארית מאוד באיראן. אני לא רואה הרבה סיכוי שאחמדינג’אד יישאר בשלטון בבחירות לנשיאות הצפויות בשנה הבאה. עיקר הפגיעה באחמדינג’אד היא באיזורי היתרון שלו: עניים ופריפריה.


 


ובאשר לעניין הגרעין, גם כאן יש התפתחויות מהירות. השבוע מתיישבים, סוף סוף, נציגי מועצת הביטחון לדון בגל סנקציות שלישי על טהראן. ארצות הברית ואירופה דוחפות את הסנקציות, רוסיה וסין מאיטות, אך לא בולמות לגמרי. הסנקציות האלה מלחיצות מאוד את חמנאי ואת אחמדינג’אד, שכן גם כך המצב הכלכלי של המהפכה בכי רע.


 


כאן חוזרים אל טקטיקות ההשהיה האיראניות המקובלות, אם כי בעמדת אירופה חלה תפנית מסוימת.


בהמלצת מוחמד אלברדעי, ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית, מוכן האיחוד האירופי לעסקה חדשה עם איראן: הפסקה תמורת הפסקה. אם איראן תפסיק להעשיר אורניום, ותסתפק במה שכבר העשירה ותו-לא, תהיה אירופה מוכנה להפסיק את הסנקציות הבינלאומיות הבאות על איראן. האם יש לכך סיכוי? די בכך עבור איראן להרוויח זמן. עובדה, היא כבר הצליחה להלבין את מה שהעשירה.


 


ההנחה בעולם היא שבאיראן עובדות היום 1,500 צנטריפוגות להעשרת אורניום, ובסוף יולי הם יכניסו עוד 3,000 צנטריפוגות לפעולה. עבודה כזו יכולה לתת להם מספיק אורניום להכנת פצצה גרעינית בעוד כשנה!


 


איראן מנהלת היום מדיניות תכסיסנית בשני ראשים: אחמדינג’אד הכריז אתמול, שוב, שאיראן הגרעינית לעולם לא תוותר על כך, בעוד ראש הדיפלומטים האיראנים בנושא, עלי לריג’אני, נתן להבין כי הוא מוכן להיכנס למו”מ על דיל עם מדינות העולם. בעוד עשרה ימים תגיע לטהראן משלחת של הסוכנות לאנרגיה אטומית, כדי להכין “תוכנית עבודה” למשא ומתן לפתרון המשבר. דיל אחר שמדובר עליו הוא שאיראן תהיה מוכנה לביקורת פתע של פקחי האו”ם, אם נושא הגרעין שלה יוחזר ממועצת הביטחון לסוכנות לאנרגיה אטומית. אין לזה הרבה סיכויים, אך זה יעסיק את העולם, וימשוך זמן עבור איראן.


 


איראן ממשיכה להתל בעולם, והעולם אינו שש להתעמת איתה.


 


ביום ששי, בדרשה שלו, הבהיר המנהיג הרוחני של איראן, עלי חמנאי, את ה”אני מאמין” שלו מול העולם:


“עדיף תמיד לנקוט מדיניות התקפית מול העולם ולא הגנתית, ותודה לאל, ממשלת איראן נוהגת במדיניות התקפית, ואינה מוותרת”. הוא גם הבהיר שמדיניות התקפית אינה בהכרח מדיניות מלחמתית. איראן ממשיכה אם כן להתגרות בעולם, היא ממשיכה להתקדם בנושא הגרעיני, אך מתחילה לשלם מחירים כבדים יותר ויותר בתחומי הכלכלה והמשטר.

הניסיון הצפון-קוריאני מלמד שבסופו של דבר, כאשר המשטר כולו נתון באיום כלכלי-הישרדותי, הסנקציות הבינלאומיות עובדות, אפילו אם כבר יש נשק גרעיני מוכח. את הלקח הצפון קוריאני גם האיראנים מבינים, וזה מדאיג אותם.

מי הם בכלל שיבודדו אותנו?

לוח זמנים במשבר הגרעין