האַצטרולָב המיסתורי, וכיצד נקרב את היורדים שלנו חזרה ארצה?

 


מאת ד”ר גיא בכור
 


איך משתמשים באַצטרולָב (astrolabe), אותו מד זווית משוכלל ומיסטי, שהוא כבר מזמן נחלת ההיסטוריה?


יש לקחת את הכלי המעוגל והשטוח כדיסקית, שבדרך כלל עשוי מנחושת, להרים אותו לגובה השמים, ואז להתחיל להזיז את החלקים הניידים שבו, לפי גובה השמש, או הירח, וכן לסדר את הכוכבים, הנראים ושאינם נראים. האצטרובל מכוסה מבפנים מערכת של גלגלים מסתובבים, וזהו למעשה המחשב של ימי הבינים. מסומנים בו קווי האופק, האזימוט, קווי השעות, גלגל המזלות, וכן כוכבים קבועים.


 


כאשר מזיזים את החלקים הניידים באופן מיכני, מתחילים לקבל נתונים חיוניים לניווט: המכשיר ייתן לנו את השעה המדויקת, יראה את השעה של שקיעה צפויה או זריחה, יוכל לעזור לנו באיתור המיקום שלנו במרחב הימי, יראה לנו את הזווית של הכוכב אליו הוא מכוון, ונעשה בו שימוש גם לבניית מפות אסטרולוגיות. באותה תקופה האסטרונומיה והאסטרולוגיה היו קרובות ומחוברות. האצטרולב היה כלי הניווט המרכזי של הימאים בין המאות השלישית והשניה לפני הספירה עד למאה ה- 19; זה היה מורה הדרך של העולם העתיק. גם ביהדות שלנו נמצא הרבה את האצטרולב, עבור ימאים אך בעיקר עבור האיצטגנינים יהודים, שעסקו ב”משפט הכוכבים”, היא האסטרולוגיה בספרות העברית של ימי הבינים. 


 


המשורר, הפילוסוף, הרופא והנוסע, ר’ אברהם אבן עזרא (1089-1164) אף חיבר ספר שלם ומיוחד על האצטרובל, “ספר כלי הנחושת”. במאות המאוחרות התפתח האצטרולב השטוח למראה כדורי נפוח, דמוי כדור הארץ, מוקף רשת של טבעות, מה ששיכלל את החישובים הטריגונומטריים.  זה היה כלי העבודה של הנוסעים בזמן ובמקום, במשך מאות שנים.


 


כל מי שעוסק בשיווק יודע שחוג הלקוחות מן העבר הוא הציבור הראשון שאליו יש לפנות, מתוך כוונה לגייס אותו שוב, או למכור לו שוב. משווקי העיתונים היומיים פונים קודם כל אל המנויים של העבר, שכן הם מכירים כבר את המוצר, ואף שילמו פעם כסף כדי לקנות אותו. פעם רכשתי ספר עטוף כריכת עור מהודרת מחברה אמריקנית דרך הדואר, ומאז, כבר שנים, בכל חצי שנה אני מקבל את הקטלוג החדש של החברה. הם לא שוכחים אותי, ואני מעיין בו בהנאה רבה, אפילו שאני לא רוכש ספר חדש (אולי באמת הגיע הזמן לעשות זאת).


 


האם נשכיל לתפוס את מדינת ישראל כמוצר, שניתן למכור ולשווק את החיים בו? ואם זהו מוצר, אל מי עלינו לפנות כקהל אוהד בדרך כלל, אם לא אל לקוחות העבר, דהיינו כמליון ישראלים שעזבו במהלך שנות המדינה את ישראל והיגרו, רובם ככולם לצפון אמריקה ולמערב אירופה. זה המאגר שלנו.


 


“נפולת של נמושות”, קראו להם כאן פעם, “יורדים” כביטוי שלילי, “החוליה החלשה”. ואני אומר, ההיפך: זהו קהל היעד המשמעותי ביותר לעלייה חזרה לישראל, הם או בני ביתם, שכן הם כבר היו כאן פעם; בניגוד ליהודים שבחו”ל, יש להם איזה קשר איתנו, זיקה, ניחוח, רגש.


 


אך איך עושים זאת? במיוחד למי שכבר מושרש היטב בחו”ל, בעסקיו או במערכת החינוך של ילדיו? למי שישראל הפכה לזיכרון מרוחק? הד קלוש מן העבר?


 


ראשית, עלינו לשנות את הגישה, ולראות בהם לקוחות פוטנציאליים, לחזר אחריהם. אך זה אינו מספיק, כאן יש צורך בשינוי גורף, שיחולל את הפלא, והשינוי הזה נמצא כאן, מתחת לאפנו. הגיע הזמן לחולל אותו, בשנתנו הששים.


 


מרבית מדינות העולם החופשי, אם לא כולן, משאירות את האזרחות שלהן גם למי שאינו גר בהן, ואף מאפשרות לאזרחים שבחו”ל להצביע לפרלמנט המקומי. דורות של אזרחים צרפתים, למשל, אינם גרים בצרפת, ולמרות זאת, על פי החוקה הצרפתית, אזרחותם מלאה ומקודשת. הם יכולים להצביע לבחירות לפרלמנט, לנשיא ועוד, בתנאי אחד: שהם מקפידים להירשם בקונסוליות שבמקומות מגוריהם ולשלם את מחיר הרישום שאינו כה יקר. בישראל יש מעל 120,000 אזרחים של צרפת, אזרחים מלאים לכל דבר, אם נרשמו.


 


מדוע שהישראלים בחו”ל יירשמו בכלל בקונסוליה כיום? מה ייצא להם מזה? רק צרות ובלבול מוח, למשל בנושא המיסוי. אך אם הם יידעו שהם יוכלו להצביע בבחירות לכנסת מחו”ל, תמונת המצב עשויה להשתנות. הם יחזרו ויירשמו, העניין שלהם בישראל רק ילך ויגבר, הם חוזרים להיות גורם מעורב ולא רק משקיף, עוקבים אחר קמפיין הבחירות, המצע, השחקנים, האג’נדה הישראלית, מן הסתם יחזרו ויבקרו, למרות שחלקם לא ביקר כאן עשרות שנים, והמוקד יסתמן מחדש סביב העניין הישראלי, אפילו אם לא יעלו. אנחנו מקרבים אותם מחדש בצעד החשוב הזה.


 


אם הייתי ישראלי שמתגורר בחו”ל, הייתי מגיש עכשיו בג”ץ הדורש מן המדינה לאפשר לי להצביע בחו”ל, בתנאי שאני נרשם בקונסוליה. באיזו זכות נמנע מסטודנטים ישראלים שנמצאים כמה שנים בחו”ל, וכאלה יש אלפים, להצביע למדינתם? אבסורד שהגיע הזמן לתקנו. היום בעידן הטכנולוגיה, הדברים פשוטים ומיידיים, כך שגם מכשול טכני אין כאן.


 


בעבר היה חשש שהמצביעים בחו”ל יטו את תוצאות הבחירות הכלליות. אנו כבר מעל שבעה מליון איש, מספיק בטוחים בדרכנו, כדי להבין שלא הם ישפיעו עלינו, אלא אנו נשפיע מחדש עליהם. ובכל מקרה הריבוד הישראלי מאפיין גם את היהודים בחו”ל, אם זה ימין או שמאל, דתיים וחילוניים. אינני מאמין שיהיה מדובר במספרים כה גדולים, ואם יהיו מספרים גדולים, אז הצלחנו!


 


שימו לב: אין מדובר על היהודים בעולם שיצביעו, להם אין אזרחות ישראלית, שתמשיך להירכש רק למי שעולה לארץ. מדובר באזרחים ישראלים, שהקשר איתם ניתק עם השנים, והם יהיו חייבים להירשם בקונסוליות. ברגע שנרשמו, יצרתם איתם את הקשר. יש לנו מפה של ישראלים בעולם, כתובות, וקשרים. אפשר לחולל כך נפלאות.


 


מבחינתי הם ישראלים לכל דבר, שעכשיו בשנת הששים הגיע הזמן להתחבר אליהם מחדש. לא לחבר אותם, אלא להתחבר אליהם, בלי התנשאות, ובלי תנאים. מדינת ישראל זוכרת אותם, ומציעה להם כמובן מאליו את היקר ביותר שיש לה: בחירת המנהיגות. בדרך כלל נדיבות לב מולידה הכרת תודה ועניין. אין להיות קמצנים, ערלי לב ומתנכרים. כדי שיבואו עלינו, עלינו לבוא אליהם קודם, ולומר להם: אנו זוכרים אתכם, וזקוקים לכם.


 


זה מצריך חוק של הכנסת, ויצאנו לדרך. זו אמנם מחשבה חדשה, נועזת בפרמטרים קפוצי האגרוף שלנו, אך אני משוכנע שאם המהלך הזה יבוצע ברוחב לב התוצאות שלו יכולות להיות היסטוריות עבור המדינה, שכל כך הרבה מבניה נפוצו עם השנים לכל עבר, ואבוי, אפילו נשכחו.


 


ומה הישראלים שלנו בחו”ל חושבים על ישראל? הנה חלק מן התגובות ששלחו אלי הקוראים של האתר, היושבים בחו”ל. הם זוכרים את ישראל, אוהבים אותה, אבל מרחוק. חלק מסתייגים ממנה, מן האגרסיביות שלה, חוסר הסבלנות והסובלנות. דווקא בנקודה הזו, שמפריעה לכל כך הרבה – דווקא בחוליה החלשה הזו, נפתיע אותם הפעם. יש לנו חוב כלפיהם. שימו לב: לא להם יש חוב כלפינו, לנו יש חוב כלפיהם. איך קרא ר’ יהודה אבן תיבון למורי הדרך של פעם, אותם אצטרולבים, שהדריכו את הימאים  בדרכם בנתיבות הימים והאוקיינוסים: “חובות הלבבות”.


 


 **



לספר מה היא ישראל בשבילי,קצרה היריעה . בכל זאת משהו קטן. בתקופת ההנתקות מעזה ניקראתי לשרות מילואים, מי שלא זוכר היתה דאגה רבה ביחס, לתפקוד החיילים חובשי הכיפות. מכיוון שרבים [וטובים] ממפקדי וחברי שייכים למגזר הנהדר הזה,חששתי גם אני מסוג כלשהו, של מלחמת אחים. מהר מאד הייתי עד לעוצמה האמיתית שלנו כעם, המ”פ שלי [חובש כיפה] מילא את תפקידו בצורה הטובה ביותר, ובחופשה שלו עזר לאחיו [תושב גוש קטיף] לעבור לביתו החדש.זו היא דוגמא קטנה, אך מייצגת לחוסננו. לכל רואה השחורות, אני רוצה לומר,תעשו ותתרמו, שם תמצאו את ישראל האמיתית.


בועז אליהו


 


ד”ר בכור,
ישראל בשבילי היא בראש ובראשונה בית. ישראל היא משפחה וחברים ןקשרים בין אישיים שאין בשום מקום אחר בעולם. היא מקום עם ריחות וטעמים שאין בשום מקום.
אולם ישראל היא גם מקום רועש. הרעש הוא של אנשים כועסים, רעים אחד לשני, מתכמנים אחד את השני.
ישראל היא מקום של חוסר כבוד לזולת, למרחב שלו ולרכוש שלו.
בקיצור, ישראל היא מקום של ניגודים לטוב ולרע.
תודה לך שאתה מזכיר לנו דברים על ישראל, שאנחנו שוכחים ביתר קלות.
ישי לוין
קיימברידג’, אנגליה,
yishai.levin@gmail.com


 


 


 


On October 6, 1943 a group of 400 Jewish leaders and rabbis from all over the USA went to Washington to meet with President Roosevelt to discuss the on going slaughter of Jews in Europe. As they reached the gates of the White House they were informed that the president schedule was full and that he could not accommodate them. In fact, the president’s schedule was remarkably open that afternoon.

The respect for the American Jewish community in the USA that we see today cannot be taken for granted. It is owed directly to Israel’s success. Unfortunately Many younger American Jews are so intoxicated with their power that they forget how their parents’ generation was treated before Israel came into existence.

Get a load of this: President Truman, Henry Ford, Walt Disney, Charles A. Lindbergh, and General Patton were all openly anti-Semite.

Now contrast it with the situation after Israel’s independence: The former leader of the KKK in the South had so much respect for the Jews that he had a picture of Moshe Dayan hanging above his desk.

Israel’s future may depend upon the American Jewish support to a great extent, but our future as Jews in the USA is even more dependent upon Israel’s success.

Many people subscribe to the notion that Israel can take any risk because it is a mini-superpower that will overcome anything. But no matter how you slice it, Israel is a tiny state which struggles for its survival against all odds, and it existence relies on the grace of God and the resilience of its people.

This cannot be taken for granted.

Happy 60th anniversary to Israel and much success to our brothers and sisters.


 


Harvey Zirler, Cakifornia,   zirlerha@sce.com


 


 


 


נפשי שוקקת לך ארץ מולדתי רק חבל שדמעות חונקת את גרוני כל פעם מחדש שאני רואה לאיזה רמה של דמוקרטיה הגענו,התנתקנו מעצמינו,והתחלנו מרוב טוב לעמים אחרים להתאכזר לעצמנו,בלי לרצות הפכנו עצמינו לעבדים שלהם ביום חורין זה אני מודה לאלוהים שנתן לו לפחות בעבר לדעת מה זה להיות עם מאוחד,ומי יתן שנמשיך לדבוק במטרת עצמינו לחירותני ולא למסכנות הערמומית של אויבינו !


אבי ברבי, miami fl usa, AVIBERREBI@HOTMAIL.COM


 


 


קורא בקביעות את האתר המרתק,
המנתח מנקודת השקפה ייחודית את סוד קיומו של העם היהודי במזה”ת.
נמצא במלבורן, אוסטרליה כבר מספר חודשים (ארצה של בת הזוג שלי) אחרי מספר שנים בהן בילינו בארץ.
מה אומרת לי ישראל? שאלה לא פשוטה. בשבילי ישראל היא בית חם (לעתים מהביל), מקום ילדותי ונעורי, זיכרונות מתוקים של שדות לא נגמרים וטבע גלילי פשוט ומקסים.
ישראל בשבילי היא גם תל-אביב הסואנת, עם האינטנסיביות, חיי הלילה, הבאזז באוויר, הרחובות הקטנים, והשקט של שישי אחה”צ לפני כניסת השבת.
ישראל בשבילי היא עכו העתיקה, עם היסטוריה של אלפי שנים, ערב רב של תרבויות, חומוס טרי וכנאפה חמה לקינוח
זהו, אני כבר כמה לקראת ביקורנו הקרוב (מאד) בארץ.
תודה.


Bar Gal-on, bargalon@gmail.com


 


 


שלום גיא בכור
אני מתגוררת בקנדה מחוז בריטיש קולומביה, מקום יפה ושקט הטבע אוהב פה ובגדול.
אני באיזור 7 שנים, כששואלים אותי מה אני חושבת ומרגישה אין לי הסבר טוב יותר מאשר:
ילדי הם בליבי, מדינת ישראל בנפשי.
עדיין אין לי תוכניות לחגוג את 60 למדינה ניראה מה ילד יום. אני אוהבת את מדינת ישראל
לא אוהבת את מה שקורה שם!
האם יכול להיות שהמרחק הגיאוגרפי נותן עוצמה לחששות ולדאגות עם המתרחש בארץ? על הכתבה שמספרת על הסכמתו של אולמרט לתת את רמת הגולן תמורת שלום עקר אני בשוק בתדהמה לא רוצה להאמין שמשהו כזה עלול לקרות.
חג שמח
לאה סירני,
leah_sireni@hotmail.com


 


 


גיא שלום , שמי אלירן אני מתגורר כרגע בניו יורק ועוקב בשקיקה אחר ההתפתחויות בארץ
קולך ערב לי עד מאד, אני אהיה בן 24 בעוד חודש, וחושב שאנשים יצירתיים כמוך צריכים להשמיע את קולם יותר!!! מספיק עם אנשים חסרי חזון ועייפים בשלטון, הייתי רוצה שהפוליטיקאים יהיו יותר כמו אנשי עסקים יהודים וישראלים אשר מוציאים מים מן הסלע בכל מקום אשר הם דורכים..
הייה לנו השגים רבים במשך שישים שנותנו אבל זה אפילו לא מגרד את קצה היכולת, אבל ולפוליטיקאים מיו אפילו במעט מהראייה הרחבה שלך
אתגרים חשובים וקשים ממשיכם לעמוד בדרכנו, אנחנו צריכים להיות בתוכים בדרכנו, ולחזק את הקשר של העם היהודי במדינתנו הקטנה, הרבה צעירים ישראלים אבודים הם לא יודעים ידע בסיסי על ההיסטורי שך העם היהודי שממנה קמה מדינת ישראל….. עצוב … אנחנו מתחילים להידמות לאמריקה, בכל מה שקשור לבורות האוכלוסייה, ותאמין אני רואה ומרגיש כמה בורות יש בארץ הזו , זה חייב להשתנות..
מי ייתן ונהייה לראש שבעמים זה ייעודנו מרכז פיתוח ומחקר, פיינסי וכלכלי מזהיר, מדע וטכנולוגייה ירוקה
גיא תבורך, ותמשיך למשמיע את קולך.


אלירן זוהר, ניו יורק בינתים,  kostlo@walla.co.il


 


 


I am traveling now in Guatemala, and as a solo traveler, I get to talk a lot about Israel and the conflict with the locals. From that far away it is easier to notice our influence on this faraway country. And this influence is more than the usual religious bond. Here are some examples:
1.
A local hotel owner really wanted me to explain him how to say many things needed for conversation IN HEBREW (and he doesn’t know English).
2.
When I showed locals my photos of the Golan, they notified me that this name is used for the biggest local security company.
3.
A local person told me he thinks that Israel is one of the most powerful countries in the world, and its power is even bigger than the United States! According to his perspective the USA worth nothing without the Israeli technology. I personally think it is an exaggeration of our power but it is nice for me to hear such opinions, opposite to what we usual think.

And I also met a Palestinian guy in Belize City. It is just a pity I have to travel so far in order to talk with one of them. As we both realized if we had met in Beth Lehem we would have been both executed. And he wished the outside superpowers would not intervene so much in this conflict (I definitely agree with that).

These are my stories and I hope that they are enlightening.
Chag Sameach
Nir, nirorbach@gmail.com


 


  מעוניינים לעזור? שילחו את המאמר הזה לחברים שבחו”ל. ומי יגיש את הבג”ץ שהזכרתי כאן?