הבגידה באנטיוכיה: המלחמה בסוריה מתפתחת למסע צלב איזורי סוני-שיעי


מאת ד”ר גיא בכור

אלפי הצלבנים החלו מגיעים בשני טורים אל העיר הסורית המבוצרת אנטיוכיה (כיום בחבל אלכסנדרטה, “הטאי”, טורקיה), בואכה ארץ ישראל. הם היו מחומשים היטב, חדורי אמונה דתית לוהטת, ונכונים לשחרר את ארץ הקודש מידי המוסלמים. 30,000 הלוחמים הצלבנים החלו להתאסף סביב לעיר, ולבנות את המערך שלהם, עם הפנים אל אנטיוכיה המבוצרת מאוד.


הקרב על אנטיוכיה נחשב כראשית מסע הצלב הראשון, שבעצמו פתח מאות שנים של מלחמות דת קשות ואיומות. בקרב על אנטיוכיה כבר היו כל סימני הדרמה שעוד יבואו: בגידה, טבח וגבורה, ובקרב הזה הבטיחו הצלבנים לעצמם את קווי האספקה והתגבורת אל ארצותיהם המקוריות באירופה.


שני הצבאות על מלחמת הקודש נערכים אלה מול אלה.


 


בלילות נוחתים בשדה התעופה של דמשק המטוסים האיראנים, הנושאים נשק כבד, חלפים ויועצים צבאיים שיעיים, להצלת משטרו הכושל של בשאר אלאסד. רובי צלפים, תותחים וטילים להגנת הצבא הסורי, העומד במערכה עבור השיעים של המזרח התיכון. ובאותה שעה ממש כבר מגיעות משאיות מסתוריות אל גבולות סוריה, בעיקר מטורקיה, ומכניסות לשם נשק עבור המורדים הסונים במשטרו של בשאר אלאסד. הסעודים והקטרים שהבטיחו, כבר מקיימים. לא רק את המשכורות של חיילי “צבא סוריה החופשית” מממנת ממשלת קטר, אלא גם נשק, תחמושת וטילים נגד מטוסים ונגד טנקים. האספקה הזו רק התחילה בימים האחרונים לטפטף, והיא צפויה להתגבר מאוד בשבועות הקרובים, ולהעלות את המלחמה דרגה.


שני הצבאות על מלחמת הקודש נערכים זה מול זה.


 


הסונים מונים 85% מן האסלאם, והשיעים רק 15%, ובכל זאת בעשור האחרון התחזקו השיעים מאוד, בגלל הפלת סדאם חוסין, ועכשיו הם נערכים להגן על מעמדם המוביל.


זה לא סכסוך סורי, אלא סכסוך בסוריה, שהופך לכלל איזורי ומבונאם. זה לא סכסוך סורי אלא סכסוך פנים-מוסלמי.


מצד אחד של המערכה נמצאים השיעים: איראן, סוריה, עיראק וחיזבאללה הלבנוני, ומן הצד השני הסונים:  סעודיה, קטר, טורקיה, והכורדים. העימות הזה כל כך טוטלי ומגדיר דתית, שמי שאינו בוחר צד בעולם הערבי נתפס כלא-אמין, ואלה קודם כל הפלסטינים, שמוצאים את עצמם מבולבלים וחסרי אונים במי לבחור. הם הרי הריעו בתמימותם גם לנסראללה וגם לארדואן. חמאס מצא פתרון: הוא בעד שני הצדדים, ובעצם לא בעד אף אחד. ערביי ישראל פשוט הלכו בקרע הזה לאיבוד.


ייתר המדינות הערביות מעדיפות להתרחק מן התסבוכת הגוברת הזו, משום שהן שונאות את שני הצדדים בסוריה, למשל ירדן שמרוחקת מבשאר, אך גם חוששת מן המיליציות האסלאמיות הקיצוניות, שיתפסו את מקומו.


 


הצלבנים הגיעו אל החומות האדירות של אנטיוכיה ב- 20 באוקטובר 1097, כשמולם זרמו צבאות תגבור טורקיים מדמשק ומחלב, אלא שהצבאות האלה הובסו בידי הצלבנים להוטי הקרב עוד לפני שהספיקו להגיע לאנטיוכיה.


 


הטורקים, שעשרות אלפי פליטים סונים כבר מציפים אותם מסוריה, היו רוצים לפרוץ אל תוך סוריה, כפי שעשו בעיראק, ולהקים שם איזור חיץ לקלוט את הפליטים, אך הם יודעים שהמשמעות היא פתיחת מלחמה מול סוריה ומול איראן, ולכן הם מהססים מאוד, גם במחיר אובדן אמינותו של ארדואן. היחסים בין טורקיה לאיראן עויינים, אך שני הצדדים מנסים להסתיר את זה. באיסטנבול ייערכו שיחות הגרעין האיראני, אך תפוח האדמה הלוהט הוא דווקא סוריה, לא הגרעין. האירוח הטורקי האמיתי הוא בין המורדים הסורים לבין שירותי הביטחון הסעודים, להעברת הכסף אל המורדים והנשק. בעיקר טילי קורנט נגד הטנקים של בשאר, בזה המורדים מעוניינים יותר מכל. ארדואן מבין היום היטב איפה נמצא האינטרס העדתי שלו, דבר שבעבר הוא כלל לא הבין. היה זה הוא שכעס על ישראל איך היא לא מאמינה לבשאר, והיום הוא עצמו לא מוכן לשמוע את שמו. היום הוא יודע שאם יפלוש לסוריה עם צבאו, אסד יתחיל לשגר טילי סקאד לעבר השטח הטורקי, עד כדי כך גדולה היריבות.


מי שמוצא את עצמו מבודד לגמרי, עמוק בתוך הקווים הסונים הוא חיזבאללה, שאפילו חמאס נטש אותו. הוא הלוויין הקדמי של השיעים, שנועד לעמוד מול ישראל, מרוחק מן הבסיס שלו באיראן ובעיראק, ואם הקו השיעי בסוריה נופל, הוא אבוד, ונסראללה יודע את זה.


בשבועות האחרונים החלה תסיסה בתוך העדה השיעית נגד נסראללה, ואפילו בתוך חיזבאללה עצמו, מדוע תמרן נסראללה את הארגון בצורה כה כושלת. הארגון, שתמך בבשאר ללא סייג מוצא את עצמו מותקף בעולם הערבי כולו, נלעג, ותלוי לחלוטין בגורל בשאר. מעולם לא הותקף נסראללה כפי שהוא מותקף היום מתוך ארגונו שלו. כמה הוא מתגעגע לימים הקלים של להלחם בישראל, אך גם  מלחמה כזו לא תעזור לו עכשיו, ולא תפתור לו שום דילמה, משום שהמערכה בסוריה לא תיעלם בגלל שום הטייה. 


כמעט שנה עברה על כוח הצלבנים התוקף, בהמתנה. בינתיים, אחד ממנהיגי הצלבנים, בוהמונד מטולוז יצר קשר חשאי עם חייל נוצרי בתוך העיר הנצורה ושמו פירוז, שהיה מפקד שער “שתי האחיות”. ב- 2 ביוני 1098 פתח פירוז את השער בפני הצלבנים, והם הסתערו פנימה, והצטרפו אל התושבים הנוצרים. היתה זו בגידה מפוארת, שנכנסה להיסטוריה, בגידתו של פירוז.




מזכ”ל האו”ם לשעבר העלה הצעת פיוס ממולכדת לשני הצדדים: הצבא הסורי יעזוב את מרכזי הערים, והמורדים יפסיקו לירות. אך שני הצדדים לא יכולים להסכים להצעה בשום אופן: אם בשאר יעזוב את מרכזי הערים, הרי שהמורדים ישתלטו עליהם מחדש, יתחזקו, וישובו לתקוף אותו מחוזקים. גם המורדים לא יכולים לקבל זאת, משום שההצעה משאירה את בשאר בשלטון, אז בשביל מה הקריבו כעשרת אלפים איש במשך כשנה?


אך שני הצדדים נוקטים כמעשה פירוז. הם משקרים. בשאר שיקר וטען שהחל להוציא את כוחותיו, והמורדים שיקרו, כשאמרו שיהיו מוכנים להפסיק את האש, אם בשאר ייצא.


אלא שהאמריקנים חשפו צילומי אוויר שבשאר בכלל לא יצא, והמורדים כלל לא הפסיקו את האש. כיוון שנחשפו, הודיעו השלטונות בסוריה שלא יעזבו את מרכזי העיר ללא התחייבות כתובה של המורדים לנצור את האש. וכך זה ממשיך להסתבך בתחבולות.


מצמרר אותי לחשוב, איך מנהיגי ישראל לדורותיהם לקחו את המשטר הסורי הזה ברצינות: רבין (“פיקדון רבין”), פרס, נתניהו, אולמרט וברק. מצמרר שהאמינו.


 




השנאה הסונית-שיעית הזו כה יוקדת, פרי עויינות של 1,300 שנים, עד שהסכסוך המומצא, בן 100 השנים בלבד, עם היהודים וישראל קיבל את המימדים האמיתיים שלו, כשולי. ישראל אינה נושא בנוגע לנעשה בסוריה ולמלחמת הצלב הפנים-אסלאמית, ההולכת ומתרחבת, וכך זה צריך להישאר, מבחינתנו בוודאי. מי היה מאמין: הנוגדן לסכסוך הערבי-ישראלי בא דווקא מן הצד הערבי.



כאשר חדרו הצלבנים אל תוך אנטיוכיה, החלו לשחוט את התושבים המוסלמים, נשים גברים וילדים, אלפים רבים, ובסך הכל נהרגו 10,000 מוסלמים בקרב הזה, כאשר מספר הלוחמים היה 75,000. המימד הדתי היה בולט: נוצרים מול מוסלמים. הנוצרים תושבי העיר הצטרפו לטבח חבריהם המוסלמים, כשהמגדיר הדתי עלה על המגדיר המקומי-לאומי.



אי אפשר להתעלם עוד מן המימד העדתי של המתרחש בסוריה: סונים נגד שיעים. אי אפשר להתעלם עוד מהכרזת רבים שהמשטר בסוריה הוא עלווי, עדתי, הדבר צף ובולט. כן, המערכה הראשונה של מלחמת הקודש הזו היתה בעיראק, אלא ששם היו האמריקנים והם ריסנו את להט השנאה. כאן הגורמים הפנים-מוסלמיים האלה לבד. מספר ההרוגים בסוריה יגיע החודש ל-10,000 איש, כמספר נהרגי אנטיוכיה, וזו רק ההתחלה.




האיור הינו מן הספר Les Passages d’Outremer, A Chronicle of the Crusades מן המאה ה- 15 של Mamerot , עם איורים צבעוניים יפהפיים. ניתן לרכוש את הספר דרך אמזון (אימג’בנק, gettyImages).




אלא שאז חלה הפתעה. צבא מוסלמי אדיר הגיע לפתע כתגבורת מן העיר מוסול, וצר על העיר, שבה היו נצורים הפעם הצלבנים. התפקידים של שני הצבאות התחלפו. בליל 10 ביוני נזיר נוצרי בשם פיטר ברתולומאו חווה התגלות קודש, היכן מוחבאת החנית הקדושה בתוך העיר אנטיוכיה. העיר התפרסמה בכך שמוסתרת בה חנית קסם, שמי שאוחז בה מנצח. ואכן, החנית נתגלתה.




גם בשאר וגם המורדים כבר מגייסים את אלוהים לצידם, וזה אות מבשר רעות. בשאר רואה זאת כמזימה בוגדנית כנגד ה”מלכות” שלו, והמורדים (וגם שר החוץ הסעודי סעוד אלפייסל) קובעים שלתמוך בהם זו חובה דתית (“וואג’ב דיני”) אסלאמית. תומך בהם יוסוף קרדאווי המטיף הקיצוני אך בעל ההשפעה, שקבע שבשאר ומשטרו הם כופרים באסלאם. “בשאר הוא עכבר”, אמר קרדאווי החודש, במלואת שנה למלחמה בסוריה, וחיזבאללה (מילולית: “מפלגת האל”) “אינם מפלגת האל כלל, שום שהם בוגדים באל, ונוקטים בקו של רצחנות ועריצות”. התקשורת הסורית הרשמית לועגת לקרדאווי, דבר שרבים בעולם הסוני רואים כחילול הקודש.




ואכן, בעקבות ההתגלות שחווה הנזיר, מצאו הצלבנים את חנית הקודש. ב- 28 ביוני כשבראשם החנית פרצו הצלבנים מן החומה, והביסו את הצבא המוסלמי, שנמלט. הצלבנים חזרו אל העיר, טיהרו אותה לגמרי, והפכו אותה לנקודת היציאה להמשך הקרבות שלהם. נהרגו להם 2,000 לוחמים מתוך 30,000, ומלחמות הצלב על הדת הנכונה – נפתחו.




לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: האם תמליצו על המאמר, ועל מועדון קוראי ג’יפלאנט, על-גבי הפרופילים שלכם בפייסבוק? למי שהמילה “אהבתי” או “like” מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל המועדון הפייסבוקי המרשים הזה.






רבים שואלים למה הרבה גורמים לא ששים להתערב בנעשה בסוריה. התשובה היא שרבים באיזור שלנו כבר יודעים שזו נקודת היציאה לעימות צבאי סוני-שיעי רחב ואיזורי. הכל מבינים שהדבר בלתי נמנע, ושבשלב מסוים גם הם ייסחפו פנימה, אך בכל הכוח הם מנסים לדחות את רוע הגזירה. עכשיו מבינים רבים שהלאומיות המומצאת במזרח התיכון בלמה למאה שנים את האש הסונית-שיעית היוקדת, כשם שהאימפריה העות’מאנית בלמה אותה בהצלחה מאות שנים. עכשיו, כשהלאומיות זזה הצידה, ואין גורם מרכזי שיבלום, הכל מתפרץ. שומר נפשו ירחק מן התבערה שעוד צפויה.






כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.

ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או –
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים,
עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת –
כ א ן.



[face-book-like]