"הוי צבא הערבים!"


מאת ד”ר גיא בכור

יכול להיות שהחלטה מינהלתית אמריקנית בלתי מוצלחת אחת שינתה את פני עיראק המודרנית, ודרכה את המזרח התיכון כולו? בהחלט. החלטה שהתעלמה מן ההיסטוריה של המזרח התיכון, ועל כך באיזור שלנו, משלמים. ההחלטה היתה לפרק את צבא עיראק של סדאם חוסיין לאחר כיבוש בגדאד על ידי ארצות הברית. מדוע?


 


מבחינת האמריקנים הצבא העיראקי נתפס כמקור כוחו של סדאם חוסיין. אך לא כך ראה זאת המזרח התיכון. הצבא העיראקי הוא הצבא הראשון שנוצר בעולם הערבי בראשית שנות העשרים של המאה העשרים, סמל ראשית הלאומיות הערבית, סימבול חי ל”מרד הערבי הגדול”, שהביא להקמת הלאומיות הערבית בסוריה, עיראק וירדן. הצבא בעיראק מעולם לא נקרא “הצבא העיראקי”; הוא נקרא: “הצבא הערבי”. הוא היה בסיס הערביות הסונית בעידן המודרני. בסיום המשדרים בטלוויזיה הירדנית שרה המקהלה הצבאית: הוי מלך הערבים”, דהיינו המונארך הירדני, שהוא צאצא ללאומיות ולמשפחת הנביא. מלך כלל הערבים. בעיראק היו שרים: “הוי צבא הערבים” (“יא ג’ייש אלערב”). מכאן הצורך של צבא זה להשתתף בכמעט כל מלחמות ישראל, או לפחות להציג את עצמו ככזה: היתה לו אחריות, כאח הבכיר של הערבים כולם.


 


נכון שבירדן עדיין מדובר במלוכה ההאשמית, כפי שהיה הדבר בעיראק עד 14 ביולי 1958, אך מעמד הקדושה שהיה לצבא ההאשמי בירדן ובעיראק נותר גם לאחר המהפכה. ואפילו יותר, שכן הצבא הוא זה שתפס את השלטון בעיראק, לאחר שהושפל בפרשת “ריבוע הזהב”. אם מישהו מבקש להבין את עיראק, עליו להבין קודם כל את הצבא שלה, שכל כולו הגמוניה סונית לדיכוי המיעוטים האחרים, אם אלה השיעים, הכורדים, הנוצרים-אשורים-נסטוריאנים, או אחרים (היהודים כבר עזבו). הצבא היה הסדר החברתי. מושתת על יסודות פרוסיים, עות’מאניים, בריטיים,ערביים, שבטיים ועדתיים. הוא היה הנוסחה הכימית הסודית שנקראה עיראק, ואשר עד לכיבושה על ידי ארצות הברית תפקדה היטב. יותר מזה, הוא היה גם הסדר החברתי וגם האמצעי לשמור על הסדר הזה – בו זמנית. בלעדיו התפוררה המדינה.


 


“הצבא הערבי” היה מבחינת העיראקים עצם קיומם, כאשר החטיבות הסוניות ניהלו את המערכת הצבאית האדירה הזו. מייד לאחר כיבוש בגדאד עמד הצבא הזה מבולבל: האם מעמדו יישאר? כל שהיה צריך לעשות הוא לשנות את הפיקוד העליון של הצבא, תוך הכרה במעמדו שאין שני לו בעיראק. הצבא העיראקי ציפה שכך יקרה. אלא שהאמריקנים החליטו לפזר אותו, ולמעשה לבטלו. עיראק הבינה זאת ככוונה לבטל את הסדר החברתי הקיים. זו היתה השפלה שאי אפשר לעמוד מולה, קודם כל לאליטה הסונית, אשר יצאה למלחמה, כי היא הבינה מייד את המשמעות. רוב הטרור המופעל היום בעיראק הוא סוני, של המחנה המפסיד והמושפל. של הסדר החברתי שבוטל, וכיום הוא חי בעיקר באמצעות פיגועי הטרור המזוויעים.


 


מעבר לכך, מדובר היה בפיטורין למעשה של מאות אלפי חיילי קבע וקצינים, כך שבעצם מדובר במליוני אנשים שהושפעו לרעה מן הצעד. לא רק שכבודם נשלל, אלא שגם משכורתם. מעמדם כולו. באופן אוטומאטי הם הפכו להיות שונאי האמריקנים.


 


זה לקח לאמריקנים מעל שנה להבין את גודל האסון שיצרו במו ידם. ואיך הם מתקנים אותו עכשיו? כשכבר הסוסים ברחו מן האורווה? הם מקימים את הצבא העיראקי מחדש. חבל. הדברים היו יכולים להיראות אחרת.



לפרק הקודם: כספי השלום (ולהתראות)        לפרק הבא: החיים במטריקס