החזרה אל המאה השביעית, והאיום על העולם

[face-book-like]


מאת ד”ר גיא בכור

הרעיון שמדינה יכולה להיות מאורגנת ונשלטת רק על פי עקרונות אסלאמיים, נולד בידי מייסד דת האסלאם עצמו,  מוחמד (570-632), שבשנת 622 ייסד את הח’ליפות הראשונה. “המדינה האסלאמית” היא למעשה קהילה דתית אסלאמית עם גבולות גיאוגרפיים נזילים, שבראשה שליט דתי, ואשר הדת בה היא גם השלטון. ההלכה האסלאמית, “השריעה”, היא דרך החיים היחידה במדינה האסלאמית, והיא מיוחסת לאלוהים עצמו, באמצעות השליח שלו, הח’ליף. “לא לחיות על פי השריעה, הרי שאין זו חברה אסלאמית, והחברה הזו מפרה את החוזה שלה עם אלוהים”, קבע המלומד הנודע אבו עלא מוודודי, על החברה המוסלמית הלא-אסלאמית. וזה האידאל: להיות נשלט ישירות בידי אלוהים, ולכונן ישות מטפיזית גדולה מהחיים, ששלטונה קוסמי.


ואכן, רעיון המדינה האסלאמית נערץ על ידי רוב המוסלמים בעולם, כאידאל נכסף, ולתוך המותג האדיר הזה, חסר הגבולות במרחב ובזמן, נכנס מייסד “המדינה האסלאמית” החדשה, אבו באכר אלבגדאדי. הוא עצמו מינה את עצמו בשבוע שעבר לח’ליף, ודרש ציות (“טאעה”) מכל מוסלמי העולם. מלומדי דת מבוהלים מיהרו לקבוע שמדובר בהתנהלות חסרת אחריות ומשמעות, אך מאות אלפים מצייתים למותג האדיר הזה, ומכריזים שהם נמצאים תחת פיקודו. בכך הפכה השבוע אותה ח’ליפות אסלאמית גם לעניין בינלאומי, ולא עוד מזרח תיכוני. בימים של מבוכה ערכית ומוסרית היא מציעה דרך התנהלות ברורה, השמה ללעג את כל מה שהמערב מאמין בו.


מה שנתפס עד היום כאידאל שאינו בר השגה, הפך לפתע למשהו קיים. זהו לכאורה שינוי קוסמי בעולם האסלאם.


 


1 כאשר “הופיע” בפתאומיות אותו “אמיר המאמינים, הח’ליף אבראהים” (أمير المؤمنين الخليفة إبراهيم), הוא אבו באכר אלבגדאדי, העולם המוסלמי הוכה השבוע בתדהמה. הוא היה לבוש בתלבושת הח’ליף, התנהג כח’ליף בן המאה השביעית או השמינית, ודרש ציות להוראותיו. בתחילה טענו שמדובר בזיוף, ואחר כך הודו חלקית שזה האיש עצמו, שנשא דרשה במסגד בעיר אותה כבש, מוסול. כמו חו’מייני בזמנו אצל השיעים, שהציב את כוהן הדת בשלטון, כך איש דת סוני ישלוט לכאורה בממלכה ימי ביניימית.


מדוע “הופיע”? משום שנטען שנהרג או נפצע, והנה הוא חי, תוך הצגת הדבר כעניין מיסטי, על-טבעי.


 


2 המשטרים הערביים, מוכי אימת “האביב”, נפלו עכשיו לטרור מסוג חדש, שמאיים על מונארכיות אפילו יותר מאשר משטרים רפובליקניים, ההיפך ממה שראינו עד עכשיו. מדוע מונארכיות? משום שהח’ליף חייב לבטל אותן, כדי לבסס את המונארכיה שלו; להציג אותן כמזויפות, כדי להאדיר את זו שלו.


ולכן המלכים עבדאללה מסעודיה ועבדאללה מירדן יודעים שהם על הכוונת של מה שנקרא פעם דאעש, ועכשיו “המדינה האסלאמית”. יש כאן אלטרנטיבה דתית, שמבחינת המותג שלה טוענת שהיא ראויה יותר. במיוחד מאוים המלך הסעודי, משום שגם הוא טוען לכתר “שומר הדת והאמונה” (“ח’אדם אלחרמיין א-שריפיין”, “שומר שני המקומות הקדושים”). מכאן שמבחינת המדינה האסלאמית החדשה יש חובה להגיע למכה ולמדינה, בסופו של דבר. מכאן שגם בית המלוכה ההאשמי בירדן מאוים, משום שהוא צאצא ישיר של הנביא מוחמד, כלומר איום פרסונאלי ברור על ה”ח’ליף” החדש.


האביב הערבי היה קודם כל איום על הרפובליקות; הקיץ הג’יהאדיסטי הוא איום גם על המלכים.


 


3 לראשונה יש לטרור האסלאמי האלים, מבית היוצר של אלקאעדה, טריטוריה בלעדית ענקית שלו בעולם הערבי, המשתרעת על מרכז, מערב וצפון עיראק, וכן על צפון מזרח ומרכז סוריה. כיוון שהגבולות הלאומיים הישנים לא קיימים עוד, הרי שהסונים הפכו לרוב גם בסוריה וגם בעיראק. ברגעים אלה שאתם קוראים את המאמר מטהרים עשרות אלפי לוחמיו של “החליף” את השטח משיעים, כולל פיצוץ המסגדים והחוסייניות השיעיות בעיראק ובסוריה, וכן גירוש עשרות אלפים של שיעים ומיעוטים אחרים.


בשעות אלה מתבצע טיהור אתני עצום ממדים, אך החליפות הזו פועלת כאילו במרחב מקביל למערב, למוסדותיו, לאו”ם ולארגוני “זכויות האדם”. לא אכפת שם לאיש. ה”מדינה” החדשה מקימה מוסדות בטריטוריה שכבשה, בתי ספר ובתי משפט אסלאמיים ימי בינימיים, מנפיקה “דרכון”, ומנסה ליצור יציבות. מה לה ולכללי המוסר של המערב? ההיפך, היא בזה להם.


 


4 המערב עדיין לא הבין: זה כבר לא עניין עדתי פנים-ערבי, סוני-שיעי, או רק מזרח תיכוני, זה כבר עניין עולמי, שכן הטריטוריה החדשה מאפשרת זינוק גם לאירופה ולארצות הברית; זו לא אפגניסטן הרחוקה. החליף הזה אינו מעוניין בערבים בלבד, וקריאתו היא לכל המוסלמים של העולם. באופן לא מפתיע רבים גם נענים לקריאה, ויש אלפים המציינים ברשת את נאמנותם ל”שליט” החדש (“בייעה”), וארגונים קטנים במזרח התיכון מודיעים על כפיפותם למדינה האסלאמית הזו, למשל בלבנון. ברור שזה יוצר איום קיומי על השיעים, על איראן, על חיזבאללה, ועל מיעוטים אחרים, בוודאי הנוצרים. אך האיום הוא גם על מדינות המערב, שאלפי אזרחים שלהן זורמים לח’ליפות, ואחר כך יחזרו לאירופה לבצע שם את פיגועיהם, ולהפיץ את בשורת המדינה.


הסכנה לשלום המערב היא קריטית, והשקט של עכשיו אינו שקט כלל, אלא התארגנות. זוהי שתיקה רועמת.


 


5 כיצד עובדת שיטת הפעולה הצבאית של הרשת הזו? בצורת תאים מתלכדים. בכל מדינה ומדינה יש כבר גרעין קשה של אוהדים, אלה אמורים לגבש קבוצה, טריטוריה, ולשאוף לחבר פיזית את התא שלהם לח’ליפות הקיימת. כך שלא רק הח’ליפות מתקרבת אליהם, הם גם מתקרבים אליה. רעיון המדינה האסלאמית הוא לא רק טריטוריאלי, אלא גם פרסונאלי, “אומה של מאמינים”, היוצרת את הלכידות הסופית.

 


 

 

בתפיסת “שלטון השריעה” יש גם להודו מקום מרכזי, בין אם בתמיכה או בהתנגדות, למשל העיר דֶאובנדי ההודית, שם שוכנת ה”מַדרסה” העיקרית של האסלאם בהודו. תפיסת דאובנדי היא שהמחויבות והנאמנות הראשונה של המוסלמי היא לדת, ולא למדינה המודרנית בה הוא חי. דאובנדי הושפעה מהפסיקות של האסלאמיסט ההודי בן המאה ה- 18 שאה ווליאוללה (1703-62), שקרא לכונן בעולם מדינת שריעה דתית מושלמת. שם, בדאובנדי, הוקם בית הספר “דאר אלעולום” המפורסם, שהיווה את מקור ההשראה גם לטאליבן בן-זמננו, של אפגניסטן. מנהיגי הארגון הזה התחנכו בדאר אלעולם שבדאובנדי.

זה אומר שמהר מאוד גם הודו, על שלל בעיותיה (הגרעיניות?), תישאב ברצון או שלא ברצון לסחרור האסלאמי האוניברסאלי הזה, וכך גם פקיסטן ואפגניסטן, משם יוצא עוד השנה ברק אובמה, תוך יצירת עוד ואקום. העולם הסוני עובר טלטלה אדירה, מבוכה רעיונית עמוקה, והזעזועים הפריפראליים בו רק הולכים ומתרחבים.

 




6 מן הסיבה הזו כיבוש “בגדאד” בידי החליפות המודרנית הוא סימלי, ולכן קריטי. הם זקוקים לדאובנדי המקומי שלהם, עם “חכמי הלכה” משלהם, מימסד הלכתי תומך, והם עובדים על כך. ראשית, זו בגדאד, מקום המושב של הח’ליפויות האסלאמיות האדירות, ואבו באכר אלבגדאדי רואה עצמו מתחבר אליהן בכך. ושנית, אפילו שמו הוא “הבגדאדי”, כלומר זה טבוע במוניטין שלו. אבו באכר היה החליף הראשון אחרי מוחמד, ולכן כך כינה את עצמו בן דמותו המודרני. לרוע המזל, אבו באכר ההיסטורי חי רק שנתיים כח’ליף, לפני שמת כנראה מוות טבעי, בניגוד למחליפיו שנרצחו. האם זה יהיה גורלו גם של בן דמותו המודרני?


“בגדאד” כעיר וכמושג היא ההתחברות מעניקת הלגיטימציה עם העבר, ובכך הווה מדומיין מתחבר לעבר רחוק, ושואב ממנו את כוחו. בירת עיראק אמורה להיות בירת המדינה האסלאמית.




7 כיצד מתבצעת ההשתלטות הצבאית על בגדאד? אין צורך לכבוש אותה פיזית בשלב הנוכחי, שכן היא מלאה שיעים, אלא לצור עליה בעורמה. המטרה עכשיו היא לנטרל את שדה התעופה הבינלאומי של בגדאד, וכך לנתק אותה מן העולם. שדה התעופה הזה מצוי 15 ק”מ ממרכז בגדאד, ולוחמי דאעש כבר נמצאים סביבו, מצפון וממערב, ומרעישים אותו בארטילריה. במקביל מתכוונים בדאעש לזעזע את בגדאד בשורה אדירה של פיגועי מתאבדים במכוניות תופת. ניטרול השדה וזעזוע המרכזים האזרחיים של הבירה, אמורים להביא לפאניקה, לבריחה שיעית אדירה, ולהשגת התוצאה כמעט ללא קרב.


השיטה של דאעש דומה לשיטה של המונגולים וג’ינג’ס חאן: זריעת מוות וחורבן בכל עיר שכבשו, עד שהאימה שהוטלה על מתיישבים רק כששמעו שח’אן מתקרב, היתה אדירה. האימה הביאה את התושבים להיכנע ללא קרב, כדי שלפחות יישארו בחיים אם ייכנעו.


כיוון שכך, איראן, רוסיה, סעודיה, טורקיה וארצות הברית כבר מעורבות בניסיון להצלת בגדאד, כולם ביחד וכל אחד לחוד. אלא שאין שום מכנה משותף בין רובם, וכך זה גם נראה, בפעילות מבולבלת של מטוסים שהצדדים שלחו לעיראק. הם מבינים שיש לעצור את התקדמות “המדינה האסלאמית”, אך שנאתם זו לזו גדולה, ושום קואליציה של ממש לא נוצרה. הבגדאדים האומללים בורחים בהמוניהם, חלק חופרים מתרסים וחפירות, וממתינים בפטאליות לגורלם.


איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור “המלץ לחבר”, בתחתית המאמר.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.

ומהם המאמרים שאתם אוהבים לשתף באתר?





כמו אלקאעדה בפיגוע התאומים 2001, כך מציגה את עצמה המדינה המיסטית הזו כגדולה מהחיים. למשל, שימוש מזוויע שהם מתכוונים לבצע בסכרים על נהרות עיראק, הראשון ליד העיר מוסול, בה הם שולטים, וזהו הסכר הגדול ביותר בעיראק, והשני סכר חדית’ה מערבית לבגדאד. היה ולוחמי החליפות יפתחו את הסכר או יפוצצו אותו, העיר מוסול כולה תטבע, וצונאמי מים של 15 מטרים ידהר דרומה לעבר בגדאד. אך הם גם יכולים לסגור את הסכר, ולחסל את האוכלוסיה בצמא. כך הכוונה לעשות גם בסכר חדית’ה, המספק אנרגיה ומים לשתיה ולחקלאות למערב עיראק ולדרום השיעי. אנשי דאעש כבר פתחו וסגרו סכרים קטנים יותר ליד פלוג’ה במערב המדינה, כך שהם מכירים את דרך הפעולה המחרידה הזו להשמדת המונים.


ב”מדינה” שבה שולט אלוהים, הכל מותר, הרי המוסר האלוהי נמצא איתם. מותר בכל הרמות להחריב את העולם הישן, כדי להכתיר במקומו עולם טוב יותר.


לפני שתמשיכו במאמר, ספרו גם לחברים שלכם על האתר? אנא, היכנסו אל דף קוראי ג’יפלאנט שכאן, כשבצד שמאל כתוב:הזמן את חבריך לאהוב את הדף הזה”. יש ללחוץ – “הזמן” – ליד תמונות החברים:








8 האיש המנותק, ברק אובמה, שרק השבוע נבחר בארצו כנשיא הגרוע ביותר מאז מלחמת העולם השניה, שלח לבגדאד 300 יועצים צבאיים ועוד 500 חיילי מארינס להגנת השגרירות האמריקנית ושדה התעופה הבינלאומי. ספק אם יעשה מעבר לכך, מה שמטיל איום גדול על הממשל השיעי הזה בבגדאד. השיעים ששולטים עכשיו בבגדאד ובדרום לקחו בחשבון שהאמריקנים יהיו שם תמיד להגן עליהם ועל המשטר שיצרו, אפילו אם עזבו פיזית בדצמבר 2011. אלא שאובמה מסרב להתערב יותר מידי בסכסוך הזה, והשיעים הפרו-אמריקנים נותרו באוויר. בערים השיעיות סאמארה, נג’ף, כרבלא ואחרות יש כבר מרד שיעי כנגד המשטר השיעי הפרו-מערבי של נורי אלמאלכי. אלה לא רק סונים נגד שיעים, אלא גם סונים נגד סונים ושיעים נגד שיעים. אנרכיה מוחלטת.


הואקום שיצר אובמה בעיראק מתמלא עכשיו בידי כוחות חדשים, אלא שאלה לא מסתפקים בואקום המקומי. היומרה שלהם היא להגיע גם לארצות הברית, ולתפוס את מקומו של אובמה. במקום שארצות הברית תשלוט בעיראק, הם רוצים שעיראק תשלוט בארצות הברית, הרי מדובר בממלכתו של אלוהים.


 
סכר מוסול הענק שעל נהר החידקל, בימים מאושרים לפני שלוש שנים. כיום בידי הח’ליפות האסלאמית. מקור החיים של עיראק יהפוך למקור המוות שלה? כל מה שהוא סטאטי הופך כיום למטרה. כל מה שהוא טכנולוגי ומודרני הופך למירמס. מדוע? משום שאלוהים לא התכוון שטכנולוגיה כזו תהיה; זו התערבות בסדר האלוהי, ולכן אסורה.



9 הדילמה האכזרית של ברק אובמה: אם יחזור צבאית לעיראק – יבגוד בהתחייבות המפורסמת שלו להתנתק מעיראק, ואם לא יחזור צבאית – יביא להקמת המדינה האסלאמית העולמית, וכך הוא ייזכר לדיראון עולמים. כמה אירוני, מי שרצה שעיראק תהיה המורשת שלו, אכן עיראק תהיה המורשת שלו, אך ברמה השלילית וההפוכה. כיוון שאובמה הינו אדם חלש במיוחד, הפוחד מכל מחויבות, הוא מעדיף את הברירה הראשונה של המחדל, ולכן הוא סיבת האופטימיות של הח’ליפות. חולשתו של אובמה היא עוצמתם.





10 לפנינו ניסיון להגיע שוב ל”אחדות” נכספת. פעם זו היתה הפן-ערביות, שכשלה. אחר כך הפן אסלאמיות, בנוסח “האחים המוסלמים” עם “סניפים” בכל מדינה, אך גם זה לא הביא לשום אחדות.


בשני המקרים הראשונים היה זה תחליף לדבר האמיתי, המדינה האסלאמית, שעכשיו קם לחיים, וזו הסיבה מדוע השלטונות הערביים באימה, משום שהם יודעים עד כמה כמהים מיליונים לסוג נשגב כזה של קיום. הדת היא המדינה, והמדינה היא הדת. מדוע ה”אחדות” כה חשובה? משום שעל פי התפיסה המקובלת, אם תוגשם האחדות, האדם המוסלמי יהיה מאושר ויממש את עצמו. כל חיים שאינם במסגרת של “אחדות” כזו הם לכן חיי אומללות, שחייבים לסיימם.


דמוקרטיה? חוקות? מפלגות? פרלמנטים? הפרדה בין דת למדינה? לא רק שהלאומיות נושרת ונעלמת, גם שרידי המערב ובשורתו. ימי הביניים חוזרים, והם מנצחים לכאורה את המאה העשרים ואחת, שכל כך הרבה כתרים של קידמה נקשרו לה. העבר הוא העתיד.


חליף? תחליף לכל הקיים, אבל כולו, ולכן האיום כה גדול.







כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם – כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או –
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת –
כ א ן.

[face-book-like]