הסיפור שלא יאמן: כיצד כרו אסד והפלסטינים בור לישראל עם מזימת הנכסה, וכיצד נפלו לתוכו בעצמם


מאת ד”ר גיא בכור
לאחר “יום הנכבה” שהעולם הערבי כולו עסק בו, ב- 15 במאי, ואשר המודיעין הסורי יזם את הצד שלו ברמת הגולן עם הזרמת מפגינים, אם כי באופן לא מסודר לגמרי, עלתה בראשי השלטונות הסוריים הקנוניה המבריקה. זהו משטר שרגיל לשקר ולהמציא, כפי שעשה בכל כך הרבה “מבצעים” בארבעים השנים האחרונות, אחד האחרונים שבהם היה רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אלחרירי ב 2005, או מדורת השקרים ההפגנתית של חיזבאללה. אם כל העולם הערבי עסק בנכבה, למה לא לחזור על זה בגדול עם הנכסה?

 

הפרק הראשון: הסוכן אחמד ג’יבריל

אחמד ג’יבריל הוא סוכן פלסטיני ותיק של השלטונות הסוריים מזה עשרות שנים, והוא עצמו כבר בן 83. ארגונו הזעיר “החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית” הינו חבר באש”ף, אך ג’יבריל שירת דווקא את אסד. הוא התפרסם בעסקת שחרור האסירים המפוקפקת שניהל נגדנו בשנת 1985, ואשר שוחררו בה 1150 אסירים מסוכנים תמורת שלושה שבויים שלנו. אסירים אלה, ביניהם אחמד יאסין ועבד אלעזיז רנטיסי, רצו מייד עם שחרורם להקים את הארגונים העוינים שלהם, ביניהם חמאס, ארגונים שחלקם ביצע את האינתיפאדה הראשונה. זה היה הניצחון הגדול של ג’יבריל, מה שדרבן את תרבות החטיפות של חיילי צה”ל, אותה אנחנו מבקשים לבלום עכשיו.

משרדיו של ג’יבריל נמצאים ב”מחנה הפליטים” הפלסטיני אלירמוכ שבדמשק. למעשה אין זה מחנה פליטים אלא חלק מן העיר דמשק, בתיו נראים רגילים, כיתר הבתים הדהויים בבירה הסורית, אלא שלפלסטינים אין אזרחות סורית. מותר להם לעבוד במדינה ולרכוש נדל”ן.

אנשי המודיעין הסורי הגיעו למשרדי ג’יבריל במבנה שנקרא בניין “אלח’אליסה” (היא קריית שמונה), ושם נרקמה התוכנית הסודית. ג’יבריל יארגן כאלפיים פלסטינים, שישלחו כבשר תותחים אל רמת הגולן, ליזום פרובוקציה נגד ישראל, דבר שיגייס את הרחוב הסורי מאחורי בשאר. המדינה הסורית כבר בוערת בשלב הזה, ואסד מרגיש שהוא נסחף למלחמת אזרחים קטלנית. כדי לעודד את המתנדבים הוצע להם תשלום. על פי המקורות עד 1,000 דולר לכל מתנדב, ועשרת אלפים דולר למשפחתו, אם ייהרג. כיוון שאחוז המובטלים הפלסטינים במחנה עצום, מאות התנדבו מייד. גם הרפתקאה, גם תשלום, ואולי הזדמנות להסתנן לישראל, שהיא אמריקה, גן העדן הכלכלי, אותו הם רואים כשלהם.

הבולשת הסורית ארגנה עשרות אוטובוסים, ארוחות קלות, וכל מתנדב נרשם, כדי שיהיה אפשר לשלם לו בסיום. התשלום הובטח רק עם גמר המבצע. צריך להבין ששום אזרח סורי, ובוודאי לא פלשתיני, אינו יכול להתקרב אל רמת הגולן הסורית. זהו איזור צבאי סגור במשך עשרות שנים, שנפתח אך ורק עבור המבצע, שנועד להציל את משטר בשאר אלאסד.

במחנה אלירמוכ ישנם כעשרה פלגים פלסטיניים פעילים, ביניהם חמאס, פתח, החזית העממית, החזית הדמוקרטית, חזית השחרור, הג’יהאד האסלאמי, המפלגה הקומוניסטית, והמפקדה הכללית. היו פלגים שהתנגדו למבצע, משום שטענו שלא טוב שהפלסטינים יהיו מזוהים יותר מידי עם אסד ומשטרו הקורס, אך אחמד ג’יבריל, החייל הנאמן, המשיך לרקום את המבצע. היום נקבע ליום “הנכסה” התודעתי, כדי לגייס את העניין הפלסטיני לטובת בשאר.

המימסד הסורי כולו נדרך לקראת המזימה. הרי הוא רגיל שישראל מצילה אותו שוב ושוב, במשא ומתן עקר, סרק, שהוא פתח כל השנים עם ישראלים תמימים, שלא הבינו שרק שירתו בכך את המשטר הזה. הטלוויזיה הסורית שלחה לגולן כבר בשעות הבוקר כתבים, ניידות שידור, אמבולנסים כדי להגביר את אפקט ההרוגים, וכן עיתונאים ערביים רבים. הם התמקמו מבעוד מועד, בחרו זוויות צילום, וקיבלו רשימה של מנהיגי ה”מתנדבים”, אותם יש לראיין. הצגה מאורגנת לכל דבר.

עם בוקר, לאחר שהמתנדבים נספרו, האוטובוסים יצאו לדרך. סופקו ל”מפגינים” דגלים פלסטיניים חדשים, וכל הדרך הלהיבו אותם בקריאות לאומניות של “נשחוט את היהודים” “מוות לציונים”, ומעין אלה. הם הגיעו לקונייטרה ולגבעת הצעקות במג’דל שמס. על פי התוכנית נקבע שאוטובוסים יזרמו כל היום עם מתנדבים נוספים, כדי לתת להצגה רושם של אירוע מתגבר.

ומה עם הכסף? – שאלו המתנדבים שבעצם באו לעבוד. אחרי המבצע כולם מקבלים את התשלום ביד, הבטיחו להם. הכל יהיה בסדר.

 

הפרק השני: בשר תותחים

אל “המפגינים” התלוו פוליטרוקים של המשטר ושל אחמד ג’יבריל, שהמסרים שהם השמיעו מול הטלוויזיות בעולם נקבעו מראש. השלטונות הסורים התפללו שאלג’זירה יעשו עבורם את העבודה, ויסיטו את תשומת הלב ממעשי הטבח שבדיוק באותו זמן ביצעו ברחבי המדינה. אלא שהתקשורת הערבית הריחה את הקנונייה. היא היתה מושלמת מידי, ולכן היא דחקה את הסיפור לשורות התחתונות של סדר היום. הטלוויזיה הממלכתית הסורית יצאה מגידרה לנפח את האירועים, כולל מספרי ההרוגים, שלטענתה היו 23, למרות שרק 9 נהרגו, כולם ממוקש שהמפגינים השלומיאלים פוצצו, אך התקשורת הערבית התעקשה שלא לנפח.

אגב, חוסר הארגון אצל “המפגינים” היה נורא, בלגאן מוחלט, שגם הצטלם גרוע, עד שעות הלילה. רובם היו מובטלים, בטלנים ובריוני רחוב, שלא היה לרובם שום אימון צבאי. בסופו של דבר נאספו הפרובוקטורים אבלים וחפויי ראש עם לילה בידי האוטובוסים שהביאו אותם. הם הורדו במחנה אלירמוכ בדמשק, והתפזרו.

הדרוזים במג’דל שמאס נקלעו למבוכה עצומה. מצד אחד הם ידעו שזו פרובוקציה של המשטר, שבו אחיהם הדרוזים שותפים לאותו צבא של העלווים, אך מהצד השני הם הואשמו בתקשורת הערבית שהם משת”פים של אסד. התגובה ההגיונית היחידה שלהם היתה לבצע הצגה, ולזרוק אבנים.. בצה”ל. זה הרי תמיד בטוח ונותן לגיטימציה. הדרוזים האומללים משני צידי הגבול, נקרעים בין הפטיש לסדן, ואינם יודעים במי לבחור. זו שאלה גורלית, משום שבחירה לא נכונה עלולה לעלות להם בשחיטה.

 

הפרק השלישי: תדהמה בבית הקברות

למרות שהסורים טענו שנהרגו 23 איש, נקברו בבית הקברות הפלסטיני של דמשק רק תשע גופות של פלסטינים. משפחותיהם קוננו נורא, ואבות רבים אמרו שלא ידעו שבניהם יצאו למרחץ הדמים הזה. אם היו יודעים, לא היו מאפשרים להם זאת, טענו. האווירה היתה מתוחה ועויינת כלפי מארגני הטבח הזה כבר בראשית הלוויות. בתום ההלוויה התייצבו מאות “המתנדבים” בפני נציג ארגון אחמד ג’יבריל במקום, אחד בשם מאהר אלטאהר, כמובן, כדי לקבל את התשלום המובטח. הרי בשביל זה הם יצאו. צריך להבין שמשכורת חודשית של צעיר פלסטיני כזה בסוריה נעה סביב 20-50 דולר בחודש, ולכן 1,000 דולר זהו סכום גבוה. 10,000 דולר למשפחת הרוג זו כבר פנסיה.

למרבה התדהמה סירב אלטאהר לשלם את הסכום, והסכים להעביר לכל היותר כמאתים דולר לאדם, “בעתיד”. ומה עם ההרוגים? הם לא יקבלו 10,000 דולר, הבהיר, משום שלא הצליחו לחדור לתוך פלסטין, ולכן אין עיסקה. אם היו נהרגים בתוך פלסטין – היו מקבלים את הכסף, אך הם לא הצליחו..

 


הפרק הרביעי: נקמה נוראה

כאשר שמעו זאת בני משפחות הרוגים קמה מהומת אלוהים בבית הקברות. הם קרעו לגזרים את שלטי הפלגים הפלסטיניים, והחלו לזעוק “מוות לפלגים”, “מוות לאחמד ג’יבריל”, “מוות לאסד”. רק יום קודם לכן המוות היה לישראל. עשרות החלו להקיף את אותו נציג, וביקשו להכות אותו. המאבטחים החמושים שלו החלו לירות לעבר “המפגינים”, שעכשיו היו מפגינים לא נגד ישראל אלא נגד מי ששלח אותם.

כשעברה השמועה אצל האלפים, שהכסף לא יגיע כנראה בכלל, ושסידרו אותם, עלתה צעקה נוראה. האלפים החלו לרוץ לעבר משרדיו של אחמד ג’יבריל במחנה אלירמוכ, וביקשו לשרוף אותם. מבפנים החלו יורים עליהם באש חייה, הפעם בלי הוראות פתיחה באש כמו צבא מסודר אחר במזרח התיכון. יורים כדי להרוג:
  

כמה מוזר היה המראה: אותם צעירים שיום קודם נראו מול ישראל, אותם אנשים בדיוק, עם אותם בגדים, נלחמו עכשיו במי שיזם את הקנוניה ושלח אותם. היריות מתוך המבנה נמשכו ככל שעוד צעירים החלו להגיע למקום. “הסחף” אותו יזם ג’יבריל נגד ישראל תקף אותו עכשיו. כתוצאה מן הירי הזה נהרגו 14 מן ה”מפגינים” ועשרות נפצעו, יותר ממה שהרג צה”ל. הירי היה ללא אבחנה (1:45). שום עכבות לא היו ליורים. כשם ששלחו את הצעירים אל מותם, כך לא היססו להרוג אותם בעצמם. אלה פלסטינים, ואלה פלסטינים.

אלא שמאות הצליחו לבסוף לחדור אל תוך המבנה, והעלו אותו באש, תוך שבזזו מה שיכלו. המקום בו נרקמה הקנוניה, נשרף. מבפנים התקשרו בבהילות אל הצבא הסורי, שבא לחלץ מידי ההמון את אנשי הפלג, אחרת ההמון היה קורע אותם לגזרים. לא ברור האם אחמד ג’יבריל עצמו היה ביניהם. ברקע צעקו ה”מפגינים” המקצועיים: “העם רוצה את הפלת הארגונים (הפלסטיניים)”. מנהיג חמאס, ח’אלד משעל, שבא לנחם את משפחות ההרוגים, ואיתו צוותי צילום להגברת האפקט, התקבל בקריאות בוז של “הסתלק מכאן בוגד”, “משרת משטר הדמים הסורי”, “לא רוצים אותך כאן”, “אתם מספסרים בדם הפלסטיני”. הוא מיהר להתחמק ולסלק את התקשורת. קריאות כאלה לא שמע מעולם, והוא פחד שזה יתפשט, אולי גם לעזה האומללה, שחמאס מתעמר בה כבר ארבע שנים.

 

איפה הכסף?? לפניכם המטה של ג’יבריל בוער, וההמון זועם. האם זה יתפתח למלחמת מחנות? את זה עוד נראה. בינתיים צבא סוריה השתלט על השכונה הפלסטינית, ויריות נשמעות כל כמה דקות, למי שאינו מסכים להתפזר. כשם שהצבא הורג את הסורים, כך הוא הורג עכשיו פלסטינים. אין רחמים.

 

הפרק החמישי: המזימה התהפכה

אלא שהמזימה של בשאר לא הצליחה באספקט הרבה יותר רחב. איש בעולם הערבי לא קנה את סיפור “המפגינים נגד ישראל” (חוץ מבישראל), והטוקבקים למאותיהם מלגלגים עליו, מביישים אותו ואת משטרו, ומציגים אותו כבוגד. הבור שכרה לישראל, אבוי, הוא עצמו נפל לתוכו. אם ביקש לגיטימיות באמצעות הקלף הישראלי, הרי שקיבל את ההיפך. הבור שהוא שוקע בו הולך ומעמיק.

ומי עוד הפסיד מן הקנונייה שהתהפכה? הפלסטינים. כמו תמיד הם מתייצבים לימין הצד המפסיד. כך קרה כאשר תמכו בסדאם חוסין, כאשר תמכו במובארק, וכאשר הם תמכו בסיפור האחרון בבשאר אלאסד. עכשיו מאשימים אותם בעולם הערבי שהם נגד המהפכה בסוריה, וזו גם הסיבה מדוע עולמו של עזמי בשארה חרב עליו בתקשורת הערבית, שכן התייצב לימין משטרו של בשאר אפילו בתקופה האחרונה. שוב מופיעים הפלסטינים כבוגדים באינטרסים הערביים הכלליים, כמנוגדים לרוח הזמן, וזהו אסון קשה מבחינתם, שכן הם זקוקים עכשיו לתמיכה ערבית רחבה.

וכך, במקום שהפלסטינים ישרתו את בשאר על חשבון ישראל, הם שרתו את ישראל על חשבון בשאר. סביר שעכשיו צבא סוריה יסגור מחדש את רמת הגולן, משום שאין לו אינטרס לקנונייה חדשה, אם כי בתקופה הזו צריכים להיות מאוד זהירים. כך הפכה התקשורת הסורית על השידורים החיים שלהם לבדיחה, הגברת הבדאית בות’אינה שעבאן (“מאות אלפי הפלסטינים דורשים לשוב לארצם”) למהתלה עלובה, והמשטר כולו רק ניזוק מן השקר. ואחמד ג’יבריל עצמו? אף אחד לא יודע היכן הוא עכשיו. חיזבאללה, שהילל את הקנוניה ברמת הגולן נתפס שוב כבדיחה, וח’אלד משעל ואנשיו? מבינים עכשיו עוד יותר שזמנם בסוריה קצוב. את המזוודות הם כבר הכינו. לאן יילכו? כנראה לאיראן או לסודאן הרחוקות.

כמה אכזרית היא אלת המזל, מי שחשב שהוא למעלה נפל למטה, ומי שחשב שהיה למטה דווקא עלה למעלה. והכל בגלל כסף. ועל זה מלגלג הפתגם הערבי- ארצישראלי: “סאלו אלכורדי בתרוח ע-ג’הנם?” שאלו את הכורדי האם אתה מסכים ללכת לגהינום?
“קאל, קדֶש אלמעאש?” ענה – “כמה משלמים”?

 

 

◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן להירשם –
כ א ן.

◄אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.

◄למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת – כ א ן.