הפלסטינים רוצים להקים מדינה באופן חד צדדי? יש לפנות לחוכמת אודיסאוס


לא-עם (כן ולא)

מאת ד”ר גיא בכור

באחד ממסעותיו הרבים בדרכו הביתה נתקל גיבור האודיסאה של הומרוס, הוא אודיסאוס (שכונה יוליסס אצל הרומאים), בגזע מוזר של יצורים מיתולוגיים: הם היו לוחמים אכזריים, שאי אפשר היה לנצח אותם, משום שהתישו את אויביהם. הם לא היו חזקים במיוחד, אך היתה להם תכונה מיוחדת: בכל פעם שרגליהם נגעו באדמה, הם התחזקו. בעוד שהאויבים שלהם הלכו ונחלשו במהלך הקרב הארוך, הם נותרו רעננים וחזקים, שכן סנדליהם תמיד נגעו באדמה.


רבים ניסו לנצח אותם, אך הותשו לבסוף, עד שהגיע אודיסאוס, ופתר את העניין. הוא נתן הוראה ללוחמיו לא לפתוח בקרב עם לוחמי האדמה, אלא ישר להניף אותם באוויר. חוסר המגע שלהם עם האדמה החליש אותם במהירות, עד כי איבדו את כושר הקרב שלהם, והתעייפו. כך היה כבר קל לחסל אותם, במכה אחת. 
 


כמו תמיד המיתולוגיה היוונית הנצחית יכולה ללמד גם אותנו, במיוחד כאשר בכיר אש”ף, יאסר עבד ראבו, הזהיר אותנו היום כי אם לא נלך לקראת הפלסטינים בדרישותיהם, יכריזו אלה על עצמאות חד-צדדית, כמו קוסובו, מה אתם יודעים.


 


עד היום, כאשר היינו שומעים איום כזה, ישר היינו מתקפלים, בבהלה. אני זוכר את הדיונים בשנת 1999המעורבים בבהלה, האם יכריז ערפאת על מדינה פלסטינית, עם תום מועד הזמן שנקבע בהסכם אוסלו, או לא. כמה מים נטחנו אז, כרגיל אצלנו, על כלום.


 


לא עוד.


 


כמו הלוחמים שבמיתולוגיה, עוצמתם של הפלסטינים לדורותיהם – נשאבת מן הקרקע עליה עמדו, שהיא פשוט – אנחנו. אלמלא היתה כאן תנועה לאומית יהודית, ספק אם היה צורך להקים תנועה לאומית ערבית-פלסטינית. אנו היינו מקור הכוח היחיד של הפלסטינים, מאז ומתמיד. האכלנו אותם, השקינו אותם ודאגנו להם. בלעדינו אין להם קיום, או זכות קיום מצד ייתר הערבים. אנחנו הקרקע, התומכת בהם בכל פעם שהם נוגעים בה. הם נלחמים בנו, אנו מחזקים אותם…כדי ששוב יוכלו להילחם בנו. זו הקללה שלהם, ושלנו.


 


ומה עשה אודיסאוס בחוכמתו? ניתק בין הלוחמים המיתולוגיים לבין מקור הכוח שלהם. כאשר הקשר נותק, הם הוכנעו ללא קרב, ונמוגו.


 


במילים אחרות, האינטרס האחרון בעולם של הפלסטינים הוא להתנתק מישראל. ראו מה קורה בעזה: החמאס מקלל אותנו, יורק עלינו, מפציץ אותנו, אך דורש בתוקף (!) שניפתח את המעברים לעזה, שיחזור וינוק מעטיניה של אמא ישראל. גם להפציץ אותנו, וגם שנפרנס אותם.


 


זה הזמן לומר לאותם פלסטינים, החולמים על הקמת מדינה עצמאית באופן חד צדדי, כדוגמת עבד ראבו: למה לשקול ולהמתין? הקימו אותה עכשיו, ומייד! עשו את עבודת הניתוק מאיתנו – בעצמכם, ככה תחסכו לנו הרבה עבודה אחר כך.


 


בהצעתו זו התבלבל עבד ראבו לרגע, ואימץ את האינטרס הישראלי, לא הפלסטיני-המסורתי. בתהליך אוסלו תעתעו נו הפלסטינים, והציגו את המדינה הפלסטינית כמי שתביא ביטחון ויציבות לישראל, ולכן בתמורה הם דרשו את מזרח ירושלים ופתרון בעיית הפליטים. עכשיו התבלבל עבד ראבו לדרוש מדינה פלסטינית בלי לפתור בכלל את בעיית ירושלים והפליטים. אנחנו מוכנים. תתכבד. נראה שהתבלבלת, או שהפלסטינים של אבו מאזן כה מיואשים וכה מבוהלים מעליית חמאס, שכבר הכל הולך. זה רומז שהמחיר שלהם דווקא יורד, ולא עולה.


 


אלא שאותו עבד ראבו גם שכח, אולי, שהמדינה הפלסטינית כבר הוכרזה באופן חד-צדדי, ואף קמה.  כידוע, ב- 15 בנובמבר 1988, הכריז ראש אש”ף דאז, יאסר ערפאת על הקמת המדינה הפלסטינית שבירתה ירושלים. בנאום מכונן, אותו כתב לו מחמוד דרוויש המשורר. וכך נכתב שם (עם לא מעט ‘שאילות’ מהכרזת עצמאות של עם אחר):


 


“על סמך הזכות הטבעית, ההסטורית והחוקית של העם הערבי הפלסטיני במולדתו פלסטין, וקורבנותיו לדורי דורות, ומכוח מימוש זכותו של העם הערבי הפלסטיני להגדרה עצמית, לעצמאות מדינית ולריבונות על אדמתו, מכריזה המועצה הלאומית הפלסטינית, בשם אללה ובשם העם הערבי הפלסטיני, על הקמת מדינת פלסטין, על אדמתנו הפלסטינית, ובירתה ירושלים הקדושה”.


 


חושבים אתם שההכרזה הזו נשכחה? לא ולא. צריך לצפות בטלוויזיה הפלסטינית, החוגגת כל 15 בנובמבר את “חגיגות העצמאות”, כאילו מדינה זו קיימת לכל דבר! הכל מילים, ללא שום קשר למציאות, כמו סעיף 19 של אמנת אש”ף, המכריז שישראל בטלה (לא מבוטלת, אלא בטלה, דהיינו לא קמה מעולם), כמו ההבטחות החגיגיות של אמנת חמאס, כמו הגיגיו הביולוגיים של אחד, אחמדיניג’אד, וכמו רעיונותיו היצירתיים של אחד, נסראללה להשמיד עכשיו את ישראל.


הם סבורים שדי בהרהורי ליבם כדי להגשים את החזון. אז מה, יאסר עבד ראבו, שכחת שמדינת פלסטין כבר הוקמה באופן חד-צדדי? הרי אתה היית באלג’יריה, כאשר ערפאת הכריז שם על המדינה הזו. וכמה פעמים אפשר להקים מדינה באופן חד צדדי? ואם יכריזו על מדינה כזו באופן חד-צדדי, היא באמת תקום? כדאי קודם לשכנע את חמאס לדבר עם ממשלת סלאם פיאד בכלל, ואחר כך להקים פה מדינות.



הכל אילוזיות עגומות, כמו גם יוזמת ז’נבה של האדונים יוסי ביילין ו…יאסר עבד ראבו. בין הזייה לאילוזיה, בין דמיון פורה לבועה וירטואלית. זה גם מראה עד כמה רציניים הנושאים והנותנים איתנו בממשלת אבו מאזן, ועד כמה הם מעוגנים אל קרקע המציאות ואל הוויתה.


 


זו הקללה הפלסטינית: הם תמיד רוצים להתנתק מאיתנו לעצמאות, אך נמשכים אלינו יותר ויותר, אל סיר הבשר הישראלי המפטם אותם; גם לצאת לדרך עצמאית, אבל שאמא ישראל תמשיך לממן אותם, כמו תמיד. עלינו ללמוד את לקחו של אודיסאוס: נתקו אותם מאיתנו. זה הרי מה שהם רוצים, לא?



אנא, סייעו לאתר ולעצמנו, ושילחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה. 

למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. נרשמים – כאן. 

ועוד דבר, האתר שלנו מתקיים בזכות המודעות המתפרסמות בו.



הפלסטינים: עדיין לכודים בכישוף

האסטרטגיה הגאונית בה נוקטת ישראל בעזה, והנקניקים של ביסמארק


האם שלטון חמאס כל כך רע לנו?