ה ב נ ת י !

כאשר אני יושב ובודק מהם המאמרים באתר שלי, שאתם, הקוראים היקרים, הרביתם להיכנס אליהם בחודש האחרון, הרי שמתבררת תמונה מעניינת מאוד. בנתונים שלהלן מדובר באלפי כניסות למאמר.


 


המאמר המוביל ללא שום ספק הוא דמוגרפיה חדשה, שכתב יורם אטינגר. מספר הנכנסים אליו הוא המרשים ביותר במונחי האתר החדש שלי. לאחריו, במרחק ניכר, המספרים המדהימים של המזרח התיכון. לאחריו חידת אחמדינג’אד, אחריו קדאפי מחולל סקנדל; איך ננצח במלחמה הבאה, לאחריו הפלסטינים מנסים ליצור מאזן אימה, ולבסוף, מדוע המשא ומתן על גלעד שליט אינו מתקדם.


 


מה אני יכול ללמוד על כך? שאותנו הציבור הישראלי, מעניין קודם כל המפחיד, המעורר חשש, והמרתיע. אנחנו קוראים אובססיביים של מה שמאיים עלינו או לכאורה מאיים עלינו: אם זה האיום הדמוגרפי, איראן, הגרעין, הכלכלה, חמאס, חיזבאללה או המלחמה הבאה. באופן ברור דווקא הדברים האופטימיים נדחקים למקומות הפחות מבטיחים. יוצא דופן הוא מיודענו קדאפי, שהוא והבחורות שלו מהווים סוג של אתנחתא קומית במזרח התיכון הסוער. אין ספק שאהבתם את המאמר, וגם חייכתם. אך אל נשכח שרק לפני שלוש-ארבע שנים הוא היה איום כמעט גרעיני! או כך הוא לפחות תואר.


 


ואז אני מתחיל להבין. כנראה שהתקשורת שלנו כבר פיצחה את הקוד הנסתר הזה, והיא הבינה שהעתיד נמצא בהפחדות. ההפחדה מוכרת בקופה. מי שמומחה בכך הם אתרי האינטרנט שעסוקים בכותרות בומבסטיות ומפחידות אחת יותר מהשנייה, וכך קושרים אותנו אליהם. הם יודעים שההפחדה, לא הפחד, ההפחדה, היא ההירואין של החברה שלנו. אנחנו מתמכרים להפחדה הזו, מתמסטלים אליה, ובינתים התקשורת מתפרנסת. כך נוצר מעגל שוטים: הציבור מתמכר להפחדה, והעיתונות שלנו נותנת בשפע: הכל שלילי, הכל גרוע, הכל מתמוטט. כך הציבור עוד יותר מתמכר, והביקוש להפחדה רק עולה. הצילו! מי יגמול אותנו מההתמכרות הזו?!


 


זכור לכולנו איך בשנות התשעים מדינה שלימה ישבה בחדרים אטומים, כשההפחדה הגיע לקריז, עטויה מסיכות אב”כ, לחלוטין בצורה הזויה. ומי נתלה אך בשבוע שעבר בבגדאד? זוכרים את ההפחדות על פצצות הגרעין שלו? המימן? השמדת חצי ישראל?


עכשיו אני מבין את הקשר הסימביוטי וההרסני בין התקשורת למכורים: העיתונות מספקת לנו עוד ועוד “חומר”, כדי שנתמכר עוד יותר, ונשקול לה את מחירה. אלא שבינתים אנו מקבלים החלטות לא נכונות, בוחרים מנהיגים לא נכונים, מהסיבות הלא נכונות. ההתמכרות הזו היא, אם כן, הרסנית.



כיצד יוצאים ממנה? איך נגמלים? אני מזכיר לכם מאמר נוסף שלי (“השמיים נופלים”), שלמרבית הצער, כנראה בגלל מעגל השוטים של ההתמכרות לא זכה לרייטינג גבוה שלכם. עכשיו אולי תקראו אותו יותר, ואחרת.