ומה קרה לאחר מכירת החיסול הישראלית? הפתעה. על התרנגולות ערופות הראש


מאת ד”ר גיא בכור
 


להערכתי, בכירי חמאס פשוט לא האמינו למראה עיניהם: לאחר שנים של משא ומתן ישראלי עיקש בכל הסוגיות איתם: סוגיית גלעד שליט, בעיית המעברים הסבוכה, מנהרות ההברחה, והקשר שלהם למצרים – הם קיבלו לפתע את הפתעת חייהם.


 


במכירת חיסול שאפילו אנשי חמאס לא האמינו שתתגשם, ממשלת ישראל, בישורת האחרונה לפני הבחירות, הסכימה כמעט לכל דרישותיהם!


 


לא יאומן, הם אמרו בינם לבין עצמם,


 


לא יאומן, אמרו המצרים, והדברים דלפו מהר אל כלי התקשורת הערביים, שאותם אימתתי האחד עם השני. אלא שאז קרה דבר שלא יאומן, ואולי יאומן מאוד, ואת זה נראה בהמשך.


 


ולאילו ויתורים הסכימה ישראל במהלך המפתיע האחרון, לפי התקשורת הערבית?


בניגוד מוחלט לגישה עד היום, הסכימה ישראל לשחרר כאלף אסירים פלסטיניים, רובם אנשי חמאס, ובתוכם עשרות מנהיגים בכירים, וחמור מכך: עשרות מחבלים שדם יהודי על ידיהם בכמויות. מדובר בכמעט כל בכירי תופעת המתאבדים, אלה ששפוטים להרבה מאסרי עולם, תופעת המתאבדים שהביאה למוות שטני, פשע נגד האנושות, של ישראלים רבים מאוד. כל הויכוח אצלנו על דם על הידים או לא, נעלם ברגע, ותמורת גלעד שליט, כרגיל בלחץ הרחוב, הסכימה ממשלת ישראל לשחרר כמעט את כל המסוכנים שבאויביה, להוציא ארבעה. בניגוד לסמיר קונטאר, שהוא שריד מוזיאונלי, כאן מדובר במחבלים שמיד חוזרים לשטח, ומתחילים לארגן את האנתיפאדה הבאה, שתעלה בחיי אלפי ישראלים. חד משמעית. לפי ההדלפות הם אמורים לחזור לכפריהם, לא להסגר בעזה ולא לחו”ל.


 


זו, כנראה, היתה סיבת האופטימיות בישראל, על “התקדמות שחלה בעניין גלעד שליט”, תוך שבכירים ישראלים מצהירים כי גם על החמאס להתגמש, כלומר, אנו ויתרנו ברמה של 95%, ועל החמאס לתת לפחות חמישה אחוזים. במילים אחרות, תמורת ההווה הרגעי, היתה נכונות ישראלית למשכן את העתיד כולו.


 


ועל מה ישראל ויתרה עוד:


 


לפי התקשורת הערבית, ישראל הודיעה כי היא יורדת מהתנאי של פתיחת המעברים תמורת גלעד שליט, ולמעשה הסכימה לפתוח את כל המעברים של עזה אלינו, כולל כל הסחורות. נותר עוד עניין לפתור לגבי סחורות שמהן ניתן להכין רקטות, כאילו שהפלסטינים יצטרכו את הנשק הפרימיטיבי הזה, כאשר כל המנהרות יחזרו לעבוד.


 


ישראל ויתרה כליל על מנגנון פיקוח על המנהרות, והשאירה זאת לגמרי למצרים, שממשיכים להעלים עין, כבעבר.


 


לפי התקשורת הערבית, ישראל ויתרה על פתיחת מעבר רפיח, והסכימה, למעשה, שמצרים תתנתק מעזה. ואכן, סוף סוף עשוי להתגשם תהליך ההתנתקות בעזה.. אך של מצרים. עומאר סלימאן הבהיר שמצרים מוכנה לפתוח את מעבר רפיח, אך רק כאשר תחול “סולחה” בין אבו מאזן לחמאס, כלומר עם קץ הימים.


 


ישראל ויתרה על כל דרישה לכוח בינלאומי שיחצוץ בינה לבין החמאס, למניעת חיכוך, כפי שהמצב הוא בדרום לבנון. אין דרישה למנגנון ניהולי כלשהו של הסכסוך.


 


למעשה ישראל ויתרה על כל עמדותיה, כאילו לא היא הגיעה להשיג צבאי, אלא חמאס. ואכן, חמאס מתנהג במשא ומתן כאילו הוא ניצח בעזה, לכל דבר. החוצפה, שפעם היתה שלנו, היא כיום של חמאס, והיא משתלמת.


 


יממה לפני הבחירות, רצתה ממשלת ישראל להביא לכאן את גלעד שליט ולהכריז על “רגיעה” חדשה לשנה וחצי, דהיינו “שלום” חדש, ולכאורה לסגור מעגל היסטורי.


 


במערכת שלנו האמינו בתמימות שעל קריסת כל מערך העמדות הישראלי ישיב החמאס בחיוב גדול, הרי זה מה שהוא חלם עליו שנים, וישראל מסכימה!


 


אלא שהיום התרחש הלא יאומן, ואולי יאומן מאד: חמאס ראה את ההצעה הישראלית, ובמקום לקבל אותה, הוא… העלה את המחיר! של גלעד שליט, של המעברים, ושל הכל.


 


אם ישראל נפלה על הראש ומוכנה לשלם כל כך הרבה, אמר לעצמו, מדוע שלא תסכים לשלם עוד יותר?


 


קברניטי ממשל יקרים שלי, לא משנה מאיזו מפלגה, מתי תבינו שפה זה המזרח התיכון ולא אירופה, וכאן מנהלים משא ומתן בסגנון אחר לגמרי? מתי תבינו? כבר מייאש אותי להציג בכל עשור את האנדרטות החלודות של הישגינו, מספיק כבר, גם אני עייפתי מלהיות מתוסכל תמיד. תנו לי סיבה להיות גאה!


 


החמאס לקח את ההצעה הישראלית שלא תיאמן ואומר עכשיו: ובכן, מכאן אנחנו מתחילים את המשא ומתן.


 


                                                   *

עד לגיל שבע, היה אבא ז”ל לוקח אותי איתו לשוק התקווה, לעשות קניות שבועיות, והוא הפסיק לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר הפלסטינים החלו להגיע לשם.

היינו נוסעים בסוסיתא לדרום תל אביב, ומשם לשכונת התקווה, שהזכירה לאבא את בגדאד שעזב, ואשר אותה אהב. הסימטאות הנפלוליות, אווירת השוק, הצעקות של הרוכלים בערבית עיראקית, בכלל העיראקים הרבים סביב, שחלק מהם הכיר היטב. אבא היה בעל זיכרון מעורר התפעלות, ולפעמים היה עוצר אדם ברחוב, ואומר לו: אתה היית איתי בכיתה ג’ בבגדאד, בבית ספר זה וזה! ובדרך כלל היה צודק. ואם זה לא הוא, אז זה היה בן דודו של אותו אדם…

היינו עורכים קניות בסל הפלסטיק של אז, ולקראת סיום היינו מגיעים לסימטה שבה היו מוכרים קבאב עיראקי מפויח בשורה ארוכה של גריל, ומשני צידי הגריל היו מאווררים כבדים ושחורים מפיח, שתפקידם לעורר את הגחלים. קבאב בלאפה עם עמבה והרבה פטרוזיליה חיה. היו צריכים לעלות מדרגה כדי להגיע לסימטה הזו, שהמשיכה בעלייה מקורה ומוצלת.

אלא שלי היו זכרונות אחרים לגמרי מהשוק. מקומת ילד קטן ראיתי את הלכלוך שעל הריצפה, הירקות הנרקבים, את מוכרי עופות, שהיו מולקים את ראשי העוף השחוט, ולא רחוק מהקבאב היתה יושבת על הריצפה מוכרת פטרוזיליה שהיתה מפחידה כמו מכשפה. כיוון שהיינו נוסעים לשם בערב המאוחר, האפלוליות לאור מנורות ליבון עירומות וגדולות, רק הגבירה את הרתיעה. נאלצתי להיגרר לעולם זר ומפחיד, שכלל וכלל לא אהבתי.

מאז, ואני מגלה לכם חולשה, אני לא מת על שווקים. אני לא רואה הרבה רומנטיקה במיקוח, למרות שאני מכיר את המלאכה הזו היטב. אם זה מיקוח עקר, אני ישר חותך. ברוב המקרים אני פשוט לא נכנס אליו כלל. הוא מזכיר לי… תרנגולות שראשן נערף לפני חמש דקות, אך הן ממשיכות לרעוד.

                                                    *

ומה דורש עכשיו חמאס, כאשר הוא מתחיל את המשא ומתן מחדש? עכשיו הוא דורש שכמו שהוא יתחייב לא לירות בתקופת הרגיעה, כך ישראל תתחייב שלא לתקוף את עזה בשום מקרה, והוא רוצה ערבויות בינלאומיות לכך, דבר שיסנדל אותנו לחלוטין; הוא כבר דורש הדדיות, מה אתם יודעים. הוא דורש שישראל לא תפקח על הסחורות העוברות משטחה לרצועת עזה, כאילו עזה היא מדינה ריבונית, וישראל היא שטח הפקר נטול ריבונות; הוא כבר לא מוכן לרגיעה בת שנה וחצי, ומציע להתחיל ברגיעה של חודש; והוא עומד על כל האסירים שדרש, אולי יעלה עכשיו את מספרם, כך צפוי לקרות.. קשה לדעת כמה הוא ירצה עכשיו, ואת מי.


 


האם חמאס והעולם הערבי מעריכים את ישראל על שנכנעה כך? להיפך, הם בזים לה עוד יותר, רואים במנהיגיה בלתי עמידים, והתיאבון גובר. הם רואים בממשלת ישראל אומללה וחסרת מזל, וחוששים שחוסר המזל הזה עוד ידבק בהם, אם יגיעו איתה להסכמה. המחיר העולה וההסתייגות מן הממשלה הזו מביאים את המשא ומתן אל מפתנה של הממשלה הבאה.


 


ראו איזו מערכת בחירות עלובה אנו מנהלים, כאשר שאלות כל כך היסטוריות, כבדות משקל, מדהימות, לא מעניינות איש! במה התקשורת שלנו כן מתעניינת? ברכילות, בהעמדות פנים, בסיסמאות הזולות.


 


ומה עשו המהלכים החובבניים של ממשלת ישראל מן הימים האחרונים לגלעד שליט? הסרת האולטימטום בנוגע למעברים, ההסכמה הבהולה לשחרורים חפוזים, מעלֵי-מחיר, האם הועילו לו, או הזיקו? אתם כבר יודעים את התשובה.


ונקודה אופטימית, לסיום: לפחות יש לנו את חמאס, שיציל אותנו בסרבנותו, מן החובבנות של ממשלתנו. אז למה לטעון שהכל שחור? באמת, לא יפה.. מה זה פה, שוק?





אני מבקש באופן אישי, ממי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לא לשכוח, ולחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.

למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים – עושים זאת בלחיצה – כ א ן.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום
שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש או לחצי שנה. ניתן להירשם – כ א ן.   

האם תצרפו עוד קוראים לאתר שלנו? את החברים שלכם? אנא, ספרו להם על האתר. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר“, כאן למטה. 


מעולם השטיחים הסודי: שלושה מפגשים מוזרים באיסטנבול, עיזר ויצמן, והקשר התורכי