ועוד עשר הפתעות, מתוקות כלענה


אז איך ננצח במלחמה הבאה?

   מאת ד”ר גיא בכור



  1. כחצי שנה לאחר שהשתלט על רצועת עזה בכיבוש צבאי, לקח חמאס את הפלסטינים ברצועה 60 שנה אחורה במנהרת הזמן, ישר לשנת 1948. ציבור המתנהג כעדר, ללא שם, ללא פנים, ללא זהות, ללא שום יעד, לא לאומי ולא ארגוני. רק מניידים את הפלסטינים, מגלים אותם, וכל זאת עושים מנהיגיהם שלהם. כל התנועה הלאומית הפלסטינית נעלמה שם כלא היתה. ללא שם, ללא פרצוף ללא עתיד ברור.
     


  2. חמאס הצליח בכישרון רב לבודד את עצמו באופן מוחלט, וכעת הוא מוקף ביריבים, אולי אפילו באויבים. ישראל כמובן; אבו מאזן, שהושפל על ידו מחדש רק אתמול; מצרים הנמצאת במסלול של התחברות אך גם עימות עם חמאס; ועכשיו גם ירדן, שבכיר בחמאס, מוסא אבו מרזוק, איים אתמול כי הפלסטינים עלולים לפרוץ גם לכיוונה. חמאס הפקיע משאיות סיוע ששלחה אתמול ירדן, ובכך הביך אותה מאוד. נכון, יש לו את סוריה ואיראן, אך הן רחוקות ומרוחקות, ואם כן, האם יילחם לבדו בכולם?
     


  3. אם חמאס לוקח את הפלסטינים ואת העניין הפלסטיני לאבדון עצמי – אל נא נפריע לו בכך. יש לדאוג למאזן אימה צבאי להפסקת הירי על ישראל, אך לא להציל את חמאס מידי עצמו. זו גם הנחת העבודה של הפלסטינים ביו”ש, המיואשים והמומים ממהלך ההתאבדות הזה של הארגון האסלאמי הזה. לאמיתו של דבר אפילו חמאס כבר לא יכול להציל את עצמו מידי עצמו, שכן גם אם יסכים על סוג של הפסקת אש, מחשקים אותו מימינו הג’יהאד או ועדות ההתנגדות. כרגיל במחנה הזה, מי שהוא יותר רדיקלי ותוקפני, קולו מכריע.


 



  1. למרות ההרס, החורבן והקריסה שהביא חמאס על עזה, אין שם שום מילת ביקורת עליו או על דרך החתחתים, עליה הוא מוביל את הפלסטינים. בניגוד לתרבות הביקורת המודגשת בישראל כלפי מנהיגינו, שם יש שתיקה. כמו עדר הם הולכים אחר הרועה המחלל את דרכם לאבדון. כמו שבשנת 1948 הורה “הועד הערבי העליון” לפלסטינים לנטוש, כך גם עכשיו. אין תרבות של ביקורת עצמית, רק ביקורת, כמובן, כלפי ישראל. כך יוצא שבשדרות זועקים היום כנגד ממשלת ישראל, ובעזה זועקים…נגד ממשלת ישראל.


 



  1. אנו עומדים מול המקרה הראשון בהיסטוריה האנושית, שבו האויב גם רוצה לתקוף את אויבו, היא ישראל, ולהשמידו, וגם דורש שהוא יממן אותו ואת שאיפותיו. גם מפציץ את ישראל והורג את אזרחיה, וגם דורש שהיא תחזור לספק לו את כל צרכיו, בתחום החשמל, הדלק וכל מה שהחיים נזקקים לו (!) הרי הפלסטינים השוו תמיד את ישראל למדינה קולוניאלית כובשת. טוב. עכשיו ישראל התפנתה לחלוטין, ואפשרה להם עצמאות מלאה בעזה, עם חיבור חופשי לעולם הערבי דרך מצרים. אז למה הם חוזרים אל המדינה “הקולוניאלית והגזענית” שתממן אותם? למרבית הצער, ישראל ממשיכה לעשות זאת, שכן אנו מעבירים חודש בחודשו את כספי המע”מ לממשלת סלאם פיאד בראמאללה, והיא עצמה מעבירה לפחות מחצית הכסף הזה לרצועת עזה.


 



  1. אם מתכננים אצלנו בכל זאת מהלך יבשתי כולל – חובה להכין אותו כראוי. קודם כל יש לגבש לכך תמיכה ולגיטימציה במועצת הביטחון, ולכונן כוח דמוי יוניפי”ל, שייכנס מיידית לשטח, לאחר שצה”ל יכבוש אותו, ויחסל את חמאס. כך נזכה להערכה מזרח תיכונית על חיסול חמאס, וגם בתמיכת העולם, שהמהלך ייעשה יחד איתו. ברור שיש לעבור על תוכניות המבצע בשום שכל, ולהקפיד על הברקה צבאית, הסחה, הטעייה ותחכום. לצה”ל יש את כל הזמן שבעולם. אנו דורשים מהלך מבריק! לחשוב, לחשוב, באופן לא שגרתי.


 



  1. דובר של חמאס הבהיר בסוף השבוע שהפלסטינים עשויים לפרוץ בהמוניהם לעבר ישראל גם מתחומי הגדה המערבית. ובכן, עוד נימוק מדוע חשוב היה להקים את גדר הביטחון, ומדוע יש להשלימה עכשיו בכל המהירות. אם מישהו היה צריך הוכחה מדוע הגדר הזו היא קריטית, הוא קיבל אותה עכשיו.


 



  1. אבו מאזן, הנשיא של הגדה המערבית, נשא אתמול דברים, בהם קרא להפסקת אש הדדית בין ישראל לחמאס. הקריאה הזו היא כה מנותקת, עד כי מבינים עכשיו שהמערכת שלו בכלל אינה קשורה עוד לעזה. אפילו מתווך בין ישראל לחמאס  הוא לא יכול להיות. יש היום שתי מדינות פלסטיניות, שני עמים ושתי הנהגות. האם לכך התכוונו כשאמרו שתי מדינות לשני עמים?


 



  1. חמאס ביזה את אבו מאזן כאשר לא רק שדחה את קריאתו על הסף, אלא גם הטיח בו ש”אין לו זכות לדבר עוד בשם העם הפלסטיני”. במילים אחרות, ברור שיומרות חמאס הן להשתלט בסופו של דבר על המחנה הפלסטיני כולו. המסר הזה מעיד על התנשאות גדולה של חמאס, תחושת מגלומאניה, ומי שכך סבור, סופו להפסיד.


 



  1. “לדבר עם חמאס” (!) קראו אצלנו אנשים מרכזיים בשלטון, לדבר עם חמאס. מה לעשות שחמאס לא מעוניין. הרי ההגיון הישראלי אומר שתמיד אנו או אשמים או אחראים, וקשה לנו לקבל את העובדה שפשוט לא רוצים אותנו. מישהו עוד זוכר את ביקור השטות של הנשיא בוש באיזור? את החששות הגדולים? את המשא ומתן על “הסכם הליבה”? טוני בלייר וקישקושיו האיזוריים? הסכם שלום עם הפלסטינים “עוד השנה”? באה רוח החורף, וטאטאה את האשליות לכל עבר.




     למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. נרשמים – כאן.

     
    אנא, סייעו לאתר, ושלחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.
     





    תוצאות ביקור בוש מן הזווית הפלסטינית: אבוי, עשר הפתעות מתוקות כלענה

    אללי, הפתעות מתוקות כלענה

    עשר הפתעות מתוקות כלענה