זהירות: "הסוס הטרויאני" של נסראללה. מה הוא זומם?


נסראללה – מדריך ההשרדות שלנו
 


מאת ד”ר גיא בכור

 


כשמאחורינו 2000 שנים של דוגמאות, אין לנו כל צידוק שלא ללחום היטב, כאשר אנו נלחמים”.


 



      ת.א.לורנס, מכתב, המופיע אצל האסטרטג הצבאי הבריטי 
      באזל לידל הארט, “זכרונותיו של קפטן לידל הארט” (1965)



 


**


 


כמעט עשר שנים עברו, וצבא היוונים לא הצליח להכניע את העיר הבצורה טרויה. על היוונים היה למצוא רעיון נסתר כיצד להיכנס לטרויה, או להשלים עם תבוסה. כתוצאה מהחלטה זו הומצא תכסיס סוס העץ, וברור שבמוחו הערמומי של אודיסאוס עלה הדבר.


הוא ציווה על אמן עץ לבנות סוס ענק, מעץ, שיהיה חלול מבפנים ויוכל להכיל כמה שיותר חיילים, וזו היתה התוכנית: על היוונים לנטוש את המחנה שלהם, כאילו הפליגו באניותיהם ללב ים. אך למעשה הם יסתתרו במקום שבו הטרויאנים לא יוכלו לראות אותם. רק יווני אחד נשאר ליד הסוס, למכור את הסיפור.


בלילה הגורלי, הלילה האחרון של טרויה, שומרי החומה חזו בתדהמה בשתי תופעות מוזרות: ליד השער הראשי ניצבה דמות ענקית של סוס, והצבא היווני כולו נעלם! גם הספינות נעלמו. הטרויאנים הסיקו שהיוונים השלימו עם המפלה, וחזרו ליוון. טרויה חגגה את הניצחון באושר מתוק, עשר שנות מלחמה נסתיימו!


 


הטרויאנים נהרו למקום בו נימצא מחנה היוונים, והנה, אין להם זכר. רק שיירים.


 


לאחר היסוס, ותקרית מצערת, גררו הטרויאנים את סוס העץ דרך השער עד למקדשה של האלה אתנה, ולאחר החגיגה, שבו לביתם מאושרים.


 


בחצות הליל נפתחה הדלת שבסוס העץ, ובזה אחר זה יצאו חרש המפקדים שבפנים, התגנבו אל השערים ופתחו אותם לרווחה. לתוך העיר הרדומה צעד הצבא היווני. בשקט, ללא הגה, הם הציתו את הבנינים בכל רחבי העיר, וכאשר הטרויאנים התעוררו בבעתה, היה זה כבר מאוחר מידי. טרויה כולה בערה. מעכשיו לא היה זה קרב, אלא שחיטה. נכון הוא שבני המקום נלחמו מלחמה נואשת ועזה, אך לא היה לאן לגרש את היוונים, שמילאו עכשיו את העיר. טרויה הושמדה, ובני העיר שילמו את מחיר תמימותם וטיפשותם.


 


 


**


 


איני משנה עדיין את הערכתי שחסן נסראללה אינו מעוניין במלחמה עם ישראל, לא בטווח הקצר והבינוני. אלא, שלהערכתי, אותו נסראללה מנסה עכשיו להמציא תובנות חשיבה צבאיות חדשות נגדנו לטווח הרחוק יותר, וכבר כתבתי שוב ושוב באתר שלנו כי במלחמות מנצח מי שממציא את הכללים מחדש.


 


חסן נסראללה הוא אדם פיקח מאוד, אלא שהפיקחות הזו מנותבת רק לכיוונים השליליים, להתרסה ולהרס. חבל, כי אם היה תורם את כישוריו למען ארצו, ולא נגדה, לבנון היתה פורחת ומשגשגת מחדש, אך כנראה שאי אפשר לדרוש כל כך הרבה, בימים האלה במזרח התיכון.


 


אותו נסראללה גם משוחרר לחלוטין מנורמות בינלאומיות, מן המשפט הבינלאומי, מדיני המלחמה, מאמנות בינלאומיות, מבג”ץ, מארגוני “זכויות אדם”, מחוק וממנהג. לא היתה לו שום בעיה לפתוח באש טילים נגד אוכלוסייה אזרחית ישראלית שלווה, ואכן, הוא לא נענש על כך מן הקהילה הבינלאומית. הלקח שלו מן המלחמה האחרונה שהדבר השתלם, לו ולמאבקו הדתי-עדתי שלו. אין לו מימד של אחריות ממלכתית, הוא הרי לא הממשלה בלבנון. הוא רק ארגון, שיש לו רק זכויות, שום חובות. נכון, שנסראללה שומר כרגע על האינטרס של הכפריים השיעים בדרום, שלא להיכנס למלחמה חדשה, אך יש לו מטרות הרבה יותר נצחיות וארוכות טווח.


 


במלחמה האחרונה הוא שינה את כללי המשחק, וישראל פעלה על פי הכללים שלו, כאשר בנה מערך רקטות ששיתק את החיים בחציה של ישראל. מבחינתו זה היה מהלך מוצלח. הוא גם יודע עד כמה חיי אדם הם ערך מוחלט בישראל, בניגוד למצב בחברה סביבו.


 


בחדשים האחרונים אני מתחיל להרגיש שהוא מתכנן כבר את המהלך הבא, דהיינו לקבוע כללים חדשים לגמרי לעימות הבא עם ישראל, מתוך כוונה להפתיע לחלוטין את ישראל הרדומה ואת צבאה המנומנם, החושש מעימות, ובשקט הוא פותח בהכנות.


 


מהלך כזה, אם יתבצע, עלול להיות הרה אסון מבחינת ישראל, ונקודת ציון שלילית בתולדותינו. מן הסיבה הזו אני מעלה אותו עכשיו למודעות, כדי שגורם ההפתעה ייעלם, למי שמתכנן אותו, ואם נפעל נכון, ייווצר מימד של הרתעה גם נגד הכללים החדשים.


 


הערה: לו היה האתר שלנו קיים לפני מלחמת לבנון האחרונה, היו בטוחים שהייתם רואים באתר מציאות אחרת לגמרי מזו שהשתקפה בדעת הקהל ובתקשורת המוכה שלנו. האתר שלנו קם כלקח ממלחמת לבנון הזו.


 


**


 


החשיבה החדשה היא כדלקמן: במלחמה האחרונה היו אלה חיילי צה”ל שחדרו ללבנון, כפי שהיה מאז ומתמיד. במלחמה הבאה הוא היה רוצה שיהיו אלה לוחמי חיזבאללה שיחדרו לתוך ישראל, במהלך פתע כולל; בליץ קריג בלתי חזוי.


 


החשיבה היא, שבתוך שעות אחדות יוכלו לפרוץ את הגבול הצר מאות לוחמי חיזבאללה חמושים בבת אחת, בכל הגזרות, יפתיעו את האוכלוסיה ואת מערכת הביטחון, יתפסו שטחים, ישובים, בני ערובה, וייאחזו בשטח. כל זה יכול לקרות תוך יום אחד. זוהי סינטזה בין פעולת טרור נקודתית לבין מלחמה; מאות פעולות טרור בו זמנית, לא מלחמת טרור אלא טרור מלחמתי.


 


מטרתו המוערכת של נסאללה: מאז 1948 לא הצליחו כך הצבאות הערביים לחדור לתוך ישראל, ולהתבסס בה. זה יאשש את התיזה שלו שישראל נידונה לכליה, ויבנה את חיזבאללה כמערך המרכזי של העולם הערבי לעשרות השנים הבאות.


 


ההשראה למהלך כזה יכולה לבוא מן “התרגיל” שעשה לנו הנשיא סאדאת, כאשר במלחמת יום הכיפורים הערים על צה”ל ועל המודיעין התמים, ופרץ אל תוך סיני. נכון הוא שהמהלך נסתיים בפיאסקו לצבא המצרי, אך המצרים יכולים לטעון עד היום שניצחו, מה גם שנגרמו אבידות קשות לצה”ל.


 


המרחקים בין דרום לבנון לבין צפון ישראל הם מזעריים, הגבול ניתן לפירוק בתוך דקות, ותכנון המוני יכול להכות את הצד הישראלי בתדהמה ובשיתוק.


 


החשיבה הזו מתוחכמת, שכן אם האוכלוסיה האזרחית היא המגן של הלוחמים השיעים בדרום לבנון, יכולה לראשונה האכלוסיה הישראלית להיות המגן שלהם בתוך ישראל, כבני ערובה למשל.  ההנחה שלו יכולה להיות שבאמצעות בני הערובה ישלוט במהלכי צה”ל. הוא הרי רואה מה אנו עושים בשביל שני חיילים שנפלו בשבי, אז בשביל כמה מאות, או חלילה אלפים? וזה ההבדל בין המהלך האפשרי שלו לבין זה של סאדאת: אצל הנשיא המצרי נפלה ארמיה שלימה בשבי ישראל. אך פה הלוחמים שלו יקבלו חסינות, שכן הם יתפסו בני ערובה.


 


מזלנו שהוזי ההזיות להעביר את הגולן לסוריה יתבדו, שכן בתוכנית כזו, אם הגולן נניח בידי הסורים, אין לחיזבאללה בעייה לחבור מתוך שטח ישראל לסוריה, וליצור לעצמו עורף נוסף.


 


איך אני מגיע להערכות המדאיגות האלה (שאינן מדאיגות, אם נטפל בהן בזמן)?


 


בחיזבאללה פשוט אומרים את הדברים. ברברבנותם הם אינם מסוגלים לשמור סוד, ובכירים בארגון אמרו כבר כמה פעמים שלא לייחוס שהמלחמה הבאה תתנהל בתוך שטח ישראל, ברמה היבשתית.



חיזבאללה, כך אנו קוראים בעיתונות הערבית והבינלאומית, שולח כל הזמן מחזורים של לוחמים, מאות ואפילו אלפים, כל הלוחמים שלו, לקורסים צבאיים מתקדמים בסוריה ובאיראן, למשל קורסי לוחמת קומנדו. לשם מה?



חיזבאללה בונה מערך צבאי של ממש, שמאיים להאפיל על צבא לבנון כולו, ואשר נהנה מתמיכה רבה של השיעים בצבא לבנון, המהווים שם רוב. אין לו בעיה לשנע את הלוחמים בנפרד ואת הציוד הצבאי שלהם בניפרד, דרומה לליטאני בתוך זמן קצר. זוכרים את התרגיל שנערך דרומה לליטאני?


 


עכשיו נראה מה ניתן לעשות.


 


ברגע שהדברים מתפרסמים, הם אינם יכולים להפתיע עוד, שכן אנו יכולים להיערך למצב כזה. ברגע שהם מתפרסמים, יוצא האוויר מסודיות הצד השני. תארו לעצמכם שהטרויאנים המסכנים היו יודעים מראש, אם היו טורחים להקים מודיעין ראוי, שהיוונים מכינים סוס עץ. ניצחון היוונים היה הופך כמובן לכישלונם הנורא.


 


יש לנו זמן להכין מערך הרתעתי חדש, ובמילים פשוטות, להבהיר לחיזבאללה כי אם יעיז להתקרב לישראל – כל המערך הצבאי והאזרחי שלו פשוט ימחק מן האוויר: בסיסים, מחנות, מתנ”סים, מרכזים קהילתיים, מרכזי אספקה, לוגיסטיקה, מרכזיים חברתיים, פוליטיים ומה לא.


 


בתיאום עם צבא לבנון, שאיום כזה הוא קודם כל איום כנגדו, יש להיערך בשטח. יוניפי”ל וצבא לבנון צריכים לעמוד על המשמר כשורת מודעות ראשונה, הגבול צריך להיות מתוגבר במערכות הגנה מתקדמות הרבה יותר, מיקוש והשמדה, למי שמנסה לעבור. הגבול צריך להיות בלתי עביר. הישובים צריכים להבין שסכנה כזו היא אפשרית, וכך גם הערכות גורמי הביטחון, משטרה, שב”כ וכמובן צה”ל. מערך צה”ל צריך להיות הרבה יותר מעובה ומוכן.


 


ונניח שהדברים לא יבוצעו על ידי נסראללה? טוב מאוד. אז נערכנו. גם בהיערכות ובמודעות שלנו יש עוצמה וכוח. בכל מקרה די ברור שהחלטות מועצת הבטחון שקראו לפירוק חיזבאללה מנישקו, 1559 ו-1701 ריקות מתוכן. יש לפתוח קמפיין בינלאומי,  לחדש את תשומת הלב אליהן. 


 


מה נסראללה יכול להרוויח, כבר ראינו. מה הוא יכול להפסיד ממהלך כזה? הוא לא טיפש, הוא יודע לשקול רווח והפסד:


 


אם הוא שולח לעבר ישראל מאות של לוחמים, זה אחוז מאוד גבוה מן הצבא שלו, שבסופו של דבר יושמד. כלומר חיזבאללה עצמו ייחלש מאוד לאחר המלחמה הזו, ואולי אפילו יושמד. זהו סיכון בסיסי מבחינתו. צה”ל הרי יסגור מייד את הגבול הצפוני לאחר תחילת האירועים, וכך לוחמי חיזבאללה ילכדו בפנים. חיזבאללה ינותק לשניים. הלוחמים האלה יגרמו נזק רב, אך הם יחוסלו.  נסראללה ינסה להגן עליהם בהתמקחות על בני ערובה רבים, וכך לחלץ אותם משם, אך זהו סיכון. האסטרטג הצבאי פון קלאוזביץ כבר כתב: “המלחמה היא נחלת אי הוודאות”.


 


יתרונו הגדול במלחמה האחרונה היה, שהפך את חייליו ל”בלתי נראים”, מחופרים באדמה, בתוך אוכלוסייה ידידותית להם. במצב החדש, הלוחמים יהיו גלויים לגמרי, חשופים, בעומק אוכלוסייה עוינת, מנותקים מן העורף שלהם. כיצד יאכלו ויתקיימו? כיצד תתקיים שרשרת של פיקוד? זהו סיכון גבוה, אפילו אם יהיה מי, שנניח, יעזור להם מבפנים. היה כבר מי שנפל בפח הזה. כוחו של פתח בדרום לבנון היה בהיותו כוח גרילה, אך חאג’ אסמאעיל סרסור, שהקים את חטיבת קסטל המשוריינת שם עד שנת 1982, ביטל בכך את יתרון הגרילה, והפך את כוחותיו לטרף קל בידי צה”ל.


 


אם ישלח את צבאו למחוזות רחוקים, הוא עלול להפסיד את המערכה בבית, שכן יהיה מי שינצל את ההסתבכות שלו (וזו תהיה הסתבכות) בישראל, ואת העדר רבים מלוחמיו, כדי לבוא איתו חשבון בתוך לבנון.


 


נסראללה יודע היטב שבמזרח התיכון מי שרוצה את הכל – יקבל לבסוף לא כלום, והוא ישקול היטב-היטב תוכנית מסוג הרפתקני כזה. הוא כבר הגיע למקסימום יעדיו בדרום לבנון, וכל המוסיף גורע. הוא יודע שההיבריס הוא אוייב, שעלול להפיל אותו. מעכשיו עליו לשקול גם את ההרתעה הישראלית לכך.


 


אך לפי שעה הוא מכין את האופציה, וממתין. הוא לא צפוי ליזום את האירועים, אך בהסלמה מסוימת,  בנסיבות מסוימות, הוא יכול לתת את האות. מבחינתנו אין זה עדיין נורא, עדיין לא מאוחר. עכשיו הזמן ללמוד מלקחם של הטרויאנים, ולבנות את מערכי ההגנה והמוכנות שלנו.


 


ובהזדמנות זו, אם יורשה לי, אולי כבר הגיע הזמן שאנו נשנה את הכללים וניצור מציאויות חדשות, ולא רק נגיב לתעוזתם, עם כל היותה בלתי אחראית, של אויבינו?





המאמר נראה לכם חשוב? שילחו אותו אל החברים. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.

למצטרפים החדשים: ניתן להירשם,
כאן, ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם, לקריאה בזמנכם הפנוי.



שנה למדד האיומים הביטחוניים: ובחודש אפריל 2008 – המשך הירידה

חידת האל תמוז וחסן נסראללה: כאשר ההישג הוא גם התבוסה

איקרוס הלבנוני והמשיחיות השיעית