חד-מיניים וישראל – ואחמדינג'אד שהלך ביניהם לאיבוד



אחמדינג’אד המורה: ששה לקחים לחברה בישראל

מאת ד”ר גיא בכור

כיוון שהוא כה לכוד בעולמו הצר, ואינו מכיר כלל את הניואנסים המערביים, נפל אחמדינג’אד למלכודת שהוטמנה לו בארצות הברית, ובעינים פקוחות. הוא אפילו לא הבין איזה נזק היסטורי גרם.


 


מהו הדבק היחיד, המחבר את השמאל האירופי והאמריקני דווקא אל האסלאם הרדיקלי ולאיראן? הרי אלה לכאורה ניגודים כה בולטים? איך יכלו הג’יהאדיסטיים לצעוד יחד עם פעילי שמאל מערביים עגולי משקפיים במצעד אחד בועידת “זכויות האדם” המקוללת בעיר דרבן שבדרום אפריקה בשנת 2001?


הדבר היחיד המחבר ביניהם הוא השינאה היוקדת לישראל, הרצון לחסלה, ואפילו אנטישמיות.


 


זו הסיבה שדווקא אוניברסיטת קולומביה הליברלית (בארצות הברית ליברל=שמאלן), שבה פרופ’ אדוארד סעיד היה גורו גדול, (בלי קשר שמבחינה מחקרית כל מפעל חייו האנטי-אוריינטליסטי בלתי אקדמי) התמוגגו מן העובדה שנשיא איראן האנטישמי, האנטי ישראלי, עוין זכויות האדם, הגיע לנאום בפניהם.


החיבור האנטי-ישראלי עבד, כמו תמיד, והם נהנו לשמוע את התקפותיו על ישראל חסרת הלגיטימציה, שאין לה זכות קיום, וכך הלאה. הוא מבטא בקול רם את מה שהם חושבים בסתר.


 


אלא שאז הגיעה המלכודת, בנוגע לחד-מיניים (הומוסקסואלים) באיראן, מדינה שמוציאה להורג חד מיניים או כולאת אותם. במקרים רבים אף מחייבים גברים חד-מיניים להפוך לנשים, ממש כך, כתנאי לשחרור.


 


באיראן אין חד-מיניים, אמר אחמדינג’אד, הקהל פרץ בצחוק מריר, ושביעות רצונו קפאה.


באותה שנייה לא רק אחמדינג’אד ואיראן איבדו את השמאל העולמי, אלא נותק באבחה אחת הקשר ההסטורי.


בשמאל הזה עניין החד-מיניים הוא קדוש, ומי שיוצא נגדו חסר זכות קיום. החשיבות של עניין החד-מיניים גדולה אף יותר משנאת ישראל.


 


שינאת ישראל היא הדבק


החד-מיניות הוא המפריד


 


בין האסלאם הפוליטי לשמאל הרדיקלי. ואחמדינג’אד ביתק את הקשר, וגרם לאיראן לאבד את גדולי תומכיה במערב.


 


תמיכה בישראל – נתפסת כמאפיין מובהק של הימין


תמיכה בעניין החד-מיני – נתפסת כמאפיין מובהק של השמאל המערבי


(אם זה כך, כהערת אגב, הסברה הישראלית חייבת להשתמש יותר בעניין החד-מיני במערב, וזה אינטרס ישראלי שחלק מן הארגונים החד-מיניים במערב יתקרבו ויזדהו עם ישראל. כך ניתן לשבר הגדרות פוליטיות ומיצובים פוליטיים מסורתיים).


 


*


 


רק כאשר חזר לטהראן הוסבר לאחמדינג’אד מה עולל לחיבור החשוב כל כך בין השמאל העולמי מעניק-הלגיטימציה לאסלאם הפוליטי הנזקק-ללגיטימציה. ואכן, לאחר מחשבה מרובה נמצא המוצא המעט דחוק. באיראן הבינו שחייבים לטשטש את רושם דבריו של הנשיא, ואתמול יצאה הבהרה רשמית, ובה נאמר כי הנשיא לא אמר שאין הומואים באיראן, אלא שאין “כל כך הרבה כמו בארצות הברית”.  אהה.


באיראן האינטלקטואלית לא רק שמבינים איזה נזק מעולל להם אחמדינג’אד בעולם המערבי, אלא שהם אף מתביישים בו, ואם כך הוא הדבר, כבר כתבתי שמבחינת ישראל אחמדינג’אד הוא נכס שאין שני לו. הוא פשוט אומר את מה שהאיראנים האחרים חושבים, וכך חושף אותם ואת כוונותיהם. אחמדינג’אד עושה עבור ההסברה הישראלית יותר מכל העובדים בה גם יחד.


 


*


אתמול חלה התפתחות מעניינת, כאשר המנהיג הרוחני של איראן, האייתאללה עלי ח’מנאי, יורשו של ח’ומייני, יצא במרומז נגד אחמדינג’אד. בלי ח’מנאי אחמדינג’אד אבוד בבחירות לנשיאות הצפויות בשנה הבאה, ובאיראן המנהיג הרוחני הוא החשוב מכולם. הוא מעל לפוליטיקה ומעל למדינה.


 


שלא יהיו אשליות: ח’מנאי עדיין תומך באחמדיג’אד, בוודאי פומבית, אך בדבריו אתמול הוא גרם למבוכה לנשיא האיראני, סוג של עלבון.


ח’מנאי נפגש עם סטודנטים והודיע להם כי הוא תומך בביקורת הסטודנטים, שהפגינו ביום שני באוניברסיטת טהראן נגד אחמדינג’אד, “שכן זכותם לחופש דיבור”. כזכור טענו הסטודנטים כי נמנע מהם להיפגש עם אחמדינג’אד, שכן יש להם שאלות ביקורתיות כלפיו. “לסטודנטים שלנו אין מה להצטדק כדי להעלות שאלות, בעיות ודרישות”, אמר. “זו זכותם”. כזכור, קראו הסטודנטים “מוות לדיקטטור” כנגד אחמדינג’אד, שהגיע לביקור שם.


ח’מנאי פיקח, והוא יודע טוב מאוד שמהפכות באיראן מתחילות באוניברסיטה. מי כמוהו יודע, הרי גם המהפכה הח’ומייניסטית נולדה, בין הייתר, באוניברסיטת טהראן.


ח’מנאי הוסיף: “אם אמרתי מידי פעם שאסור שתהיה אופוזיציה לבכירי המדינה, אין משמעות הדבר שאין למתוח עליהם ביקורת, והדבר חל גם על מנהיגות המדינה”. עוד הוסיף ח’מנאי, “אני תמכתי בממשלות (קודמות) ואני תומך גם בממשלה הזו, אך שוב, אין משמעו הדבר שאני תומך בכל מה שהיא עושה”.


 


דבריו של “מקור הסמכות” (מרג’ע תקליד) ח’מנאי אמורים לחזק את הסטודנטים הרפורמיסטיים, ולבלום מעט את אחמדינג’אד האולטרה-שמרני. אני מאמין שהם מבינים זאת. דבריו צריכים לדרבן אותם עכשיו ללחוץ עוד יותר – ולא להרפות. בעידן מהפיכת המידע, האינטרנט והבלוגים, למאבק שלהם יש סיכוי לא רע. סיכוי לשנות את גורלם, את גורל איראן ואת עתיד המזרח התיכון כולו, לא פחות מכך.


הערה אינפורמטיבית: המודעות באתר – חשובות לקיומו. 






יש גם חדשות טובות: אולי נתפטר מאחמדינג’אד מוקדם יותר

ביקורת בטהראן נגד אחמדינג’אד 

דאגות ומרירות בטהראן