חמש סיבות מדוע לידיעה על שבויינו ביומון א-נהאר – אמינות נמוכה.


ישראלים ממאדים, מצרים מנגה


מאת ד”ר גיא בכור
 


העיתון הלבנוני א-נהאר (נוסד 1933) נחשב לרציני שבין היומונים הביירותיים. עורכו האחרון ובעליו היה חבר הפרלמנט הנוצרי, ג’ובראן תוויני, שחוסל בידי הסורים ב- 12 בדצמבר 2005. העיתון הוא בעל קו אנטי סורי ואנטי חיזבאללה מובהק. הלוגו שלו הוא תרנגול הבוקר הכחול. לעיתון אין ולא היה שום קשר לישראל, למרות ההקשר הנוצרי שלו.


 


ב- 8 בדצמבר 2005 פרסם תוויני את מאמרו האחרון בעיתון שערך, ומיד לאחר מכן חוסל. דבריו היו אמיצים בכל קנה מידה, וכך כתב, בין הייתר:


 


המשטר הצבאי הסורי צריך לדעת שהמשטרים העריצים והרשעים שביצעו מעשי טבח נגד האנושות נרדפו, נשפטו ונפלו. הרצח, הטבח וזריקת גופות בקברי אחים אינם עניין לגיטימי אפילו לא במלחמות הנפשעות ביותר, אלא אם כן גיבורי מלחמות אלה הם מן הזן של העריצים, ואין צורך להזכיר את אדולף היטלר, צ’אוצ’סקו, מילוסוביץ סדאם חוסיין ומנהיגי השבטים ברואנדה.


 


על דברים כאלה משלמים בלבנון בחיים.


 


בשל רצינות העיתון אני מתייחס בכלל אל הידיעה שפרסם אתמול, לפיה אחד מן השבויים שלנו, אלדד רגב או אהוד גולדווסר בחיים, בעוד השני מת. אלמלא היה מדובר בא-נהאר ספק אם היה מקום להתייחס. פנטזיות מתפרסמות כל העת בתקשורת הערבית.


 


ראשית לכל, זו הידיעה כולה:


 


وأوضحت المصادر ان برلين حاولت من خلال هذه المحادثات معرفة بعض المعلومات عن الاسيرين الاسرائيليين لدى “حزب الله”، لكن عون رفض الخوض في هذا الموضوع. إلا أن اجهزة الامن هناك فهمت ان أحد الاسيرين لا يزال على قيد الحياة والآخر توفي.


 


תרגום מדוייק:


 


“המקורות הוסיפו כי במסגרת השיחות הללו (עם הגנראל עאון) ניסתה ברלין לדעת משהו על (גורל) שני השבויים הישראלים, הנמצאים בידי חיזבאללה, אך עאון סירב להיכנס לנושא הזה. אלא שמערכת הביטחון שם (הגרמנית) הבינה שאחד השבויים עודנו בחיים, ואילו השני נפטר”.


 


 


אני מייחס לידיעה אמינות נמוכה, אם בכלל. מדוע?


 


סיבה ראשונה: הידיעה התפרסמה בתוך כתבה רחבה על המגעים בלבנון להסדר בין העדות. מדובר בשתי שורות וחצי, עמוק בתוך ידיעה בנושא אחר. אפילו אני, שאני קורא כמעט כל יום את האתר של א-נהאר, לא הייתי מגלה את השורה וחצי האלה. מה זה אומר? תסמכו על העורכים של העיתון שאם היו בטוחים יותר בדיווח, היו מבליטים אותו. במילים אחרות, העיתון בעצמו אינו בטוח במהימנות של הידיעה, והוא מתייחס אליו כאל הערת אגב, כשמועה.


 


סיבה שניה: בעסקת החילופין הקודמת, שהסתיימה לאחר שלוש שנות מגעים בשנת 2004 תווכו הגרמנים, והם עסקו בכך ברצינות ובענייניות. גם הפעם מדובר על אחראים במערכת הביטחון הגרמנית, אך העיסוק שלהם הוא בנושא פנים-לבנוני, יחד עם הצרפתים. רק בשולי השוליים עלתה שאלת השבויים שלנו, וספק אם היא דבר העומד בזכות עצמו. אין מדובר במשא ומתן, כפי שהדבר נראה.


 


סיבה שלישית: הידיעה מנוסחת בנפתלות. מדובר שאנשי הביטחון הגרמני שאלו את הגנראל המארוני עאון על השבויים שלנו והוא לא רצה להתייחס . ואז כתוב כי הגרמנים התרשמו (לא כתוב ממנו) שאחד חי ואחד מת.


רקע: הגנראל הנוצרי-מארוני מישל עאון מעוניין להיות נשיא לבנון הבא, ולכן הוא משתף פעולה עם חיזבאללה השיעי. רבים יטענו שהוא דמות מפוקפקת.


הגנראל עאון הוא האדם האחרון, שחיזבאללה היה מספר לו מה קורה עם השבויים שלנו. יודעים למה? כי עם מי שיתף עאון פעולה באופן גלוי וחשאי עד לפני שלוש שנים, לפי מקורות זרים? עם ישראל. ואז ערק אל הצד השני באופן מוחלט, דבר שאינו נדיר בפוליטיקה הלבנונית הבוגדנית. חיזבאללה מסתייע בו, לצרכיו, אך גם חושד בו. הוא עדיין לא השתגע למסור לו מידע ששווה הרבה כסף ומוניטין.


 


סיבה רביעית: שנה לאחר החטיפה, הנושא הזה נמצא אצלנו בראש סדר העדיפויות, אך בלבנון הוא כמעט ולא קיים. לחיזבאללה יש כיום דאגות הרבה יותר מוחשיות ומיידיות, מאשר להתעסק בעניין השבויים. לנסראללה יש עניין שהנושא ישאר חם, בשל הסיבה החמישית והאחרונה, אך לפי התרשמותי, אין משא ומתן רציני, והעניין נראה כרדום. גם המתווכים הזרים מבינים שיש בלבנון עניינים הרבה יותר בוערים ודחופים, שכן המדינה עלולה לגלוש למלחמת אזרחים חדשה.


 


סיבה חמישית ואחרונה: הגעתי כבר למסקנה כי לחיזבאללה אין אינטרס לשחרר את השבויים שלנו, שכן זו הגחלת האחרונה שלו לסכסוך עם ישראל, והוא חייב את הגחלת הלוחשת הזו בכל מחיר. אנא קראו את המאמר המפורט שכבר כתבתי בנושא.


 


למרבית הצער, אנו עדיין מגששים בערפל בנושא רגב וגולדווסר, אך את העירפול המגיע מן הידיעה הזו, אני סבור שיש לפוגג.

אי הבנה טראגית בנושא השבויים

גם זה המזרח התיכון