יום כיפור חדש?


החיים במטריקס


ההחלטה להקים החל מ-10 ביוני את בית הדין הבינלאומי, שאמור להציג את בשאר אלאסד ואת קרובי משפחתו כפושעים, האחראים לרצח רפיק אלחרירי, הכניסה את המשטר הסורי לתזזית ולכוננות. התפתחות כזו עלולה לעלות למשטר בראשו, ובלבנון הצוהלת יודעים כי בשאר נלכד. התפתחות זו עלולה לבוא על חשבון ישראל, כאשר בקרב על הישרדותו הוא עלול לפתוח מוקדם מאשר תיכנן את המלחמה כנגד ישראל וכנגד צה”ל.


 


קשה שלא לראות כי סוריה וצבאה הולכים למלחמה נגד ישראל. הלקחים שהפיקו בכירי הצבא הסורי לאחר מלחמת לבנון האחרונה הם כדלקמן:


 



  1. ישראל איבדה את ה”קילינג אינסטינקט” שהיה לה, או שחשבו שיש לה, והיא מפחדת ממלחמות ומעימות. הסורים עקבו בפה פעור אחר ייצר ההתאבדות שהופגן אצלנו לאחר המלחמה האחרונה, והם רואים בביקורת הציבורית, בעיתונות שלנו ובתרבות ועדות החקירה נכס אסטרטגי שלהם. ישראל מקרינה חולשה, ובמזרח התיכון מי שמקרין חולשה – מזמין התקפה עליו.


  2. אין צורך בצבא יבשתי גדול, אלא בהצטיידות בטילים אל מול ריכוזי האוכלוסיה הישראלית, כפי שעשה חיזבאללה.


  3. לצה”ל יש זרוע אפקטיבית אחת (אם כי לא די בה להכריע מלחמות, זה הוכח) והיא חיל האוויר. יש צורך לשתק את חיל האוויר הזה.



ואכן, בשנתיים האחרונות יצאו הסורים למסע רכש נרחב ברוסיה, והחלו להצטייד בעיקר בטילים, כיוון שהוכח להם כנכון לאחר מלחמת לבנון האחרונה. בעבר היו חייבים כ- 11 מליארד דולר לרוסים, לאחר התפרקות ברית המועצות, אך בשנת 2005 הרוסים, בהמלצת פוטין, מחקו להם חלק מהחוב, ואת הייתר שילמו האיראנים. עליית מחירי הנפט אפשרה לסורים לשוב ולקנות נשק ישירות מהרוסים, ולאלה יש אינטרס משלהם למכור לסורים, מייד נראה מדוע. בשאר, שזה עתה “זכה” בקנדציה שנייה, משקיע את כל הרווחים של ארצו מהנפט – בנשק. מאז 1973 לא נראה מסע רכש צבאי כזה בסוריה.


 


סוריה החלה להצטייד קודם כל בטילים מתקדמים נגד מטוסים, כדי לשתק את חיל האוויר שלנו; בטילים נגד טנקים, כאשר במלחמה האחרונה הוכח שהשריון שלנו אינו ערוך כנגד טילים אלה, ולמעשה הוא יכול להיות משותק, ובטילי שיוט כנגד ספינות חיל הים. היומון הסעודי האמין א-שרק אלאווסט פרסם בכמה ידיעות מהתקופה האחרונה כי הסורים השלימו את פריסת טילי שיוט שקנו באיראן מן הסוג הסיני סי-802, וכי גם הפריסה נגד מטוסי חיל האוויר הושלמה.


 


בנוסף לכך פורסת סוריה מאות טילי קרקע-קרקע שהיא מייצרת בסיוע צפון קוריאה מסוגי סקאד השונים. הטילים האלה מפוזרים בכל רחבי המדינה, וקשה מאוד לגלות אותם. באחרונה  פורסם בסוכנויות הידיעות כי סוריה הציבה לאחרונה לאורך הגבול שלנו אלפי טילים, אלא שחמור מכך, היא יכולה לפרוס אותם בכל רחבי המדינה. נכון הוא שטילים ארוכי טווח ניתנים לגילוי בייתר קלות על ידי צהל, ולכן ההצטיידות האחרונה היא בעיקר בטילים מסוג אלה שהיו לחיזבאללה, בקוקר 220 ו-302 מ”מ, המכסים את כל צפון הארץ, עד לחיפה. לאלה אין לנו תשובה.


רוסיה הביעה נכונות למכור לסורים גם את הטילים המתקדמים ביותר שיש לה, מסוג איסכנדר (SS-26) ומדובר בטילים בעלי טווח של 280 קילומטרים – די והותר לפגוע במטרות בישראל, כולל הקריה למחקר גרעיני בדימונה. בראש כל טיל נמצאת מערכת הנחייה אופטית ו- GPS שבאמצעותם יכול המפעיל להנחות את הטיל בדיוק רב עד למטרה. כל משגר (המותקן על רכב כבד שמשקלו כ-40 טון) מסוגל לשגר שני טילים בהפרש של כדקה, באמצעות צוות של שלושה. כל טיל שוקל כ-4 טונות, ויכול לשאת ראש נפץ קונבנציונלי (במשקל של 480 ק”ג) – וכן לא קונבנציונלי ואפילו גרעיני. מודל ה-E, שעליו מדובר, מיועד לצורכי ייצוא. הרוסים מעוניינים למכור את הטילים הללו לסורים כצעד הפגנתי נגד ארצות הברית, המכינה תשתית טילית במזרח אירופה, דבר שגורם ברוסיה להתמרמרות רבה.


סוריה יודעת כי ישראל מפתחת עכשיו במלוא המרץ הגנות מודרניות נגד כל סוגי הטילים, אך פיתוח זה ייקח לפחות עוד שנתיים שלוש, במיקרה הטוב, וזהו חלון ההזדמנויות שלהם. אלא שכאן התחילו הדברים לקבל תאוצה, בשל פרשת רפיק אלחרירי, ולכן החלטתי להיכנס לנושא דווקא עכשיו.


שתי התפתחויות מדאיגות נוספות אירעו בזמן האחרון:


1. היומון א-שרק אלאווסט פרסם כי צבא סוריה נכנס החל מחודש מאי לסדרה של תרגילים צבאיים בקנה מידה רחב. הסורים והמצרים כבר הונו אותנו פעם אחת, ביום כיפור 1973, כאשר התרגילים הללו התבררו אחר כך כהתקפה של ממש. יש לשים אליהם לב.


2. שגריר ישראל בוושינגטון, סליי מרידור, אישר רשמית כי סוריה הגדילה בחודש האחרון מאוד את נוכחות כוחותיה בגבול עם ישראל, “מאז מלחמת יום כיפור לא הציבה סוריה כוחות בסדר גודל כזה בגבול”, אמר.


היתרונות לסוריה בפתיחת מלחמה עם ישראל: בריחה ממשבר רפיק אלחרירי; ביצור המשך כהונת משטר המיעוט העלווי; השגת מרכזיות איזורית ובינלאומית חדשה; אפשרות להחזרת הגולן והשבת הכבוד האבוד. בכך יצליח בשאר יותר מאביו.


 


הסכנות לסוריה: לישראל מודיעין טוב על סוריה; לחיל האוויר הישראלי עוצמה רבה; צה”ל היה רוצה לשקם את כבודו האבוד; צבא ארצות הברית פרוס על הגבול של המדינה עם עיראק; לישראל יחסים קרובים עם צבא תורכיה.


 


תשובה סורית לכך: ברית ההגנה עם איראן, תמנע, כך הם מאמינים, מישראל להרחיב את המלחמה, ולאור יכולותיה המורליות הנמוכות של ישראל, הם ישיגו לפחות תיקו, החלטה חדשה במועצת הביטחון ואת תחילת החזרת הגולן.


 


כאן נכנס גם עניין רפיק אלחרירי, ומטה באופן מהיר את השיקולים – לטובת מלחמה.


 


מה יכולה ישראל לעשות לנוכח ההתפתחויות המדאיגות מאוד?


 



  1. מודעות, כפי שאנו עושים עכשיו באתר שלנו. אם הציבור יידע, הממשלה תדע וצהל יידע, הסיכוי למתקפת פתע יורד, שכן סוריה מאבדת את אלמנט ההפתעה.


  2. כיוון שישראל איבדה לגמרי את יכולת ההרתעה שלה מול סוריה יש לבנותה במהירות בחזרה. על ישראל להבהיר כי אם סוריה תנצל את ההזדמנות ותפתח במלחמת פתע מול ישראל, המשמעות עלולה להיות סוף שלטונו של אסד במדינה.


  3. המהלכים הישראליים חייבים להיות מתואמים עם ארצות הברית, כדי לשים על השולחן את האפשרות של חבירת כוחות אמריקנית-ישראלית במקרה של התקפה סורית. גם זה יוצר איום על אסד.


  4. לנצל את הקשרים הטובים בין ישראל לבין הצבא התורכי כדי שאסד יבין שבמקרה של התקפה פתאומית שלו, יהיה עליו לרתק כוחות גם בגבול שלו עם תורכיה.


  5. להמשיך וללחוץ במלוא העוצמה על בידודו של המשטר הזה בשל פרשת רפיק אלחרירי.


  6. להסביר לעולם כי כך מרמה בשאר את ישראל ואת העולם: הוא מדבר על משא ומתן מדיני, אך הראיות המצטברות מעידות, כי הוא כבר מכין את המלחמה הבאה. 

    מאמרים קשורים:
    בספינת השוטים

    איך ננצח במלחמה הבאה, ואיך זה קשור לעמיר פרץ

    למה בכל מלחמה עתידית – נפסיד