יש גם חדשות טובות: אולי נתפטר מאחמדינג'אד מוקדם יותר

קודם כל החדשות: הפרלמנט של איראן (המג’לס) אישר אתמול לקצר את הכהונה של הנשיא מחמוד אחמדינג’אד, והוא צפוי לסיים את הקדנציה שלו בפברואר 2007 במקום ביוני 2009. הסיבה הרשמית: לאחד את הבחירות לפרלמנט עם הבחירות לנשיאות מסיבות חיסכון. עד כאן הידיעה. משמעות הדבר: אחמדינג’אד איבד את תמיכת המנהיג הרוחני עלי חמנאי, שכנראה אפילו לו כבר נמאס ממנו.


ההערכות שאחמדינג’אד הולך ונחלש בטהראן הגיעו אלי זה חודשים. רק בשבוע שעבר נפגשתי עם בנקאי בריטי בכיר, שביקר בטהראן, וסיפר לי עד כמה אחמדינג’אד בלתי נסבל שם בעיני רבים, אפילו בקרב חוגים שמרניים בפרלמנט. רק לפני חודשיים ביזה הפרלמנט את אחמדינג’אד כאשר פעמיים דחה את המועמד שלו לתפקיד שר הנפט (בפעם הראשונה אחד בשם עלי סידלו, והשני סייד סאדר מהסולי). באיראן זהו אחד התפקידים החשובים ביותר, כמובן. גם אחמדינג’אד וגם המועמדים שלו לתפקיד הגיעו מ”משמרות המהפכה”, גוף שנחשב קיצוני מידי אפילו בשביל חברי פלמנט שמרניים. הטענה היתה ששניהם “חסרי נסיון”, רמז מעליב לנשיא עצמו. ואכן, אחמדינג’אד זעם מאוד בעקבות כך, וטען שלא רק בעולם רודפים אותו, אלא אפילו בתוך איראן עצמה.


אם זה היה תלוי בתושבי טהראן ובמנהיגות של המרכז הפוליטי הם היו מתפטרים מאחמדינג’אד כבר מזמן. מוקד התמיכה החשוב של אחמדינג’אד הינו הפריפריה, שם הוא נחשב גיבור עממי, מן רובין הוד נקי משחיתות, “אחד משלנו”, שהגיע למעלה, אך גם שם מתחילים למתוח עליו ביקורת, והדבר בא לדי ביטוי בתקשורת האיראנית.


אחמדינג’אד נבחר על המצע הכלכלי בלבד. לא ישראל, לא ארצות הברית ולא הגרעין. במצע שלו הוא דיבר על קיצבאות שיחלק להמונים, דבר שלא קרה, ועל חלוקת כספי הנפט לעם, גם זה דבר שלא אירע. ההיפך, בחדשים האחרונים מזנקת האינפלציה (רשמית עשרה אחוז, לא רשמית, כפול), ומחירי מוצרי היסוד מאמירים, בעיקר הבשר והעופות. אחמדינג’אד טען להגנתו שמחירי העופות זינקו בגלל השמדת מליוני תרנגולות בשל שפעת העופות. על רקע זה זוכה אחמדינג’אד לביקורת קשה ואפילו ללגלוג בתקשורת האיראנית. גם מדיניותו החדשה לעודד את הילודה נתקלה בביקורת קשה בתקשורת הפנימית. באיראן מעל 70 מליון אזרחים, וכבר כיום ישנה בעיית אבטלה קשה. הנשיא הקודם, חאתמי, עודד הגבלת ילודה, שני ילדים וזהו. בא אחמדינג’אד והפך את המדיניות בניגוד לכל הגיון כלכלי.


גורלו הפוליטי של אחמדינג’אד היה ועודנו תלוי בעיקר באדם אחד, שתמך בו מאחורי הקלעים בבחירות בשנת 2005: המנהיג הרוחני עלי חמנאי.


על פי שיטת “שלטון איש ההלכה האסלאמית” (“ולאית פקיה” בפרסית) הדמות הקובעת היא המנהיג הרוחני ולא הנשיא, ואכן בכל השאלות החשובות קובע באיראן חמנאי, מי אשר הוציא כבר פתווה האוסרת שימוש ופיתוח נשק גרעיני. בחדשים האחרונים אני מקבל יותר יותר אינדיקציות שחמנאי מודאג מן הפה הגדול של אחמדינג’אד, והוא החל למדר אותו.


באופן מעניין, הדבר שמאוד מעניין את המנהיג הרוחני בשנה האחרונה הוא הכלכלה. השבוע מבקר ראש ממשלת תורכיה, טייפ ארדואן בטהראן (ביקור היסטורי לכשעצמו), הוא נפגש עם חמנאי ועם אחמדינג’אד (עם כל אחד בנפרד), ועל מה מדבר איתו חמנאי? על הסחר המשותף בין שתי המדינות ועל הצורך להעלות אותו.


בחדשים האחרונים עוסק חמנאי המון בנושאי הסחר של איראן, והכנסתה לארגון המדינות המתועשות. חמנאי מקדם הפרטה מסיבית בתעשיות המדינה, והוא נפגש לצורך כך עם מומחים בתחום. ברור שבזיונות בסגנון אחמדינג’אד בענין ישראל, השואה או עולם הדימויים שלו, רק מסבך את איראן ומרחיק אותה ממפת הסחר העולמי.


ואכן, בחדשים האחרונים כבר מידר המנהיג הרוחני את אחמדינג’אד פעמיים: בענייני ההפרטה רק הוא (חמנאי) מטפל, וכן הוא הקים גוף חדש למדיניות החוץ של איראן, הכפוף אליו ישירות. זו הבעת אי אימון ברורה באחמדינג’אד ובכל מה שהוא מייצג.


אגב, כדי להצדיק את ההפרטה החליט חמנאי, לא אחמדינג’אד, לחלק לכל משפחה מניות בתעשיות המדינה בגובה של כ-400 דולר. חמנאי קרא לזה “חלוקת הצדק”. אחמדינג’אד ניסה להתהדר בצעד זה, אך ההחלטה לא היתה שלו. אחמדינג’אד זוכה לקיטונות של ביקורת גם מצד שני הנשיאים הקודמים של המדינה, האשמי רפסנג’אני ומוחמד חאתמי, שניהם כנראה יתמודדו גם הפעם, בנוסף לעוד הרבה מאוד מועמדים. יתכן והפעם לא יפסלו רבים באופן סיטונאי כמו בסיבובים האחרונים לנשיאות, שכן באיראן נשמעה ביקורת קשה נגד מדיניות “מועצת שומרי החוקה” לפסילה סיטונאית של מועמדים. הנושא בכל מקרה בויכוח.


אז מי אמר שאין גם חדשות טובות במזרח התיכון?