לאחר חיסול מורנייה: נסראללה והאופציות הנסוגות שלו


מאת ד”ר גיא בכור

מאז המלחמה האחרונה כתבתי שוב ושוב שאמנם אין לנו פתרון לסכסוך מול נסראללה בדרום לבנון, אך יש לנו ניהול של הסכסוך איתו. עכשיו נראה אם מרחב הניהול הזה אכן מתקיים, ומהם ממדי הטווח שלו. לפי שעה, וכך צפוי להיות, הניהול של הסכסוך בדרום לבנון מתקיים, ונשמר.


 


למה אני מתכוון?


 


נסראללה היה מאוד רוצה להגיב על חיסול עימאד מורנייה, הכואב לו מאוד, אך בדרום לבנון נוצרו כרגע תנאים, שאינם מאפשרים לו פעולה חופשית, כפי שעשה לפני המלחמה. קודם כל נוצר מרחב הרתעה, כאשר הוא יודע שהתקפה ממשית שלו על ישראל תגרור חידוש המלחמה, והפעם אולי אף השמדת ארגונו, שכן הרבה לקחים כבר הפיקה ישראל מן המערכה האחרונה. הפעם היא כבר תצא למלחמה ממש, לא למבצע.


במילים אחרות, את זה הוא לא יכול להרשות לעצמו, אלא במחירים כבדים מאוד. בדרום לבנון החיים כמעט והשתקמו, והנזקים לשיעים שלו יהיו אדירים, אם ינהג שוב בפזיזות ובהרפתקנות. הוא עלול להסתבך באובדן לגיטימציה אצל בני עדתו, ואולי אפילו להיות מושמד.


 


אין לו עניין להסתבך עכשיו עם צבא לבנון, הפרוס דרומית לליטאני, מהרבה סיבות פנים-לבנוניות; אין לו עניין להסתבך עם כל המדינות ששלחו חיילים ליוניפי”ל, שכן יהיה ברור לעולם כולו שהוא הפר את תנאי הפסקת האש. זו תהיה הפרה מהדהדת, ובכך אין לו עניין, שכן חידוש הלחימה עלולה להוביל גם ליישום בינלאומי של החלטה 1559, דהיינו החלטת מועצת הביטחון שהתקבלה, לפרק את חיזבאללה כליל מנשקו, דבר שמרבית הלבנונים היו רוצים שיקרה.


 


אז פיגועי חו”ל? גם זה אינו פשוט. המומחה, מי שהיה אחראי למבצעים מעין אלה, עימאד מורנייה, כבר אינו קיים. וכפי שכתבנו, האשמה במבצעים כאלה תיפול מייד על חיזבאללה. אין זו משימה פשוטה עבור נסראללה, שהצליח להעלות את ארגונו ממעמד של כנופיית טרור, חוטפת זרים מערביים, לגורם לכאורה-לגיטימי, למפלגה שיש לה נציגים בפרלמנט, ושאיפות להנהיג את לבנון. בפיגוע כזה, שהעולם כולו יאשים בו את חיזבאללה, הוא הורס את הלגיטימציה שיש לארגונו ולשיעים של לבנון. גם זה, אם כן, בעייתי.


 


הדילמה הזו קיימת גם לאיראן, מדינה שסובלת יותר ויותר ממשטר הסנקציות העולמי, והיא יודעת שאם תבצע פיגוע נגד יעד ישראלי או עולמי, האחריות תיפול אוטומאטית עליה, והדבר רק יחמיר את מצבה בפני מועצת הביטחון והעולם כולו.


מבחינת איראן האיש מורנייה לא היה כה חשוב, ורק הסולידריות עם חיזבאללה תחייב אותה לפעול. אך הסולידריות הזו עלולה לפגוע באיראן עצמה, הנמצאת ברגעים רגישים, ולכן האיראנים צפויים להסס. הם מחפשים מוצא מתוחכם מן הדילמה הזו.


 


גם איראנים וגם גורמים בחיזבאללה העלו בסוף השבוע את הסברה שלא הם יבצעו פיגוע נקם בישראל או בישראלים אלא “ידידי ותומכי חיזבאללה” בעולם. זהו ניסיון לנקום בלי אחריות, ניסיון שקוף, שיידחה מייד על ידי העולם, וגם הם יודעים זאת. סביר שגורמי ציר הרשע ימתינו לפחות כמה שבועות, ואולי אף חדשים, כדי לטשטש את הקשר הסיבתי בין החיסול לניסיון תגובה.


 


אז מה כן?


 


בנאום בעת הלוויה נקט נסראללה בטקטיקה שאנחנו לא הבנו, כפי שלא הבנו את דבריו ומעשיו ערב המלחמה. כאן נכנסים כללי המזרח התיכון הנסתר מן העין, למשל כללי יצירת ההרתעה.

האיומים שלו אין משמעותם נקמה בהכרח, אלא יצירת מאזן אימה מחודש באשר לחיסולים, מתוך תקווה שאלה ייפסקו. הוא הבין מה משמעות חיסול כה מתוחכם בעומק ארגונו. מובן שצה”ל ומערכת הביטחון שלנו חייבים לנקוט את כל צעדי ההכנה שקיימים, כולל אופציות מלחמתיות, אך נסראללה פועל ומגיב מתוך מרחב אופציות נסוגות. כל שיעשה, יפגע קודם כל בעצמו.



לקריאת מדד האיומים הבטחוניים על ישראל לחודש פברואר 2008



*


 


התביישתי לצפות בתקשורת שלנו מאז החיסול, ברגעי השפל שלה. התקשורת לא רק שנכנסה לפאניקה, אלא שהיא כמעט והצליחה להכניס את הציבור שלנו כולו לפאניקה. זו התקשורת שבאה חשבון עם כל האחראים למחדלי מלחמת לבנון האחרונה, חוץ מעִם עצמה, כמובן. שוב היא שידרה את נסראללה וצווחותיו עשרות פעמים (!), כולל תרגומים מדויקים, שחלילה לא נפסיד דבר מן הלוחמה הפסיכולוגית שלו; ומייד לאחר מכן, שעה אחר שעה, מהדורה אחר מהדורה, תרחישי זוועה כיצד נותקף, ומי עלול להיות מחוסל מבין הקצינים הבכירים שלנו, כולל תמונות המאוימים (על ידי התקשורת). מומחים כתבו כי התגובה תגיע בוודאות, ומייד, השאלה היא רק מתי ובאיזו עוצמה, הכל על הציבור המופחד שלנו, שנדמה לו כי בכל רגע השמיים יפתחו עליו, להשמידו.



זהו מקרה נוסף של “המזוכיזם היהודי”. קשה לי להסביר מהן הסיבות של ההלקאה העצמית הזו, הבזויה; זה מחייב דיון פסיכולוגי מעמיק, ומטריד מאוד. יכול להיות שתהיה תגובה של חיזבאללה, זו או אחרת, אך ההפחדה העצמית הזו גרועה מכל תגובה של האויב.


 


מהו טרור? טרור היא הפחדה, מילים, פסיכולוגיה, זריעת אימה, וזה בדיוק מה שעשה נסראללה כלפי הציבור שלנו. איש לא היה שם ליבו אצלנו לכך, אלמלא הרמקול האדיר שהתקשורת שלנו הצמידה להפחדות האלה. במילים אחרות, אנחנו מעצימים את הטרור נגדנו, ואנו עושים זאת בחדווה. נפלא. מכאן אתם מבינים שנסראללה כבר נקם, אפילו בלי לנקום!

שנחזור שוב על סודות הטקטיקה של המנהיגות השיעית ללוחמה פסיכולוגית?

בעוד התקשורת של חיזבאללה עסוקה אך ורק בלוחמה פסיכולוגית נגדנו, עסוקה התקשורת שלנו… בציטוט הלוחמה הפסיכולוגית של תקשורת חיזבאללה. לא רק שאין אנו עומדים מול הלוחמה של האויב, אנו גם מצטטים ומקרינים אותה אצלנו בחדווה! במילים אחרות, בכל הנוגע לתקשורת שלנו, שום דבר לא נלמד ממלחמת לבנון האחרונה. שום דבר. שום בגרות, שום אחריות, שום סינון משכיל של הדברים. שלא לדבר על כל מיני אתרי אינטרנט שממציאים מהגיגי ליבם תרחישי אימה והפחדה, ושמהם יש פשוט להתרחק.


 


זו לא עבודה של נסראללה, ההפחדה הזו. זו העבודה שלנו.



למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. נרשמים – כאן. 

אנא, סייעו לאתר, ושלחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה. 





כשהאיראנים מאיימים על ישראל: למה הם מתכוונים?

הברון מינכהאוזן, התקשורת וסוריה. כמה לקחים מפתיעים על מצבנו



סודות המזרח התיכון: ארבע שיטות ליצור הרתעה צבאית