מדד האיומים הבטחוניים לחודש מרץ 2008: כתב הצופן של ישראל, וירידה ברמת האיום




דברי הסבר
: המדד הינו מ- 1 עד 10.
1 – האיום הנמוך ביותר, 10 – המקסימלי, לפי הדירוג הכללי הבא: 

איום נמוך  1-4
איום בינוני 4-7 
איום גבוה 7-10

מאת ד”ר גיא בכור


 


מה המשותף בין חיזבאללה לחמאס, מעבר למקובל ולמוכר (אסלאם פוליטי, איראן וכו’?) המשותף הוא שמדובר בשתי ממלכות על שטח אדמה שהפקיעו לעצמן, עם מנהיגות ברורה, ומערכי כוח ברורים. אין אלה כמובן דמוקרטיות, שהכוח נמצא אצל העם, ואין אלה עוד ארגונים אמורפיים וחברי צורה, כפי שהיו עד לפני כמה שנים. ככל שהארגונים האלה הפכו לממלכות, כך גדל התיאבון שלהם, אך גם גדלה החשיפה של מוקדי הכוח ופגיעותם, ובראש ובראשונה של המנהיגים. אם בכירי חמאס או חיזבאללה היו פעם שמות, היום הם רודנים, ממוקדים, מוכרים ופגיעים. מכלי הם הפכו לכתובת, בכל המשמעויות של המילה. אם המנהיגים הללו טוענים ל”ניצחון”, הרי שהוא ניצחון שלהם, ולכן גם האחריות והפגיעות הנחבאת מאחורי אחריות זו. ככל שסימנו את עצמם כמנצחים, כך חשפו עצמם יותר.


 


בשורה של חיסולים אמיצים, מדהימים, ללא הרבה קשר לאוכלוסיה האזרחית הערבים, מנהלת ישראל מערכת איתותים וצופן כלפי המנהיגות של הטרור, שיש יסוד להניח שקלטה אותה. ישראל חיסלה ומחסלת את הדרג הבכיר של הטרור המבצעי, ובראש ובראשונה עימאד מורנייה, כפי שנטען בתקשורת. זוהי פסיעה אחת מהגעה אל המנהיגות הפוליטית הבכירה ביותר, שעדיין מערכת הבטחון של ישראל לא הציבה אותה כמטרה מיידית. במילים אחרות, יש כאן עצירה מכוונת, לשם יצירת מאזן אימה. המסר הישראלי הוא ברור: אם חמאס או חיזבאללה יחצו עוד קווים, תושם כמטרה גם המנהיגות הפוליטית הבכירה ביותר. בעבר חיסלה ישראל ישירות את המנהיגות הפוליטית הבכירה מאבו ג’יהאד (1988) ועבאס מוסאווי (1992) ועד לאחמד יאסין (2004) ועבד אלעזיז רנטיסי (2004). הפעם השיטה היא שונה: עוצרים ונותנים לצד השני לחשוב, לפני המהלומה.


 


האם המסר הזה נקלט? נקלט אצל המנהיגות של חמאס וחיזבאללה. האם הוא נכנס למכלול השיקולים שלה? נכנס. הן להנייה ולחאלד משעל ברור שהמשך המערכה הרחבה שלהם על אשקלון והלאה משמעות הדבר שהם חותמים על ניטרולם שלהם, וכך גם לנסראללה. החיסול המדוייק של עמאד מורנייה בדמשק, במקום הקשה ביותר, נותן לצד השני להבין את יכולותיה הביוניות מעוררות העוצמה והאימה של ישראל. מביירות ועד דמשק, ומבית לחם ועד עזה. נדמה כאילו אין איש חסין היום במרחב הערבי כולו מיידה הארוכה של ישראל. ההבנה הזו מאבנת את מנהיגות הצד השני. אין דבר מפחיד יותר מהפתאומי והלא-צפוי. זוהי מדיניות חכמה של ישראל, שיוצרת לא רק בלימה והיסוס אלא גם מאזן הרתעה של ממש, הפעם פרסונאלי.


 


איום פלסטיני, טרור קונוונציונלי, אנתיפאדה –  7.4 (בחודש שעבר 7.7)


חודש חלף, ובתוכו מיני מלחמה בדרום ופיגוע גדול בירושלים, ועדיין אפשר היה לפרסם את מה שכתבנו לפני חודש, גם היום.  המבצע הגדול של ישראל יצר בעיה לחמאס, הריבון בעזה, שכן הוא הבין שבכוחה של ישראל לשתק אותו ולפגוע בו קשות, אם כי הוא מעריך שישראל לא תחסל אותו לגמרי. כ-200 הרוגים תוך כמה ימים נתנו לארגון הזה להבין שעליו להוריד את מפלס ההסתה והחוצפה כלפי ישראל. שהוא לא יצליח “להשמיד את ישראל”, כפי שהתיימר רק לפני כמה שבועות. חמאס מעוניין מאוד בסוג של הבנה עם ישראל, שקט תמורת שקט, עם הישג פוליטי שיאפשר לו להציג זאת כניצחון. למשל: פתיחת המעברים עם ישראל; למשל: פתיחת המעבר למצרים בהשגחתו; למשל זכות וטו על פעולות ישראל ביו”ש. ישראל תעמוד על כך שלא יקבל דבר מכל אלה, חוץ משקט תמורת שקט. כיוון שהארגון בלחץ, קיימת סבירות בינונית שהדבר יושג. אלא שפה ממולכד גם חמאס על ידי הקיצונים ממנו, ובעיקר הג’יהאד ופתח בעזה, שעכשיו הם משגרים קסאמים לעבר שדרות, כדי למנוע ממנו את ההבנה הזו. איזה פרדוקס. מה שעשה חמאס בעבר לרשות של הפתח, תוך שסינדל אותה, עושה לו זאת עכשיו הג’יהאד. זו הרי הקללה הפלסטינית, חברה שתמיד התפצלה לחבורות, כנופיות, בלי גרעין שליטה אחד חזק, שיכפה את מרותו על כלל, תוך יצירת ממלכתיות.


 


גם לאחר החיסול של בכירי הג’יהאד ופתח מוחמד שחאדה, אחמד בלבול, עיסא מרזוק, עימאד אלכאמל (12.3.08) חמאס לא שבר מחדש את הקלפים, והוא לוחץ להבנה עם ישראל, דרך המצרים. בשל האיום הפרסונאלי שהזכרתי, בשל המכה שספג ובשל רצונו להמשיך ולשלוט בעזה, מדד האיומים הפלסטיני החודש נמצא בירידה.


 


ובכל זאת, האם אנו ערב אנתפיאדה שלישית? בכל פעם זה משעשע אותי מחדש, איך בצד השני לא מתכננים דבר, אך את מנת האיומים ותרחישי האימה כבר בונים אצלנו הפרשנים קלי הלשון, תוך שבכך הם עצמם מחייבים את הצד השני, המקשיב להם. אנתיפאדה שלישית? רמבו שלוש?


האופציה הזו עלתה קודם כל אצלנו בתקשורת. לעלות על הגדר לכיוון ישראל? אנחנו הצענו זאת, ועוד ועוד דוגמאות. גם חמאס יודע שהציבור הפלסטיני ביו”ש עייף, מתוסכל ולא יהיה לו עכשיו כוח לפתוח בסבב אלימות חדש. ישראל ניצחה את האנתיפאדה השניה באופן מלא. אין גם מי שינהל אותה, לאחר ש-11,000 מפעילי ארגוני הטרור (כמעט עיר קטנה) נמצאים בכלא הישראלי, וכאשר כל התארגנות ומנהיגות נחשפת מייד למערכת הביטחון של ישראל, אשר ממהרת לפעול כנגדה ולסכלה.


 


חיזבאללה, מגה טרור, אלקאעדה 6.6  (גם בחודש שעבר 6.6)


ככל שהזמן עובר, כך הסיכוי לנקמה של חיזבאללה על חיסול מורניה (14.2.08) עולה. מדוע? שכן הזמן מרחיק בין חיזבאללה לנקמה, מצמצם את הקשר הסיבתי, וכך יוכל הארגון לטעון שאין זה הוא. בחודש שעבר שרטטתי בצורה ברורה את הדילמה של נסראללה, שהיה רוצה מאוד לנקום, אך כל פעולה שיפעל, תחזור אליו ותפגע בו ובמאבקו. הדבר נכון גם היום.


 


בלהט הכעס על החיסול נסראללה ביצע שגיאה, והוא מבין זאת. כאשר הכריז על “מלחמה פתוחה“, חרג מקו הגמר אליו שאף להגיע מלתחילה. מלחמה ברחבי העולם כנגד ישראל מחזירה אותו להיות ארגון טרור בינלאומי, דמוי אלקאעדה, כפי שחיזבאללה אכן החל את דרכו. כיום, ממוסד, עם סיעה בפרלמנט הלבנוני, אין זה הדימוי שחיזבאללה מעוניין בו, ואין זה קו הגמר אליו חתר להגיע. הוא הרי מעוניין בקידום השיעים של לבנון, וחזרה לדפוס פעולה טרוריסטי, תעשה בדיוק את ההיפך, תצבע אותם מחדש כמוקצים ומסוכנים. הוא מבין שבמילים “מלחמה פתוחה” הפליל את עצמו, ולדעתי הוא מתחרט על המילים האלה, לאחר שנרגע מהנזק שנגרם לו עם החיסול.


 


נסראללה גם יודע שכל פריצת הקווים מבחינתו בדרום לבנון, כל פיגוע גדול נגד יעד יהודי או ישראלי בעולם – אלה ישרתו רק את ישראל, ויוכיחו כי צדקה במלחמתה בו ובארגונו. הם יעניקו לה לגיטימציה בדעת הקהל בעולם, וכל זה עלול להעלות מחדש במועצת הביטחון את הדרישה לפרקו בלבנון.


איך ירבע את המעגל? איך ינקום בלי להינזק? האם הוא מצא דרך? אני לא משוכנע. הוא והאיראנים עובדים על זה, ואין זה קל בעולם פחות ופחות סובלני כלפיהם.


כאן יש להוסיף את המימד האישי. לחסל את עימאד מורנייה קשה יותר מאשר את נסראללה, גם מנהיג חיזבאללה יודע זאת. מורנייה חי תמיד בצללים, בעוד נסראללה חשוף הרבה יותר. פיגוע גדול, מבין נסראללה, והוא יביא במו ידיו לפגיעה בו. עכשיו, לכאורה בשיא מעמדו, תוך שהוא מהוון את הישגיו בביירות, לא בדיוק בא לו להיות מחוסל. זהו מאזן הרתעה חדש, שלא היה קיים בעבר בבהירות הזו, והוא גורם לו להסס. נסראללה ירד למחתרת מאז המלחמה. עכשיו זה עוד יותר בולט ואף מטריף את הדעת: כל עוזר יכול לבגוד בו, כל פעיל יכול להיות סוכן כפול. קשה. מדד הסבירות למלחמה חדשה בדרום לבנון, איזור שעבר כבר התייצבות מאז המלחמה, של צבא לבנון ושל יוניפי”ל, נותר על כנו חודש נוסף, עדיין בטווח הבינוני. אין זה מעט אך גם לא הרבה. בחודשים הקרובים התמונה תתברר עוד יותר, לכאן או לכאן.


 


סוריה , איראן 5.6 (בחודש שעבר: 6)


דווקא בדרגת האיום הגבוהה ביותר במדד שלנו, דהיינו שהיא זוכה בחישוב החשבונאי של המדד לשקלול עודף, חלה ירידה ברמת האיום.


לסוריה אין כרגע אינטרס להיכנס למלחמה עם ישראל, וגם כך היא מאוימת מכל כך הרבה כיוונים, רובם מפנים המדינה. התעצמות ישראלית ברמת הגולן, על דמשק ממש; עליונות טכנולוגית צבאית מלאה על הצבא הסורי; ויצירת מאזן הרתעה מוצלח בעקבות הקיץ האחרון ותקרית המטוסים בקיץ; בנוסף להסתבכות הבינלאומית של סוריה – כל אלה גורמים לבשאר אלאסד להתבצר כרגע בקיים, ולהמתין. הוא אמנם מצטייד בטילים, בעיקר כדי ליצור הרתעה צבאית מול ערי ישראל, אך גם לישראל אין שום סיבה להיכנס איתו לעימות, לאחר שהגבול בין ישראל לסוריה ברמת הגולן הוא השקט מכל הגבולות שלנו, אפילו יותר מ”גבולות השלום” עם מצרים וירדן. גבול השלום האמיתי – הוא עם סוריה, זאת חייבים לזכור. בין ישראל לסוריה קיימים כים כמה ערוצי הדברות מיידיים, בעיקר דרך האירופים, מעין טלפון אדום, למניעת הידרדרות. זה לא רע. זהו ניהול נכון של הסכסוך.


 


גם רהב ההתרסה של איראן נמצא במפלס יורד, לאחר שתנופת הטרור של חיזבאללה וחמאס נבלמה, ועיראק אינה מצייתת בדיוק להוראות מטהראן, למרות ביקורו ההיסטורי החודש של הנשיא האיראני אחמדינג’אד בבגדאד, מי היה מאמין (3.3.08). גם ישראל נתפסת כחזקה יותר בחדשים האחרונים, וכמי שמציגה מאזני אימה מתחדשים עם גורמי הטרור באיזור. מסיבה זו מדד האיום האמיתי מצד איראן על ישראל נמצא בירידה.


טהראן מבינה כיום, לאחר סבב הסנקציות השלישי עליה  (3.3.08) כי אם ברצונה להמשיך בהעשרת האורניום, היא תשלם מחירים לאומיים קיומיים הולכים וגדלים, אפילו אם תהליך העשרה צבאי יגיע לידי מימוש. במילים אחרות, העולם יכול בהחלט לחנוק את הכלכלה האיראנית ולבודד אותה לחלוטין, בדיוק כפי שקרה עם צפון קוריאה, שהתפרקה כזכור מנשקה הגרעיני. הלקח של צפון קוריאה מטריד מאוד את האיראנים, שעלולים לאבד את הכל, ברצותם את הכל. דהיינו שהמהפכה תשלם מחיר קיומי תמורת נשק גרעיני או כל פיתוח גרעיני אחר. זהו מרחב הקיום האיראני: הם רוצים לבצר את המהפכה באופן שנראה להם המוחלט ביותר, עם אופציה גרעינית, אך דווקא זה עלול להוביל לתבוסתם המלאה. דהיינו מי שרוצה 100% עלול לסיים עם – אפס.


 


הסתבכות צבאית כלשהי אינה נראית כרגע בטווח המעשי של האיראנים, הנתונים במשבר כלכלי חריף, ובבידוד הולך ומתגבר. עד לפני מספר חדשים סמכו האיראנים בעיקר על כמה מדינות אירופאיות כדוגמת גרמניה ואף צרפת, אך דווקא שתי המדינות הללו עברו כמעט לחלוטין ובאופן מופגן לצד ישראל, מעשית ומורלית. זה מטריד את האיראנים. האיחוד האירופי קרוב יותר לעמדה הישראלית מאשר לזו שלהם, יפן שמתקרבת לישראל (וזה חדש ומאכזב את האיראנים) ועוד.


רוסיה וסין, יודעים האיראנים, הם משענת קנה רצוץ, שכן שתי אלה מעונינות בעיקר בנפט האיראני (סין) ובכסף האיראני (רוסיה). אין להן שום סנטימנטים מיוחדים לאיראן או למהפכה שלה, ההיפך. ככל שהסנקציות העולמיות יתקדמו, כך צפויות שתי מדינות אלה להתרחק מאיראן, כפי שכבר קרה עם האירופים.


האיראנים, שקיוו לבודד את ישראל מוצאים עצמם יותר יותר מנודים ומוקצים. גם איראן וגם סוריה ברשימת המדינות שבהן יש את ההפרות הקשות ביותר של זכויות אדם. אכן, המהפכה האסלאמית חיה ונושמת, אך היא מבודדת, מנודה ומאוימת יותר מאי פעם בעבר.


משמעות הדבר ברורה בכל הנוגע להיטפלות לישראל, והמדד שלנו אכן יורד גם בקטגוריה העיקרית הזו.


 


לסיכום, בחודש מרץ 2008 יורד מדד האיומים הביטחוניים על ישראל, ובחישוב משוקלל הוא עומד על 6.23, לעומת החודש שעבר (6.48)





למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. נרשמים – כאן.  אנא, סייעו לאתר, ושלחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה. 

 


למדד האיומים על ישראל לחודש פברואר 2008 והמלכוד של ציר הרשע