מדד האיומים הבטחוניים על ישראל – לחודש נובמבר 2007


דברי הסבר
: המדד הינו מ- 1 עד 10.
1 – האיום הנמוך ביותר, 10 – המקסימלי, לפי הדירוג הכללי הבא: 

איום נמוך  1-4
איום בינוני 4-7 
איום גבוה 7-10

מאת ד”ר גיא בכור


 
 



איום פלסטיני, טרור קונוונציונלי, אנתיפאדה –  7.3 (בחודש שעבר 7.5) מסומן בגרף האדום

לא צריך להיות ספק, שהפוטנציאל הנפיץ ביותר נמצא כרגע במישור הפלסטיני, עם היותו מוגבל בהיקפו יחסית לאחרים, ועם זאת, בהנחה שלא נצא מדעתנו כפי שקרה לפני שנה, כאשר פתחנו במלחמה בלתי מידתית, סכנת הנפיצות מוגבלת גם היא, ואפילו ירדה.


התחושה שמקרינים הפוליטיקאים היא שמבצע קרקעי גדול הוא מעבר לפינה, וזו תהיה טעות אם כך יקרה. אני מעריך שבסופו של דבר זה לא יקרה, שכן רצועת עזה היא בעיה מוגדרת. ניתן לטפל בבעיית הקסאמים במישור הנקודתי, התשתיתי, וחבל שגורם שאינו מוסמך לכך, היועץ המשפטי או כל גורם משפטי אחר, בולם זאת. עליו לזכור שקדושת החיים והזכות לחיים גוברים על כל אמת מידה אחרת של הצד השני.



סכנת הנפיצות של המישור העזתי
היתה עולה החודש, אלמלא מרחץ הדמים של חמאס בפתח, עשרות הרוגים, פצועים, ומאות מעצרים, אשר פתח מחדש את הפצע המדמם הזה. משמעות הדבר היא שבחדשים הקרובים הם שוב יהיו עסוקים זה עם זה, ופחות איתנו. זו הסיבה שבמקום להישאר כמות שהוא, יורד המדד שלנו מדרגת 7.5 ל-7.3, ועם זאת, כפי שניתן לראות בגרף, זו דרגת האיום הגבוהה מכולם. היא מרימה את הגרף הממוצע, אך לא בהרבה שכן בחישוב המתמטי משוקלל המדד הפלסטיני בעל דרגת השפעה נמוכה.


תורמת לריסון המגמה פעילות מבצעית מבורכת, כמעט מידי יום, של צה”ל בעומק רצועת עזה. מדובר על מבצעי קומנדו נקודתיים, הפועלים להשמדת מטרות בעייתיות, שעד לחדשים האחרונים רק צפו בהן מבלי להתערב.


באשר לסכנת טרור מיו”ש, אלמלא גדר הביטחון והנחישות יוצאת הדופן של מערכת הביטחון וצה”ל לבלום את הטרור, היינו רואים כבר, חלילה, פיגועים בתוך ישראל, שכן רצון של חמאס-ג’יהאד ואפילו פלגי פתח, קיים. ב- 24 באוקטובר ראינו פיגוע ירי שכמוהו לא נראה זמן רב, ליד צומת אריאל, שם נפצע קשה חייל. את הפיגוע הזה ביצע הפתח, זה שאנו הולכים איתו לועידת אנאפוליס. ובאשר לועידה, ככל שמתקרבים לועידת אנאפוליס, כך הנחישות הזו להוציא פיגוע ראווה גוברת. כאמור הפוטנציאל הטרוריסטי משמעותי, ועם זאת הוא מוגבל בהיקפו.


סכנה של אנתיפאדה רחבה אינה נצפית כרגע, קודם כל בשל קריסת המערכות החברתיות הפלסטיניות התומכות, ועייפות החומר העצומה שם. דווקא החברה שלנו זינקה קדימה בחוסן הלאומי שלה, בעוד הפלסטינים מדממים בין עזה ליו”ש, ובין הציפיות הרבות שהיו בעשור הקודם למציאות הנוראה בשטח. לכך יש להוסיף את הקריסה הכלכלית הפלסטינית, כאשר התל”ג של עזה ויו”ש עומד כרגע על סביבות 2.5 מליארד דולר שנתי (לעומת כ-180 מליארדי דולר של ישראל).


 


חיזבאללה, מגה טרור, אלקאעדה 5.9 ( בחודש שעבר 6 ) מסומן בגרף השחור


נסראללה מנסה לסדר אותנו שוב, וברוב המקרים הוא גם מצליח, אך מצבו מעורר דאגה בלבנון, ושום תרגיל רפאים של פעילים בלתי מחומשים לא יעזור כאן. התרגיל הזה מראשית נובמבר, דרומית לליטאני, דמה יותר לפעילות צופים מאשר פעילות ארגון טרור מחומש, כאשר נסראללה שמר על הכללים שלא להוריד נשק דרומית לליטאני, אם כי חרג מעט, שכן אסורה עליו כל פעילות שם. נסראללה לכוד בדילמה הנוראה שנכפתה עליו: אם אין לו סכסוך עם ישראל, אין חיזבאללה, ובוודאי אין צורך בחיזבאללה. הוא ניסה להראות שהוא עדיין נחוץ, אך התרגיל שלו התקבל בסופו של דבר במשיכת כתף בלבנון. הם מבינים טוב מאיתנו עד כמה נסראללה ממולכד ב”ניצחונו” שלו.


נכון שהוא שובר את הראש איך לפתור את זה, אך כרגע אין לו פתרון, ובמסגר הכללים שנוצרו הוא אינו יכול לחטוף חיילים, לירות לעבר ישראל, או כל מעורבות נקודתית אחרת.


אלקאעדה ממשיכה להתארגן ברמה העולמית, לאו דווקא בכיוון שלנו.


 


 


סוריה , איראן, 5.8 (כמו  בחודש שעבר) מסומן בגרף התכול


סוריה, המלקקת את פצעיה מהשפלתה הפומבית עם הפצצת המתקן הגרעיני, או מה שזה לא יהיה, מדאיגה אותי מעט. היא גם נתפסה מעשירה חומרים גרעיניים, גם נתפסה משקרת על כך, גם משקרת על עצם ההתקפה, וגם הפסידה את כל מה שהצליחה להסתיר. בעייה קשה. לו יכול היה, בשאר היה עושה משהו צבאי, אך גם הוא מוגבל מאוד כרגע בסד לחצים בינלאומי, עם צבאו החלש, מוגבל בשל הבחירות בלבנון, בשל הסתבכות איראן בת בריתו, ומה לא. הוא רואה בדאגה כיצד מתקבל נשיא מדינת ישראל בתורכיה, כאשר הוא יודע שהתורכים עובדים איתנו בקשר ביטחוני הדוק. זה לא מוסיף לו נחת.


ברמת הגולן ישנה עדיין מתיחות, אך יש גם הרתעה, דבר המרמז כי מלחמה לא תהיה. גם הסורים ראו את התרגיל הרב זרועי, “שילוב זרועות 2”, שקיים החודש צה”ל. הם מבינים היטב שקלקולי מלחמת לבנון לא יחזרו עוד, לפחות כך יש לקוות (בגרף רואים יפה את עליית האיום הביטחוני מצד סוריה בראשית הקיץ, ואת הירידה לאחר מכן). אסד מאוד היה רוצה לקיים “התנגדות” בגולן נגד ישראל, אך מה לעשות אין לו שם אזרחים. זו הסיבה שהחודש הוא הורה לתת לדרוזים שבגולן אזרחות סורית.


 


איראן הדהימה אתמול את העולם כאשר הודתה למעשה כי יש בידיה תוכנית לפיתוח נשק גרעיני. זו ידיעה סנסציונית, אשר מעידה עד כמה טהראן נמצאת בלחץ קיומי. התיזה שלי, לפיה איראן נחנקת כלכלית מוכחת בכך, אחרת לא היו מודים בכוונות ליצור נשק. מה משמעות הדבר? הם מודים במעט, ואז יטענו כי הם משתפים  פעולה עם סוכנות האו”ם, למנוע סנקציות נוספות, שיחנקו אותם סופית. הם משחררים מעט חבל, כדי שהוא לא ייקרע. מכאן שחשוב מאוד להמשיך ולהפעיל את הסנקציות הנוספות, גם כדי להרתיע מדינות עברייניות אחרות בעתיד.


איראן אינה מעוניינת להיקלע למלחמה כללית נגדה, והיא תמשיך לחפש לגיטימציה כדי לשמור מצד אחד את תוכניתה הגרעינית, אך מן הצד השני במינימום נזק. שימו לב שאת הכרזות הרהב שלו משמיע אחמדינג’אד תמיד בערי השדה הנשכחות, שם הוא מבקר. הוא משמיע לתצרוכת פנימית “הפעלנו 3,000 צנטריפוגות”, אך הדבר מהדהד בעולם כולו.


באופן כללי הנשק הגרעיני האיראני, אם יהיה, אינו מופנה כלפינו אלא יותר לרכישת שליטה על המיפרץ הפרסי כולו, כפי שהשאה בזמנו שאף להיות שוטר המיפרץ. האיומים כלפי ישראל נועדו להעניק למהלך לגיטימציה. אני אף פעם לא הייתי מוטרד יותר מידי מן האיום להשמיד את ישראל (הדבר מנופח גם אצלנו לתצרוכת פנים), ולכך יש להוסיף את הקריאות ההולכות וגוברות בתוך איראן לעצור את מדיניות ההתאבדות של אחמדינג’אד. לדוגמה, מנהיג הדת הבכיר ביותר כיום באיראן, לדעתי גבוה מח’מינאי, האייתוללה חוסיין עלי מונטזרי, קבע החודש כי “סוגיית הגרעין צריכה להיפתר באמצעות שיחות ישירות עם ארה”ב כדי למנוע מלחמה – ויש לקחת ברצינות את האיומים על פעולת צבאית אפשרית”. מונטזרי היה אמור להחליף את ח’ומייני בשלטון, אך ברגע האחרון העדיף ח’ומייני את ח’מינאי כיורשו, מתוך חששו שמונטזרי יאפיל עליו.



מכל הסיבות הללו מדד האיום של איראן נשאר כמות שהוא, איום בדרגה בינונית, ואפילו עם מגמה קלה של ירידה. חשוב שנבין זאת, שכן ישראל עוד עלולה לבצע טעות ולתקוף בעצמה כמהלך מקדים את איראן. לא ברור, למשל, למה התכוון שר הביטחון כאשר אמר לאחרונה כי “אנו פועלים בכל התחומים (בנושא איראן) וגם באופן שהוא נסתר מעיני הציבור”. מדוע זו טעות? כי משמעות הדבר היא אי-הבנת כללי המלחמה. משמעות הדבר תהיה הליכה לבד, בסיכון עצמי גבוה, כאשר כיום כמעט כל העולם איתנו, ועוד איך.


 


בשיקלול הנתונים, תוך מתן דגש חשבונאי לתחום ג’ (סוריה ואיראן) יותר מאשר לתחום ב’ (חיזבאללה) ויותר מאשר תחום א’ (הטרור הפלסטיני), הציון המשוקלל של מדד האיומים הביטחוניים על ישראל לחודש נובמבר 2007 (מסומן בגרף בצבע כתום) הוא: 6, ירידה קלה לעומת החודש הקודם, (6.15).

הקו הכחול המקוווקו הינו קו מגמה ממוחשב, המראה כי מגמת האיומים הבטחוניים הכוללת נמצאת בירידה, מאז החלנו את המדד שלנו, בחודש אפריל 2007. 

אנא, עיזרו לאתר, והמליצו עליו לידידיכם. כיצד עושים זאת? באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.



למדד חודש אוקטובר 2007 

עיסקת השחרור הקטנה בולמת את העיסקה הגדולה, ולא מקדמת אותה