מהי נקודת השבירה של האיראנים, ואיך מגיעים אליה? אין צורך בפעולה צבאית


מאת ד”ר גיא בכור

לנתיב הבקר בדרכו לשחיטה, יש, מסתבר, קשר ישיר להיסטוריה הצבאית של ישראל. את הבקר מעבירים החקלאים מחצר אחת לחצר מיוחדת, שנקראת בפיהם “קוראלס”, והיא בנויה כמו משפך. לאט לאט סוגרים את השערים האחוריים קדימה, כך שהבקר נע לאיטו אל-תוך שרוול מיכלאה צר, שבו הוא לכוד. כאשר נמצא הבקר בתוך השרוול הצר, סוגרים עליו, ודינו נגזר.


מי ששיטת העבודה שלו הושפעה מאוד מן הקוראלס היה ראש הממשלה לשעבר, חקלאי הבקר אריאל שרון. הוא הכיר היטב את דרך הבקר לשחיטה, והעתיק כמה פעמים את שיטת הפעולה הזו גם לתחום הביטחון.


כך היה כשסגר בשנת 1982 על יאסר ערפאת בפעם הראשונה בביירות, הידק והידק את הקוראלס, עד שהבריח אותו באונייה קפריסאית, “סול פריני” שמה, הרחק לתוניסיה. וכך היה בפעם השניה, כאשר שרון כלא למעשה את ערפאת במוקאטעה, ממנה כבר לא יצא עוד. מהרבה בחינות גם חמאס וגם חיזבאללה כלואים כרגע בסוג של קוראלס, וכפי שכתבתי גם אתמול, אין זה רע כלל מבחינתנו.


את השיטה החקלאית הזו יש להעתיק גם נגד איראן.


 


*


 


אין צורך לתקוף אותה, מה פתאום, והאמריקנים כפי שכתבנו כבר, ירדו לפי שעה מעניין התקיפה. יש צורך לכנס אותה כמו הבקר התמים אל תוך השרוול האובדני, לאט ובבטחה. זוהי תוכנית אסטרטגית, שניתנת בהחלט לביצוע בשיתוף כוונות בינלאומי, ותודה לאחמדינג’אד ששוב ביקר בניו יורק, והחזיר את עניין איראן לראש סדר הנושאים בעולם כולו, לאחר שהנושא קצר ירד, באחרונה.


 


מהו עקב אכילס של איראן? מהי הנקודה הרגישה ביותר של המדינה הזו, שבלעדיה היא אבודה? הנפט. איראן חייה מן הנפט שהיא מוכרת, מן היד אל הפה. אין לה רזרבות כספיות, מצבה הכלכלי קשה. בלעדי הנפט היא אבודה, ואין זו הגזמה.


השאלה שצריך לשאול היא האם להכניס את האיראנים למסלול הקוראלס עד הסוף, או לעצור בדרך, ובמילים אחרות, האם להסתפק בויתור על הגרעין תוך השארת השלטון החומייניסטי הרודני, או לשאוף אפילו לסילוקו.


 


נקודת השבירה האיראנית:



נפט הוא הקיום – המבטיח את ההווה


האטום הוא הבטחה – שאמור להבטיח את העתיד.


 


ביום שהמשטר האיראני יתפוס את המחר כמאיים קיומית על ההווה – זו נקודת השבירה.


 


במילים אחרות, יש ללכת על נושא הנפט האיראני. העולם אינו שש לסנקציות על יצוא הנפט האיראני, ובמיוחד הנשיא בוש, המקורב לתעשיית הנפט בארצות הברית ובעולם, אם כי דבר זה עשוי לעבור בעתיד. ככל שעיראק החדשה מתייצבת, ומצליחה לייצא יותר נפט, ולסעודיה אין בעיה להעלות את התפוקה, הנושא אפשרי. ברו לנו איזו השפעה מבורכת תהיה לכך על גרורותיה של איראן, שגם כך נחלשות, חיזבאללה, חמאס, הג’יהאד וסוריה.


 


*


 


ביום שלישי השבוע חלה תפנית חשובה בנושא, שבקושי זכתה לתשומת לב במדיה הישראלית, וחבל, שכן זו התפתחות חשובה.


ברוב מוחץ של 397 מול 16 צירים אישר הקונגרס האמריקני חוק המטיל סנקציות על כל חברה בעולם שתשתתף בהשקעות זרות באיראן, בסכום העולה על 20 מליון דולר, ובמיוחד בתחומי הנפט והגז.


כיוון שהקונגרס יודע עד כמה קרוב הנשיא בוש לחברות הנפט הענקיות, הוא הוסיף סעיף לחוק, האוסר על הנשיא להעניק פטורים לחברות זרות שונות מן החוק הזה.


 


משמעות הדבר היא שאם חברה זרה בינלאומית תשתתף בהשקעות בתחום האנרגיה באיראן, היא תתקשה מעכשיו לפעול מול ועם ארצות הברית, ושום חברה זרה לא תסתכן בכך. זו מהלומה לאיראן גם בלי מועצת הביטחון, שמתמהמהת בהכבדת הסנקציות. נכון, אילו עדיין לא סנקציות על יצוא נפט איראני ואיסור קנייתו, אך זו התחלה, שנועד לייבש את איראן, להכניס אותה אט-אט לקוראלס.


 


איראן זקוקה להשקעות זרות בתחום הנפט והגז כמו אוויר לנשימה, שכן אין היא מסוגלת לזקק את הנפט שהיא מייצרת או לעבד אותו. מאז הפציץ סדאם חוסין את מתקני הזיקוק האיראניים במלחמת שמונה השנים בין 1980-1988 איראן עדיין אל השתקמה, עד כדי כך אין לה הכסף והאמצעים לעשות זאת.


 


האם לחץ כזה יכול לעבוד על מדינה דיקטטורית? אם היה מדובר במדינה ערבית קלאסית, אני לא בטוח, וראינו כיצד הלחץ לא עבד על עיראק של סדאם. אך איראן באופן מפתיע היא מדינה שהתקשורת שלה הרבה יותר פתוחה מכל מדינה ערבית, שאין מהססים להטיח בה ביקורת וללבן נושאים באופן פומבי. שבה המהפכה עלולה להיות מאוימת. זו מדינה מתאימה להפעלת הקוראלס.


 


בטיפשותו המבורכת שוב תימרץ אחמדינג’אד את ארצות הברית ואת העולם לפעול נגד ארצו. נושא הגרעין האיראני סגור? ממש לא. זה הזמן לתאם תוכנית גלובלית אמריקנית-אירופית בשיתוף שקט של ישראל, להכניס את איראן למיכלאה.


אכן, חובה להגביר את הלחץ על איראן, אבל לא סתם, יש לעשות זאת “עם ראש”, במודע ובתיאום, על פי שיטתו של אריאל שרון. התוצאות החיוביות מאסטרטגיה זו עוד יפתיעו את כולם, במיוחד את האיראנים ההמומים, שעשויים למצוא עצמם מול תוכנית מגובשת, מודעת למטרותיה, ולכן גם אפקטיבית.

אנא הפיצו את המאמר הזה לרשימת התפוצה שלכם, אל החברים. איך עושים זאת? באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה.

צנח לו זילזאל

ביקורת בטהראן נגד אחמדינג‘אד