מה יפה הוא מחול המלחמה! ועל ריקוד הערד'ה המסתורי, הפעם, גם של ישראל


אז איך ננצח במלחמה הבאה?
 


מאת ד”ר גיא בכור
 


אילו רגעים נדירים, שרק יודעי סוד במזרח התיכון מכירים, וכעת תכירו גם אתם. בסוף חודש מרץ, ממש לפני כמה ימים, נתמזל מזלנו, והנה, הרגעים הנדירים, הכמוסים, שחזרו, אולי בפעם האחרונה. המלך הסעודי עבדאללה, זקן אך נחוש, חזר לרקוד את ריקוד הערד’ה (عرضة). ערד’ה: פירוש המילה, כנראה, מהצגת [ערד’] הסוסים. ספק אם איזה ישראלי שמע אי פעם על הטכס המוזר והמרתק הזה, בעוד שכאן טמון סוד חשוב של קיומנו כאן. היוזמה הסעודית, אנאפוליס ותפקידם של הסעודים, אך מי שאינו מכיר את ריקוד הערד’ה המפואר, רב המשמעויות, מה יש לו לחפש במזרח התיכון?




 



 
המלך הסעודי עבדאללה רוקד את ריקוד הערד’ה, אולי בפעם האחרונה. נדיר.



הביטו בו, במלך הסעודי, בוידאו אך מלפני כעשרה ימים, הוא כבר בן 84 ועייף, אך באיזו רצינות הוא רוקד את ריקוד הערד’ה!  חגור בכל הבגדים האופייניים, מקפיד על כל תנועה ונפנוף של החרב הדקה והחדה, ויחד איתו בשורה כל אחיו הנסיכים, יורשי העצר, ואדוניה של הממלכה העשירה הזו, השולטת במשאבי הנפט והאנרגיה של העולם כולו. זהו הלב הפועם של סעודיה. זהו קודש הקודשים שלה.


 


אחת שתים, שלוש-ארבע-חמש;


 


אחת שתים, שלוש-ארבע חמש, מכים התופים בקצב אחיד, שמכניס לבסוף לטראנס.


 



מהו ריקוד הערד’ה? זהו מחול עתיק יומין, כאשר הלוחמים, ערב קרב חשוב, רוקדים אותו כדי לחזק את רוחם, להראות שאין הם פוחדים, וזהו תפקידו של המשורר העממי. הוא יושב במרכז, וסביבו שתי שורות של לוחמים. ליד המשורר: המתופפים. הגברים אוחזים את החרב ביד ימין, ומנופפים בה בטקסיות מוקפדת, בעוד המשורר קורא בניגון פסוקים של עידוד, הלל לגבריות, שבח לשבט, או סיפורי קרבות העבר והניצחונות הגדולים. הגברים חוזרים על המשפט האחרון של המשורר. כך זה יכול להימשך אפילו כמה שעות. הריקוד מלכד את הלוחמים, שבאותה הזדמנות מצהירים אמונים (בייעה) לשליט, שיקח אותם למחרת לקרב. לאט לאט הם יכולים להיכנס לסוג של אקסטאזה.


 


בראש הלוחמים הרוקדים: המלך, השליט. הוא איתם, הוא בראשם. הוא נאמן להם, והם יהיו נאמנים לו. הריקוד יוצר את הקשר הפוליטי המחייב. זהו ריקוד המנהיגים.

הבגדים בריקוד הם לבנים, ועליהם “קרמאליה”, בגד קטיפה שחורה, עם חגורת עור מוצלבת על החזה, פעם לצורך כדורים, והיום כדי לשאת את השבריות וכלי המלחמה האישיים.


זהו ריקוד סעודי אופייני, לגברים בלבד כמובן. יש לו נוסחים שונים ברחבי הממלכה, ואחד המקפידים החשובים של המסורת הוא המלך הסעודי עבדאללה. הביטו בו רוקד את הריקוד, זה אומר הכל. האם יזכה עוד לרקוד את הערד’ה, בגילו המתקדם?


 


לריקוד הערד’ה יש חשיבות פוליטית. הוא בא להראות שבני השבט אינם מפחדים ממלחמה, ההיפך, הם ששים לקראתה, ובכך הם יוצרים הרתעה כלפי השבטים האחרים. אם יתקיפו אותם ? הערד’ה תיהפך למציאות, והחרבות יצלצלו, הפעם בקרב. משמעות הריקוד: אנחנו מוכנים, נראה מי יעיז לתקוף אותנו. התופים, רוח הקרב, הנכונות, ההרתעה. כך בונים הרתעה, כאשר החנג’ר על המותן והחרב החדה ביד ימין. האם מישהו מבין כל מקבלי ההחלטות שלנו, האחשדרפנים, הלחשנים ויועצי הסתר, מנסחי ההסכמים, המשפטנים המיובאים, הדיפלומטים מפה ומשם, יועצי אנאפוליס, “היועצים הפוליטיים”, האם מישהו מהם שמע אי פעם על ריקוד הערד’ה והבין את משמעותו?

 


*


 


ובכל זאת, מאז החל התרגיל האזרחי והצבאי האחרון ברחבי הארץ, אנו עובדים נכון. זהו ריקוד הערד’ה של ישראל: ובכך ישראל חוזרת אל המזרח התיכון, כאשר התרגיל הזה נתפס כמאיים על האיזור, כהפקת לקחים, כיצירת הרתעה. טוב מאוד.


 


חשיבותם של איומים: אנו התרגלנו לחשוב שאיומים הם דבר פרימיטיבי, שאופייני רק למנהיגי האיזור כמו אחמדינג’אד, ואין זה נכון. לאיומים יש חשיבות רבה, שכן הם יוצרים מתיחות, וזו יוצרת הרתעה, ואם יש הרתעה – אין מלחמה. זהו הרי ריקוד הערד’ה, כאשר גם הוא סוג של איום. ולכן טוב עשה השר בן אליעזר כאשר איים בצורה הברורה ביותר על איראן כי אם תתקוף את ישראל, היא תושמד. הדברים צריכים להיות ברורים לצד השני, כך קובעים הכללים. טוב עשה ח”כ ליברמן בזמנו, כאשר הבהיר למצרים כי אם יתקפו את ישראל ברמה קיומית, ביכולת ישראל להפציץ את סכר אסואן, ובכך יבוא הקץ על עשרות מליוני מצרים. מהי משמעות הערד’ה? אני יכול להרוג אותך, אך אני לא רוצה. לא תיפגע בי? לא תיפגע. פשוט. זו הרתעה. אך כדי ליצור הרתעה יש צורך להראות את הכוח, להבהיר אותו. ההבהרה היא הריקוד.


 


אילו כללי המזרח התיכון, וזהו ריקוד המלחמה הנוצץ, הטכסי, הפולחני. יש לו מטרה חשובה מאוד: דווקא למנוע את המלחמה. זהו ריקוד ההרתעה.


 


מאז התחלת התרגיל האחרון, העולם הערבי סביבנו נותר פעור פה: מה ישראל עושה? מה היא מתכננת? מה היא זוממת? ההכחשות הרשמיות נתפסות שם כהסתרה, וכהוכחה שישראל מתכננת משהו. גם זה טוב מאוד, אנו יוצרים מתח סביבנו, חשש ודאגה. חבל שלרגל שנת הששים אין מתוכנן אצלנו מצעד צבאי גדול. זוהי הערד’ה המוחלטת, שאף פעם לא הבנו כמה היא חשובה. בזנו לה, מבלי להבין שהיא חיונית באיזור שלנו.


 


בתרגיל האחרון חזרה ישראל להיות שחקן במזרח התיכון, היא יוצרת מחזה, היא אקטיבית, היא מחלקת את הקלפים, כשהכל סביבה עסוקים בניחושים. טוב מאוד.


בכך גם עולים באוב הזיכרונות הישנים של האיזור שלנו על ישראל ההתקפית, המיליטריסטית, המאוחדת, הבלתי מפולגת, המגוייסת, והם מפנטזים על עוצמתנו, וגם זה טוב מאוד. אנו מסתוריים! יש הרבה מסתורין בזמן האחרון: תקרית המטוסים המסתורית מעל סוריה, חיסולים מפתיעים ובלתי צפויים, ישראל פה, ישראל שם. טוב מאוד.


 


יותר מכך, בתרגיל ההתגוננות אנו מאותתים לצד השני כי אם חשב שפיצח את החברה האזרחית שלנו, שתוכרע בטילים, הרי שהוא טועה. טילים אינם כובשים שטח, והם גם לא יצליחו לנטרל את הרצון הישראלי, שכן בשעת משבר יירדו הישראלים למקלטים, אך ימשיכו להילחם. יש בכך כדי להקהות את העוקץ של “משולש הזהב”, המוכר כבר לכם. גם זה טוב מאוד.


 


אנו מבהירים, שלמרות כל האיומים, ישראל תדע להתארגן גם בשעת מבחן, שהיא אינה פוחדת. יש בכך הבהרה לאיזור שלנו, שאנחנו מתחילים להבין את הכללים סביבנו, ובכך נקלטים באיזור יותר ויותר. עובדה, עכשיו, אנחנו כולנו מכירים גם את ריקוד המלחמה הסעודי, על כל משמעויותיו. גם אנחנו יודעים לרקוד את ריקוד הערד’ה. טוב, הורה הערד’ה, אם תרצו.



 


אנא, סייעו לאתר, ושילחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור המלץ לחבר, כאן למטה. 

למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. נרשמים 
כאן.  



בין החנג’ר לקטיושות

סוד התוכנית הסעודית, וכיצד הצלנו את המלך עבדאללה

אני, מלך הסונים