מלכודת הדבש של חמאס


מאת ד”ר גיא בכור

היה קשה לבלום השבוע את מאות המורים הפלסטינים הנזעמים (חלקם באו לבושים בחליפות, כיאה למעמדם הרם בחברה הזו), שביקשו השבוע לפרוץ אל משרד החינוך הפלסטיני ברמאללה. המשטרה הפלסטינית הציבה מחסומים, אך הם פרצו אותם, בכוונה להתפרץ אל משרד החינוך, שם הצטנף במשרדו שר החינוך של ממשלת האחדות הפלסטינית, איש חמאס ואסיר לשעבר בישראל, נאסר א-שאער. חשוב לחמאס לשמור על המיניסטריון הזה לעצמה, כי כך היא משנה את הנוער הפלסטיני להיות דתי, וכמובן אנטי ישראלי.


 


הסיבה להתפרעות: משכורות חודש אפריל ומאי טרם שולמו למרבית המורים ברשות הפלסטינית, שכן הקופה הממשלתית ריקה, כך לפחות נטען. הרשות הפלסטינית שהתרגלה לחיות מנדבות אחרים, עומדת כיום המומה מול חרם בינלאומי כמעט מוחלט, כאשר טריק הקמת ממשלת האחדות הלאומית לא שינה כאן הרבה.


 


שר האוצר הפלסטיני סלאם פיאד, זה המקובל על ארצות הברית, נלחם להשיב את כספי הסיוע, אך לעולם פשוט נמאס מממשלה שיושבים בה טרוריסטים ושאר מתסיסים, והדבר אינו עומד כרגע על הפרק. פיאד החליט לשלם בכל ראשית חודש קצת לחלק מן הפקידים, ובנוסף לכך החליט על קיצוץ במשכורות. הדבר מעורר את זעם ארגוני העובדים, וראש הסתדרות הפקידים ברשות, בסאם זכארנה כבר הודיע כי בקרוב יחל גל שביתות “שישתק את הרשות”, וכי כבר ביום רביעי השבוע תתקיים שביתת אזהרה כללית בת 24 שעות.


 


הרשות הפלסטינית מוכת האנתיפאדה, שקעה בשנה האחרונה בעוני קשה, יאוש ואפתיה. הדבר פשוט מדהים לנוכח הזינוק הכלכלי מעורר ההשתאות של ישראל השכנה. כאשר צעדו הפלסטינים עם ישראל הם הרוויחו. כאשר הלכו לבדם, קרסו.


 


חמאס לקחה את החברה המוכה הזו להרפתקה מסוכנת, שבה החברה משלמת מחירים נוראים. מי מדבר כבר על מדינה, או על הישגים פוליטיים. מיליציות ברחובות, נשק בכל מקום, העדר תפקוד המוסדות והמשטרה, וגל הגירה גדול, של עשרות אלפי פלסטינים, לכל יעד שניתן להגר אליו בעולם.


זו התשובה הפלסטינית לממשלת חמאס, כאשר אתוס המהפכה המכונן ותרבות העדר הביקורת מונע מהם לבקר אותה.


 


ממשלת האחדות הפלסטינית אינה מביאה שום הישג לאזרח הפלסטיני. לא ביטחון, לא רווחה, לא איכות חיים, לא הישגים לאומיים, לא ארגון אחר של השלטון. בבעיית האסירים הפלסטינים, בעיה הנוגעת לכמעט כל בית ברשות הפלסטינית, אין התקדמות, וגם לא צפויה כזו. קיפאון.


 


אין פלא איפה שבממשלה הזו מתחילות החריקות. סגן ראש הממשלה, עזאם אלאחמד הוותיק, איש פתח של ערפאת בזמנו, כבר הודיע בסוף השבוע כי אם בקרוב לא יוסר המצור הבינלאומי, הממשלה מיצתה את עצמה, והיא צריכה להתפרק. משמעות הדבר, חוזרים לקטל ברחבות. אלא שאת ההרהורים הנוגים באמת מבצעים היום ראשי תנועת חמאס בשטחים.


 


הם מבינים היום היטב שכאשר זכו בבחירות בינואר 2006, והקימו את הממשלה, נכנסו בכך בעינים פקוחות למלכודת הדבש, שממנה כבר קשה לצאת.


 


חמאס התרגלה להיות תנועה, מצב-נפשי, ארגון, ואופוזיציה. כאשר מדובר בארגון, אין לו אחריות, כפי שלחיזבאללה ולייתר הארגונים האסלאמיים אין אחריות. כל כולם התרסה, מרד ותסיסה לשינוי. אך אף אחד בארגונים האלה לא התכוון באמת לקחת על כתפיו את האחריות למדינה!


 


כך חמאס-הממשלה מחסלת עכשיו את חמאס-הארגון של העבר, זה חסר האחריות, שידע תמיד לזעוק נגד השחיתות של אחרים. חמאס של ההווה מחסלת את חמאס של העבר ושל העתיד. המציאות האפורה, המדכדכת, מחסלת את אש הלהבה של החזון. ההכרח לדאוג לפינוי האשפה מן הבתים יום יום מחסל את אש המהפכה.


 


מה האופציות העומדות עכשיו מול חמאס? עד כמה שזה יכול להיראות מוזר, אין לחמאס הרבה עניין בשמירת מיבנה “הרשות הפלסטינית”. זו הרי יצירה ישראלית של אוסלו, ותמיד היא גורמת לחמאס להרגיש מעט משתף פעולה. לא מן הנמנע שחמאס פשוט תפרק את הרשות הזו, ותקים ישות ארגונית חדשה, שבה יהיה הרבה פתוס וחזון, אך הרבה פחות אחריות שלטונית, למשל השתלטות על אש”ף הוותיק, שהו ארגון-מדינה.


 


אפשרות נוספת לצאת מן המשבר היא ליזום אינתיפאדה גדולה נגד ישראל אך בעיקר נגד הסטטוס קוו. כך תקווה חמאס להלהיב מחדש של השורות, ליצור לעצמה לגיטימציה חדשה ולהדליק את להבת החזון מחדש. מי יעיז לדבר על משכורות בראשון לחודש כאשר מסביב יעופו הטילים וצה”ל יכנס לאיזור? כך עשויה ישראל להציל, שוב, את הפלסטינים, מידי עצמם.

מאמרים נלווים:  חמאס בצרות     הפיכה צבאית של פתח    לכודים בכישוף