"משולש הזהב"


מאת ד”ר גיא בכור

כאשר הבינו המשטרים והארגונים הערביים סביבנו, שהשיטה הצבאית הישנה של צבא ערבי למול צה”ל, מטוסים, טנקים וחיילים לעולם תביא לתבוסתם, פנו חלקם לשלום בלית ברירה עם ישראל, אך אחרים, בעיקר הארגונים האסלאמיים, שהשתלטו על השיח הערבי בשנים האחרונות, החלו לחפש מודל לחימה חדש מול ישראל, והם מצאו אותו. זהו מודל “התנגדות” מתוחכם, שהופעל נגדנו גם באנתיפאדה האחרונה וגם במלחמת לבנון, והגיע הזמן שנבין אותו, וננסה למצוא לו נוגדנים. אני מכנה אותו “משולש הזהב”, שכן הוא מעניק רווח משולש לצד הערבי המפעיל אותו.


 


למשולש הזה ישנם שלושה קודקודים, והוא הרבה יותר מתוחכם ממודל המלחמה הקונוונציונלי מול ישראל. הגיע הזמן להכיר אותו, ולהתמודד עם מה שהוא נושא בחובו.




הקודקוד הראשון טוען שיש להעביר את הלחימה מן החזית הצבאית הקלאסית לעבר העורף הישראלי, בעיקר באמצעות טילים, אך גם מתאבדים, ואפילו פעילות גרילה נגד חיילי צה”ל, שהם, וזאת למד כבר הצד השני, נתפסים בישראל כסוג של אזרחים. ברגע שנורה הטיל הראשון לעבר ישראל –  הצד הערבי ניצח, העיקר מבחינתו להעביר את המלחמה לשטח ישראל, ו”להבקיע את המצודה”. ההלם בישראל, קול הזעקה ואובדן הביטחון, הם נצחונו הפסיכולוגי.


 


גם בקודקוד השני של המשולש נמצאים אזרחים , אך הפעם אזרחיו של הצד הערבי עצמו. כיצד ישראל מגיבה על ההתקפה? בהתקפה על שטח לבנון או השטחים, אזרחים ערבים רבים נפגעים, וזה מצטלם נורא בתקשורת העולמית. זוהי התועלת השניה של הצד הערבי, הרווח התקשורתי והתודעתי העצום שהוא זוכה לו בעולם. היה זה חומייני שהורה בזמן ההפגנות הגדולות נגד השאה להציב ילדים קטנים בראש תהלוכות המחאה. הוא טען שאם חיילי השאה הורגים ילדים, הרווח התקשורתי והמורלי בו יזכו כוחותיו הוא כפול.



הקודקוד השלישי הוא מה שאחרי המתקפה, דהיינו גלי הזעזועים בתוך ישראל, ועדות חקירה, מהומה פוליטית, וחוסר יציבות חברתי גדול למדינה היהודית. זו תפיסתו של נסראללה לפיה על הדמוקרטיה הישראלית להשמיד את עצמה. כאן היתה חשיבות להגיע לסוג של בגרות התקשורת שלנו, על כי מישהו מבחוץ עושה בדמוקרטיה שלנו שימוש לרעה, אך מטרה זו לא הושגה לאחר המלחמה האחרונה, והכתישה ההדדית אצלנו בשיאה.


 


כיצד ניתן להתמודד עם המודל המשולש הזה של התנגדות ערבית לישראל, המערב עימות צבאי, פסיכולוגי, אזרחי ותודעתי?


 


קודם כל בעצם החשיפה ופרסום המודל הזה והבנתו יש כדי לצמצם את השפעתו. כאשר אנו מודעים לתחבולות המופעלות כנגדנו, יש בכך כדי לנטרל או למזער חלק מן התשואות המבוקשות על ידי היריב.


 


באשר לטילים או לטרור, כאן יש צורך במדיניות הרתעתית תקיפה, גביית מחירים ובלבול נמשך של הצד השני. יש מקום למתקפה דיפלומטית ישראלית לשלילת הלגיטימציה של עירוב אזרחים במלחמה. באשר לקודקוד השני, יש חובה, אם כן, לפנות את כל האוכלוסיה המקומית לפני כל מהלך. יש להסביר מראש לעולם כי הצבת אזרחים ככלי התקפה גם במחיר חייהם, מנוגד לכל ערכי המערב ובדמוקרטיה. הדבר חשוב בעיקר לקראת מהלכים צבאיים עתידיים.


 


ולבסוף, הבנת המזימה והשימוש לרעה שעושים בנו הפלסטינים או השיעים עשויים להגביר את החוסן החברתי שלנו, את הבגרות החברתית שלנו, להחזיר את הביטחון העצמי, וכך להצליח, יש לקוות, להפוך את הטקטיקות של היריב המופעלות כנגדנו, הפעם כנגדו עצמו. ש”משולש הזהב” יתחיל גם לעבוד לטובתנו, במקום לרעתנו בלבד.



(פורסם היום ב”ידיעות אחרונות”. הדברים הושמעו על-ידי אתמול בהרחבה, בכנס השנתי השלישי לביטחון לאומי, בנושא: “כוח אוירי ולוחמה א-סימטרית”, במכון פישר למחקר אסטרטגי אויר וחלל.)

מאמרים קשורים:  “ניצחון אלוהי”

      בלי האוראקל מדלפי      איך ננצח במלחמה הבאה