נשק רב עוצמה נגד איראן

הנכונות של משטר עריצות הרסני כמו זה של צפון קוריאה להסכים לפרק את הנשק הגרעיני שלו, ומצד שני הרפיסות האירופית מעוררת העליבות, החוששת מללחוץ על איראן, אמורים לכוון אותנו ואת העולם בצעדים הבאים מול איראן, והשעון ממשיך לתקתק. אין הרבה זמן.


 


אפילו משטר אלים של אדם אחד כמו בצפון קוריאה נאלץ להתקפל לנוכח סנקציות כלכליות ומסחריות של העולם, וזאת אפילו לאחר שהשיג נשק גרעיני. על אחת כמה וכמה איראן, שהיא מדינה פלורליסטית, עם ביקורת הולכת וגוברת כנגד מדיניותו ההרפתקנית של הנשיא אחמדינג’אד, וכאשר רבים מתחילים לשאול שם מה התועלת בהתחמשות הגרעינית במדינה השקועה בצרות עד לצואר. מאידך גיסא צריכה להדאיג אותנו הרמת היד האירופית, וזה לא מפתיע אותנו, כאשר הצרפתים ואחרים כבר הסכימו למעשה להימצאות פצצות גרעיניות בידי איראן.


 


איני רוצה להתייחס במאמר הזה אל אפשרות של התקפה ישראלית על איראן, מסיבה שתוסבר בהמשך, אלא לאופציות הפעולה הפומביות והחשאיות שלנו בחדשים הקרובים בקרב מול איראן, וזהו קרב קיומי של מדינת ישראל.


ברמה הרטורית אסור לישראל לדבר, ולו במילה כנגד איראן. אף מילה, אחרת איראן תנצל את זה, כשם שחמאס והתנועה האסלאמית מנצלים את פרובוקציית הר הבית, כאשר איראן תציג את עניינה כמאבק של כלל המוסלמים נגד ישראל. לא לאמר שאחמדינג’אד הוא היטלר, ושאפשר להשמיד גם את איראן. אף מילה! לא משרים לעניינים אסטרטגיים ולא מאחרים. בעניין הזה צריך להיות קו אחיד של כלל שרי הממשלה, ואף הסכמה עם ראש האופוזציה בנימין נתניהו, המדגיש מאוד את סכנת איראן בכל הזדמנות. הוא צודק, אך בשעה זו צריך להיות גם מתוחכם. כבר כתבתי באחד המאמרים הנקראים ביותר באתר הזה (כחמשת אלפים איש קראו את המאמר) כיצד יש להתייחס לתופעת אחמדינג’אד.


 


אך ברמות אחרות יש לנו הרבה מה לעשות בשני הקשרים: חשאי מאוד ופומבי מאוד.


ברמה החשאית מוטל על ישראל לספק מידע מודיעיני לעולם, בעיקר לארצות הברית. להראות ולהוכיח את הכוונות האיראניות. לחבר בין הגרמנים לבין האמריקנים, לצרף את הסינים ולהעמיד עובדות מול הרוסים. ישראל צריכה להיות הדינמו מאחורי המאבק העולמי, הדיפלומטי, המסחרי, והאחר כנגד איראן, והכל בחשאיות גמורה. לישראל יש יכולות ביון, מידע ויידע, וזה הזמן להפעיל אותן. במאבק המודיעיני הזה לא נתפלא אם נמצא כמה שירותי מודיעין ערביים שישתפו איתנו פעולה, כמובן תחת מעטה חשאיות עמוק, שכן איראן היא איום גם עליהם, ובראש ובראשונה אני מתכוון לסעודים. עד כמה שזה נשמע מוזר, סעודיה היא בעלת הברית בפוטנציה החשובה ביותר כיום של ישראל באיזור, יותר ממצרים ויותר מירדן.


 


אך לישראל יש יכולת נוספת, רבת עוצמה, שאין לאף מדינה אחרת,  והיא המימד המוסרי.


ארגונים יהודיים בכל רחבי העולם, בשיתוף הסוכנות והקונגרס היהודי העולמי, חייבים לצאת בשורה של הפגנות קבועות ונמשכות מול שגרירויות איראן ברחבי המערב, כדי להביך את האיראנים יום-יום ולא לתת לנושא לרדת מסדר היום. שימו לב, ארגונים יהודיים לא מדינת ישראל. על הפרק: כוונות איראן להשמיד את ישראל; מכחישי השואה מתכננים שואה שנייה, וכך הלאה. למדינה שהלגיטימציה הולכת ואוזלת לה כמו איראן, זו המכה הקשה ביותר שהיא יכולה לספוג. מבוכה בינלאומית תגרום נזק לאיראנים יותר מטילים. כך תלך ותתהדק טבעת הבידוד המוסרית סביב המשטר בטהראן, העומד ממילא בפני בעיות קיומיות. לישראל הרשמית אסור להיות מעורבת בהפגנות, והגיע הזמן שהמדיניות שלנו תהיה קצת יותר מתוחכמת ופחות חד-מימדית. לא הייתי יוצא נגד המשטר החומיניסטי באיראן, זהו מאבק גדול מידי ולא ממוקד. הייתי יוצא כנגד איראן בהקשר הישראלי והאנטישמי, וזה מספיק.


 


יש למצוא גיבורים עממיים למאבק, לחבר סיסמאות שיחזרו על עצמן שוב ושוב, וליצור תהודה גוברת באמצעי התקשורת העולמיים. מאבק ברחוב, באינטרנט, בבלוגים ובמערכות העיתונים, כאשר המטרה היא להפוך את נושא איומי איראן לחלק מן הפוליטיקה הפנימית באירופה ובארצות הברית. לחלק אינטגרלי מהגדרת העולם החופשי את עצמו.


 


אך ההפגנות העממיות צריכות להיות גם מול הבנקים הגרמניים הגדולים, צינור החמצן של טהראן, ומול גורמים כלכליים ומסחריים אירופיים שמשתפים פעולה עם טהראן, ולהביך גם אותם. הם מחזיקים כיום בחיים את הכלכלה האיראנית, והם הבטן הרכה שלה. זיכרו כיצד הצליחו ארגונים יהודיים בעולם להבקיע את מסך הברזל הסובייטי בקמפיין “שלח את עמי” בשנות השבעים, אשר הביך את ברית המועצות. המסר צריך להיות: איראן היא כתם מוסרי על צוואר העולם, שכן היא המדינה היחידה בעולם המאיימת פיזית על מדינה אחרת, ובעניין הזה הרי קיבלנו מתנה מאחמדינג’אד עם ועידת הכחשת השואה שלו. כאן התקבלה כזכור החלטה פה אחד של האו”ם, ויש קונצנזוס עולמי המשחק לידינו. לחץ כזה יבטיח את המשך ואף החרפת הסנקציות הבינלאומיות, עד כדי הפסקה מוחלטת של פרוייקט הגרעין ואולי אפילו החנקת המשטר החומייניסטי, המהווה את החוליה הנוקשה ביותר, אך גם האחרונה, של ציר הרשע.