סוד הנשק הכימי: כך סידרו פוטין ובשאר את קרי ואת אובמה


מאת ד”ר גיא בכור

נפוליאון בונפרט החליט להביס את האימפריה הרוסית, דבר שלהערכתו יבטיח שהיא תשתף איתו פעולה, במלחמה הכלכלית שהכריז נגד האויבת המרה ביותר שלו – בריטניה.


ב- 24 ביוני 1812 חצה צבאו האדיר של נפוליאון (“הגרַנד ארמֵה”) את נהר הניאמן, הגבול עם רוסיה, ועשה דרכו לעבר מוסקווה, באחד המבצעים הצבאיים הנועזים עד אז. היה זה הצבא הגדול ביותר שלו, עם כ- 700 אלף חיילים, ברובם צרפתים, ועם הגנרלים המנוסים ביותר שלו, כולל DavoutNey וכולל Soult  המהוללים.


הצבא הרוסי, תחת הקיסר אלכסנדר הראשון “המנצח” (בתמונה, 1777-1825), עמד בפני דילמה קשה: אם ייצא לקראת הצבא הצרפתי האדיר, הוא יוכה ויובס. ואם לא ייצא נגדו, כיצד יבלום את המתקפה? הרוסים הבינו שחשוב שהצבא שלהם יישאר ללא פגע, ולכן דווקא הרחיקו אותו מן המערכה הצבאית. הם הבינו שהמרחקים העצומים, חוסר באספקה ומזג האוויר – הם שיביסו את הצרפתים, שבעצם נכנסו למלכודת.


נפוליאון אכן הגיע עד למוסקווה, שעלתה ברובה באש בידי הרוסים הנסוגים, וכפי שתכננו הרוסים הוא הוכרע בידי המחסור באספקה, במחלות הקשות ובמזג האוויר הקטלני, שלג כבד וקור מקפיא, שלא איפשר אפילו לסגת. מתוך 700 אלף רק 22 אלף מאנשיו של נפוליאון יצאו את רוסיה במצב תקין, כל הייתר מתו או ננטשו בחורף הקר, ומה שהחל באופטימיות של יוני הנאה והחמים, הסתיים בתבוסה נוראה בדצמבר המר.


לפעמים, באמצעות כניעה מבוימת, מוליכים שולל את האויב, שבטיפשותו סבור שהוא הביס אתכם. עכשיו אלכסנדר הראשון עשה זאת שוב, הפעם בסוריה.


 


1 המטרה הראשונה והמיידית של בשאר אלאסד ושל ולדימיר פוטין היתה לבלום את הטירוף שאחז לרגע באובמה ובקרי לתקוף בעוצמה את צבא בשאר. זה הושג באמצעות הסכם בינלאומי, לפיו בשאר מתחייב לפרק עד לאמצע השנה הבאה את הנשק הכימי שלו, ובכך חלפה לה סכנת הלחימה, והושגה המטרה. אסד והרוסים נתנו אמנם אור ירוק להסכם, אך מי אמר שהם גם הסכימו לבצע אותו? מכאן מתחיל “בזאר כימי” בסגנון סדאם חוסין, או המשטר באיראן. פוטין הסגיר בספטמבר חלק ממה שהולך לקרות כאשר אמר שהוא אינו בטוח שהפירוק יצליח “במאה אחוזים”. הדגש על המאה אחוזים.


 


2 התחבולה הראשונה היתה למסור לפקחי “הסוכנות למניעת הפצת נשק גרעיני” (OPCW) רשימה חלקית של מתקני ייצור נשק כימי, כדי להעמיד סוג של הצגה לעולם שהמתקנים האלה הושמדו, וכך היה. השבוע הודיעה הסוכנות שהיא עמדה במשימה. אך היא השמידה רק את מה שדיווחו לה. בנוסף, עד כמה שידוע, סוריה אינה מייצרת נשק כימי חדש כבר עשרים שנה לפחות, כיוון שיש לה כבר כמויות עצומות כאלה, כ- 1,300 טונות. כך שהפקחים “השמידו” מה שממילא לא תפקד, ועל המתקנים האחרים לא ידעו.


על פי ה”וול סטריט ג’ורנל” ממחצית ספטמבר הסורים פיזרו כמויות מהנשק הכימי והחומרים המסוכנים עוד לפני הגעת הפקחים בלפחות 50 אתרים שונים בתוך סוריה ומחוצה לה, וזאת באמצעות “יחידה 450” הסודית, המורכבת כולה מעלווים. כאשר הגיעו הפקחים לדמשק הם דווחו להם על 21-23 אתרים, כלומר על חצי. זאת ועוד, חלק מאמצעי היצור הושמד, אך כל החומר הכימי, 1300 טונות – איש לא נגע בו עדיין, כך שבפועל, שינוי מהותי במצב לא הושג.


 


3 התחבולה השניה – חלק מן החומרים והנשק הכימי הוברחו אל מחוץ למדינה עוד לפני הגעת הפקחים, ויתכן שגם בזמן שכבר היו במדינה, הרי לשני אתרים הסורים לא נתנו להם להגיע בטענה שזה “מסוכן מידי”. התקשורת הערבית מלאה בדיווחים על סילוק החומרים והעלמתם לפני הגעת הפקחים. “אלמוסתקבל” (“העתיד”) הלבנוני טען שכעשרים משאיות סוריות מכוסות, ועליהן חביות נכנסו מסוריה ללבנון, והועברו כנראה לידי חיזבאללה. העיתון כתב כי הגעת המשאיות עוררה תשומת לב בלבנון הרגישה (כ- 1.2 מליון פליטים סורים כבר נמצאים כבר בלבנון), כך שההעברה הועתקה למנהרות תת קרקעיות מסוריה ללבנון. גם מפקד “צבא סוריה החופשי”, סלים אדריס, טען שחלק מהנשק הכימי הועבר ללבנון ולעיראק השכנות, וכך דיווח גם היומון הסעודי “אלווטן”. עיראק היא כיום מדינה עם שליטה שיעית, היא משתפת פעולה באופן שקט עם בשאר, והיא מסתירה את שיתוף הפעולה הזה מהאמריקנים, שעדיין תומכים בהם כספית.


לאסד יש כיום שני בעלי ברית שיעים: עיראק וחיזבאללה בלבנון, בבחינת זרועות ארוכות שלו במערכה, ולפקחים אין מנדט להיכנס למדינות “זרות” אלה.






 


4 התחבולה השלישית – המשטר הסורי אינו זקוק לכמויות אדירות כאלה של נשק כימי, וכתבנו מייד בהתחלה שיש לו עניין להתפטר מרובו כנשק אסטרטגי מעיק. הוא אף חושש שהנשק הכימי ייפול בידי המורדים הסלפים, ואלה לא יהססו להרעיל בו את העלווים, כך שזו חרב פיפיות. עכשיו, כאשר רוב הנשק הכימי הזה נרשם וקוטלג בידי האו”ם, תהפוך השארית מנשק אסטרטגי לנשק טקטי. קל יהיה לסורים להשתמש בו נגד המורדים, ולטעון שהוא של אותם מורדים, שכן הם עצמם הרי “התפרקו מהנשק הכימי”. וכך דווקא מקל ההסכם האמריקני-רוסי על בשאר להשתמש בנשק כימי, אם ירצה, במקום להקשות עליו. בשביל לפגוע עכשיו במורדים עם נשק כימי הוא לא צריך אלף טונות. 2-3 טון מספיקים לעשות את העבודה. המשטר גם יודע שבמקרה כזה ישראל לא תהיה עצבנית מידי, שכן השימוש, אם יהיה, יהיה טקטי, ופנימי; לשימוש עצמי.


גם למורדים יש נשק כימי, שזורם מלוב וממקומות אחרים, ועכשיו ינסה בשאר להדביק אותו אליהם. במקום להחליש אותו, הוא דווקא התחזק.


 


5 התחבולה הרביעית – ומי יתלה את הפעמון? הרי צריך לפרק את הנשק הכימי, תהליך שעדיין לא החל. אסד לא מוכן שזה יתבצע בשטח סוריה, והוא הבהיר שיתנגד לכך. אז נוציא החוצה את הנשק הכימי, התלהב קרי, אך אין מי שיוציא, ובעיקר אין לאן. כרגע שום מדינה בעולם לא מוכנה שכמויות אדירות כאלה של החומרים המסוכנים ביותר (סארין, VX, חרדל) יכנסו אליה. ואם תהיה תקלה? נורווגיה, אליה פנתה ארצות הברית, סירבה. אחר כך דובר על אלבניה, אך שר החוץ שלה, דיטמיר בושאטי, אמר ש”שום החלטה עדיין לא התקבלה, ועוד לא דיברנו עם האמריקנים על הצדדים הטכניים” (תרגום: הם עוד לא אמרו לנו איך ישלמו לנו וכמה). ולמה ארצות הברית לא תעביר את החומרים הכימיים אליה? האם אלבניה היא פח אשפה?


גם זה מסבך את העניין, ואסד יודע זאת זה. ככל שיותר מסובך, כך יותר טוב מבחינתו. הסיבוך הוא פוליסת ביטוח מבחינת המשטר. גם הזמן.



  


מה אסד יכול היה לעשות? להילחם בצבא האמריקאי האדיר עם טילי השיוט שלו, שיכולים להרים לשמיים את הארמונות שלו ממרחק אדיר, מבלי שאפילו יתקרבו לסוריה? מה שהוא עשה, בעצת הרוסים, היה להפנות את הלחי האחרת, ולהתכופף. תגובה כזו במקרים רבים מנטרלת את תוקפנות הצד השני, מה שאכן התרחש כאן. האמריקנים ציפו שאסד ישתולל ויגיב בתוקפנות, בסגנון סדאם חוסין, והם היו מופתעים, ואפילו נדהמים, אל מול אי-ההתנגדות שלו.


הכניעה של אסד היתה דווקא תפיסת שליטה במצב במסגרת של תוכנית מקיפה יותר, שבאמצעותה הוא הוליך שולל את האמריקנים, שסברו שהביסו אותו. מעכשיו הוא אפילו משתמש בהם. זה מה שמקומם מאוד את המורדים, הרואים את התחבולה, ואת הצלחתה. הם הרי מתגוררים פה, לא בארצות הברית הנאיבית. זוהי אסטרטגית הכניעה המבויימת. יתכן וגם המורדים מפעילים את אותה אסטרטגיה.


מי שעומד חזיתית מול אוייב חזק מידי, יוכה, ומי שמתכופף, שורד, ואפילו מנצח. יתכן שזו גם הטקטיקה של ראש הממשלה נתניהו מול גחמות המשטר האמריקני הנוכחי. המלחין הגאוני צ’ייקובסקי כתב את אחת היצירות המרשימות שלו, “הפתיחה 1812″, לציין את הניצחון הרוסי הגדול על נפוליאון. בעצם זה ניצחון החורף על נפוליאון, מבלי שהרוסים נלחמו כלל, תוך שארצם נשרפה במו ידיהם. במוזיקה שומעים את רעם התותחים (האמיתיים) ואת שרידי ה”מארסלייז” הנסוגה, שצליליה מתערבלים עם פעמוני הקרמלין.


והרומאים אמרו את אותו הדבר: Vir fugiens et denuo pugnabit


מילולית: “מי שבורח, יוכל להילחם מחדש”, כלומר, עדיף לברוח מסיטואציה שאינך יכול לנצח בה, מאשר להילחם, ולהפסיד. כניעה כוחנית, מול ניצחון מחליש. מה עדיף?


 


6 התחבולה החמישית – לארגון הפקחים נדרש סכום כסף עצום, אסד העריך אותו במליארד דולר, אך יתכן שפחות, כדי לפרק את החומרים וכלי הנשק. כרגע גייס הארגון 10 מליון אירו, מתוכם נשארו לו רק ארבעה מליון, ואלה ייגמרו בסוף החודש. יתכן ויימצא המימון, אך יש צורך בסכומים גבוהים מאוד ולאורך זמן רב, ולאף אחד אין כסף מיותר (רק בשביל הפלסטינים יש לקרי עשרות מליונים לבזבז). הכסף עלול להטביע את תהליך הפירוק כולו, עוד בטרם החל. בעצם, מה זה משנה? הארגון כבר קיבל פרס נובל לשלום, עוד לפני שעשה משהו מהותי בסוריה.


 


7 התחבולה הששית – האמריקנים עסוקים. אסד רואה את הזעזועים הפנימיים האדירים בתוך ארצות הברית, בעיית החוב החיצוני (17 טריליון דולר), המאבקים בין שתי המפלגות והבחירות הקרבות לבתי הנבחרים, קריסת תוכנית הבריאות של אובמה, וההנחה שלו שהאמריקנים כבר עסוקים מידי מלטפל בו. כמו החורף הרוסי, כך הסכסוכים הפנימיים בוושינגטון, והשנאה בין שני המחנות, היא לבד משמידה את רצון ההתערבות של אובמה בעולם, וזה נכון.


 


לפני שתמשיכו במאמר, האם הצטרפתם כבר למועדון ג’יפלאנט בפייסבוק? תמצאו שם מבזקים של ד”ר גיא בכור, וזה גם האקטיביזם שלנו. השפעתנו תגדל, כאשר הדף יעלה ל- 200 אלף חברים.




8 גם בלוב של אמצע שנות האלפיים הסכים מועמר קדאפי להתפרק מן הנשק הכימי שלו, העולם היה בטוח שזה פורק, ולאחר נפילת קדאפי ב- 2011 התברר שהוא הסליק כמויות יפות, שאותן הסתיר מעיני העולם. זהו מצב הדומה לזה של איראן בנוגע לנשק הגרעיני: משקרים, מתעתעים, פקחים, האו”ם, ועידות בינלאומיות והונאה. אי אפשר לבוא בטענות אל בשאר שהוא שמר “קצת” נשק כימי בצד. הוא ועדתו מאויימים באופן קיומי, ואם לא ישמרו יכולות הרתעה של ממש – יושמדו.


 


9 ג’והן קרי התמים עומד כאן מול המשטרים השקרנים בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון, באיראן ובסוריה, בגיבוי של שליטי החורף והשימוש בו, הרוסים. מבחינת קרי ברגע שנחתם הסכם, הוא עצמו סיים את המלאכה, ויכול לקטוף את ההלל התקשורתי, בבחינת Pacta sunt servanda, כלומר “חוזים הם קדושים”, ולכן חובה לקיים אותם. אבל זה המזרח התיכון, כאן קודם חותמים, ורק אחר כך בודקים אם בכלל מתאים לממש, וראינו זאת היטב אצל הפלסטינים בעשרים השנים האחרונות. קרי מבחינתו רואה את עצמו כמי שסיים להתעסק בסוריה. את הכימי הוא ניטרל-לכאורה, והייתר גדול מידי עבורו. חוזה הוא השיג, לא?


בתפיסה המערבית התמרונים הם עד להסכם. בתפיסה הנהוגה במזרח התיכון התמרונים מתחילים בעיקרם לאחר ההסכם. אילו שתי שפות, ואנחנו כבר הבנו שתפיסת “ההסכם” שונה לגמרי במזרח ובמערב. אך האמריקנים עדיין לא הבינו. כך גם במלחמות נגדנו: לא עוד מלחמה חזיתית, אלא טרור.


 


10 אותו ג’והן קרי התפאר בפני ראש הממשלה נתניהו על הביטחון שסיפקה עכשיו ארצות הברית לישראל, בפירוק הנשק הכימי הסורי. האמת היא הפוכה: מעכשיו הנשק הזה הרבה יותר מסוכן לישראל ולכל הגורמים במזרח התיכון. מדוע? משום שעד לכניסת הפקחים היה החומר מאופסן היטב ומבוקר, ברמה של מדינה ובפיקוח רוסי. אך ההעברה של חומרים וכלי נשק כימי לעשרות נקודות בסוריה ובמדינות שכנות, חושפת את הנשק הכימי לקבוצות טרור, שעלולות להשתלט עליו.


מנשק של צבא ומדינה, הוא הופך עכשיו לנשק של מיליציות וכנופיות. ממבוקר למוברח, מיסוד של הרתעה, לשימוש אפשרי בפועל. מתיאוריה למציאות.


עכשיו החומרים הרבה פחות מאובטחים, ומישהו עלול לבצע בהם מניפולציות. במילים אחרות, המצב החדש שנוצר, בו מתגאים האמריקנים, מעמיד את ישראל או מדינות אחרות באיזור באיום מוחשי ומיידי יותר מבעבר. לא חסרים משוגעים סביבנו, חסרי כל מידה של אחריות, שיהיו מוכנים להשתמש בכל כלי נשק. גם היכולת המודיעינית של ישראל אמורה להיות מאותגרת עכשיו, עם פיזור חלק מן החומרים הכימיים מסביב, כדי להונות את ארצות הברית ואת המערב.


כך גורמת “הסוכנות למניעת הפצת נשק כימי” דווקא להפצתו, בצורה מסוכנת יותר מבעבר.