סתיו של פטריארך, וסוריה שמתפוררת משנאה וריקבון



מאת ד”ר גיא בכור


 


“כל אותו סוף השבוע ניקרו הנשרים ברשתות החלונות של גזוזטרות ארמון
הנשיא, וחדרו לתוכו ובחשו בכנפיהם את הזמן שדמם בפנים. ובשחר יום שני ניעורה העיר
מתרדמה של מאות שנים, במשב הרך החמים של מת גדול, ושל גדולה נרקבת. רק אז העזנו
להיכנס, כי די היה בדחיפת יד אחת והשערים המשוריינים נכנעו ונסוגו. דומה שאנחנו
נכנסים אל ימים שעברו, כי בפירי החרבות של מאורת השלטון רחבת הידיים היה האוויר
קלוש, והשקט יותר עתיק, והדברים נראו בקושי באור
החלש..”


(גבריאל גרסיה מארקס, “סתיו של פטריארך”, עם עובד, 1979,
תרגום מספרדית: ריטה מלצר ואמציה
פורת)

 


1 סוריה מתפוררת למובלעות של המשטר, למובלעות של המורדים, למובלעות עדתיות,
איזוריות, שבטיות ואינטרסנטיות. אין דין עוד ואין דיין, אין מדינה ואין שלטון, רק
שנאה פנימית עצומה, ואזרחים הנמלטים החוצה באימה גדולה, לא רק מן ההווה, אלא בעיקר
בשל העתיד המחכה בפינה. המורדים מתפוררים, מיליציית אסד, שפעם קראו לה הצבא הסורי
מתפרקת. באופן פרדוקסאלי המורדים נלחמים נגד המכנה המשותף היחיד שיש להם,
משטר אסד. השנאה לאסד היא הדבק היחיד שלהם, לפני ההתפרקות, וברגע שהוא ייעלם, ייצאו
זה נגד זה.
משטר אסד לא יעלם בבת אחת, אלא ילחם על כל חייל ועל כל רגב
אדמה אחרון, וגם אם בשאר עצמו ייעלם מסיבה כלשהי, העלווים לא נעלמים, והמיליציה
העדתית שלהם, ה”שביחה”, הדיביזיות הנאמנות לא ייעלמו, וכך גם הדרוזים, הנוצרים,
הטורקמנים ושאר חברי ברית המיעוטים ששלטה במדינה מנובמבר 1970. שלושים אחוזים ששלטו
ביחד על שבעים אחוזים. שר ההגנה שחוסל השבוע, דאוד ראג’חה היה נוצרי, בני משפחת
הנשיא הם, כמובן, עלווים.


הסוף מתקרב, בצורה של התפרקות, התפוררות, התפצלות, שקיעה, ניוון
וריקבון, וזה כבר לא משנה מי יגבר.  


והעתיד הרחוק? הוא בעצם, העבר הרחוק.


 


2
מדינת סוריה בעצם מעולם לא היתה קיימת, אלא היא המצאה של המנדטורים הצרפתים. בועידת
סן רמו, באפריל 1920, כאשר הצרפתים קיבלו את המנדט על מה שהפך לימים לסוריה, החליט
הגנראל הצרפתי
Henri Gouraud לחלק את שטחה של סוריה לשש מדינות עצמאות שונות, על
פי מפתח עדתי ברור:


א
“לבנון הגדולה”, שתהיה מדינת המקלט של הנוצרים-המארונים, והם אכן קיבלו את המפתחות
למדינה החדשה הזו. לבנון הוצאה לחלוטין מחוץ למערך הסורי בשנת
1936,
ועד לשנת 2010 הסורים לא הכירו בהוצאה הזו, והם ראו, ובמידה רבה גם
רואים, בלבנון חלק לכל דבר מסוריה. רק בשנה שעברה הסכים בשאר אלאסד לכונן יחסים
דיפלומטיים עם לבנון.


ב מדינת מקלט למיעוט הדרוזי, שתיקרא ג’בל דרוז (“הר הדרוזים”) או מדינת
סווידא, באיזורי הדרוזים של סוריה.


מדינת הדרוזים סווידא (על שם הבירה) שכנה בדרום מערב סוריה של היום, והיא
התקיימה כמדינה דרוזית בין השנים 1921 ועד לשנת 1936, אז החליטו הצרפתים לאחד את
סוריה כולה, ומעמדה הנפרד של המדינה הזו בוטל. זו היתה העצמאות הדרוזית
קצרת הימים.
המדינה שוכנת בהר הדרוזים, ובשטחי החורן והבשן, עד לגבול עם
ממלכת ירדן. הדרוזים קיבלו את ביטול מדינתם. המדינה הזו שכנה כארבעים ק”מ מן הגולן
הישראלי, ולכן חזרתה האפשרית הדאיגה תמיד את השלטונות הסוריים בעידן
המודרני.


ג מדינה למיעוט העלווי על גדות הים התיכון, שתיקרא מדינת העלווים ואחר כך
נקראה על שם העיר הגדולה לטקיה (לשם טענו השמועות ברח אסד).


המדינה העלווית שעל גדות הים התיכון זכתה לעצמאות מלאה מידי הצרפתים, ולא
היתה חלק מן המכלול הסורי בין השנים 1924 ועד 1936. לעלווים היתה ממשלה, דגל,
מטבעות, בולים ועצמאות, אלא שגם זו בוטלה בשנת 1936 עם החוזה הצרפתי-סורי, וחבל זה
הצטרף למה שהפך להיות סוריה. הצרפתים שכנעו את העלווים שלטובתם עדיף להם להצטרף
לסוריה הגדולה.


ד מדינה למיעוט הטורקמני בצפון מערב סוריה, היא אלכסנדרטה, אשר נוסדה בשנים 1921-1923. רוב האזרחים במדינה הזו היו
דווקא ערבים, אך הצרפתים התכוונו שכאן הטורקמנים יזכו בשאיפותיהם העדתיות. אלא
שמנהיגה של טורקיה, אטטורק, החל לדרוש בעלות על המדינה הזו, ואכן, בשנת 1938 פלש
הצבא הטורקי לאלכסנדרטה, שינה את שמה להתַאי (אטטורק עצמו הגה את השם הזה),
וגירש את הלא-טורקים
, את הערבים, הנוצרים והעלווים. כוננה שם ממשלה בשליטת
הטורקים, שביצעה משאל עם, והרוב החליט לעזוב את ההקשר הסורי, ולהצטרף לטורקיה לכל
דבר. משאל העם היה מזויף, והטורקים החדירו למדינה הזו עשרות אלפים
מאזרחיהם, כדי שישפיעו על משאל העם. בשנת 1939 היתה התאי לחלק מטורקיה, עד היום.


ה,
ו, ושתי מדינות לרוב הסוני, מדינת דמשק ומדינת חלב (אלֵפו בלועזית). שתי אלה צפויות
ליפול בסופו של דבר לידי המורדים, שיכוננו שם את מדינתם הסונית.


לא רבים יודעים זאת, אך אלה היו מדינות עצמאיות לכל דבר, תחת המנדט
הזמני הצרפתי. היו להן ממשלות, מטבעות, בולים, דגלים ססגוניים, ערי בירה וראשית
צבאות.









מכאן ניתן להבין שהמדינות השוליות, העלווית והדרוזית, השתלטו
בתקופת משפחת אלאסד על המדינות הסוניות הגדולות.


הצרפתים
לא הכירו במיעוט הכורדי במדינה
,
שלא זכה לשום הכרה מדינית. אלא שהאיזור המסומן במפה בצפון מזרחה של המדינה הוא
כורדי, והוא צפוי לקבל הכרה ככזה, ואולי לחבור לאיזורים הכורדיים בטורקיה הקרובה,
בעיראק ובאיראן, כדי לכונן רפובליקה כורדית ענקית, שתשנה לגמרי את מפת האיזור. זהו
חלום הבלהות של הטורקים, האיראנים והעיראקים.





3 ועכשיו הכל שב וחוזר, ועם דמדומי המשטר הנרקב, העלווים,
הדרוזים והכורדים מועמדים רציניים להתפצל מחדש.
זה אומר שנים של טיהורים
אתניים, מלחמות עדתיות קשות והרבה מתים. רעיון סוריה הגדולה ממשיך ומתפרק, ועכשיו
מתקרב הזמן להגדרות חדשות – ישנות.


 


4
הפיגוע האכזרי בלב השלטון הנרקב היה כואב מאוד, אאסף שאוכת, דאוד ראג’חה וחסן
טורקמני היו מן החשובים שבגורמי הביטחון והמודיעין (כולם בגיל מתקדם כבר, שמעיד על
העבר לא על העתיד), והוא הביא בתגובה לאכזריות נוראה של המשטר, לנקמת דם, לאכזריות
של חיה פצועה, ולהסרת הכפפות. טנקי 72-
T הוכנסו לרחובות, מסוקי קרב וארטילריה. אך לעולם
לא נדע האם המורדים הם שביצעו את הפיגוע, או הנשיא עצמו, שכך סילק גורמים יריבים
בתוך הצמרת. אין זה חדש במשטר הזה, שכך סילק בכירים בעבר כמו ראזי כנעאן, עלי חביב
ואחרים.

המכה הקשה ביותר לא הגיעה מבחוץ, אלא מבוגדנות של מישהו מבפנים.
ככה זה תמיד.


“חוויות קשות כגון זו חיזקו את אמונתו הישנה
שהאויב הנורא מכל יושב בקרבך, באמון הלב, שאותם האנשים שחימש והעלה לגדולה על מנת
שיתמכו במשטרו סופם שהם יורקים על היד המאכילה אתם, והוא חיסל אותם במכת
כפה”.


 


על האכזריות, ולקח המלחמה הטוטלית
בסוריה


5 במה תעזור למשטר תקיפת ישראל
עכשיו?
אין ספק שהוא חושב על זה, אך בכך יביא את ישראל לתקוף אותו בחזרה,
וכך ייחלש עוד יותר, כשהוא יודע שישראל דרוכה וחזקה. הוא גם עלול לאבד בכך את תמיכת
רוסיה וסין, שכל כך קריטית מבחינתו, ולהזמין בזה את המעורבות הבינלאומית המערבית
שתביא לחיסולו המהיר. אך טוב שצה”ל נערך ומתכונן, זה תמיד
טוב.


 


6 הנוסחה העומדת לפנינו היא כדלקמן, והיא הופיעה כבר עם המאמר על אפקט פרח הצבעוני, שממשיך ועולה: או שעומדים
מולנו משטרים ערביים לאומיים שאובססיביים בהתעסקות עם ישראל, שכן זו הלגיטימציה
שלהם, אך הגבול שקט; או התפוררות ערבית, שאין לה זמן לישראל שכן היא אובססיבית עם
עצמה, במחיר גבול לא יציב.
זו הדילמה מבחינתנו, שבכל מצב יש בה חיוב
ושלילה. מה אתם הייתם מעדיפים?


 


7 המורדים חלשים מבחינת הציוד הצבאי אך הם מוכנים למות בקרב, ואנשים
שמוכנים למות ינצחו בסופו של דבר. המישטר מכבה שריפה פה, שתיים נדלקות שם, כמה אפשר
להמשיך כך? למשטר יש עדיין דיוויזיות שריון וחיל אוויר יעיל; הצבא בגדול
עדיין לא התפרק, כך שהמערכה טרם נגמרה. אך
שני הצדדים לופתים זה
בגרונו של זה, וביחד הם נופלים לתהום
.

רוסיה, סין ואיראן עודן
עומדות מאחורי משטר הבעת’ בסוריה, בעוד סעודיה, טורקיה, קטר תומכות באופן פעיל
במורדים. זהו הקרע הסוני-שיעי, וזהו הקרע המעצמתי ארצות הברית-רוסיה, שניהם
מתגלגלים בטירוף של אלימות בסוריה. ואלימות כזו לא נראתה כבר עשרות שנים במזרח
התיכון: שחיטה של אזרחים בסכינים, שריפה של בתים על יושביהם, הפצצת שכונות מאוכלסות
שלמות, הרעלה של מקורות אספקה, והיד עוד נטויה. סוריה היא לקח חשוב בלימוד המזרח
התיכון.


 


“זיכרונות שכאלה על מעשי רשעותו לא ייסרו את
מצפונו בלילות הסתיו שלו, אדרבה, הם היו לו למשלים של מוסר השכל על מה שראוי היה לו
לעשות ולא עשה”.


 


     


(תמונה:
אימג’בנק GettyImages)

הרצאה של ד”ר גיא בכור
באירוע העסקי שלך
?

 


8 סוריה, או מה שנשאר ממנה, נחרבת. ערים שלמות הופכות ערי רפאים,
הכלכלה קרסה, ושיקום יארך עשרות שנים, בכסף שאין, וגם לא יהיה.
כאשר מדובר במלחמת קיום פיזי, מהם בתים ומהם נכסים? הכל מתגמד. מהר קאסיון, המשקיף
על דמשק יורה עכשיו משטר אסד במרגמות על הבתים והשכונות של בכיריו שלו, שנתפסו בידי
מורדים. מהו בית אם נלחמים על החיים ועל קיום המשטר? הרי כל מי שנלחם שם יודע שאם
יפסיד – יישחט. כך מדינה שלמה צונחת לאבדון, בשאון השנאה של
תושביה




9  אף אחת מבין השכנות לסוריה לא
מוכנה להתערב בנעשה, משום שהן יודעות שמי שייכנס לביצה העדתית הנוראה הזו, ייטבע בה
יחד עם הסורים. לא העיראקים, לא הלבנונים, לא הטורקים ולא הירדנים. כמובן שלא
אנחנו. ההיפך, כל אחת מהשכנות חוששת שקדחת הטירוף הזו תגלוש לשטחה, ובעיקר חוששות
לבנון, שמשטר אסד איים לשרוף אותה כולה יחד איתו, וטורקיה בשל
המיעוט הכורדי הגדול. גם השכנות יודעות ששום דבר טוב לא יכול לצמוח מאוקיינוס השנאה
הזה. אתמול השתלטו המורדים על חלק מן המעברים. בתגובה חסמו טורקיה ועיראק את מעברי
הגבול מן הצד שלהן.


לחברי
מועדון ג’יפלאנט פריים: האם חידשתם את המנוי שלכם? לפנינו עוד זעזועים וסופות רבות,
וחברות במועדון מעניקה תצפית יחודית וצמודה. לחידוש המנוי ניתן להיכנס –
כ א
ן.



 

  

רק לפני שלושה חודשים, באחת הכיכרות של דמשק:
יום השנה ה- 65 להקמת מפלגת הבעת’. הכל מומצא ושום דבר כאן לא אמיתי. תזמורות
לאומיות מומצאות, אחדות כלל ערבית שאינה מחזיקה אפילו אחדות בתוך המדינה עצמה.


זהו ההמנון הרועם של מפלגת הבעת’, עד היום מפלגת השלטון בסוריה, ובעבר גם
מפלגת השלטון של סדאם חוסין, שמקימיה היו נוצרי (מישל עפלק) ועלווי (סאמי ארסוזי).
הרבה דמגוגיה מהפכנית, שאיש בסוריה לא האמין לה עוד; אשליות צבאיות ישנות שנועדו
להסתיר את הפיצול העדתי הנורא.


כל זה צפוי להימחק בידי המורדים הבוערים משנאה
ומאשליות. אלה ש”מבקעים את קרביו של גן עדן זה של שפע ואומללות, כשהם סבורים שהם
מחריבים את מאורת השלטון לעולמים. והם מפילים כותרות עמודים מקרטון, עוקרים וילאות
קטיפה ועמודים בבליים ודקלי בהט בראשם, זורקים כלובי ציפורים בעד החלונות, ואת כס
המלכות, ואת פסנתר הכנף, ומשברים את כדי הקבורה ששמור בהם אפרם של אבות המולדת,
ומשחיתים תמונות שמן ענקיות של בישופים ואנשי צבא קדמונים וקרבות ימיים שאין לתארם,
ומשמידים את העולם כדי שלא יישאר בזיכרון הדורות הבאים אפילו זכר קל שבקלים לשושלת
הארורה של אנשי הצבא.. (סתיו של פטריארך)”


לפני שתמשיכו בקריאת המאמר:
האם תמליצו על המאמר, ועל מועדון קוראי ג’יפלאנט, על-גבי הפרופילים שלכם בפייסבוק?
למי שהמילה “אהבתי” או “like” מודגשת אצלו, מוזמן ללחוץ עליה, ולהצטרף בכך אל
המועדון הפייסבוקי המרשים הזה. 




הדרך הטובה,
האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל
האישי.
 



10 ששים וחמש שנים של אשלייה בעת’יסטית מסתיימות עכשיו,
הרי הכל בסוריה היה בנוי על העמדת פנים, וזו סופה להתנפץ
, אפילו שזה לקח
כל כך הרבה שנים. קרסה כל תפאורת הבעת’ העבשה, בית הנכות הזה של רעיונות פן-ערביים
מלפני חצי מאה. זוהי מותה העצום של הערביות במתכונת שהיתה מוכרת; קריסתה של האשלייה
של מדינות לאום מסודרות, במתכונת אירופית, תוך התעלמות מן השורשים הבוערים של
שבטיות, עדתיות, דתיות, וזיכרונות היסטוריים עתיקי יומין. זה לא רק סתיו של
פטריארך, אלא שקיעתה של הפטריארכיה כולה.

לא סתם ראתה סוריה את עצמה
כ”מצודת” (“קלעה”) הערביות. על פי הטרמינולוגיה שלה עצמה היא המצודה הערבית
האחרונה, והיא גם צדקה. אלא שסוריה התכוונה
שהיא המצודה האחרונה שלא נפלה בידי ישראל וארצות הברית, והנה התברר שהיא המצודה
האחרונה שהלאומיות הערבית במתכונת הישנה נותרה בה בכלל.


המורדים מצידם מגיעים כבר עם רעיונות אסלאמיים חדשים.
חלקם רוצים לשנות את שם המדינה מ”סוריה” ל”בילאד א-שאם”, חלקם מדברים להחזיר את
ח’ליפות בית אומאיה או “האחים המוסלמים”, שניצחו בסופו של דבר את משטר בית אלאסד.
רעיונות מבולבלים של העבר, שאין להם שום אחיזה עם המציאות מתחלפים עכשיו עם רעיונות
מבולבלים אחרים, שגם להם אין אחיזה כזו. כך צועדת סוריה מהזיה אחת
להזיה אחרת, אילוזיה פן-ערבית מתחלפת באילוזיה אסלאמית, מעולם של דמדומים
והכחשה – לאחת זהה לחלוטין.

כשחושבים על זה למרות שזו נראית מהפכה
מוחלטת, מקצה לקצה, סוריה נשארת בעצם ללא שינוי: מדינה הלכודה באשליות של עצמה. רק
אשליות אחרות.



 


כדי להנות מן
המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי
שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום,
וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם –
כ א ן.

אני
מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש
אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”,
או –
כ א ן.

אם
ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף
הזה, למטה.

למבקשים
לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת –
כ א
ן
.