עיסקת השחרור הקטנה בולמת את העיסקה הגדולה, ולא מקדמת אותה.


מאת ד”ר גיא בכור

מה אומרים כללי המזרח התיכון הנסתר מן העין על העיסקה אתמול? ומה אומרים כללי המסחר, שהלבנונים כה מכירים אותם? לצערי, שוב נופתע.


ניתן לענות על השאלה בעזרת שתי שיטות שונות: הגישה האוטומאטית והגישה המהותית. אם שתיהן מורות על אותה תוצאה, התשובה אמינה.


 


השיטה האוטומאטית


למתחילים, כיצד ניתן לבחון את המתרחש בלי יידע מוקדם על כללי המזרח התיכון? כבר ראינו זאת בכמה וכמה מאמרים. כיוון שהחברה שלנו אינה מבינה הרבה במזרח התיכון שבאמת קובע, קחו את מה שמתפרסם בעיתונים ואשר אנו כחברה סבורים שהוא נכון – ובכן, ההיפך בדיוק הוא הנכון. בלי לחשוב. ההיפך. קיראו שוב, ובעיון את מאמר המפתח: בארץ המראה.


עם השנים הגעתי למסקנה שאנו כה הזויים בקריאת המפה סביבנו, וההזייה הזו היא כה מושלמת, עד שניתן לפתח שיטה להבנת התמונה האמיתית. 180 מעלות.


ואם מתמוגגים אצלנו מן העיסקה, מכנים אותה “העיסקה הקטנה”, כרמז לעיסקה גדולה, הרי שהמצב, על פי הגישה האוטומאטית חייב להיות ההיפך. כלומר העיסקה הקטנה בלמה את העיסקה הגדולה.


כאשר יש לנו כבר כיוון בסיסי, ניתן לעבור לגישת החקירה הבאה.


 


השיטה המהותית


גישתו הבסיסית של נסראללה לגבי השבויים רגב וגולדווסר לא השתנתה, והיא גם לא אמורה להתשנות. הוא לא מעוניין לשחרר אותם. הם הגחלת האחרונה שנותרה לו לסכסוך שלו עם ישראל, ובלי הסכסוך עם ישראל, אין חיזבאללה. במילים אחרות, השארתם אצלו מבחינתו, היא עניין קיומי. לא עניין לשחרור שבויים, לא משא ומתן. עצם הקיום.



קיראו את המאמר הבסיסי בנושא: תובנה טורדנית ואפילו מחרידה באשר לשחרור שבויינו

אלא שגם בלבנון יש לחץ גובר של דעת קהל על נסראללה, על שאינו עושה דבר לגבי שחרור לבנונים. יש ביקורת, יש רטינות.  אבחנו את הלחץ הזה כבר לפני חדשים, ולכן לאחרונה הצעתי באתר שלנו גישה חדשה ללחוץ על נסראללה: לטעון שוב ושוב, בכל דרג ורמה, שאין הוא מעוניין להביא לעיסקת שחרור החיילים, ולטעון זאת שוב ושוב, ללא הרף.


אני עצמי עשיתי זאת כמה פעמים, בתקשורת, במאמרים עיתונאיים וגם כאן באתר.



קראו את המאמר בנושא: מה ניתן לעשות כדי לקדם את שחרור השבויים שלנו בלבנון?

בקרב המוחות, ותוך מומחיות בכללי המזרח התיכון הנסתר, נסראללה, ממזר שכמוהו, הבין מיד שהוא ניכנס כאן למלכוד. שהלחץ עליו רק יגבר, עד שמרחב התמרון שלו יתכווץ. הוא מיהר לפעול, ונקט במהלך שלו.


 


מן הסיבה הזו הוא אישר את העיסקה אתמול. היא פעולת הסחה, זה המהלך שלו. העיסקה הזו נועדה  לשמש אותו בשתי מטרות:



  1. לצמצם את הלחץ הפנימי עליו מלבנון, שכן העיסקה הזו מצביעה, לכאורה, שהוא פועל. זה נותן לו מרחב זמן ארוך מאוד.


  2. מורידה מעל גבו נודניקים כמוני, שעלו על החולשה שלו, חשפו אותה, והשתמשו בה כנגדו. מי יגיד עכשיו שהוא לא פועל בעניין? הנה, יש הוכחה. אני חייב להודות, שמדובר במהלך מתוחכם.


 


במילים אחרות, לבני משפחתו של האזרח הישראלי שטבע בים, ואשר גופתו הוחזרה אתמול, הוא עולם ומלואו ומגיע להם הכל, בוודאי. אך באשר לשני החיילים החטופים, כללי המזרח התיכון הנסתר מצביעים על כך שהעיסקה אתמול אינה מקדמת את שחרורם, אלא להיפך, היא מעניקה לנסראללה אוויר. הגישה הזו קובעת לכן שמבחינת שני החיילים, אסור היה לבצע את העסקה אתמול, להיפך, היה צורך להגביר את הלחץ על נסראללה ולא להפחית אותו. עובדה, היכולת שלנו עכשיו ללחוץ עליו – פחתה. נסראללה הקריב אתמול חיילים, כדי להגן על המלך. הוא ביצע שינוי קטן, כדי למנוע שינוי גדול.



תאמרו אכזרי? משחק מוחות קטלני? מצטער, ברוכים הבאים למזרח התיכון, ולו גם אחרי 60 שנה, עולם של מסחר ותחבולות, גם בבני אדם. ליבי ליבי אל המשפחות, שאכזריות הצד השני הפכה אותן לפיונים במשחק השחמט הזה, במשחק המלחמה של המזרח התיכון. ליבי ליבי לחברה שלנו.


ישראלים יקרים שלי, האינכם מבחינים שמדובר כאן בתכסיס תנפיה בסיסי למדי?

הערה אינפורמטיבית: בזכות המודעות – האתר שלנו מתקיים.
 

כיצד מקבלים את המאמרים של האתר יום-יום למייל שלך? הרישום קל, מהיר, בחינם ומיידי.

 


בארץ המראה

החיים במטריקס