על התקפה סודית ואכזרית, ועל ארדואן, שלא יוזמן עוד למצרים

[face-book-like]    

 


מאת ד”ר גיא בכור

“מה הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות לישראל?” שאלו העיתונאים המצריים בנימה של לגלוג מוסתר את ארדואן, כאשר הגיע למצרים, כפי ששואלים בריון חמום מוח אך חסר דעת. “הכי גרוע? זה לבקר בעזה”, השיב, ובלי משים נכנס למלכודת הסרקזם שלהם.



**


“ברית טורקית-מצרית נגד ישראל” בישרו פרשנים נמהרים לגבי ביקורו של טייפ ארדואן במצרים, “שינוי אסטרטגי טורקי-ערבי” הכתירה זאת התקשורת הישראלית, “ביקור ראשון זה 15 שנים של ראש ממשלה טורקי במצרים”. נכון, אך כנראה גם אחרון, כל עוד ארדואן ממלא את התפקיד. בניגוד לים התעמולה מצד טורקיה, המציגה את עצמה כבעלת ברית של “האביב הערבי” הביקור של ארדואן במצרים נע בין מוזרות גדולה לכישלון. ארדואן עצמו הוכיח שאין לו הרבה מושג בתרבות הערבית, ברגישויות שלה, וכמו פיל בחנות חרסינה הרס את מה שתכנן להשיג. הוא ביצע את כל הטעויות שרק אפשר לבצע.


1.      המצרים הגאים, הרואים בארצם את ערש הציביליזציה (“אום אלדוניה”, “אם העולם”) רגילים להטיף לאחרים. הם רגילים לראות את עצמם כמנהיגי המזרח התיכון, כמו גם האסלאם בתוקף היות אוניברסיטת אלאזהר בקאהיר, והרבה יותר מכך. והנה, מגיע ראש ממשלה זר, ומתנשא מעליהם. הוא מטיף להם מוסר, הוא מלמד אותם איך לשלוט, ובכלל הוא מגיע לארצם כשולטן הבא לבקר את נתיניו. העלבון המצרי חייב להיות גדול. תתנשא על אחרים, לא עלינו, חשבו רבים שם, מבלי יכולת להגיד זאת באופן פומבי. ואפילו אין הוא ערבי.


 


הם הזמינו אותו כדי שיהלל אותם ואת המהפכה שלהם, ובמקום זאת היה טרוד בלהלל את עצמו. הוא לכאורה המקור, הם ההעתק.


 


2.      עד היום חיים המצרים את התקופה העות’מאנית שלהם עם רגש עז של התנגדות. מי שכונן את מצרים המודרנית, הח’דיב הגדול מוחמד עלי באשה (1769-1849, محمد علي باشا) שלט במדינה מטעם הטורקים כווָאלי, אך עשה הכל כדי להפוך את מצרים ליחידה נפרדת מן הממלכה העות’מאנית-טורקית, עד שאפילו פרצה מלחמה גדולה בין מצרים לממלכה העו’תמאנית הנסוגה (1831). אז היה מוחמד עלי חזק והשולטן הטורקי, סלים השלישי (לחברי מועדון הפריים, זה גיבור המאמר הקודם) חלש. עכשיו התהפכו התפקידים, השולטן הטורקי חזק שוב, ואילו המצרים חלשים. מבחינת המצרים, עד שנפטרו מן הטורקים, הם רוצים לחזור עכשיו ולשלוט בהם?? 

 


3.      כאשר כבשו הטורקים את מצרים הם כפו עליה את האסכולה שלהם לפרשנות השריעה האסלאמית, היא האסכולה החנפית. כך פעלו הטורקים בכל מקום אותו כבשו, וכך היה גם בארץ ישראל ובאיזור שלנו כולו. אך עד היום מבצבצת האסכולה האמיתית של המצרים, האסכולה השאפעית, כאסכולה הראויה, בעוד זו החנפית כופה את עצמה במשטר המשפטי והדתי הרשמי. אילו לא זיכרונות מבחינת המצרים אלא בעיה חייה וקימת. “שולטן” טורקי חדש במצרים, עבור רבים זו התגשמות הכפייה הפרשנית בת מאות השנים. דיכוי.


 


4.      “האחים המוסלמים” לא יכלו להסתיר את התרגשותם כאשר נחת ארדואן בקהיר. כל הדרך משדה התעופה ועד למרכז קהיר התמלאה באוהדי התנועה באופן מאורגן (וצפוי שהאחים האלה גם יזכו בבחירות בחודש נובמבר), יחד עם דגלי טורקיה שהוכנו מראש. מה עזה ומרה היתה תדהמתם של “האחים” כאשר האליל שלהם, תואם התנועה שלהם בטורקיה, קרא להם לכונן חוקה חילונית (“דוסתור עלמאני”, دستور علماني)!


 


המילה “חילוני” בתרבות הערבית של ימינו, בוודאי במצרים, היא ממש מילת גנאי, שמשמעותה התרחקות מאללה ולכן גם מן החיים. אין דבר כזה. “זו התערבות בענייני הפנים של מצרים” קבעה הודעת הארגון, וזהו משפט של עלבון, למרות דבריו של ארדואן שאפשר להיות מוסלמי גם במדינה חילונית. “בשביל זה הבאנו אותו לפה?” נחרדו “האחים”. הוא גמר אצלם. “מובארק צדק כשלא נתן לו להיכנס” אמרו מנהיגיהם בפורומים סגורים. “בהחלט נכונן דמוקרטיה אסלאמית” אמר גם נציג המהפיכה הלובית כאשר ארדואן הגיע גם לשם, תוך שהוא מתעלם, כמובן, מקריאתו של זה לחילוניות.


 


בוש הטיף להם מוסר, אובמה הטיף להם איך לנהוג, ועכשיו גם ארדואן. כולם זרים, כולם אימפריאליים. אבל אפילו בוש ואובמה לא העיזו להטיף להם להיות חילוניים. מבחינת “האחים” ארדואן גרוע מן האמריקנים. הוא איום מבפנים.


 


 



 


 


השליט מוחמד עלי (המצרים הקפידו לבטא זאת בהגייה הערבית, ולא מַהמט עלי, בהגייה הטורקית) עמד בפני דילמה: השליטים הקודמים של מצרים, נגידים ונסיכים ממלוכים, עדיין ניהלו אחוזות ושטחים במדינה, והם התנגדו לו. מה שעשה הוא מבחן, שכל מועמד מטעם עצמו לפוליטיקה צריך לשאול האם הוא מסוגל כך לבצע למתנגדיו. ב- 1 במרץ 1811 הזמין מוחמד עלי את כל הנגידים הממלוכים למשתה גדול במצודה של קהיר, לכאורה לכבוד בנו טוסון. בטוב ליבם של המוזמנים ביין ובאוכל, הוא נתון הוראה, המצודה הוקפה בידי חייליו, וכל המוזמנים נטבחו עד לאחרון שבהם. עכשיו, כאשר כל המתנגדים נשחטו, מצרים אוחדה. האם אתם הייתם מסוגלים לעמוד במבחן מוחמד עלי ובנו טוסון?

 



 




בסרטון: הנה הם חוזרים-לרגע, המלכים האבודים של מצרים. מי זוכר אותם חוץ ממני, שחי אותם יום-יום? שושלת יוונית-אלבנית, שהקימה את מצרים המודרנית, שנלחמה בטורקים, ואז נבעטה באכזריות בידי הצבא שלה. האם הגיע תורו של הצבא להיבעט עכשיו? הסהר עם שלושת הכוכבים הוא סמל המלוכה האבודה של מצרים. השושלת מנתה 11 שליטים, עד שסולקה: מוחמד עלי, אבראהים, עבאס, סעיד, אסמאעיל, תאופיק, עבאס השני, חוסין כאמל, פואד, פארוק ופואד השני.


 


5.     הצבא המצרי, השולט בינתיים במדינה, התייחס לארדואן כמטרד וכמסית, כמובן שלא בפניו, ולא צריך להיות ספק שהלהט לכבוש את השגרירות הישראלית הושפע גם מההסתה הדיפלומטית של ארדואן. ארבע פעמים נדחה הביקור שלו במצרים בתואנות שונות. “הוא לא ילמד אותנו איך להתייחס לישראל”, זו היתה התגובה בצבא. ההוכחה: ארדואן רצה מאוד מאוד לבקר בעזה ולהפוך את הביקור לסנסציה אנטי-ישראלית. הצבא המצרי לא אישר לו זאת, והוא קיבל את הדין בהכנעה. מדוע? משום שעזה “שייכת” כבר למצרים, ולהשפעה המצרית. מצרים בשום אופן לא תניח למדינה מתחרה, טורקיה, להתערב לה בשטח החסות העזתי שלה. בהביני שכך יהיו הדברים, הצעתי במאמר קודם לאפשר חדירה של טורקיה לעזה, כך שהעימות יהיה בינה לבין מצרים, ולא עוד עם ישראל. עכשיו קיבלנו גם אישור לתפיסה זו.


זו הסיבה שהשלטון הצבאי במצרים לא הסכים לדבר עם ארדואן על שיתוף פעולה צבאי של ממש או על רכש צבאי. מבחינתם כבדהו וחשדהו, שיילך כבר.


6.      השלטונות במצרים חששו שארדואן יסית את הציבור המצרי, בהתבטאויותיו המתסיסות. זו הסיבה שהנאום שלו, שתוכנן לכיכר תחריר – בוטל ברגע האחרון. מבחינת האורח זו היתה אמורה להיות השפלה. המוניטין שיצא כבר לארדואן בעולם הערבי הוא של בריון אנטי ישראלי, צעקן, אבל לא חכם. אחמדינג’אד חדש.


 


7.      ארדואן באי הבנתו את הרגישויות ביצע טעות נוספת. בראיון עיתונאי במצרים קבע שהוא “חושש ממלחמה שתפרוץ בין העלווים לסונים בסוריה”, טעות קשה. בעולם הערבי אסור באיסור חמור להזכיר את העדתיות בסוריה או בכל מדינה ערבית אחרת. עלווים, סונים, שיעים, כורדים, דרוזים, נוצרים, אסור להזכיר, גם במצרים, משום שאזכור העדות והדתות בסוריה מעלה מייד את בעיית הנוצרים הקופטים במצרים, שרשמית לא קיימים כבעיה כלל.



לפני שתמשיכו בקריאת המאמר: עוד חומרים של ד”ר גיא בכור, תגובות ופורומים בדף קוראי ג’יפלאנט בפייסבוק. כולם מוזמנים להצטרף. 





 


8.      גם עם הצעירים של המהפכה שגה ארדואן. הוא הטיף להם על דמוקרטיה וזכויות אדם, אך מחוץ לבניין הליגה הערבית הפגינו סורים באשר לטבח המתחולל בסוריה. הצביעות שלו בלטה מאוד, מצד אחד משמיד את הכורדים, כמו גם מתעלם מטבח העם בסוריה, ואפילו תומך עדיין באסד, אך במקביל מטיף לזכויות אדם. זו הסיבה שאצל רבים הוא התקבל כדו- פרצופי, וכהמשך לשליטים הערביים הבוגדניים. קשה להגיד שהם התרשמו ממנו יותר מידי. גם הם מצידם לא הבינו את הרגישויות שלו, כאשר כינו אותו בהתפעלות “צאלח א-דין המודרני”, תוך שלא הבינו שצאלח א-דין היה כורדי, לא בדיוק דבר שארדואן היה מזדהה איתו.


עוד צביעות? היה זה ארדואן שהילל ופיאר את מועמר קדאפי, ואשר מיידיו זכה ב”פרס קדאפי לזכויות האדם” וכן צ’ק כספי שמן (החזיר אותו?) אבל עכשיו ארדואן מיהר ללוב לחגוג את “האביב הערבי”. אז הוא עובד עם כולם? על כולם?


9.      ארדואן התנשא באופן קשה על המצרים, כאשר נזף בהם ובערבים בכלל איך הם מזניחים-לכאורה את הבעיה הפלסטינית. זו חובה, קבע, וזכה למבטים קצת תמוהים. הבעייה הזו הרי מפרנסת את הערבים כבר 63 שנים, והנה הגיע זה, שעדיין משתמש בנשק שמכרה לו ישראל, ומטיף להם מוסר בנוגע לפלסטינים??


 


10.  אז למה בכל זאת קיבלו אותו (בהתחלה) בהתלהבות? רק מסיבה אחת ויחידה, והיא השנאה היוקדת שלו לישראל. זה התקבל בהתלהבות ברחוב הערבי חסר האונים מול ישראל המצליחה. הוא סדאם חוסין החדש, גמאל עבד אלנאצר, וכל ייתר הרודנים הערביים, שהרבה לא נשאר מהם. אך בכך מתחיל ונגמר החיבור, מה גם שהערבים בשום אופן לא רוצים שהוא ידרדר אותם למלחמה חדשה עם ישראל. זה יפה: כל כך הרבה שנים של אילוזיות ערביות כלפי ישראל, והנה הגיע מישהו חדש מבחוץ, עם אילוזיות עוד יותר גדולות. הכל יחסי.


 


פתאום המצרים והמנהיגים הערביים האחרים נראים קצת יותר מציאותיים. מהללים את ארדואן, אך מאחורי גבו לא מסתירים את הסתייגותם ממנו, מן הצעקנות שלו וממה שהם רואים  כמסוכנות שלו. שולטן טורקי חדש הם ממש לא רוצים עליהם, והם יישארו כבר, כנראה, עם המנהיגים שלהם.


 


**


 


שאלו פעם את חאג’ יוסוף למה הוא תומך בבחירות של הכפר שוב ושוב במוכ’תאר הוותיק, הידוע בשחיתות שלו, ולא נותן שום הזדמנות למתמודדים צעירים ומבטיחים.


אה, זה פשוט מאוד, הסביר יוסוף. המוכ’תאר שלנו גנב כל כך הרבה, עד שהוא כבר שבע. המועמדים הצעירים לעומת זאת עוד לא הספיקו לגנוב שום דבר, והם רעבים..






כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת.
ניתן להירשם –
כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת –
כ א ן.
[face-book-like]