על מאגיה ותורת הנסתר, ומה למדתי ממנה:

מאת ד”ר גיא בכור

 

במשפחה אליה נולדתי היו שדים נסתרים, זכר מגיפות מאיימות, עין הרע, המפילה את אימתה בכל מקום, וקמיעות מסתוריים להגנה. לסבתי היקרה, פלורה עליה השלום, היתה אמונה רבה בעולם הנסתר, והיא עשתה הכל, כדי לגונן עלי ועל משפחתה, תוך שימוש בעולם הזה.

כפי שכבר כתבתי לכם, סבתי, אם אבי, פלורה בכור (לבית חבושה) עלתה לבד עם משפחתה מבגדאד היישר למעברה (ללא הבעל, שנשאר שם), לארץ חדשה וזרה, אך היא הביאה איתה את מלאי הידיעות שלה בתורת הנסתר, וכיוון שהייתי הנכד הזכר הראשון שלה, כל אלה באו כדי לגונן על הנכד הראשון בארץ החדשה. לגונן על התא המשפחתי מן הלא נודע.

סבתא פלורה בכור ז”ל, מלמדת אותנו

 

למי שאינו יודע, עין הרע היא ישות נוכחת בעולמנו, ויש לדעת להתגונן מפניה.. היא מסתובבת בכל פינה ומקום, היא חובבת מגיפות, ובמיוחד היא אוהבת להיטפל לתינוקות זכרים, או לכל מי שהוא מצליח. אצל יהודי בבל תינוק זכר היה המתנה היקרה ביותר שניתן לזכות בה, ומכאן חיבתה היתירה של עין הרע לילדים זכרים. אם היא נטפלת אליהם תבוא עליהם מכה או מחלה, חלילה. אלא שנגד עין הרע יש גם מה לעשות, והאדם אינו משולל יכולת פעולה נגדה.

קודם כל ניתן לבלבל את עין הרע, שכנראה אינה מצטיינת בחושים מפותחים. זו הסיבה שביציאות הראשונות שלי החוצה כתינוק הולבשתי לעיתים בבגדים בצבעי בנות. זו היתה גם הסיבה שעגלת התינוק הראשונה שלי היתה בצבע אדום, “כדי לבלבל את עין הרע”, כפי שקבעה סבתי. לעין הרע אין עניין בבנות, ממילא לא התלהבו מהן, וכך מטעים את עין הרע. במקרה חירום, כאשר ילד או גם מבוגר הולך ליפול, או הולך לקרות לו עוד רגע משהו איום ונורא – יש להטיל לעברו מייד את קריאת “אִסְמַאללה”, דהיינו “שֵם אלוהים עליך”, וקריאה דרמטית זו, שיש לאמר בקול רם וברור, מקפיאה את עין הרע, שנייה לפני שהיא מבצעת את זממה. ישנם גם שירים מיסטיים שסבתי נהגה לשיר לי כתינוק, כדי לבלבל את עין הרע. כך מדמים את הילד לזקן, ולעין הרע אין הרי עניין בזקנים. היא היתה נוהגת לשיר “וגיא זקן בא בימים, ויכסוהו בבגדים” (היא היתה מבטאת זאת: “בָבֶרָ’דים”). ומי בתנ”ך בא בימים? (מלכים א,א’,1): “והמלך דוד זקן בא בימים, ויכסוהו בבגדים” (בגימטריה: גיא=14, דוד=14).

כדי להגן על תינוקות וילדים קטנים, שהם החשופים ביותר לעין הרע, ישנה סגולה שנחשבה כחשובה מאוד ובעלת יעילות רבה, וזו ה”עַפְצָה“. זהו קמע זהב קטן, שבתוכו שני כדורי עץ (נראה כמו בוטן מלא), במקור פקועה, וסביבם חוטי זהב משולבים (בתמונה), ובקצוות אבני טורקיז. מן המארז הזה משתלשלת חמסה ובתוכה שוב אבן טורקיז. זהו תכשיט מיסטי בגודל כשלושה ס”מ, אשר תולים מעל מיטתו של התינוק. התכשיט מעניק הגנה מלאה מפני עין הרע לתינוק, ובאופן קבוע. כלומר הוא יוצר שטח סטרילי מפני עין הרע ושדים למיניהם. הטווח עם לידת התינוק הוא כשני מטרים, וככל שהתינוק גדל, כך מתקצר טווח ההשפעה. העפצה יעילה מאוד, כך מאמינים, עד לגיל שש לערך, ולאחר מכן היא מביאה מזל, אך מאבדת את יכולת ההגנה המרחבית.

יהודי עיראק מאמינים מאוד בעפצה. כאשר נולדו שלושת ילדיי, ידעתי שהוריי יגיעו מיד לאחר הלידה, בחיוך, ובידם קופסת תכשיטים קטנה, ובפנים, עפצה. כל ילד והעפצה האישית שלו. למדתי להאמין בסגולות העפצה, ולעיתים כשאני רואה תינוק של אחרים, אני ממש נדהם מחוסר האחריות של הוריו, אשר אינם תולים מעל מיטתו עפצה…  🙂

אולי הם אינם יודעים; עכשיו אתם יודעים. ניתן להשיג עפצה גם בארץ, אצל הצורפים העיראקים הזקנים בשדרות ירושלים, ואפילו דרך האינטרנט.

העפצה מגינה גם מפני שדים מסוכנים המסתובבים בחלל האוויר, אך גם מפני שדון חביב, אך קונדסי ואפילו זדוני לעיתים, ושמו “טנטל“. השדון הזה, שלא מעט מבני יהדות בבל ממש נשבעים שראו אותו, נוהג להתל באנשים, לבלבל אותם, ולעיתים הוא מציק לילדים ולתינוקות. לפעמים הוא מופיע בצורת חיות בית, או חפצים. 

מפני העפצה פוחדים כולם.. 

למה הרוחניות מושכת כיום כל כך הרבה אנשים? משום שבחיים האמיתיים אנחנו תלויים באילוצים ובגבולות. במסגרת. אבל הקמע מכניס אתנו לעולמות קסומים, חדשים ומושכים, נטולי גבולות, מכושפים, שבהם אנחנו כל-יכולים, לפחות בפוטנציאל. נטולי מסגרת, ובעיקר מוגנים (צילום: שתי עפצות, מביתי. עכשיו הן מגינות עלינו ביחד, דרך האתר?)

(צילום: Gplanet)

 

דרך הגנה טובה נוספת להתגונן מפני עין הרע היא לא לבלוט. עין הרע נוטה להידבק אל הבולטים, המתריסים, וזו הסיבה שהוריי תמיד המליצו לי להיות מספר שניים. למשל, בין המצטיינים – תמיד טוב להיות השני, לא הראשון. הראשון מושלם מידי, ולכן גם פגיע מידי, מאחרים ומעצמו. התפיסה הזו אינה אמונה טפלה, ולכן אני מאמין בה. היא אומרת שמושלם מידי זה מסוכן, שכן זה מעורר קינאה, והקינאה של אנשים פוגענית ומסוכנת, היא היא עין הרע. התפיסה הזו אומרת שטוב מידי עלול להתברר כרע מידי. המושלם הוא מסוכן. הגאוותנות של האדם, ההתגאות שלו, הן המעוררות את עין הרע, וזו בתורה תחזור אליו ותענישו. היוונים קראו לכך היבריס, בבבל זו עין הרע. כיוון שאנשים עלולים ליפול ולהתגאות, באו העזרים הטכניים כדי לגונן עליהם, כמו העפצה. מי ששומר על הכללים, עין הרע לא תבוא אליו, והוא יהיה מוגן מפניה במו ידיו. 

 

https://www.youtube.com/watch?v=hVBzhvov0w0

השיר הקלאסי שהיה אהוב אצל הסבים והסבתות שלנו: “יוצאת מבית אביה, הולכת לבית השכנים”, בביצוע הזמר העיראקי הקלאסי נאזם אלר’זאלי (ناظم الغزالي- طالعة من بيت ابوها), על תסכוליו של מחזר נואש. 
רבים מבין המוסיקאים והיוצרים שהקיפו אותו היו יהודים; ואשתו, שהתחתנה איתו בשנת 1953 (לאחר שהיהודים כבר עזבו ברובם המכריע ארצה), היתה הזמרת היהודיה הנודעת, סלימה מוראד, שנשארה שם.

 

בסכסוך הישראלי- ערבי רצינו תמיד את המושלם, את המקסימום, את הטיקסיות, את החגיגיות, את הראוותנות, את ההכרה המלאה, את סוף הסכסוך, וברור לכם שזה מזמין את עין הרע, שתימחה הכל. ככל שצעקנו יותר את “שיר השלום”, כך פגעה בנו עין הרע – יותר ויותר. ככל שניסחנו הסכמים מושלמים יותר, כך אילצנו את עין הרע לבוא ופעול נגדנו.שוב ושוב.
 

איך מגיעים להסכם תוך שימוש בכללים נגד עין הרע? משמעות הדבר שכל הסכם שלנו עם הצד השני חייב להיות “מלוכלך”, דהיינו בלתי מושלם, בלתי גמור, עם חלק מסוים שנשאר פתוח. למשל – טאבה בהסכם עם מצרים, חוות שבעה בלבנון, ועוד.  חייבים להשאיר צינור ניקוז לעין הרע של המזרח התיכון, לכל אותם גורמים אנטי ישראליים, המשתוללים כאשר הסכם נראה באופק, ולכן רצוי להשאיר עבורם איזשהו נושא בלתי מוגמר, כדי שיוכלו להמשיך ולטעון שהסכסוך לא נגמר. המושלם הוא האויב, הבלתי גמור הוא הידיד.

מכאן שאנו חייבים לאמץ לנו מודל חשיבה חדש, שימצא בכל הסדר מה להשאיר פתוח, כך שהנזק מבחינתנו יהיה מצומצם ככל האפשר, אך עדיין זה חייב להיות נושא רחב, שבצד השני יוכלו לטעון שהסכסוך אינו גמור, ולכן לא יחריבו את מה שכבר הושג. במילים אחרות, מי שמתיימר לפתור הכל, מזמין את עין הרע, והיא כבר תחסל הכל. ומי שמשאיר כמה נושאים בלתי סגורים, מגן כך על ההסכם מפני עין הרע. היהודים מאמינים בזאת. לא שמתם לב שאם בית כנסת שופץ, תמיד ישאירו איזו פינה בלתי גמורה? השלמות היא לאלוהים, השלמות מסוכנת, שכן היא מזמינה קינאה, ושאיפה לנקם, בוודאי באיזור שלנו. ואם מזמינים את עין הרע, היא באה, אין חוכמות.

ואולי מספיק עם האמנות הטפלות? 
אני חושב שגם לה, לעין הרע, כבר נמאס. אנחנו מעבידים אותה קשה מידי. ואם לא נבין ונעשה זאת בעצמנו, לפחות שנשיג עפצה לאומית!

 

 

לייתר הסיפורים על בני המשפחה

מסודות המזרח התיכון: קסם האחוזים המתהפכים

מדריך לצייד דרקונים: ישראל ומלחמתה במפלצות המזרח התיכון

https://www.youtube.com/watch?v=56njU2luVQw&t=231s