עשרה שקרים שסיפרתי לעצמי: למה אנחנו מתעקשים להתחבר מחדש לעזה?



מאת ד”ר גיא בכור

 


את זה שמתברר שיותר קשה להוציא את עזה מישראל מאשר להוציא את ישראל מעזה, אתם כבר יודעים, ואני מציע לקרוא את המאמר ההוא שוב, מאמר שצפה את הנולד.


 


ארבע שנים לאחר שישראל פינתה את כל יישוביה ברצועת עזה עד לאחרון התושבים, הרסה את הבתים, החריבה את השדות, עקרה את המתים שלה, והוציאה את החייל הישראלי האחרון – וחשבנו שבזה הסתיימה אחריותנו לאותו חבל ארץ נורא, מתברר שאנחנו מתעקשים להישאר אחראים לו, למרות הכל!


 


הרי מהי משמעות התנתקות, אם לא להפסיק להיות אחראים לעזה, ולתת לה לגלוש אט אט לאחריות המצרים או אחיה הערבים. אך לא, נגיד בנק ישראל, ממשלת ישראל ומי לא, מתעקשים להמשיך ולהזין את הרצועה כאילו לא היתה התנתקות, כאילו לא נתנו כבר את הויתור המוחלט.


 


איך זה יכול להיות? מה גם שכבר כתבתי שלאט-לאט המצרים אכן מתחילים להתחבר לרצועה, והיא מתחברת אליהם, וזהו תהליך היסטורי. אך לא, אנחנו מתעקשים להפריע לתהליך הזה, ולעצור אותו ככל שביכולתנו. הפעם נעסוק בחטאים שטיפחנו לעצמנו. זהו סיפור עזה, שכולו שקרים.


 


 


החטא הראשון הוא חטא החמדנות


היקף כלכלת עזה הוא כ 8 מיליארד ש”ח בשנה, שוק שהחקלאים אצלנו לא יכולים להתעלם ממנו. זו הסיבה שישראל מכניסה כיום לעזה כמות מזון, חקלאות ומוצרי אכילה מעובדים ללא הגבלה. ישראל מכניסה מזון, תרופות וחומרי ניקוי, שלוש קטגוריות שלובי חזק עומד מאחוריהן.


לעזאזל היעדים המדיניים של מדינת ישראל לנתק את הקשר החומרי עם רצועת עזה, לעזאזל ההיסטוריה והעתיד הפוליטי. העיקר הרווחים זורמים.


 


גם בנק ישראל שותף לחטא החמדנות, כשהוא מתעקש להמשיך ולהזרים לרצועת עזה את הכספים המזינים את חמאס. תשאלו, אבל אנחנו מבקשים לבודד את חמאס! אך לא תקבלו תשובה ברורה מבנק ישראל. במהלך השנה האחרונה העביר בנק ישראל שלנו כמעט מליארד שקלים במזומן לרצועה, ועוד העברות בנקאיות של 5-6 מליארד שקלים. מדוע? כי מדובר ברווח גדול שבנק ישראל עושה כאן. ננסה להבין אחת ולתמיד מה הרווח.


 


לרצועת עזה זורמות תרומות מכל העולם, מארגונים, מדינות ועוד. פעם הכסף היה זורם במט”ח ישירות לרשות הפלסטינית, ששלטה גם בעזה. אך כיום הכסף מוזרם במט”ח לבנק ישראל, שממיר אותו לשקלים, ומעביר את השקלים לעזה. בנק ישראל מקבל מטבע זר, נותן שקלים.


 


תשאלו אותי, איך הוא מעביר, אם נאסר על הבנקים הישראליים דיסקונט והפועלים לבצע העברות בעזה החל מינואר 2009? בנק ישראל מעביר את השקלים לבנקים פלסטינים ולבנק הפלסטיני המרכזי (שבראשו עומד בנו של הארכי-מחבל אבו ג’יהאד), וזה מזרים את הכסף לעזה.


 


ואולי ישנם יעדים מדיניים אסטרטגיים שהם יותר חשובים מכסף? מי קובע כאן מדיניות ממשלת ישראל או בנק ישראל?


 



החטא השני הוא חטא הטיפשות


אומרים לנו, שהכספים אינם מועברים לחמאס אלא לארגוני האו”ם שם, ולמוסדות פלסטיניים. נו באמת. כנראה חושבים שאנחנו באמת טיפשים.


ובכן, כל מי שמקבל משכורות מארגוני חוץ, או”ם, אונר”א, סוכנויות ידיעות, ערוצי טלוויזיה זרים ועוד, חייב להעביר כיום מס הכנסה בין 10- 20 אחוזים לממשלת חמאס. מאחר ויש ברצועה עשרות אלפי מקבלי משכורות כאלה, זהו כסף גדול.


 


חמאס מטיל מס גם על הסחר במנהרות, שהוא כבר גלוי וברור. היקף הסחר במנהרות מוערך ב-200 מליון ₪ בחודש, חמאס לוקח מזה 5-6 מליון ₪. איך זה קשור לכספים מישראל? זו הסיבה שברשות דורשים העברות מזומן מישראל, שכן הכסף למנהרות עובד במזומן בלבד. במצרים ממירים אותו חזרה לדולרים, וזו תעשיית חלפנות שלימה. חמאס גם לוקח אחוזים מאותם חלפני כספים ומסחר במט”ח בעזה, רווח נוסף מבחינתו.


 


בנזין ודיזל למכוניות (תחבורה פרטית וציבורית) לא יובאו מישראל מאז ה-2 בנובמבר 2008, למעט כמות מוגבלת לאונר”א. אך דרך המנהרות מיובאים כ-100 אלף ליטר של דיזל וכ-70 אלף ליטר של בנזין, ביום. התשלום הוא: הכסף מישראל.


 


 


החטא השלישי הוא אובדן הדרך


ישראל אוסרת להכניס לעזה שורה ארוכה של פריטים, לכאורה בשל הקשרים ביטחוניים, אך שוכחת את העיקר: להתנתק מעזה. מן הסיבה הזו אנחנו לחיצים מאוד, שכן הרשימה הישראלית מגוחכת, בלתי ניתנת להסבר סביר, ומציגה אותנו כאטומים וכטפשים. כיום אסור להכניס מישראל לעזה: חומרי בניין וגלם, מוצרי חשמל (מקררים, מכונות כביסה וכו’), חלקי חילוף למכונות ומכוניות, בדים, חוטים, מחטים, נורות חשמל, נרות, גפרורים, ספרים, כלי נגינה, צבעים, בגדים, נעליים, מזרנים, סדינים, שמיכות, סכו”ם, צלחות, כוסות וספלים, בעלי חיים, שמיכות ועוד. כלי נגינה? הסנטור ג’והן קרי שביקר בעזה “נדהם” לגלות שאסור להכניס פסטה לעזה, ובעקבות התערבותו, הותרה כניסת הפסטה. מה שנקרא אם אין להם לחם, שיוכלו פסטה.


 


מדוע זה אובדן דרך? כי זה מזמין צרות. עכשיו ידרוש אובמה להכניס חוטים, וזה יבקש שמיכות, וההוא גפרורים, ונכנסנו למערכת שלא נוכל לצאת ממנה. הרשימה מציגה אותנו כטפשים ומבולבלים.


 


לא יותר אמיץ ויעיל לטווח רחוק לומר: מישראל לא נכנס עוד שום דבר לעזה, ולתת למצרים להרוויח קצת?


 



החטא הרביעי הוא המזרח התיכון החדש


בהכנסת סחורה או באי ההכנסה לעזה אנחנו משלים את עצמנו באשליית דו-קיום, באשליית המזרח התיכון החדש, הנה, יש סחר בין ישראל לעזה, מה אתם יודעים, אולי הם אפילו הם יאהבו אותנו בעקבות זאת. ככה אנחנו הורגים אותם, ועוד מצפים שהם יאהבו אותנו. כשלא נישאר כבר הרבה סחר עם מצרים או עם ירדן, מה רע בסחר עם רצועת עזה? כמו שרכבות השלום דהרו במוחו של מישהו מהלא-כלום ללא-כלום, ככה הן דוהרות עכשיו בעזה. רכבות רפאים, של הזייה ופנטזיה. המזרח התיכון מתגשם, על חורבות עזה, או שעזה מתממשת על חורבות המזרח התיכון, מה שתחליטו, ממילא הכל אילוזיה.


 



החטא החמישי הוא חטא האדנות


כמה אביריים אנחנו מרגישים! אציליים ממש. אנחנו דואגים לעזה, ל”אחינו הפלסטינים”, זה נותן לנו תחושה טובה, הם הרי זקוקים לנו. הם ל-א י-כ-ו-ל-י-ם בלעדינו.


 



החטא השישי הוא חוסר השליטה


בטלטלנו את גווייתה של עזה, ובסרבנו לעזוב אותה אנחנו מניחים שיש לנו שליטה ביטחונית, וזה נותן לנו תחושה טובה. האמת היא שאין לנו כבר שליטה על עזה כלל, ממצרים יכול להיכנס כל דבר, ואנחנו רק משלים את עצמנו. במקום להנות מפירות חוסר השליטה, ולסגור את הגבול שלנו סוף סוף, אנחנו מתעקשים לעשות את ההיפך. די! תעזבו כבר!! זה נגמר, אתם לא רואים??


 



החטא השביעי הוא חטא הנרקיסיזם


בעצם לא לעזה אנחנו עוזרים, לא אכפת לנו מעזה בכלל. אנחנו רוצים להראות לעולם כמה אנחנו נאורים וטובים, איזה כיבוש נאור אנחנו, כמה הומניים ורחמנים היהודים. אנחנו מאוהבים בדימוי הזה על עצמנו, מבלי להבין שאיש בעולם כבר לא קונה את זה. במקום לצאת לדרך חדשה, אמיתית, כנה, אנחנו מסרבים להביט על עצמנו במראה, ולראות את המציאות. אולי נעשה איזה “שירותרום” לעזה? לא נפסיק לשיר.


 



החטא השמיני הוא חטא הפחד


בגלותיות ההולכת ומשתלטת על עצמנו אנחנו פוחדים מה יגיד העולם, מה יגיד ההוא, מה יגיד הפריץ הזה והבכיר ההוא. כל הזמן מצטדקים, מתנצלים, מתגרדים במבוכה, ומשדרים נחיתות וחולשה. עוד לא למדנו שהעולם מעריץ את הנחושים, לא את ההססנים. נכניס לרשימה טיטולים לילדי עזה או לא? דוגמה: בשבוע האחרון התחיל הוותיקאן לדרוש ריבונות על כנסיה זו בארץ, או  אתר זה. שר החוץ אמר: לא, ובזה נגמר העניין. לא צריך לפחד. יעריכו אתכם יותר אם תגלו נחישות ואומץ.


 



החטא התשיעי הוא חשבון לא נכון


כאשר יוצאים למהלך יש לחשֵב אותו עד הסוף לפרטי פרטיו. יצאנו להתנתקות, אך לא הרווחנו מזה דבר. לא ברמה האסטרטגית של להגיד סוף סוף שלום לעזה על מליון וחצי קבצניה, ולא ברמה הטקטית של לסיים את תרבות הטרור שם. אז מה יצא לנו חוץ ממה שנראה כבריחה? מה חשבנו להשיג?


 


זה מזכיר לי בדיחה.



שני סוחרים הולכים ברחוב. אחד אומר לשני: תשמע איציק, יש פה חתיכת חרא של כלבים. אם אתה אוכל את זה אני נותן לך מאה דולר על המקום.


 


אכל איציק את החרא, לקח את המאה דולר, ואמר לחברו: אתה יודע מה משה, אם אתה גם אוכל מהחרא, גם אני נותן לך מאה דולר.


אכל משה את החרא, ולקח את הכסף. אחרי כמה דקות אמר לאיציק: תגיד לי, שנינו אכלנו חרא, אבל מה יצא לנו מזה?


אהה, ענה לו איציק, באמת לא הרווחנו כלום, אבל אתה חייב להודות, יצא לנו מזה יופי של מחזור…


 


 


החטא העשירי והאחרון, הוא חטא השקר


אנחנו משקרים לעצמנו שוב ושוב. שיש תקנה למצב, שיש תוחלת ועתיד, שהכספים האלה הם כספי שלום, שמצבנו לא אבוד, שזה יעבור, שיהיה טוב, או שיהיה רע, תלוי מי מספר.


 


שקרים ועוד שקרים, לובי של ארגון זה, ותככים של הארגון ההוא, עד שאנחנו כבר לא יודעים מה אמת ומה שקר, מה באמת קורה, ולכן לא מסוגלים לנהל מדיניות ברורה וחדה. לא משנה אם יהיה טוב,או יהיה רע. האמת היא הנכס החשוב ביותר שיש לנו, ואת האמת יש להגיד בקול צלול וברור. כל השאר כבר יסתדר אחר כך מעצמו.


 



  
הנפקנית באדום כבר לא רוצה אותנו. למה אנחנו ממשיכים להטריד אותה?
(מתוך לה טראוויאטה של ורדי)





אני מבקש באופן אישי, ממי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לא לשכוח, ולחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או –
כ א ן.

למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים – עושים זאת בלחיצה – כ א ן.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום
שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש או לחצי שנה. ניתן להירשם – כ א ן.   

האם תצרפו עוד קוראים לאתר שלנו? את החברים שלכם? אנא, ספרו להם על האתר, שמחו אותם. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר“, כאן למטה.