פרשנות דחופה: חיזבאללה לקח את ביירות כבת ערובה, אך אינו שובר את הכלים


מאת ד”ר גיא בכור
 


כבר במדד האיומים הביטחוניים האחרון, של חודש אפריל, הכנתי אתכם לכך שמשהו בלתי שגרתי קורה אצל חיזבאללה, אם כי ברצותי להתייחס קודם כל לעצמנו, התייחסתי לכך כאיום אפשרי על ישראל.

המתיחות הרבה נמשכה גם לאחר יום המדד, ולכן פרסמתי גם את המאמר המרכזי בעניין. מתברר כי לפי שעה התזוזות וההכנות שם כוונו נגד ממשלת סניורה, האנטי סורית והאנטי חיזבאללה.



זהירות: “הסוס הטרויאני” של נסראללה. מה הוא זומם?
 


מאז שעות הערב אתמול והבוקר, לקח חיזבאללה את העיר ביירות כבת ערובה, כאשר הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו היתה פרשת רשת התקשורת הקווית שלו. חיזבאללה, במסגרת היותו מדינה בתוך מדינה, פרס רשת תקשורת של סיבים אופטיים, שפותרת לו את היותו ארגון מבוזר, החושש מהאזנות ומהתערבות. כוונת ממשלת לבנון לפעול נגד הרשת הזאת הוציאה את לוחמיו לרחובות, והם אכן יצאו.


חיזבאללה לקח את העיר ביירות כבת ערובה, להשגת יעדיו הפוליטיים, ובכוח הזרוע.


 


כמובן, התגלתה ההונאה הגדולה, כשמאז ומתמיד טוען חיזבאללה שהוא נשאר המיליציה האחרונה המחומשת בלבנון, בגלל מלחמתו בצה”ל ובישראל, והנה, הוא יוצא עכשיו נגד הממשלה החוקית בביירות. ההונאה הזו היתה ידועה לכל אחד בלבנון, אך עכשיו היא גם נחשפה לאור.


 


לוחמי חיזבאללה, אגב, לא רבים מהם, השתלטו על שכונות סוניות במערב העיר ביירות, כך שהבירה הלבנונית נחצתה שוב לשתיים, החצי הנוצרי, במזרח, שבו שולט צבא לבנון, והחצי המוסלמי במערב, שבו שולט עכשיו חיזבאללה. כך, בכוח הזרוע כופה עכשיו חזבאללה את רצונו בתוך המערכת הפוליטית במדינה, בדיוק כפי שעשה חמאס ברצועת עזה. בעולם שרק מביט ומניד בראשו, אין פלא שהארגונים הללו גם משתמשים בנשקם, בעידודה הנלהב של איראן. איך נסראללה מצדיק כל זאת? “מותר להשתמש בנשק כדי להגן על הנשק” (הנשק לכאורה נגד ישראל).


 


כרגע סגר חיזבאללה לגמרי את הדרך לשדה התעופה של ביירות ולנמל הימי, כך שהדרך היחידה לצאת עכשיו מלבנון היא דרך נמלי הצפון או הדרום ודרך היבשה, מסוריה. סוריה זו מביטה בקורת רוח רבה על המתרחש. במובנים רבים היא חוזרת עכשיו ללבנון בגאווה, אחרי שסולקה בבושת פנים לאחר רצח רפיק אלחרירי בשנת 2005. לוחמי חיזבאללה הדביקו פוסטרים וכרזות הנושאות את דיוקנו של בשאר אלאסד, בשכונות הסוניות עליהן השתלטו הלילה בביירות.


 


הלילה חיסל חיזבאללה חשבונות עם תומכי רפיק אלחרירי, בעיקר במישור ההסברתי. הוא נזהר שלא לחצות, עדיין, כמה קווים. ראשית, נכנסו חמושים לתחנת הטלוויזיה והרדיו של מפלגתו של חרירי הבן, “העתיד”, קרעו כבלים, ניתקו את השידור באלימות, והודיעו לעובדים שאם לא יתפנו מיד, יפוצצו את הבנינים עליהם. כמו כן נתלו תמונות של נסראללה במעוזי הממשלה, ואפילו ליד פסל הזיכרון של חרירי, במקום הו נרצח בבירות, בשכונת עין מריסה. זו התרסה, אך זה עדיין לא ניתוק כל הגשרים.


 


חוץ מגינויים, האם מישהו בעולם מתערב במצב? יתערב במצב? שום דבר. ולכן נסראללה כמעט ואינו מסכן כאן דבר. כזכור, בחודש יולי 1958 שלחה ארצות הברית חיילים שלה כדי להגן על ממשלת לבנון, אז במסגרת מדיניותה למנוע בכל מחיר נפילת מדינה כלשהי בידי תנועות השמאל. האם מישהו מעלה את זאת כיום על דעתו?



מבחינת ארצות הברית זוהי קריסה נוספת של אלמנט חשוב במדיניות המזרח התיכונית שלה: ממשלת סניורה, לאחר קריסת הרשות של אבו מאזן, והשבר של עיראק.
 


ממשלת לבנון נזהרת עכשיו שלא להידרדר למלחמת אחים, וגם חיזבאללה נזהר. מן הסיבה הזו נשמר צבא לבנון ככוח-על, לכאורה כוח ממלכתי, שאינו מתערב לפי שעה, אלא מגן על יעדים ממלכתיים כמו בתי המנהיגים מן הממשלה. גם חיזבאללה נזהר שלא להתקרב לאיזורים אלה. כאמור, לאף אחד מן הצדדים אין עניין להידרדר למלחמת אזרחים.


 


מטרתו של חיזבאללה: להפעיל עכשיו לחץ צבאי רצוף עד להתפטרות הממשלה, ולהליכה לבחירות, שבהן הוא אמור לנצח, בעיקר לאחר שהוא כבר שולט על איזורים שיאפשרו לו לעשות בבחירות כרצונו. במידה רבה זהו המשך של הלחץ בו פתח חיזבאללה לפני כשנה וחצי, אך הפעם בצורה אלימה יותר. גם אז הוא נזהר שלא לשבור את הכלים.


 


חיזבאללה גם יודע שעכשיו קל לו יותר להשתלט על המדינה, לאור זעזועים דמוגרפיים מבהילים שעברה לבנון בשלוש השנים האחרונות. בכל אחת מן השנים הללו היגרו מלבנון כ- 50,000 איש, בסך הכל מאה וחמישים אלף, רובם ככולם מן המחנה המתנגד והחושש מן השיעים ומחיזבאללה, דהיינו, נוצרים, סונים, צעירים ועשירים. זו הסיבה שמזה שנתיים לבנון צועדת אחורה מבחינה כלכלית בקצב מהיר.


כל מי שיכול להגר מלבנון – עושה זאת כבר כמה שנים. אין לו מה לחפש במדינה ההולכת אחורה במהירות.


 



הוי, נמל האהובים.. צריך לראות כדי להאמין. לבנון ננטשת על ידי תושביה




בחישוב שלו, בכל מקרה ישלוט נסראללה בממשלה הלבנונית הבאה, ומטרתו עכשיו להתפטר סוף סוף מזו של פואד סניורה.


 


מה יעשה סניורה? האם אופציה של התפטרות קיימת מבחינתו? לאור נסיון העבר, סניורה יהסס להתפטר, ואם יעשה כן, יהיה זה אך כצעד טקטי, כך שהתפטרותו תזעזע לגמרי את המערכת, ואולי תבלום את מעשי חיזבאללה הפרועים, בהפעילה על הארגון לחץ ערבי ובינלאומי. הלחץ כבר מופעל בידי אנשי הממשלה דווקא על איראן, כמי שהיא היחידה שיכולה לשלוט בחיזבאללה.


 


מה המשמעות ללבנון מכל זה? שהמדינה הזו די אבודה. ביום שבו הסכימו בהסכם טאיף כל הצדדים שכל המיליציות יתפרקו מנשקם, חוץ מחיזבאללה כיוון שנלחם בישראל, היה ברור שזה עניין של זמן עד שהארגון הזה ישאף לשלוט שם בכל. כל מאמצי השיקום כבר אינם שווים הרבה וקיימת סכנה מוחשית להידרדרות למלחמת אזרחים חדשה, אם כי שלושה אלמנטים בולמים זאת לפי שעה:


 



  1. צבא לבנון הוא עדיין יחידה אחת, יש לו עוצמה צבאית, מנהיגות מוסכמת, ויש הסכמה של כל הצדדים על חשיבותו.


  2. קיים חשש של כל הגורמים ממלחמת אזרחים חדשה, שבה כולם יפסידו. ובכל מקרה בשנת 1975, אז פרצה מלחמת האזרחים במדינה, לכל המיליציות היה נשק. עכשיו יש רק לחיזבאללה.
  3. בפני הלבנונים נפתחת עכשיו מערכה דיפלומטית רחבה, שבה ינסו כל הצדדים להשיג הישגים, למשל סוריה, שתחזיר את הסדר הפרו-סורי ללבנון תמורת ייצוב מסוים של המצב.


 


ואיפה עומדים הדברים מבחינתנו? לפי שעה המערכת הזו אינה קשורה לגבול שלנו, אם כי כמה תקריות יזומות של תומכי חיזבאללה נרשמו היום גם בדרום לבנון. חיזבאללה בתקופה הבאה יתעסק הרבה במצב הפוליטי בביירות, ופחות יהיה לו זמן להתעסק איתנו, זה בטווח הקרוב. גם בטווח הבינוני לנסראללה יש עדיין עניין לשמור על המערכת המיוצבת מולנו בדרום לבנון, המבוססת על הרתעה.


 


הבעייה היא בטווח הרחוק יותר, שכן אם ישלוט נסראללה בממשלה – הוא ישלוט גם בצבא, בהיות הממשלה בביירות המפקד העליון של הצבא. ואז, הוא יוכל לכוון את הצבא כרצונו, למשל, לדלל את נוכחותו בדרום לבנון, לטובת לוחמיו, או אפילו להעמיד את הצבא כנגד ישראל.  או אז יתרחש כפי שקרה עם הרשות הפלסטינית, שנולדה להילחם בחמאס, ולבסוף נכבשה על ידו. אך זה עדיין בטווח רחוק יותר.


 


ברור שלישראל אין עניין לראות את חיזבאללה כאדוני לבנון, אך ברוח התקופה הזו, שבה הלאומיות הערבית צונחת, וכוח הזרוע של האסלאם הפוליטי משתלט, אולי יקרה כך הדבר, כמו בעזה.


 


אלא שהגורמים השולטים בלבנון, עדיין לא אמרו את המילה האחרונה. האם אכן יפעיל פואד סניורה את הצבא נגד חיזבאללה, כפי שדורשים הערב “כוחות 14 במרץ”, דהיינו קואליציית המתנגדים לסוריה במדינה, שהתכנסו בביתו של אחד מהם, מנהיג מיליציית הפלנגות לשעבר, סמיר ג’עג’ע? האם יתפטר? האם יבחר בדרך שלישית של התגוננות פסיבית? את זה עוד נראה כבר בשעות הקרובות.



האתר שלנו נכנס בכל מקרה למתכונת של חירום, עד לסיום המשבר. 




ניתן להירשם, ולקבל את המאמרים ישירות אל המייל שלכם, לקריאה בזמנכם הפנוי. נרשמים – כאן.


בסיבוב הקודם פואד סניורה דווקא ניצח את נסראללה באמצעות נשק מתוחכם

על המהלך הכולל של נסראללה. האם ילמד מן ההיסטוריה?

על מה מבוסס הסדר הסורי בלבנון? על העיסקה האפלה עם השטן