צרות של אחרים? לא, אלה גם הצרות שלנו. על הפלישה המביכה של הצבא התורכי לכורדיסטאן העיראקית


מאת ד”ר גיא בכור

די להביט במפה כדי להבין את הבעייה: אין מדינה ששמה כורדיסטאן, אך היא נוכחת, קיימת ובועטת ועוד איך, כאשר היא חוצה ארבע מדינות: 15 מליון כורדים יש בתורכיה, 5 מליון בצפון עיראק, 5 מליון בשטח איראן וכשני מליון בצפון סוריה. בעידן שבו קוסובו זוכה בעוגת העצמאות, גם הכורדים מקבלים תיאבון. כמו האלבנים והסרבים, גם הם סכסוך עתיק, וכל חטאם היה שלא אזכרו אותם בהסכמי סייקס פיקו בין המעצמות. הכורדים שבתורכיה הם אוכלוסיה ענייה ודלה, האיזורים שלהם בדרום-מזרח המדינה הוזנחו במשך שנים, וכתוצאה מכך מאות אלפים מהם היגרו, מי לגרמניה, ומי לעומק ערי תורכיה עצמה. איסטנבול היא היום העיר הכורדית הגדולה בעולם, מוקפת בסלאמס הכורדי מכל עבר.



כורדיסטאן בכותרות, משום שבימים האחרונים הצבא התורכי מימש את אזהרותיו, ופלש עם טנקים, מסוקים ומטוסים, לצפון עיראק, שם מוצאת מקלט המחתרת הכורדים האלימה, המאוגדת בעיקר תחת השם “מפלגת הפועלים הכורדית” (PKK). זוהי תנועה שמאלנית-מארכסיסטית, שבשנת 1984 פתחה במסע טרור נגד מטרות תורכיות, במטרה לזכות בעצמאות בחלק הדרום-מזרחי של תורכיה. התורכים, כמובן לא מוכנים לשמוע על כך. כתוצאה מגל האלימות נהרגו מאז 1984 לא פחות מ-40 אלף בני אדם, כורדים ותורכים, וזה רק הולך ומתגבר. המתח גדול, ומעבר הגבול בין תורכיה לצפון עיראק, מעבר אלח’אבור, נפתח ונסגר לסירוגין. הכורדים עצמם טוענים שהתורכים חומדים את הנפט שלהם, וזו עילת הפלישה האמיתית.

מדוע פלש הצבא התורכי לצפון עיראק? בעיקר מסיבה מאוד מעניינת. הצבא התורכי מסתכל בלב נחמץ כיצד מפלגת השלטון המעין-אסלאמית משנה את זהותה של תורכיה לאט לאט, והוא לוחץ למבצע צבאי גדול בצפון עיראק. ראש הממשלה האסלאמיסט ארדואן ממש לא נלהב לכך, והוא בלם את הצבא. זה קלט את נקודת החולשה של האסלאמיסטים, והוא מדגיש דווקא אותה. בשבועות האחרונים יצאו עיתוני תורכיה בכותרות ענק: “מספיק זה מספיק“, לנוכח פעולות טרור של המחתרת הכורדית, בעוד הממשלה ממשיכה להסס.

לארדואן לא נותרה ברירה, והוא שלח לפני מספר ימים כמה אלפי חיילים להיכנס לתוך עיראק. התוצאות די מביכות, שכן בכך נכנסו החיילים התורכים לשטח הררי כורדי, העויין להם, ואשר יש בו למחתרת ייתרון גיאוגרפי ודמוגרפי גדול. נכון שהצבא התורכי, לדבריו, הרג 79 לוחמים כורדים מאז הפלישה, אך גם חיילים תורכים נהרגו, כנראה מעל ל-15, ואחרים נפלו בשבי. התורכים לא היססו והפציצו גם במטוסים את האיזורים הכורדיים בצפון עיראק, בעיקר איזור דאהוק המושלג עכשיו, מבסיס התעופה הגדול שלהם באינצ’רליק.

מדוע ארדואן לא התלהב להיכנס לעיראק? משום שהוא מאוד רוצה להתקבל לאיחוד האירופי, והאיחוד לא רוצה פלישה תורכית לתוך עיראק. תורכיה גם חברה בנאט”ו, והאמריקנים אינם מתלהבים מפלישה כזו לארץ החסות שלהם, עיראק. במילים אחרות, ממשלת תורכיה מפסידה בכל החזיתות. האמריקנים והעיראקים, אגב, לא עושים דבר כדי לבלום את הטרור הכורדי אל תורכיה.

בעקבות הפלישה הצבאית העולם חזר להתעסק בבעיית הכורדים, והם זוכים עכשיו לחשיפה אדירה, בעיקר לאחר עצמאות קוסובו. כך יוצא שהמקדמים הטובים ביותר של הבדלנות הכורדית, הם… השלטונות התורכיים. 

אתמול נרשמה הידרדרות חדשה בפרשה: המחתרת הכורדית פרסמה הודעה רשמית, בה היא מזהירה את הצבא התורכי, שאם לא ייעזוב לאלתר את עיראק ויפסיק את התקפותיו, יפתח הארגון בגל טרור גדול בעומק ערי תורכיה, אם כי לא יפגע באזרחים. זוהי הסלמה חמורה.

מה אנו למדים מן המצב הזה?

1. הסכסוך שלנו אינו הקשה והמסובך באיזור, זה הכורדי קשה ומדמם ממנו. תמיד כדאי שנזכור שאנחנו לא מרכז הבריאה המזרח תיכונית. זה גם מנחם אותנו, במידת מה. יש צרות גדולות יותר משלנו.

2. לישראל לא כדאי להתערב בסכסוך המסלים הזה, שכן יש לנו יחסים טובים גם עם הכורדים וגם עם התורכים. לאחרונה התפרסמו ידיעות עיתונאיות שישראלים נמצאים.. גם בעזרת התורכים וגם בעזרת הכורדים. אין זה טוב, זו מתכונת לכך שלבסוף נישאר בלי אף אחד מהם.

3. תורכיה, כמו ישראל, אינה מצליחה לפצח את בעיית הארגון. תורכיה וישראל הן מדינות ריכוזיות עם צבאות חזקים, אך שתיהן עומדות מול ארגונים שאין להם שום אחריות והם אינם כבולים לשום חוק בינלאומי או נוהגי התנהגות מקובלים. הארגונים האלה, חיזבאללה, חמאס, הג’יהאד, המחתרת הכורדית ואחרים, יודעים ומנצלים זאת. בעיית ישראל היא גם בעיית תורכיה.

4. גם תורכיה וגם ישראל עומדות מול ארגון, הזוכה לתמיכת מדינה שכנה. רצוי שהמוסדות הבינלאומיים יתחילו להתייחס לדילמה זו, שבה מדינה אחת מפעילה או שותקת לגבי טרור המופעל משטחה למדינה אחרת. הטרור גורר גם את צה”ל וגם את הצבא התורכי לעומק השטח התומך בו, למשל לבנון, ושם מכה הטרור בשטח הידידותי לו. תורכיה לא למדה מן ההסתבכויות החוזרות ונשנות שלנו בלבנון. זו הסיבה שאינני ממליץ על מבצע יבשתי בעזה. בכורדיסטאן מתחבא הטרור בהרים, ואצלנו מאחורי אזרחים. את הטרור יש להכות בלי להתפתות להיכנס לטריטוריה שלו.

5. התורכים הצליחו ללכוד לפני כתשע שנים את מנהיג המחתרת הכורדית, עבדאללה אוצ’לן, והם שפטו אותו למוות, אם כי את גזר הדין עדין לא ביצעו, בשל לחץ האירופים. אלמלא לחץ זה התורכים היו מוציאים אותו להורג. הנסיון מלמד שגם אם נלכדים מנהיגי מחתרת טרור, אין הדבר משפיע בהכרח על הנחישות להילחם בשטח. ועם זאת, נפילת אוצ’לן בידי התורכים (לאחר שהסורים בגדו בו, והסגירו אותו לתורכים) גרמה נזק למחתרת הכורדית.

6. התורכים מתקשים יותר מאשר ישראל, שכן מצבם מסובך יותר. בעוד פלסטינים כבר כמעט לא נמצאים עוד בישראל, בתורכיה יש, כאמור, מליוני כורדים. קל להם להפעיל טרור בתוך תורכיה, ורבים מביניהם מעריצים את המחתרת. ישראל השתלטה על הטרור הפלסטיני ביו”ש, ולכדה במתחם סגור את הטרור מעזה, דבר שהתורכים אינם מסוגלים לעשות, וספק אם יהיו מסוגלים. השטח גדול מידי, עויין מידי מבחינתם, והגיאוגרפיה שלו מעניקה יתרון מוחץ למחתרת. זהו איזור הררי מאוד, מכוסה צמחיה, והמוכר בעיקר למקומיים.

7. תופעת “זכויות האדם”, והתמיכה האוטומאטית בעולם בחלשים, מקשה מאוד על מדינות לפעול ולהגן על  האינטרסים שלהן. זה יוצר מצב לפיו החלשים של פעם הם החזקים של היום, ולהיפך. משמעות הדבר שמדינות מייצבות ודמוקרטיות כמו ישראל או תורכיה יופיעו במערב בדמות המדינות הרשעות, בעוד שהמחתרות הטרוריסטיות הכורדיות או הפלסטיניות עלולות להופיע כאנדרדוג, הראוי לתמיכת העולם. על המערב להבין שהוא צעד מאי-צדק אחד למישנהו. אם בעבר נזנחו החלשים, היום נזנחים החזקים, ובכך הם עצמם הופכים לחלשים, בעוד החלשים של פעם הם החזקים של היום. עולם הפוך, צבוע ומדאיג.



אנא, סייעו לאתר ולעצמנו, ושילחו את המאמר הזה לחבר. עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר”, כאן למטה. 

למצטרפים החדשים לאתר: ניתן להירשם ולקבל את המאמרים ישירות למייל שלכם. המאמרים ישארו אצלכם לתמיד. נרשמים – כאן. 

ועוד דבר, האתר שלנו מתקיים בזכות המודעות המתפרסמות בו.


שש-בש עם אתאתוארכ

האסלאם הפוליטי במזרח התיכון: לחשוב אחרת

סוד זרוע הנצחון המזוייפת, ואנחנו. ומהו הסוד האמיתי?