קריאת המואזין מעל לעיר אוקספורד, ובריטניה המתאסלמת


האם מתה הרב-תרבותיות?

מאת ד”ר גיא בכור

קריאות המואזין מעל לעיר אוקספורד הבריטית, מעוז האקדמיה ותרבות המערב? טוב, זה כבר קורה חמש פעמים ביום, מן המסגד המרכזי של העיר. אלא שהויכוח שניצת שם באחרונה הוא מתקדם יותר: המסגד המרכזי הגיש בקשה להשמיע את הקלטות המואזין חמש פעמים ביום – באמצעות מערכת רמקולים, בנימוק, ההגיוני, ש-7,000 המוסלמים של העיר אינם יכולים לשמוע את הקריאה לתפילה ללא רמקולים. כיוון שבריטניה היא דמוקרטיה ליברלית, האם יקופחו הזכויות הדתיות של אלפי המוסלמים בעיר?


 


קמה מהומה גדולה.  קודם כל השכנים של המסגד הגישו התנגדות בועדות העירוניות, בטענה שזה יפגע ברגשותיהם ובאיכות החיים שלהם, וכן, שבעקבות הקריאות יהפוך האיזור הגובל עם המסגד למוסלמי, תהליך שכבר קורה כיום.


גם ראשי הכנסיות המקומיות הגישו התנגדות, ואפילו הפרופסורים הנאורים של אוקספורד, אלה שתמיד יהיו נגד ישראל ובעד הצד הערבי, עד שזה מגיע אליהם הביתה. אז הם פתאום משנים את דעתם. פרופ’ להסטוריה באוקספורד ובעצמו תושב העיר, אלן צ’פמן, אמר לאלג’זירה: “אנו כועסים מאוד, כי הם מנסים לכפות את דעתם ואת דתם על סביבה שאינה מוסלמית. אנו רואים זאת כנסיון לכפות את האסלאם על חברה שתרבותה נוצרית”. כומר אחר בכנסיה המקומית אמר על מערכת הכריזה המוצעת מן המסגד: “זהו צעד שאינו אנגלי”.


 


מספר התושבים באוקספורד כ- 150 אלף, ומספר המוסלמים כ- 7,000, אלא שמספר המוסלמים מזנק ועולה, ובעוד עשר שנים המספרים יהיו כבר אחרים. בבריטניה כ-55 מליון אזרחים, מתוכם כשלושה מליון מוסלמים.  כבר היום עולה מספר המתפללים במסגדים באנגליה על אילו הפוקדים את הכנסיות, כתוצאה מחילון של הרוב, וכמעט-עוינות ללאומיות הבריטית, תוצאה של חינוך ארוך שנים לרב תרבותיות. חלק מן הציבור הבריטי מתרחק מן הכנסיה האנגליקנית שלו, שראשיה מחוללים סקנדל אחר סקנדל. לפני כשנתיים טען בישוף אנגליקני שישו לדעתו היה בכלל הומו. לדבריו, “ישו לא היה נשוי. הוא נסע עם חבורת גברים, ונהנה ממערכת יחסים קרובה עם אחד ממאמיניו”. הדברים התפרסמו בעיתון הבריטי “דיילי טלגרף”, וכרגיל עוררו סערה והתרחקות של אזרחים נוספים מן הכנסייה הזו וממנהיגיה השערורייתיים.


 


בחדשים האחרונים הולכות וגוברות דרישות המוסלמים בבריטניה, דבר שרק מגביר את המתח הדתי והעדתי במדינה, עד שבסופו של דבר יתפוצץ. לאחר שכארבעים אחוזים מן המוסלמים הבריטים ציינו בסקר (“סנדיי טיימס”) שהם מעונינים ביישום חוקי האסלאם (“השריעה”) בבריטניה, הדהים בימים האחרונים את כולם ראש הכנסיה האנגליקנית, והסמכות הרוחנית הבכירה ביותר של הכנסיה הזו, ד”ר רואן וויליאמס. הוא אמר בשבוע שעבר כי אימוץ חוקי ההלכה המוסלמית בבריטניה הוא מהלך “בלתי נמנע”, לאור האופי הדמוגרפי החדש של הממלכה. הוא טען כי הממלכה הבריטית צריכה להתאים את עצמה לכמה מחוקי ה”שריעה” בניסיון לפתור את חילוקי הדעות סביב מספר נושאים החשובים לאיסלאם. הדבר עורר ביקורת קשה ברחבי בריטניה ובתוך הכנסיה האנגליקנית.


לאור ההתנגדות הרבה שדבריו עוררו הוא התנצל, אך הנושא חדר אל הפוליטיקה הבריטית, ועוד יחזור, שכן המוסלמים מתחילים להיות כוח אלקטורלי. רואן התכוון בדבריו בעיקר לדיני המעמד האישי, חוקי המשפחה, כולל ריבוי נשים, בנקאות מוסלמית, נישואין, גירושין ועוד. בבריטניה ריבוי נשים הוא אסור, כמובן, אך באחרונה עבר תיקון שמכיר דה-פקטו בריבוי נשים אצל מוסלמים. לאור התיקון בחוק יינתנו קיצבאות ביטוח לאומי עבור כל אישה הנשואה לאותו גבר. מה משמעות הדבר? תופעת ריבוי הנשים תתלקח עכשיו כמו אש בשדה קוצים, שכן רבים יחמדו את הקצבאות הנוספות. בהתאם לכך גם הריבוי הדמוגרפי.


 


בריטניה, כמו כל מערב אירופה עומדת בפני דילמה קיומית: אם יבלמו את המוסלמים יואשמו בגזענות, והדבר סותר את החינוך הליברלי שהעניקו לעצמם. לא יבלמו – יכחדו.


הממשלות האחרונות בבריטניה ניסו להתמודד עם הבעייה כמו השליטים הערביים: לנסות ולהגיע להסדרים עם המנהיגות המוסלמית הפוליטית, מתוך תקווה שזו תבלום את הקיצוניים בקרב העדה. תמורת הבנות והסדרים אלה המנהיגות הפוליטית המוסלמית דורשת מטבע הדברים תמורה.


 


ובחזרה לאוקספורד: לאור ההתנגדות שקמה בעיר להשמעת קריאת המואזין ברמקולים, הולכים הצדדים כפי שזה נראה לסוג של פשרה, לה מוכן גם האימאם של המסגד הגדול: במקום קריאת מואזין עם רמקולים חמש פעמים ביום, כפי שזה בכל מדינה מוסלמית, יסתפקו הצדדים בקריאת המואזין עם רמקולים רק פעם אחת בשבוע, בתפילת יום ששי. עוד פשרה בסגנון האנגלי.




צלצולי אזעקה בבריטניה

מצבה של ישראל טוב בהרבה משל האירופים בכל הנוגע לאסלאם הפוליטי

ועוד על אירופה המתאסלמת