קרי נגד ישראל: פעם שלישית גלידה


מאת ד”ר גיא בכור


באופן מוזר שלוש אובססיות מוסלמיות היו לג’והן קרי, ושלושתן ניסו לקדם אינטרסים אמריקניים מדומיינים, על חשבונה של ישראל. בשתיים מהן הפסיד, ועכשיו נראה אם יפסיד גם בשלישית. מדובר בסוריה, ברשות הפלסטינית ובאיראן.



בין השנים 2009-2010 ניסה הסנטור קרי, יו”ש ועדת החוץ של הסינאט, למכור לאובמה את הרעיון שבשאר אלאסד הוא הפתרון לבעיות המזרח התיכון. הוא יהיה בעל ברית נאמן של ארצות הברית, יחבר אותה לאיראן ולחיזבאללה, כשהמחיר הוא כמובן ישראל. וושינגטון תכפה עלינו לוותר על הגולן, והוקוס פוקוס, המזרח התיכון כולו יפול לרגליה. קרי נפגש אינסוף פעמים בדמשק עם אסד, הסתודד איתו בארמונו ובמסעדות פאר בדמשק, אפילו הביא את אשתו לביקורים משפחתיים כמעט עם בשאר ואשתו, ולבסוף הצליח: אובמה קנה את הרעיון, והחזיר את השגריר האמריקני לדמשק, לאחר שקודמו בוש הוציא אותו.


אלא שאז התערבה ההיסטוריה, למזלה של ישראל, ואסד נכנס ל”אביב הערבי”, ולמלחמת האזרחים. ובכן, זה היה שיקול הדעת של קרי: לסמוך על מי שהתברר כרוצח כרבע מליון סורים. קרי פשוט לא הבין מיהו אסד, מהם השיקולים העדתיים הניעים אותו, ומהו המשטר הדיקטטורי שלו. אלא שהוא לא הספיק להפעיל מכבש לחצים על ישראל. תארו לעצמכם שהיה מספיק, ואחרי כיווץ ישראל היתה מתרחשת רעידת האדמה האיזורית.


רק התמנה כשר החוץ בשנת 2013 מייד פתח קרי באובססיה הבאה על חשבונה של ישראל: להזריק ישות טרור ג’יהאדיסטית למרכז ישראל, על שדה התעופה היחיד שלה, על תל אביב, ירושלים וחיפה. במשך כשנה לא הפסיק להגיע לכאן ולהעסיק את ראש הממשלה בקרב בלימה, מהבוקר עד הערב. דווקא ישראל הלכה לקראת “הפלסטינים” בזהירות ובאחריות, אך אלה הרי לא רוצים להכיר בישראל. הם רוצים להחליף אותה, ולכן גם המשא ומתן הזה קרס על קרי, שכן מה שאינו מחובר למציאות, בסופו של דבר ייכשל.


עוד מאמרים קצרים של ד”ר גיא בכור

מתוסכל, עבר מייד לאובססיה הבאה: עם איראן, לא פחות ולא יותר. ישות הטרור הראשית במזרח התיכון, תומכת חיזבאללה, חמאס, הג’יהאד האסלאמי, החות’ים בתימן, בשאר אלאסד, ומי לא. קרי רואה באיראן הח’ומיניסטית בעלת ברית אפשרית של וושינגטון. תוך התעלמות מוחלטת מסנקציות של עשור, מהחלטות מועצת הביטחון הדורשות לפרק את איראן מיכולות גרעיניות, הוא ואדונו אובמה הסכימו ללא עוררין לדרישה האיראנית להשאיר בידיה יכולות העשרה. לא מדובר על ביטול התוכנית הגרעינית אלא בהקפאתה. המחלוקת העיקרית שמעכבת הסכם היא החוצפה האיראנית: הם רוצים ביטול מיידי של הסנקציות כולן. הרי הם הבינו שקרי בכיס שלהם, וכי הוא זקוק להסכם הזה יותר מהם. גם הפעם ישראל הוקרבה למען אינטרסים מדומיינים של ארצות הברית, הרי לאיראן אין שום כוונה לשתף פעולה עם “השטן הגדול”, אפילו אם יושג הסכם. עובדה, בכל הפגישות האישיות הנלבבות והמחויכות של קרי עם זריף, לא טרח האיראני לעדכן את האמריקנים שנתמכיה של איראן, השבטים החות’ים השיעים, הולכים להשתלט על תימן, ואולי מעבר לזה. מסכנים האמריקנים, לילה שלם שרפו מסמכים בשגרירות שלהם בצנעא לפני שברחו, כמו שברחו מסייגון, מטהראן, מטריפולי ועוד.


אותה התנהלות, אותה ישראל כשעיר לעזאזל, רק המנהיגים המוסלמים, שהוליכו את קרי שולל, משתנים בכל פעם. ואני אומר, פעם שלישית, עם כל כך הרבה “אהבה” לישראל, לא מגיע לנו קצת  גלידה?


מי שעדיין לא הצטרפו למועדון ג’יפלאנט בפייסבוק, מוזמנים כאן: