רדיו שחולל פלאות, ותשדורות אל המרחב. הלו, האם מישהו מקשיב?

 


מאת ד”ר גיא בכור

כאשר סיימתי את השירות הצבאי שלי בגלי צה”ל, והיה זה בשנת 1984, הפכתי כמעט מייד לפרשן לעניינים ערביים של היומון החדש “חדשות”, ולכן הייתי בעצם אחד ממייסדיו. בגלי צה”ל היה מיכשור רדיו משוכלל-יחסית, שאפשר לי להאזין לתחנות הרדיו הערביות, בעיקר הלבנוניות, ועכשיו הייתי צריך לפתח מכשור אישי משלי, שגם לא היה זול.


 


הייתי זקוק למכשיר רדיו מהימן בגלים קצרים וארוכים. הימים היו טרום הופעת האינטרנט והטלויזיות הלוויניות, והמידע מהעולם הערבי ניתן בקושי להשגה. בדקתי מי יכול לייעץ לי איזה מכשיר לקנות, ואיפה. נמסר לי שיש אדם שמבין מאוד בנושאי הרדיו, ושמו ישראל קז. צלצלתי אליו, והוא שמח לעזור. הוא הזמין אותי למשרדו בדרום תל אביב, נדמה לי שזה היה ברחוב המסגר.


 


כאשר הגעתי לשם, התברר לי שהוא הבעלים, לא פחות, של חברת “מאיר”, המייבאת עד היום את מכוניות וולוו לישראל. הוא קיבל אותי בעניין במשרדו (הייתי כבר אז מוכר בשל שידוריי בגלי צה”ל בזמן מלחמת לבנון), שוחח איתי על נושאי הרדיו, ושאל: אם אתן לך את הייעוץ, האם תוכל למלא בקשה קטנה שלי? שאלתי מה, והוא ענה: להצטרף לאגודת חובבי הרדיו בישראל, שהוא היה בכיר בה. הסכמתי בסקרנות.


 


ישראל קז רשם לי על פתק איזה מכשיר רדיו אני צריך (הסברתי לו שיש בעיית תקציב) ואמר: זה הכי טוב בשבילך. זה היה מכשיר “קנווד” ממודל מסוים, והוא הסביר איפה, ואצל מי לקנות.


 


היה זה מכשיר אפור ומרובע בגודל בינוני, עם צג דיגיטלי שנראה חדשני ומרשים. אבי טיפס אז על גג הבית ברחוב מודיעין 156 בגבעתיים, ותלה למעלה אנטנת כבלים שהוא הכין, ודרך החלון חיבר את הכבל למכשיר עצמו (לדעתי האנטנה צריכה להיות עדיין שם).


 


כאשר נרשמתי לאגודה, כמו שהבטחתי, קיבלתי איזה כינוי מקצועי, משהו עם X, ובין היתר למדתי גם את שפת המורס.


 


והמכשיר החל לדבר!


 


כל סיבוב של החוגה הגדולה שבחזיתו הפיקה את צלילי מדינה אחרת, עולם אחר, עולם שלם במרחק של חצי סיבוב. בימים הרחוקים ההם, זו היתה הגלובליזציה היחידה שהיתה אפשרית. כך למדתי להכיר למשך שנים רבות את תחנות הרדיו של האיזור, הרגישויות, המזימות והתחנות המוסוות (כן, היו גם כאלה). בתדרים מסויימים אפשר היה להאזין לתשדורות בין מטוסים, אוניות, ומה לא, חלק במורס. שעות רבות הייתי נע עם החוגה, ומקשיב לעולם, רושם כתובות של תחנות חדשות, ולומד. אלא שלמכשיר הרדיו ההוא היה המשך מעניין, שהשפיע על שוק התקשורת בישראל.


 


כמה שנים לאחר מכן הכרתי חובב רדיו בלתי מוכר בשם דוד בן בסט, שאיתו דיברתי על תחביב ההאזנה לרדיו אלחוטי, בעיקר לשיחות של טייסים ומגדלי פיקוח. כאשר פרצה מלחמת המפרץ הראשונה בשנת 1991, הייתי מגוייס לגלי צה”ל למשך כמה חדשים לרגל ההכנות למלחמה, ועלתה בראשי הברקה. לגלי צה”ל לא היה “קשב”, כמו שמיכאל גורדוס היה של רשת ב’. צלצלתי לבן בסט מאולפן ו’ הקטן שבגל”ץ ושאלתי אותו אם יהיה מוכן לעסוק בתפקיד קשב עבור גלי צה”ל, ולשדר. בתחילה הביע חשש, שכן, הסביר, אין הוא מכיר את תחום התקשורת החדשותי, אך הבטחתי לעזור. וכך היה, ודוד עשה מצויין את העבודה.


 


כאשר נסתיימה המלחמה התאהב דוד בן בסט בתחום תחנות הרדיו, וכמה שנים לאחר מכן הקים יחד עם האחים שאול ויוסי אלוביץ’ (בעלי “יורוקום”) את תחנת הרדיו האיזורית הפופולארית “רדיוס” (100FM), את ייתר האימפריה הרדיופונית שלו, וכל השאר היסטוריה.


 


והכל החל, בעצם, בשל מכשיר קנווד קטן!


 


**




מכשיר הרדיו של קנווד נעלם עם השנים, ואינני יודע איפה הוא היום. קשר עם אגודת חובבי הרדיו כבר שנים אין לי, ואת שפת המורס באנגלית כמעט שכחתי. אך דבר אחד למדתי מאותן שנים: ישראל היתה אימפריית רדיו בינלאומית.


 


רכשתי באותה תקופה ספר בינלאומי עב כרס (אבוי, גם הוא נעלם. איפה הוא? מי שלקח, מתבקש להחזיר) שציין את תדרי תחנות הרדיו של כל מדינות העולם, רשמיות, פרטיות ואפילו פיראטיות. זה היה ספר בעל חשיבות רבה מבחינתי, ונעזרתי בו רבות. ממנו למדתי שישראל שלנו היתה שלישית או רביעית בעולם כולו, בתחום שידורי הרדיו.


 


קול ישראל שידר לעשרות מדינות בהמון שפות, ולצד בריטניה וברית המועצות של אז, היה שחקן מאוד מרכזי בתחום הרדיו העולמי. עושר לשוני כה גדול, כפי שהיה בקול ישראל נדיר היה למצוא. הספר הביע הערכה רבה לישראל בתחום הזה. בין ייתר התחנות בשפות הזרות, ואולי בראשן, ניצב קול ישראל בערבית, שהספר ציין שהוא מבין תחנות הרדיו החשובות ביותר במזרח התיכון הערבי.


 


קול ישראל בערבית שידר אל החושך הערבי בעוצמה כזו שהוא עורר עניין, סקרנות ובסופו של דבר יצר אקלים שאפשר למנהיגים הערביים לקבל החלטות של שלום מול ישראל.


 


למעשה, ישראל בערבית אינו קיים עוד, שכן אינו נקלט, ומשום מה החליט מי שהחליט שהוא אמור להיות מיועד לערביי ישראל. הם אינם זקוקים לו, בהקשיבם לעברית, וכמעט אינם מקשיבים לו, מה גם שאינו נקלט עוד בעולם הערבי מסיבות טכניות של קיצוצים.


 


ישראל איבדה את הצינור האפקטיבי היחיד שהיה לה מול מרחב ערבי, שכיום הוא עוין בהרבה ממה שהיה בעבר.


 


ישראל הקטנה שלנו אפופה היום גלי שינאה מכל הכיוונים. כל תחנות הרדיו והטלוויזיה הערביות מתייחסות אליה בתיעוב, בדרגה זו או אחרת. מי יותר ומי פחות, אך בתיעוב.



אבוי, ישראל היא היום מדד הכפירה של העולם הערבי
 


לישראלי שאינו חשוף לתקשורת הערבית קשה להבין עד כמה התקשורת הזו מלבה את השנאה והמיאוס מישראל. אפילו התקשורת הלווינית “המתקדמת”, תשמח תמיד לעשות זאת. אירועי עכו לובו על ידי אלג’זירה ודומותיה, בדיוק כמו האנתיפאדה השניה. בשמחה הם לובו, ברצון לעורר מלחמת אזרחים בישראל.


 


התקשורת הערבית תצטט בחדווה כל דבר שלילי שמתרחש בישראל, אך נדיר הוא החיוב שתמצא כאן, אם בכלל. מי שקורא רק את התקשורת הערבית בטוח שמדינת ישראל הכעורה, הזנותית, נמצאת רגע לפני הפירוק המוחלט, כלכלי, מדיני וחברתי. אותה תופעה קיימת גם באינטרנט הערבי, שם מלבים הטוקבקיסטים את השנאה לישראל עוד יותר, בתשפוכת מזעזעת של אנטישמיות, גזענות בוטה ולעג.


 


ונניח שצופה או מאזין ערבי אינטליגנטי מעוניין לשמוע גם את הצד השני בערבית, היכן יעשה זאת? האם מישהו אצלנו בכלל חושב על המרחב הערבי העצום שסביבנו, שמאוד מעוניין לשמוע מה באמת קורה בישראל?


 


אין זו עוד שאלת הסברה בלבד, אלא זו שאלת קיום מבחינתנו. מדוע?  משום שהתקשורת הערבית מלבה את התיעוב לישראל, ולכן מגבילה את צעדיו של כל מנהיג לעשות צעד מדיני מול ישראל. הוא מייד יוצג כבוגד, כאינטרסנט, כמי שהוא מחוץ לסדר היום הערבי.


 


אם היה ערוץ ערבי בינלאומי שהיה מאזן את הדברים, בסופו של דבר גם הערוצים הלוויניים והאינטרנטיים הערביים היו מאזנים אותם במידת מה, שכן הם היו יודעים שיש עוד גורם הפועל בשטח, אך לא זה המצב.


 


גורלנו המזרח תיכוני מופקר כיום למחול יצרי של חצאי אמיתות, שמחה לאד ושנאה עצומה, ואתם אפילו לא ידעתם!


 


מה יש לעשות?


 


– להקים תוך חודשיים אתר אינטרנט בערבית, במתכונת של Arabynet, כלומר אתר חדשות של ממש, סוכנות ידיעות על המתרחש שעה-שעה בישראל.  זה יהיה שער של ישראל אל העולם הערבי, ללא מתווכים זדוניים. אין לכם מושג עד כמה האתר הזה יהיה מבוקש, אם יופעל נכון.


 


– לחדש את הקמתו של ערוץ הטלוויזיה הלוויני בערבית, שהשר הממונה על רשות השידור בשעתו, ד”ר רענן כהן, יזם. הערוץ החל לפעול, אך מהר מאוד נסגר, בשל בעיות תקציב. הערוץ חייב לקבל תקצוב ממשלתי, ולהיות מיועד למזרח התיכון כולו, לא לערביי ישראל. הם ממילא קוראים וצופים בערוצים הערביים או העבריים. אין שום סיבה שממשלת ארצות הברית הקימה ערוץ טלוויזיה ממשלתי בערבית, שהוא גם מאוד פופולארי (“אלחורה”); שהביביסי מקים ערוץ טלוויזיה בערבית;  שצרפת מקימה ערוץ חדשות באנגלית, ואנו לא נעשה כן. זה אמור להיות ערוץ חדשות מישראל, שיביא גם את הניחוח של ישראל, התרבות שלה, ההומניזם, האקדמיה, ההמצאות, ההיי-טק, הפתיחות, והעושר העצום שבה בכל התחומים, ואשר לצופה הערבי אין ולו מושג קלוש בנוגע אליו.


 


יתכן ויאמרו שיש לכונן קודם ערוץ טלוויזיה באנגלית, לפני הערבית, ואני טוען שלא. האנגלית היא שפת ההסברה, הערבית היא זו שתוביל אותנו שוב, יום אחד, גם לתהליך שלום. הערוץ בערבית הוא קיומי מבחינתנו.


 


בדיוק למטרה הזו קיימת ממשלה, שכן אין לראות בשידורים הללו תקשורת רגילה. אין להכחיש שתדמית ישראל כה בשפל, עד כי היא חייבת להרים אותה מאשפתות. כפי שעשתה ממשלת ארצות הברית עם ערוץ אלחורה, כך חייבת ממשלת ישראל לעשות גם כן.


 


הָגיעו אל העולם הערבי, הוא בסופו של דבר יגיע גם אלינו.


 


בשנות התשעים טען הנשיא כיום, שמעון פרס כי אין צורך בהסברה, אלא יש צורך במדיניות, ולכן נוון קול ישראל בערבית, במתכוון. זו היתה תפיסת הציוניזמוס תמיד: לא לדבר, לעשות.


ומה אני הייתי משדר אליו במורס, אל מרום שבתו שם למעלה (פרס ויועציו רוקחים עכשיו “תוכנית שלום מזרח תיכונית” חדשה), בשפת מורס (בעברית), שלמדתי אצל חובבי הרדיו לפני הרבה שנים? הלו??




 


.-..  .- / —    -..  ..  -.  ..  .  -/ ..  .  .–  .-.  -/ —  -.-.  -…  .-.  —/


 


    -.-.  -…  .-.  —/..  .  .–  .-.  -/    -.. ..  -.  ..  .  -/




מפתח סימני המורס בעברית:

א  .-                              
ב  -…
ג  –.
ד  -..
ה  —
ו  .
ז  –..
ח  ….
ט  ..-
י  ..
כ  -.-
ל  .-..
מ  —
נ  -.
ס  -.-.
ע  —.
פ  .–.
צ  .–
ק  –.-
ר  .-.
ש  …
ת  –


**



הלו?? האם מישהו שומע שם? זה מזכיר לי אחד השירים האהובים עלי מאותן שנים מתוקות בראשית שנות השמונים, (כאן בתרגום עצמי), של להקת ELO ,Electric Light Orchestra :


הלו? מה שלומך?
האם היית בסדר, לאורך כל הלילות הבודדים הארוכים ההם?
זה מה שאמרתי, אני אספר לך הכל,
אם רק תרים את הטלפון.

הי, איך ‘תה מרגיש?
האם אתה אותו דבר,
האם אתה לא מבין שכל מה שעשינו היה אמיתי, לא חלום?
אני ממש לא יכול להאמין,
שהדברים כך סתם נעלמו להם.

אני מביט אל השמים,
ואני תוהה למה,
הדברים הקטנים מתבררים לבסוף כנכונים.

קו טלפון, תן לי קצת זמן, אני חי בדמדומים.

או.קיי.., אז אף אחד לא עונה,
האם לא תוכל לתת לזה לצלצל רק עוד קצת,
אני רק אחכה מתוח, בצללי הלילה,
בעצם, תן לזה לצלצל – לנצח.


   חג שמח ,Telephone Line


האם תצרפו עוד קוראים לאתר שלנו? את החברים שלכם? עושים זאת באמצעות הכפתור “המלץ לחבר“, כאן למטה. תודה.

למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים, עושים זאת –
כאן.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום
שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש או לחצי שנה. את תנאי המבצע אפשר לקרוא, ולהירשם – כאן  

למנויים קיימים של Gplanet Prime: כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית “לחידוש מנוי קיים לחץ כאן”, או – כאן.


“קול ישראל
 


על מה שבין פורנוגרפיה לישראל, ועל ArabYnet וסיפורו המופלא והעצוב

קסם הפאטיו, והאינטרנט, המעודד דווקא שמרנות בעולם הערבי