רולטה רוסית מסוכנת: מה באמת מתרחש בסוריה? על מה שבין אפגניסטן ללטקיה

מאת ד”ר גיא בכור
ועכשיו הרוסים נכנסים: מה הסיכוי לעימות צבאי רוסי-אמריקני בשטח סוריה?

יוהרת הכוח 1: התוכנית החשאית אושרה בפוליטביורו ב 24 בדצמבר 1979. ברית המועצות לא היתה יכולה להרשות לעצמה לאבד את אפגניסטן השוכנת לדרומה, ולצורך כך הוחלט על פלישה רוסית לשם, חיזוק הממשלה האפגנית תחת חסות ברית המועצות, הטבות לעם העם האפגני – ויציאה. 75,000 חיילים רוסיים הוקצו למשימה, שיצאה לדרך. בפברואר 1980 נפגש יורי אנדרופוב, אז עדיין ראש הק.ג.ב, עם הבובה הסובייטית שהציבו הרוסים בקאבול, בברק קרמל, וסיכם איתו שכאשר המשימה תושלם, הוא “יבקש” בנימוס מהרוסים לעזוב.
הפלישה הצבאית עצמה היתה קלה הרבה יותר ממה שהסובייטים ציפו. ההתחלות הן בדרך כלל מוצלחות ומבטיחות, והמפקדים הצבאיים הודיעו בגאווה שהמשימה בוצעה. המזכיר הכללי של ברית המועצות היה אז לאוניד ברז’נייב, ושר ההגנה, שפיקח על הפלישה, היה המרשל דימיטרי אוסטינוב.
זו היתה השיטה הרוסית להכפיף תחת שלטונם את מדינות מזרח אירופה, שנים קודם לכן, ושם זה באמת עבד.
אך אפגניסטן היתה שונה. תוך כמה שבועות התברר שהמוג’יאהידון, כלומר המורדים הג’יהאדיסטים,  לא הורתעו מכניסת הצבא הרוסי האדיר כמו המזרח אירופים לפניהם. ההיפך, לאחר הפלישה השורות שלהם החלו להתמלא במתגייסים אפגנים וזרים מכל העולם. אוסטינוב בתגובה הזרים עוד עשרות אלפי חיילים, עם עוד התקפות עזות על הג’יהאדיסטים. באביב של 1980, למשל, ערך הצבא הרוסי מתקפת ענק בעמק קונאר עם נשק כבד, תוך הריסת כפרים שלמים וגירוש התושבים לפקיסטן. הם ניקו את השטח ממורדים, ונסוגו.
אך המורדים היו שבים תוך כמה ימים. האפגנים הפכו לשונאים ולנוקמים, וסייעו למורדים. הצבא הרוסי, עם כל עוצמתו, היה קטן מידי למרחבים ההררים של אפגניסטן, כך שכל ניקוי של שטח, שב והתמלא מחדש, כמו בסיוט שוליית הקוסם.
גרוע מכך: אפגניסטן הפכה למגנט למדיניות נוספות, שהיה להן עניין נגד הסובייטים. ארצות הברית ראתה הזדמנות לנקום ברוסים על חימוש צפון וייטנאם בזמן מלחמת וייטנאם. ואכן, הסי.איי.אי הזרים בחשאי סכומים גדולים וציוד צבאי מגוון למוג’אהידון. שליט פקיסטן השכנה, מוחמד זיא אל-חק, ראה הזדמנות לזכות באהדת ארה”ב ומדינות ערב, ופתח את שטחו כבסיס עורף לג’יהאדיסטים.
אך החשוב מכל: האמריקנים סיפקו למורדים טילי כתף נגד מטוסים “סטינגר” (FIM-92), ובכך עשו שמות בכלי הטייס הסוביטיים. בסך הכל הפילו המורדים כ- 300 כלי טייס כאלה. בנוסף, שיטת הפעולה של הג’יהאדיסטים היתה מארבים, תוך גביית הרוגים רבים מן הצבא הפולש.
עברו שנים, ללא תוצאות, אך הרוסים לא היו יכולים להרשות לעצמם לצאת ללא הישג. הדבר היה נתפס כמכה למוניטין שלהם כמעצמה. בינתיים ברז’נייב מת ב- 82, אנדרופוב ואוסטינוב הלכו לעולמם שנתיים אחר כך, והצבא נשאר תקוע בין המארבים המסוכנים. כאן התעצם הביטוי “רולטה רוסית”, במשחקים המסוכנים של החיילים הרוסיים האבודים באפגניסטן, יחד עם סמים ואלכוהול.
רק בשנת 1985, כאשר מיכאיל גורבצ’וב עלה לשלטון, הוא החל להוציא את הצבא מצרת אפגניסטן, כשהחייל האחרון עזב ב- 1989. בסך הכל נהרגו באפגניסטן 14,000 חיילים רוסיים כבשר תותחים, אך הנזקים הנסתרים היו קשים לא פחות: עול כלכלי עצום, והתפוררות חברתית מבפנים, מה שהוביל לקריסת ברית המועצות זמן קצר לאחר מכן. 
הפלישה לאפגניסטן היתה הימור קלאסי, שבו מסתנוורים מהסיכויים, ומתעלמים מהסיכונים, שכן למורדים הג’יהאדיסטים ולמדינות האחרות היה יותר מידי מה להפסיד. היו יותר מידי שחקנים, יותר מידי משתנים, וההחלטות הרוסיות התקבלו על סמך אמוציות, שהן תמיד מסוכנות באסטרטגיה (ולחשוב שבאותו זמן ממש נכנסו גם אנחנו לאותו מלכוד, בלבנון, למשך 18 שנים).
לסובייטים לא היתה אסטרטגיית יציאה מאפגניסטן, והתוצאה היתה קריסה עצמית מוחלטת. לא ברה”מ חיסלה את אפגניסטן בסופו של דבר, אלא אפגניסטן חיסלה את ברה”מ. 

 

סוריה 2015? אפגניסטן 1980? אפגניסטן 2015? נקודת החולשה של כל צבא היא דרכי האספקה אליו, ואת זה בדיוק מכירים הג’יהאדיסטים, גם בסוריה וגם באפגניסטן של היום. כל כך הרבה זמן, ושום דבר לא השתנה. Ab igne ignem (“אש מאש”).

 

יוהרת הכוח 2: האם זהו התסריט הצפוי למעורבות הרוסית הגוברת גם בסוריה? לפנינו הימור אמוציונאלי של פוטין, ואכן, רב הדמיון, עם הנתונים כלכליים קשים של רוסיה. אין כאן, עדיין, פלישה רוסית קרקעית מסיבית, אך הג’יהאדיסטים לקבוצותיהם לא יוותרו בקלות על ההישגים שצברו בארבע השנים האחרונות; האוכלוסייה הסונית בסוריה ובעיראק עויינת את הרוסים; כשלכל כך הרבה מדינות יש עניין לפגוע במאמץ הרוסי הזה, והם גם יעשו זאת, רק שאלה של זמן.

1 הנשיא האמריקני ברק אובמה נטש לגמרי את המזרח התיכון, וזו היתה הערכתנו כבר מזמן. עם “הסכם הגרעין” הוא השאיר את המפתחות בידי האיראנים, ונמלט. אפילו בעיראק המומחים הצבאיים שלו נואשו מן הצבא העיראקי, כמי שיילחם בדאעש, ועצרו את התיאום. העיראקים עוברים עכשיו לצדד בפוטין, זה נוח להם הרבה יותר, הוא הרי לא דורש מהם “דמוקרטיה” וזכויות אדם.

אובמה הבהיר השבוע בבית הלבן באופן ברור שהוא לא יתעמת עם פוטין בסוריה, לא יגביל אותו ולא יילחם איתו. על פי תפיסתו, ההגיונית, הוא מעדיף שפוטין יילחם עם עצמו, כלומר יתיש את עצמו, כפי שהסובייטים התישו את עצמם באפגניסטן. אחרי הכל, סוריה הפכה למטחנת בשר, שאיש לא יצא ממנה עד כה שלם. זו הסיבה מדוע הזהרנו כבר בראשית 2011 מכל מעורבות צבאית בסוריה, והמסר נקלט בציבור הישראלי.

אובמה נמצא בשלב המורשת, והמורשת שלו היא יציאה מן המזרח התיכון ובדלנות. לא הוא האיש שיילחם ברוסים או בכל גורם אחר. הוא יצר ואקום.

2 מה ולדימיר פוטין עושה באמת בסוריה? הוא מוחק את הסיכוי האחרון והקלוש להסדר פוליטי בסוריה, כאשר הוא מבקש לחסל את המורדים הלאומיים, שעוד קיימים בצפון סוריה, בעיקר באיזורי חאמה, חאלב, אדליב והאיזור. אלה המורדים שהמערב קיווה שיום אחד ייטלו את השלטון בסוריה החדשה.

המערב היה רוצה לראות הסדר מדיני. פוטין מאמין שבכוח הזרוע הוא יכתיר מחדש את קרמל, סליחה, את אסד, לשליט סוריה, או לפחות חלק ממנה. אין לו שום כוונה להגיע להסדר פוליטי בלי אסד, מה שאומר שהמלחמה הזו נתקעה עכשיו חזק ועמוק.

פוטין טוען שהוא מפציץ את דאעש, אך בפועל מטרתו לחסל את הסיכוי המדיני היחיד, אפילו שהוא קלוש, ובכך להנציח בשלטון את העלווים ואת משפחת אלאסד. נכון, מידי פעם יש פגיעות בדאעש, אך רוב הפגיעות, כולל רוב פגיעות טילי השיוט מאתמול, מכוונות לג’בהת אלנוסרה ולמורדים הלאומיים בצפון מערב סוריה. באיזורים האלה אין נוכחות של דאעש.

ולכן, התמקדות בג’בהת אלנוסרה ובמורדים הלאומיים דווקא מחזקת את דאעש, שכן הם חייבים לבקש את עזרת דאעש, אך זה פחות מטריד את פוטין, שמטרתו לבצר את אסד בדמשק, במובלעת העלווית ובצפון סוריה, כולל הדרך המחברת. דאעש זו עדיפות פחותה.

 


סוריה, גן עדן לניסויים צבאיים רוסיים, לתרגילים חיים, ללא שום ביקורת של העולם: כל מה שלנו אסור, לרוסים מותר. בנוסף, נסיון קרבי משביח את מחיר הציוד הצבאי שרוסיה מוכרת.

 

3 פונקציונליות: מבחינתו של פוטין אסד הוא כלי, כמי שישמור על האינטרסים שלו מפני מעצמה ג’יהאדיסטית שתגיע גם אליו דרך הרפובליקות המוסלמיות שלו לשעבר והקווקז. זה אמור להדאיג אפילו את אסד, שהופך בכך לבובה רוסית, כולל איבוד של חופש פעולה. היחסים כבר אינם של בעלי ברית, היחסים הם של פקוד (אסד) ומפקד (פוטין).

ואכן, הצבא הרוסי שנכנס לבסיסי צבא סוריים, סילק בפועל את חיילי אסד, שהתבררו כירודים, בוודאי לאחר שנות מלחמה ארוכות.

מי שהבין זאת מייד היו התושבים האומללים של סוריה לשעבר. עם הסכם הגרעין רבים מהם הבינו שאיראן ואיתה הרוסים בדרך לסוריה, משום שיש כסף, זה אומר שהמלחמה תימשך עוד שנים רבות, ולכן החלו להתפנות בהמוניהם החוצה. זו הסיבה מדוע הזהיר עכשיו ארדואן שגל של עוד שלושה מליון סורים בדרכו לטורקיה, ומשם מערבה. אם האש מתלקחת, זה מתורגם מייד לגלי פליטים.

ההימור של פוטין זורע אנרגיה שלילית בהיקף עצום בסוריה ובעיראק, וטחינת הבשר מתעצמת.

וזה באמת אומר שהמלחמה הזו תימשך עוד זמן רב. ראינו שבחודשים האחרונים היו הצלחות רבות למורדים הסונים, עד כדי איום ממשי על שלטונו של בשאר, לפחות בדמשק. אך עכשיו העזרה לשיעים הגיעה, וחוזר חלילה. 

https://www.youtube.com/watch?v=IIGVbcCw8eg&feature=emb_logo

נזקי ההפצצות הרוסיות בעיר תלביסה, מחוז חומס, קשים, ורואים את ההפצצות על בתי ספר, מוסדות ציבור ובתי אזרחים. המודיעין של הרוסים אינו משובח, משום שהוא נשען על הסורים, כך שמשגרים, ומקווים שגם מורדים יחוסלו. לפעמים זה עובד, ולפעמים לא. מה ההבדל בין הפצצות חיל האוויר של אסד לאלה הרוסיות? עוצמת האש, מספר כאן התושב, וההפתעה, שכן הן מגיעות במהירות וללא התראה.
 

4 האיראנים די התייאשו מאסד (שאותו אף פעם לא ממש העריכו), למרות שהם ממשיכים לסייע לו, ואפילו ביתר תוקף. אך גם אותם הגמביט הנועז של פוטין הדהים. הם לא חשבו שהוא יחזור כך על תקדים אפגניסטן. זה אפילו מדאיג אותם, משום שבכך הם הופכים לכלים בידיו, ויום אחד הוא עלול לצאת נגדם. גם כך הכיאוס באפגניסטן של היום מדאיג מאוד את האיראנים, שיש להם בעירה בכמה חזיתות.

זו הסיבה שהאיראנים משתדלים להוריד פרופיל בסוריה, בטענה שהרוסים עושים עבודה טובה. המצב הכלכלי באיראן הוא כיום הקשה ביותר אי פעם, שרי הכלכלה הזהירו השבוע את הנשיא רוחאני שהקופה ריקה לגמרי, והבורסה של טהראן עלולה לקרוס. התשובה שלו היתה: תחזיקו מעמד, עוד כמה חודשים נתחיל לראות כסף גדול מהאמריקנים, בזכות תוכנית הגרעין. בכספים האלה גם יממנו לפחות חלק מן המאמץ הצבאי הרוסי בסוריה.

 

5 מהי נקודת התורפה של המחנה של אסד? אין כוחות קרקעיים רציניים. הרוסים יכולים להפציץ, אך מישהו צריך לכבוש ולהשתלט פיזית על שטחים. צבא אסד וחיזבאללה מותשים ופגועים מאוד, וגם כך יכולתם המבצעית לא הוכחה כגבוהה. האיראנים לא ממהרים לשלוח חיילים, ושכירי חרב אפגנים שהם מגייסים לסוריה עושים זאת עבור כסף, והבלבול רב. אז מי יילחם בשטח? לסונים אין בעיה כזו, עומדים לרשותם אינסוף מתנדבים. השיעים “ישחררו” שטחים? רק מעמיק עוד יותר את המלחמה. 

האם הרוסים באמת מאמינים ש 12% שיעים יצליחו להתגבר על 85% סונים? כמו באפגניסטן, הם רואים את הסיכויים, אך מתעלמים מן הסיכונים. הרי מראש יחסי כוח האדם קשים מבחינת אסד, חיזבאללה ובלי בריתם.

אתמול ראינו התקפה צבאית ראשונה שבה צבא אסד נלחם על הקרקע, והרוסים העניקו לו חיפוי אווירי מן האוויר, אך גם המורדים הסונים נלחמים בחירוף נפש, וההכרעה אינה קלה. זה אומר שחיזבאללה, למשל, יהיה מרותק בסוריה עוד תקופה ארוכה, בניגוד לידיעות מניפולטיביות, כאילו הוא מתכוון לצאת מסוריה. ואיך ייצא, הרי הג’יהאד הסוני יזנב בו לתוך לבנון, לביתו שלו.

אל המלכודת הסורית רק נכנסים, לא יוצאים; ולכן עדיף לא להיכנס כלל.

https://www.youtube.com/watch?v=1JqLgXPDq-U&feature=emb_logo

טיל פאגוט אנטי-טנקי נורה בידי הג’יהאדיסטים לעבר ציוד טכני רוסי, צפונית לעיר אלחאמה. המשגר נראה חדש. מי מספק את הציוד הזה למורדים, ומי מממן? סביר להניח שטורקיה או סעודיה, וזו נקודת דאגה לרוסים.

 

6 יוהרת הכוח 3: ההתקפות הקשות של הרוסים מאחדות את הפלגים הסוניים המופתעים, ו- 41 קבוצות סוניות כבר הודיעו השבוע שהתאחדו נגד “הכובש הרוסי”. זה אפילו מזכיר להן את ימי “הרומנטיקה” של אפגניסטן, אז נולדה שם אלקאעדה בידי השלישייה אוסמה בן לאדן הסעודי, איימן אלזווהירי המצרי, ועבדאללה עזאם הפלסטיני. הג’יהאדיסטים בסוריה ינסו לפגוע קרקעית בשדות התעופה בהם משתמשים הרוסים, בעיקר שדה תעופה חמימים שבעיר לטקיה (וכבר נחתו שם טילי קטיושה), אך לא רק הוא, והמשך המארבים נגד צבא אסד. כמו כן הם ימשיכו במתקפות משלהם כדי לייאש את הרוסים, בעיקר עם מכוניות תופת. הם ישתדלו לגבות מחיר דמים מן הרוסים, כדי להשפיע על דעת הקהל ברוסיה, כפי שקרה באפגניסטן. ולכן, חייל רוסי שייפול בשבי הוא נכס אדיר עבור הג’יהאדיסטים, בוודאי עבור דאעש.

פוטין צריך להיות מוכן לכך שהג’יהאדיסטים יגיעו אל הבטן הרכה שלו, כלומר טרור בערים הראשיות שלו. כפי שהוא מבקר אותם בסוריה, הם עלולים לבוא ולבקר אותו.

“רוסיה הציבה את עצמה במלחמה ישירה עם העם הסורי שינקום”, כינוס החירום של מורדים סורים מודאגים. אנרגיית הנקם אצל הסונים היא גדולה, מה גם שרוסיה נתפסת אצלם כמדינה אנטי-דתית כופרת. זיכרונות ישנים נגדה מתעוררים מחדש לחיים.

 

7 נקודת המפתח היא השגת טילי כתף נגד כלי טייס רוסיים, בדיוק כפי שאירע באפגניסטן. אז סיפקו האמריקנים את טילי ה”סטינגר” למוג’אהידון, ואכן ממש ברגע זה עובדים הסונים להשיג בכל מחיר טילים כאלה. מאיפה? לא חסרים גורמים עוינים לרוסים, שגם יספקו להם: קודם כל טורקיה, כאשר כבודו של השולטן ירום הודו נפגע מן הרוסים; אך הנשק יכול להגיע גם מן הסעודים, הרותחים מזעם על המעורבות הרוסית, שפוגעת בבעלי הברית שלהם: הג’יהאדיסטים היותר מתונים ואפילו ג’בהת אלנוסרה; ממדינות המפרץ הפרסי הערביות (שסיפקו למורדים בלוב את כלי הנשק האסטרטגיים להפלת קדאפי) או אפילו מן האמריקנים עצמם, בחשאי.

ברגע שטילים כאלה יופיעו במערכה, והם חייבים להופיע, הרוסים ואסד בבעיה. עד היום סירבו האמריקנים לספק טילים כאלה, מחשש שיופצו גם נגדנו או נגד תעופה אזרחית, אך עכשיו הסונים חייבים אותם, כעניין קיומי.

8 אגב, הטורקים, הם באמת רותחים מזעם על המעורבות הרוסית, משום שהיא מחסלת את יציר כפיהם המוצלחים, המורדים של “צבא האסלאם”, “צבא השחרור” ועוד מיליציות אסלאמיסטיות, המשתפות פעולה עם ג’בהת אלנוסרה. הארגונים האלה הם שהגיעו לכיבוש צפון סוריה, בעזרה שקטה של המודיעין הטורקי, תוך ביסוס שלטונם. וכעת הם מותקפים ישירות ובאופן יומי בידי הרוסים. ארדואן רואה בחיסול משטרו של בשאר אלאסד נקמה אישית, אלא שעכשיו מתייצב נגדו פוטין בעצמו.

לטורקים יש דאגה נוספת והיא הכורדים, שיצרו חגורה לאורך הגבול הארוך שלהם עם סוריה. אם גם דאעש ייחלש, זה אומר שהכורדים מתחזקים, ואת זה הטורקים לא רוצים לראות. זה מחייב עכשיו את המודיעין הטורקי לסייע בחשאי עוד יותר לדאעש. רשמית הם כמובן “נלחמים” בדאעש, הם הרי חלק מהקואליציה של אובמה, אך בפועל אין להם עניין שדאעש ייעלם, ההיפך.

כך הפך דאעש לשק החבטות של כל המתחזים: הטורקים נלחמים בדאעש, אך בפועל בכורדים; הרוסים נלחמים בדאעש, אך בפועל במורדים האחרים; סיסי, עבדאללה הירדני ואסד נלחמים בדאעש, אך בפועל צוברים לעצמם הכרה בינלאומית. כך כולם נלחמים בדאעש, ואף אחד לא באמת נלחם בו.

https://www.youtube.com/watch?v=CWmv14aUjvc&feature=emb_logo

יוהרת הכוח 4: לא את עוצמת “הצבא האדום” מבקש פוטין להחזיר אלא את הזמן, אך שניהם לא יחזרו. Tempus edax rerum.

 

9 הזעזועים האלה מביאים עכשיו לסוג של טיהור אתני סוני מצפון סוריה לעבר טורקיה ואירופה. לאחר שהסונים טיהרו את מרבית הנוצרים, באים עכשיו הרוסים ומטהרים את הסונים, בסגנון חד גדיא. לרוסים יש עניין שהמובלעת העלווית תתרחב גם לערי צפון סוריה, וכך תתגבר אחיזתו של אסד. זה אומר עוד גלים אדירים של פליטים גם לאירופה, שעומדת חסרת אונים מול לפיתתו זו של פוטין בגורלה. היא חשבה שהסכנה הרוסית תגיע מאוקראינה, והנה היא מגיעה מהמזרח התיכון. עד היום התעלם המערב מן הטיהורים האתניים והדתיים שמתרחשים במזרח התיכון בעקבות “האביב הערבי”, אך באופן אירוני מה שהוא התעלם ממנו מגיע אליו עכשיו הביתה.

ולחשוב שפעם היו שחשבו שאנחנו הבעיה באיזור הזה (“לב הסכסוך”).

 

10 ובאמת, איפה כל זה מציב אותנו? ראשית, מדובר בעיקר בצפון סוריה, ולא באיזור הישיר שלנו. שנית, התיאום הצבאי בין צה”ל לצבא הרוסי מעולם לא היה הדוק יותר, והשבוע ביקר במטכ”ל בתל אביב סגן הרמטכ”ל הרוסי, הגנראל ניקולאי בוגדנובסקי, לתיאום ענייני של הפעולה בסוריה, לשביעות רצון שני הצדדים, כפי שניתן להבין. זאת, בהמשך לפגישות הרמטכ”ל רב-אלוף גדי אייזנקוט במטכ”ל הרוסי במוסקווה, לפני שבועיים.

לדוגמה, כאשר החלו הרוסים להפציץ בסוריה, הם העבירו לצה”ל התראה של שעה קודם, אך לא לאמריקנים, לפחות כך פורסם.

יתכן וחופש הפעולה שלנו יוגבל יותר בסוריה, אך מבחינתנו יהיה שם כוח רציונאלי, שאליו ניתן לפנות בשעת הצורך, ואשר מבין ומקבל את האינטרסים הביטחוניים שלנו.

כל אלה הן בסך הכל חדשות חיוביות מבחינתנו, הצופים מן הצד באמבט הדמים הגועש, וכך זה צריך להימשך, כל עוד זה תלוי בנו. זה יימשך כך שנים ארוכות. 

ואסטרטגיית האקזיט של פוטין? הוא הכניס את עצמו למלכוד, אך גם את כל הצדדים האחרים בסכסוך העצום הזה.
No exit.