שובה של אשת העכביש: האם ברלין היא כבר אויבת של היהודים, וישראל?

מאת ד”ר גיא בכור

רבים זוכרים את המאמר, מהראשונים בפומביות הישראלית, שהעז להתייחס לנושא (משנת 2013), והוא ‘נשיקת אשת העכביש. שם הבהרנו שגרמניה תומכת במבקשים לחסל את ישראל, במבקשי רעתה. מאז עברו שש שנים, ותמונת המצב כיום ברורה הרבה יותר מאז, משום שהגרמנים מעיזים לחשוף את פניהם האמתיות, דבר שלא עשו אז. כיום ברור שברלין היא אחת האויבות הקשות שלנו במערכת הבינלאומית, ואחריותה להכחדת ששה מיליון יהודים – הולכת ומועלמת על ידה.
ישראל היא הנאצית, לא הם.
אם וושינגטון היא הקצה התומך בנו, ברלין מוצאת את עצמה, שוב, נגד היהודים, ומדינתם. בשנות השלושים והארבעים לא היתה ליהודים מדינה, אז פעלו נגדם ישירות. היום יש להם מדינה, אז פועלים נגדה.

 

1

שערוריית “השגריר” ארבל: 

דיפלומט גרמני בכיר, עמוק מהממסד שם, בשם ברנד ארבל (Bernd Erbel)), בן 71, עמד להתמנות כראש מנגנון סחר החליפין שמקימה גרמניה עם איראן, לעקוף את הסנקציות האמריקניות (בהמשך). בטיפשותו, ואולי חשב שכבר מותר להיות קצת אנטישמי, הוא התראיין בראיון ארוך של שעתיים וחצי לעיתון הגרמני “בילד”, העיתון הנפוץ והנקרא ביותר בגרמניה ובאירופה, תומך חשוב בישראל; הוא זה שחילק כיפות מתקפלות, כתגובה על האנטישמיות בגרמניה.

אותו ארבל היה בעברו שגריר גרמניה באיראן ובעיראק, והוא מעריץ גדול של איראן. בראיון מ- 8 באוגוסט אמר על ישראל את הדברים המגעילים האלה: “ישראל הוקמה על חשבון עם אחר”, ו”הפלשתינאים הם הקורבנות של הקורבנות שלנו”.. “אם המדינה היהודית היתה קמה בפרוסיה, הבעיה הפלשתינאית לא היתה קיימת”. ועוד פנינים: “ישראל היא גוף זר באיזור, כיום יותר מתמיד”, ו- “ישראל לא זכאית לאמפתיה, וזאת מסיבות פסיכולוגיות”.

בראיון הוא הגן באהדה רבה על איראן, וטען שמאז המאה ה- 18, “כוחות איראניים לא חצו את הגבול למדינה אחרת”, אך הבילד הוסיף, מצידו, שכוחות איראניים נמצאים במלחמה בעיראק מאז שנת 2003, בסוריה מאז 2011, הם תומכים ומכוונים את החות’ים בתימן, ואת חמאס, הג’יהאד ואת א-סאבירון בעזה. כמו כן הם תומכים ומממנים את חיזבאללה בלבנון, המכוון אלפי טילים לעבר ישראל. “כל זה הושתק בידי ארבל”, ציין העיתון.

לאחר הריאיון המטורף הזה, שחושף מה קורה בממסד שם מאחורי הקלעים, קמה מהומה בידי ארגונים יהודיים, ואז משרד החוץ בברלין מסר בהודעה לקונית וסתומה, שארבל “לא יתמודד” על התפקיד, “מסיבות אישיות”. “הדעות שהביע הן אישיות, ואינן משקפות את עמדת הממשלה”, נמסר בחטף.

לא היתה שם הבעת פלצות על דעותיו; לא ביקורת על דעות מי שבא מתוך המנגנון הדיפלומטי; לא הסתייגות; לא צער; שום דבר. סגרו את העניין בסיבות אישיות. בעצם, סילוקו לא נעשה בגלל דעותיו, אלא משום שנתן להן פומבי. הוא שבר את קשר השתיקה. הוא היה צריך להיכנס לתפקיד, כמו האחרים, ולפעול מאחורי הקלעים נגד ישראל והיהודים, כמקובל.

הסקנדל הזה בקושי מצא הד ב”תקשורת” בישראל, המציגה את גרמניה כנאורה ונחשקת, וזה לא התאים לה. למעשה, התקשורת בישראל החליטה להסתיר את הסיפור הנורא הזה, שכן כת ה- PC (ה”פוליטיקלי קורקט”) אינה אוהבת שהמציאות מתפוצצת לה תמיד בפנים.

 

הדיפלומט ו”טבח היהודים”: 

כיוון שבמשך עשרות שנים אי אפשר היה להזדהות כאנטישמי או אנטי ישראלי בגרמניה, החלו שם לפתח את הפרוייקט “הפלשתינאי”. להפוך את “הרשות” לישות מדינתית, לחזק אותה, וכך להחליש את ישראל, עד להכחדתה בסופו של דבר, או שקיעתה במלחמות אינסופיות. זה אמר סכומים עצומים של כסף ממשלתי גרמני למוסדות שלטוניים פלשתינאים, כלי תקשורת, אוניברסיטאות, ארגונים, ועוד.

שפעם אחת ולתמיד יהיה כבר פתרון סופי לבעיה. הפלשתינאית, כמובן..

כיוון שכך, הקימה ברלין “משלחת דיפלומטית” ברמאללה, בראשות אחד, כריסטיאן קלאגס, שלאחר נטישת האמריקנים את חבורת רמאללה, הוא הפך למשענת העיקרית שלה. הוא מבקר קבוע במשרדי הרשות ברמאללה, מעביר את התלונות שלהם בדו”חות קבועים לברלין, וזו מפעילה עלינו לחץ. גרמניה ממשיכה לממן את הפרוייקט הפלשתינאי שלה במליארדים של דולרים לאורך השנים, ואפילו הגדילה את המימון לאונר”א, ועוד.

הבילד הנהדר חשף לאחרונה שאותו “דיפלומט” סימן לייק על ציוצים אנטי ישראליים ואנטישמיים בטוויטר. למשל, הוא סימן לייק (“אהבתי”) על סרטון המשבח הרג חיילים ישראליים, ולייק אחר על התכתבות של האנטישמי האמריקני דיוויד דיוק, שעסק בצורך לבצע טבח ביהודים.

לאחר חשיפת הבילד (שהפך למצפונה האחרון של גרמניה) פרסם משרד החוץ הגרמני ש”נפתח בירור בנושא”.

מעניין מה, ומתי יהיו תוצאותיו.

האובססיה הגרמנית עם יהודים, אותו קלאגס, יחד עם חברה לכת, ברמאללה (בתמונה).  

כמה ניסו יהודים לאורך השנים להיות גרמנים. באיזה התלהבות אימצו לעצמם בראשית המאה שעברה שמות וגנריאניים כמו זיגפריד או זיגמונד, ואפילו הגידופים האנטישמיים של וגנר ב- Das Judentum in der Musik (“היהודים במוזיקה”) לא עשו עליהם שום רושם. כמה ניסו לצרף לשמות המשפחה שלהם את ה”פון” האצילי, או תארים כמו “דוקטור” או “גהיימראט” (“יועץ סתרים”), הקלים יותר להשגה. וכמה ניסו לשנות את שמותיהם היהודיים מידי: פרידריך גונדולף , המבקר הספרותי, קיצר זאת מגונדלפינגר; המנהיג הסוציאלסטי, פרדיננד לאסאל, שייסד את התנועה הסוציאל דמוקרטית בגרמניה (כיום אויבת מרה שלנו) העדיף צליל צרפתי על השם לסלאו; ויעקב ואן הודיס, מראשוני המשוררים האכספרסיוניסטים הגרמניים שינה זאת מדוידזון (שהוא בעצמו – בן דוד).

והגרמנים? נהנו ללעוג לאספסוף היהודי הזה, בעיניהם, שאין לו כבוד עצמי. ולכן פקידים גרמניים היו נהנים להשפיל יהודים מפולין האוסטרית, תוך שהם כופים עליהם “שמות משפחה גליצאיים מגעילים (Galizische Ekelnamen). למשל אורין, קלפוס (רגל קירחת), דינטנפאס (בקבוק דיו), שטרייזאנד (חול סופג) או סתם זאנד (חול). בסוף נמאס להם להתבדח על חשבונם, והשמידו אותם.  

לכי מכאן אשת העכביש. פה זה לא גרמניה.  פה זו ארצנו שלנו.

יש להם גם דף טוויטר: גרמניה ברמאללה. מה יש לגרמניה לעשות ברמאללה? מה היא איבדה שם? יהודים. 

3

גרמניה כיום היא התומכת הגדולה ביותר, והאחרונה, של העניין הפלשתינאי,

קודם כל באו”ם, והנציג העוין שלהם כלפינו, כריסטוף הויסגן (בהמשך) הפך, בפועל, לדובר העיקרי של הפלשתינאים. כפי שקבענו, בנשיקת אשת העכביש, לא הפלשתינאים מעניינים את הגרמנים, אלא החיסול של הפרוייקט הישראלי. רק לאחרונה דרש אותו הויסגן במועצת הביטחון לאכוף את החלטה 2334 (סטירת הלחי שנתן לנו אובמה “אוהד ישראל”, כנקמה), “המגדירה את הישובים הישראליים מעבר לקו הירוק, כולל במזרח ירושלים, כהתנחלויות בלתי חוקיות. זו החלטה של החוק הבינלאומי, שארצות הברית נטשה”, אמר אותו שגריר גרמני. “למה בעניין צפון קוריאה ארצות הברית תומכת בחוק הבינלאומי, אך לא בזה של ישראל”? ובכך יצר, במכוון, קו משווה בין ישראל לצפון קוריאה.

לא היתה אצלו מילת ביקורת על משטרי הרוע המוחלט בסוריה, באיראן, בלוב, בתימן, בטהראן, בסעודיה, באפריקה, ברוסיה או אחרים. או על יחס ארצו למהגרים מוסלמים. רק ישראל.

אותו שגריר היה בעבר היועץ המדיני של מרקל, והוא זה שאחראי, בן הייתר, לסיבוב הפרסה של גרמניה בנוגע לישראל, מתמיכה חמה, לאי אכפתיות, וכיום גם לעוינות.

מוזר, כאשר זה נוגע לגרמניה, “החוק הבינלאומי” הוא המלצה בלבד. למשל, חוק בלימת המסתננים השערורייתי, שחתם “האיחוד” (ובעצם גרמניה) עם טורקיה, כולל החזרת מהגרים. בטורקיה הם סובלים מיחס קשה, והיא גם מחזירה חלק מהם בכפייה לסוריה, ובג”ץ הישראלי לא היה מאשר הסכם כזה לעולם, “על פי החוק הבינלאומי”, אך זה אושר בגרמניה. גם החלטה המגבילה את איחוד המשפחות עברה שם, ואילו אצלנו זה התעכב בבג”ץ במשך שנים.

בג”ץ הוא שריד אחרון של גרמניה, שכבר לא קיימת. היא ממשיכה להתקיים רק בישראל.

ועוד: בשערורייה שהתפתחה בארה”ב באשר לשתי חברות הקונגרס המוסלמיות והאנטי ישראליות והאנטישמיות, פרסמה הקנצלרית מרקל הרועדת, הודעה המביעה בהן “תמיכה מלאה”.

היתה זו מרקל, שניסתה להפעיל לחץ אישי על הנשיא טראמפ שלא יכיר בירושלים כבירת ישראל, והיא התקשרה אישית לראשי מדינות באירופה, ששקלו להעביר את השגרירות, כמו צ’כיה ורומניה, ולחצה עליהם שלא יעשו זאת. מעניין גם מה הבטיחה להם.

זאת מרקל, שהציגה את עצמה כאוהדת ישראל, וכבר למדנו בנשיקת אשת העכביש, שמי המסוכנים ביותר? דווקא אלה שאומרים לנו שהם אוהבים אותנו.

הנשיא טראמפ הגדול נהנה להשפיל את מרקל, ולדווח בסיפוק, ממש לידה, איך העביר את השגרירות לירושלים, ולא שעה לקריאות כמו ממנה. היא לא יודעת איפה לקבור את עצמה, אוהבת ישראל הזו. היא סובלת.

אגב, הנשיא טראמפ רואה בגרמניה אויב רדום, שאותו יש להחליש לפני ששוב יתקוף.

כן, הם אוהבים את ישראל של פעם, חלשה, כנועה, יהודית על פי הסטראוטיפים המוכרים, חסרת הגנה, תלושה, וללא לאומיות משל עצמה. ברגע שהפכה למדינה חזקה, סוג של מעצמה איזורית, עם שורשיות לאדמתה ועם ערכי דת, תרבות, משפחה ולאום – הם הפכו לעויינים. אין דבר שהאירופים אוהבים יותר, מאשר להשתתף באירועי זיכרון ליהודים מתים. השורשיות שלנו אפילו מרגיזה אותם, ככל שהם עצמם מעקרים את השורשיות שלהם, במן אוניברסליות אירופית.

בעצם, יש כאן חילוף תפקידים: היהודים הופכים מאוניברסליים ותלושים, לשורשיים; ואילו האירופים הופכים משורשיים, לאוניברסליים ותלושים. 

היהודי הנודע לשימצה, אוטו ויינינגר, כינה בגרמנית, מעומק שלילתו העצמית, את היהודי כ- Grenzverwischer, כלומר “מוחק הגבולות”, “האיש נטול הצורה”. אז עכשיו זה הגרמני.

וזה מרגיז אותם. הם רוצים את היהודים “שלהם”, את היהודים של פעם, בחזרה. ואם הם לא קיימים, הם ממציאים אותם (בהמשך). 

4

תמיכה נלהבת באיראן:

אי אפשר להסתיר את העובדה, שמכל מדינות המערב, גרמניה היא התומכת ובעלת הברית החשובה ביותר מבחינת איראן. את הידידות המופלאה הזו אי אפשר לעצור, וקריאות ההשמדה של איראן לעבר ישראל ממש לא מזיזות לגרמנים. בעברה הרחוק הגדירה מרקל את בטחון ישראל כ”בלתי ניתן למשא ומתן”, אך זה היה בזמנים אחרים. היום הכל מותר.

בפברואר השנה שיגר נשיא גרמניה, פרנק וולטר שטיינמייר, ברכה חמה לטהראן, לכבוד יום השנה ה- 40 של המהפכה הח’ומיניסטית. הוא היה מתומכיו הנלהבים של “האיחוד” בין פתח לחמאס, וכאשר ביקר בישראל במאי השנה, לראשונה כנשיא, הוא מתח ביקורת פוגענית ופומבית על ראש הממשלה נתניהו, המארח; דבר לחלוטין לא מקובל בביקורים כאלה, והלך להניח זר פרחים על קבר ערפאת ברמאללה:

נשיא גרמניה, שהשמידה ששה מיליון יהודים, על קיברו של מי שרצה להשמיד את הייתר. לשם מה? פעם אמרו שזה כוח הנפט הערבי, אך זה קרס. אז מה נשאר? ומה עושה גרמניה בארצנו? זו האובססיה, עליה כבר כתבנו.
המופתי בברלין? כאן ברלין אצל המופתי.

 

בצלות יהודים על האש

שר החוץ הגרמני, הסוציאליסט הייקו מאס, הפתיע בירושלים כאשר אמר בראשית דרכו ש”נכנסתי לפוליטיקה בגלל אושוויץ”, אך אין לכך שום זכר במדיניותו. ההיפך, הוא תומך במקדמי אושוויץ חדשה, באיראן.

הוא זה שיזם את מנגנון סחר החליפין (“אינסטקס”) בין “האיחוד האירופי” לבין איראן, כדי לעקוף את הסנקציות האמריקניות. כלומר, גרמניה ואיראן יחליפו סחורות בסחורות, וכך יימנעו לעבור בשעריו של הדולר האמריקני. אלא שהאיראנים דחו את ההצעה, משום שדרשו שגרמניה תסחור איתם בנפט, בעוד שהיא מוכנה רק בסחורות אחרות (בכדי לא להיפגע בעצמה מהסנקציות האמריקניות).

בפועל, המנגנון שאותו מאס הקים בינואר השנה, לא קם עדיין, וספק אם יקום, אך גם כיום יש לאיראן ידיד חשוב בברלין.

5

התמיכה בחיזבאללה:

המפלגה הנהדרת ‘אלטרנטיבה לגרמניה’, שהתעצמה מאוד בפרלמנט הנוכחי בגרמניה, הגישה הצעת חוק, להכיר בכל חיזבאללה כארגון טרור. ההצעה נדחתה כמעט על ידי כל ייתר המפלגות. חוק כזה קיים כבר בארה”ב, בבריטניה, בישראל כמובן, וברוב המדינות הסוניות – אך לא בגרמניה.

הזרוע הצבאית של חיזבאללה הוצאה אל מחוץ לחוק בגרמניה בשנת 2013 , אך לא “הזרוע המדינית”, כאילו יש בכלל הבחנה כזו בפועל. ולמה זה חשוב לחיזבאללה להמשיך ולפעול בגרמניה? משום שגרמניה היא כיום מקור חשוב לגיוס כספים, הלבנת הון, גיוסי נשק ופעילים, ואם כל הארגון היה מוצא אל מחוץ לחוק, זה היה נבלם ונמנע, משום שאז אפשר היה לחדור לחשבונות הבנק של הארגון, ולפעול. על פי מנגנון מודיעין הפנים של גרמניה, פועלים כיום בגרמניה לפחות אלף פעילים של חיזבאללה, הזוכים לתמיכה גדולה מצד הקהילה השיעית הגדולה, שקמה בשנים האחרונות בגרמניה, בעיקר מלבנון, עיראק, איראן ואפגניסטן.

ומה הסיבה שניתנה לסירוב הזה להגדיר את חיזבאללה כארגון טרור? “אנו בעד דיאלוג”.

אותו שגריר גרמני אנטישמי, ארבל, שהזכרנו בסעיף הראשון, התבטא בראיון לבילד גם בנושא חיזבאללה, אותו ממש הילל: “היתה התלהבות רבה בארצות ערב, שהנה (במלחמת לבנון השנייה), בפעם הראשונה מישהו התמודד בהצלחה מול ישראל. זה היה משהו יוצא דופן מאוד, וזה היה מאוד חשוב, פסיכולוגית, להראות שאפשר להתנגד לישראל בהצלחה… הם חגגו על זה, זה היה חידוש”. 

עכשיו אנחנו מבינים את הלך הרוח בממסד הגרמני, מאחורי הקלעים, ולחשוב שפעם הבאנו אותם בתור “מתווכים” עם חיזבאללה, למשל בנושא החטופים שלנו. יש להגביל את שיתוף הפעולה הצבאי עם גרמניה, משום שכבר אי אפשר לדעת למי הם יעבירו אחר כך את המידע.

כיום, ממשיך חיזבאללה לפעול בחופשיות על אדמת גרמניה, כמובן, בתיאום עם איראן.

 

6

“דר שפיגל”:

אחת העיתונים הגרמניים העוינים ביותר לישראל וליהודים הוא דר שפיגל, כמובן עיתון שמאל, שכן כל האנטישמיות הזו מגיעה מן השמאל, שהוא המימסד שם, מאז תום מלחמת העולם השנייה. מדובר בשבועון ארסי ונורא, המתעב את ישראל, את הנשיא טראמפ ואת התנועה העולמית החדשה של מעבר לימין. ישראל היא אובססיה אצלו, וברור מי יושב שם במערכת, ומייחד את ישראל, ורק אותה. אך זו גם אנטישמיות קשה. הוא זה שפתח בקמפיין “סימון המוצרים מההתנחלויות”, בתחילה בשם “פקידים”, קמפיין שבסך הכל כשל.

לדוגמה, החודש התפרסמה באותו שבועון כתבת שער על “חיי היהודים בגרמניה”, וראו איזו תמונה בחר העיתון ל”יהודים”, ממש ה”דר שטירמר” הגרמני – נאצי, המציג את היהודים כמשהו מפגר, מהגיטאות של מזרח אירופה, מיושן בשחור לבן, ובעצם, ראוי לבוז ולדחייה. רק להזכיר שהנאציות, ה”נציונל הסוציאליסטי”, היתה תנועת שמאל.

ומה אומרים על זה חובבי המילקי בברלין? כך רואים אותם יקיריהם הגרמנים. ראו את הנעלים הבלויות, המעילים המיושנים והדהויים, הפנים היהודיות המכוערות בכוונה, בשחור לבן, רמז לתמונות העבר, לפני מגן דוד גדול.
ואיפה הטלאי הצהוב?

כבר לא רחוק מהמקור הגרמני-נאצי (בכרזה)

 

כן, כך מנסים לצייר את היהודים, ולחזור לשנות הארבעים. והרי מה המשמעות של “חיי היהודים בגרמניה”? שהם לא גרמנים. ומה עם חיי המוסלמים בגרמניה? או, זו איסלאמופוביה, וכת ה- PC לא מרשה לכתוב על זה, אלא בשוליים, כשאין ברירה.

מי שמתח ביקורת על העיתון הוא השגריר האמריקני הנהדר בברלין, ריצ’רד גרנל, מינוי של טראמפ, שהממסד הגרמני מתעב ממש, והוא לא חוסך ביקורת על ממשלת גרמניה על העוינות שלה לישראל וליהודים. אז חזרנו לברלין אנטישמית, ולשגריר אמריקני נאור.

אגב, גם גרנל רואה את עצמו מועמד לנשיאות ארה”ב, בעוד חמש שנים.

גם הנציב המיוחד שמינתה ממשלת גרמניה למאבק באנטישמיות, פליקס קליין, מתח ביקורת על התמונה בעיתון. קליין, שאינו יהודי, הוא קרן אור בחושך הגרמני, אך בבחינת עלה תאנה, שאינו מעיד על הכלל.

לאחר שעבר החוק (בהמשך) המגביל את תנועת החרם על ישראל, פרסם אותו עיתון “כתבה”, “החושפת” שארגונים פרו ישראליים עמדו מאחורי החוק, והניעו את הבונדסטאג הגרמני, הד לפרוטוקולים של זקני ציון, השולטים מאחורי הקלעים על הפוליטיקה העולמית, ובעצם על העולם. בכל נושא מותר שיהיה לובינג, אך פה זה מגונה. רוצים לומר: גורמים לא-גרמניים עמדו מאחורי החלטה גרמנית. אין מילה על האסלאם הפושה בגרמניה, על האסלאמיזציה, ועל אובדן הגרמניות. רק ישראל והיהודים, וזו אובססיה חולנית. 


להצטרף לערוץ הפייסבוק הפעיל שלנו – כ א ן

חוזרים לשנת 2013: אז כן, מולינה התכוון להסגיר את חברי התא האנרכיסטי מסוף מאמר “נשיקת אשת העכביש”. כן, היתה לו כוונה, וסימן השאלה לגבי גרמניה הוכרע. 
מולינה היה הבוגד, הצבוע.
במשך שנים גרמניה וכת ה- PC (מבחוץ ומבפנים) מפעילות נגדנו “מלחמה מוסרנית”, כאילו אנחנו מדינה איומה ונוראה, ויש ישראלים רבים שאף החלו להאמין לזה. הם עשו זאת עם העמותות הממומנות מבפנים, שמסרו את החומר לארגונים הבינלאומיים מבחוץ, בתנועת מלקחיים.
יש להבין: אי אפשר לנצח מלחמות בלי תמיכה ציבורית ופוליטית, ואנשים לא יתמכו בצד שלנו, אלא אם כן הוא ייראה להם צודק ונכון. זה מחייב אותנו לאסטרטגיה שמעולם לא עשינו. התמקדנו ב”הסברה”, וזו היתה טעות.
לפני הכל, יש לבחור קרב נגד מי שאפשר לתאר אותו ככוחני, צבוע ורעב לכוח, וזו בדיוק גרמניה של היום. הכוונות הגרמניות הולכות ומתבררות באירופה, שיוצאת נגדה, וזו הסיבה שמדינות מזרח אירופה מתקרבות אלינו, גם משנאת גרמניה. זו הסיבה שהתחלתי לכנות במדיה החברתית את גרמניה כ”דויטשלנד”, מילה שאומרת הכל, וגרמניה חזרה להיות דויטשלנד.
משתמשים במדיה החברתית כדי להכות בחוליות המוסרניות החלשות של האויב, וגרמניה, אחרי הכל, היא הרוע המוחלט בתולדות ההיסטוריה האנושית. היא כולה חוליה חלשה. יש להשמיע את המסר בצורה חזקה, וברורה לציבור הרחב, וממילא הציבור באירופה וגם בישראל מתחיל לחוש עוינות כלפי גרמניה.
הדרך הטובה ביותר היא לקחת את מילות האויב, ולהפוך אותן נגדו. להציג את הצביעות שלו, ואין דבר שאנשים מתעבים יותר מצביעות. וגרמניה מלאה צביעות, עד להתפוצץ. כמה זה צריך להיות קל.
“הסברה”? זו שעשינו כל השנים עם עגבניות השרי? זה הראה אותנו דווקא כזחוחים, שבעי רצון מעצמנו ויהירים. עדיף לבצע זאת בהצבעה על תרמית האויב. יש להשתמש בנשק הקטלני ביותר – שהם רודפים אחרי כוח, בשעה שאנחנו מונעים ממניעים גבוהים וחסרי אנוכיות. אם כך ננהג, נזכה במלחמה המוסרנית, שמנוהלת נגדנו, וכנגדה יש להשיב במלחמה מוסרנית משלנו. אין לחשוש שאולי נבצע בדרך מניפולציות, שכן הצגה ציבורית שהמקרה שלנו צודק יותר משל האויב, תסיח את דעת האנשים מהדרכים שביצענו זאת.
התקפה מוסרנית כנגדנו נועדה למלא אותנו בתחושת אשמה, וכך להגביל את הפעילות שלנו בקשירת ידיים עצמית. בהיסוס. אך יש תמיד לזכור שאין פה כלל עניין של אשם, של טוב או רע. זו רק אסטרטגיה נבונה של האויב, וכנגדה יש להשיב באסטרטגיה מוסרנית נגדית אנטי-צביעותית. מוסרניות מזויפת כזו היא לעיתים קרובות רק כיסוי לעוד שטח, עוד עושר, ועוד כוח.   

 

7

שוב מוליכים שולל את היהודים:

ישראל מעולם לא נבחרה למועצת הביטחון של האו”ם, מוסד שנחשב יוקרתי. פעם ישראל היתה שולית וענייה, אך כיום היא מעצמה איזורית ואפילו עולמית בתחומים אחדים, ועדיין – בחוץ. כמו שלא הכניסו את היהודים לסיטי של לונדון עד למאה העשרים, ישראל עדיין בחוץ.

כיוון שישראל הצטרפה לבית האירופי, זו זכותה להגיע מתישהו למועצת הביטחון, ובסיבוב הזה היה סיכוי, אלא שגרמניה הציבה את מועמדותה ברגע האחרון, ודחתה את הפנייה הישראלית. “אין צורך”, הם אמרו לנו, “גרמניה תשמש במועצת הביטחון כאילו זו ישראל שם”. כך הבטיחו לנו, בסגנון ההונאות שגרמניה כה הצטיינה בהם אל מול היהודים התמימים והטיפשים. ואכן, במשרד החוץ (שקם על הערצת התרבות הגרמנית, בדומה לבית המשפט העליון), נטו להאמין.

ואז קיבלנו את השגריר העוין ביותר שאפשר להעלות על הדעת, אותו כריסטוף הויסגן, שהפך גם לאויב של ארצות הברית שם. ומה הוא בעצם אומר לנו? חכו חכו, טראמפ לא יישאר שם עבורכם לנצח.

אין להאמין למילה שיוצאת מפי הממסד הגרמני, ו”מתנות של האויב אינן מתנות”. 

“הרגנו שישה מיליון מכם”, אומר בכנות הגרמני האנטישמי בברלין לישראלי יורד-מילקי. “אז מה יש לכם לחפש כאן”? והוא גם צודק. היהודי הזה כאילו מאשר את הטענה האנטישמית, שליהודים אין כבוד עצמי, רק כסף.

 

8

ממציאים “יהודים”:

בשנת 2018, מתוך 21 החלטות אנטי ישראליות באו”ם, גרמניה תמכה ב- 16, ונמנעה בארבע, שכמובן עברו. גרמניה תמכה, למשל, בהחלטה של ארגון הבריאות של האו”ם (ביוזמה ערבית) שקבעה שישראל היא המדינה היחידה בעולם שמפרה את “הבריאות הסביבתית”. לא סוריה, לא איראן, לא צפון קוריאה, לא לוב, לא מדינות ערב הקורסות, לא רוסיה הרצחנית, לא אף אחד. רק ישראל.

סינדרום דומה היה עם ההחלטה האחרונה מחודש יולי של האו”ם, המציין רק את ישראל, מכל מדינות העולם, כמפירה את זכויות הנשים. גרמניה נמנעה בהצבעה, שכמובן עברה.

בכלל, גרמניה ממציאה יהודים משל עצמה, כדי לנגח את ישראל. הממשלה שם הקימה שני “מוזיאונים” יהודיים, בברלין ובמינכן (בלי שום קשר לקהילה היהודית, או ליהודים באמת), שמתמחים בתצוגות על עוולות ישראל. כאילו “היהודים” ניצבים עם גרמניה, נגד ישראל הנאצית. כאשר תערוכה כזו הגיעה להד ציבורי, כולל אמרותיו האנטי ישראליות של מנהל המוזיאון בברלין (שאינו יהודי), הוא התפטר.

ואיך היה אומר ראש העיר האנטישמי הפרוע של וינה, קארל ליגר (שעלה לראשות העיר בשנת 1897 עד שמת ב- 1910: “אני הוא שמחליט מי כאן יהודי” (Wer ein Jud’ ist, bestimme ich). 

 

9

החוק המפתיע נגד BDS ודה-לגיטימציה:

והנה, ב- 17 במאי השנה, קיבל הפרלמנט הגרמני ברוב מוחץ של כמעט כל מפלגות הבית, חוק, המגנה באופן גורף חרם ודה-לגיטימציה על ישראל, ומגדיר זאת כ”אנטשימיות”. ברגע שבגרמניה משהו מוגדר כאנטישמי, המדינה לא יכולה לתמוך בכך בשום צורה.

ואכן, החוק קובע שהממשל הגרמני, על גופיו השונים, לא ישתף פעולה בשום צורה עם חרם על ישראל, או דה-לגיטימציה שלה. כמו כן ייעצר כל מימון ממשלתי לארגונים אלה.

החוק התקבל כהפתעה, והוא סותר את מה שכתבנו עד כה. ובכל זאת, צריך להמתין ליישום, ולראות האם זו לא אות מתה. מי שהתנגד לו היתה ‘אלטרנטיבה לגרמניה’, שדרשה להוסיף לו עונשים על מטילי חרם על ישראל, פליליים ואזרחיים, אך זה נדחה בידי הפרלמנט. אלטרנטיבה לגרמניה קבעה שהחוק חסר שיניים.

במילים אחרות, זו היתה פשרה, כמו בית הנבחרים האמריקני, כרגע בשליטה דמוקרטית, שקיבל החלטה נגד חרם על ישראל, אך ללא עונשים ושיניים. אז מה התועלת?

ובכל זאת, החוק הגרמני שווה הרבה, משום שהוא יכול להשפיע דרמטית על מימון אינסוף העמותות “הישראליות”, הזוכות לכסף גרמני, אותן ראינו בנשיקת אשת העכביש.

די שהארגון הישראלי NGO MONITOR יראה שארגון מסוים, או פעיליו, קוראים לחרם על ישראל, או שהוא מקדם דה-לגיטימציה שלה – והכסף ייפסק. הצרה מבחינת הארגונים שהם כולם כאלה, ולכן הפניקה שאחזה בהם.

זה גם בלבול. מקבלי הכספים וההוראות מברלין, שהתרגלו לקו אחיד, נדהמו לקבל פתאום קו מנוגד. אז עיתון “הארץ”, שחי מכסף גרמני, הוא אנטישמי? על פי החוק מברלין כן, כי הוא מקדם חרמות על ישראל, ופועל 24 שעות ביממה לבידודה וגינוייה. אז ברלין נגד “הארץ”? ברור שזה מבלבל ומטריד אותם.

את מי הם גייסו? את הקבועים, אלה שעיסוקם בקריאה לחרם על ישראל, ועוד 240 אנשי “אקדמיה” וממשל, כולם ישראלים פריבילגיים, שהמדינה נתנה להם כל מה שרצו. עשירים, שבעים, מפונקים ויהירים. למה זה כל כך חשוב להם? הכסף. קל להראות שאותן עמותות נגד ישראל או בעד חרם, ואז הכסף ייסגר.

 כסף. כסף. זה הרוב כסף עבור ה”עמותות” האלה.

הם שיגרו עצומה, שלא השפיעה, לפרלמנט הגרמני, שלא ישווה בין ה- BDS לאנטישמיות, בין הייתר בטיעון המעוות החדש, שזו פגיעה בחופש הדיבור. אך “המשפט המקובל” הבריטי כבר קבע את האקסיומה ש”חופש הדיבור שלך מסתיים בקצה חוטמי”, וקריאה לרצח-עם של היהודים בישראל אינה בבחינת חופש דיבור. היא הסתה איומה. היא אנטישמיות. בוודאי פעילות לקידום רצח עם.

מי שעוד לחם למען קבלת החוק הפילושמי הזה הם אוונגליסטים בגרמניה, כיום תנועה קטנה, אך גדלה בהתמדה, והיא סיכוי שעוד נראה שינוי במגמה הקשה הזו. חלק מן הכנסיה הגרמנית הממסדית אנטישמי ממש, ובישוף גרמני בשם האנס יורגן אברומית, קבע לאחרונה ש”גרמניה סובלת מעודף הזדהות עם ישראל, בשם השואה”, וצריך לסיים את זה, הלך מחשבה ששולט כיום בחלק מהשמאל הגרמני המאוס.

אך להיסטוריה יש אירוניה משל עצמה. ואיך הסתיים המאמר שלנו משנת 2013 על אשת העכביש? “לכי מכאן אשת העכביש, נשקי את עצמך”.
וכך היא בדיוק עשתה, על פי ההוראות. 
היא נישקה את עצמה.

 

10

האם האנטי ישראליות הזו סופית?

לא, ואפשר לעשות הרבה. קודם כל – לא לשתוק. לחשוף את האויבים שלך ואת צביעותם, וכתבנו על כך למעלה. לא ישראל היא המדינה הנאצית, גרמניה היא המדינה הנאצית, לדיראון עולם. לגרמניה אסור למתוח אפילו ביקורת קלה על מדינת היהודים, לאחר ההשמדה שביצעו – וזאת לפחות לאלף שנים. גרמניה שקועה כיום בקרע ימין שמאל, נוצרים מוסלמים, מזרח מערב, וקל להצביע על העוולות שהיא גורמת כל יום.

גרמניה האחרת? מעולם לא היתה, אלא בדמיונם של יהודים טיפשים, שלא השתנו. רק התחלפו.

ישראל גם אינה חלשה עוד, ולאומת ההיי טק יש גם יכולת לחץ והשפעה, במיוחד על גרמניה, מדינת הלאו טק. ומדוע ישראלים קונים נדל”ן דווקא בגרמניה, או מנפיקים בבורסה בברלין? כל זה יכול לשמש אותנו, אך בפועל זה לא נעשה. יהודים רגילים לקבל סטירות מגרמניה, אם לא גרוע יותר.

אך גרמניה של השמאל הולכת ויורדת, ככל שבעיית האסלאם גוברת, וזו רק שאלה של זמן עד שהימין העמוק, אוהב ישראל, יעלה שם לשלטון. מי היה מאמין שהימין העמוק ישלוט באיטליה, מדינה שהיתה אולטרה שמאל ו- PC? זה קרה רק בשל בעיית המהגרים והאסלאם, שבגרמניה חריפה אף יותר.

יש לקוות שבגרמניה השינוי הזה יהיה מהיר, וכבר עכשיו להתחיל להתחבר לכוחות החדשים העולים בגרמניה, גם כדי שאלה בממסד יראו שישראל אינה חסרת אונים. יש לה ידידים ותמכים, גם בגרמניה. האחרת.

“תא הירח”: האם גרמניה חוזרת להיות גיהינום יהודי?



להצטרף למועדון Gplanet Prime, שבקרוב ישדר גם פודקסטים לחבריו – כ א ן